הזמן חולף עוברים ימים
אין בי כלום רק הפחדים
תופסים מקום כי הכל ריק
יודעים תמיד אנ'לא פורק
רק טפטוף של מים פועם קלות
מזכיר עמקות בין הקירות
הרבה פרצות יש בגדר
אנ'לא חייב להשאר
אם יש סוף יש אינסוף
מראה לי אור בוער בחוף
נכון אני עדיין כאן
מלא בכלום
וקצת שקרן
אבל בסוף זה ייגמר
בסוף אראה טיפה יותר
זה מטורףףףףףףף
מאוד מזדהה ואהבתי ממש את התיקווה שיש בסוף!
יאללה מחכים להבא שלך!!!
שכחתי מה זה לאהוב
שכחתי איך זה לשמוח
שכחתי איך לגנוב
עוד רגעים של כוח
הכל אפור סיפור חוזר
אין בי את עצמי
פרופיל שקט כבר לא צועק
זה לא לטעמי
פתאום חושב
הראש כואב
אולי זה קצת מוגזם
מתי נגמר
אנ'לא נרדם
הלב אדום
מדם
🤪🤪😝😝
מחפשת סיפורים, קטעים, שירים, סרטונים... יעזור ממש 
בעיקר סיפורים, אפשר גם מהראש, שמראים את הגדולה שלו בחייו.
תודהה!
כי אני מנסה להיכנס ולא מצליח...
שלחתי בקשה ולא קיבלתי תגובה...
אם כן אז אפשר לבקש (ממשה) להחליף מנהל. ומבדיקה קצרה, נראה שהמנהל הנ"ל לא פעיל כבר שנה...
וכבר נמאס מהמישפחה?
ושכל יום יש לי לפחות מריבה אחת עם ההורים ?
ושעוד שניה אני בורחת מעצמי?
ושאין כח לכלום??
וכבר נסיתי הכל.....
ושכל יום אני קמה בבוקר (אממ בצהריים) ומחליטה שהיום זה היה יום שונה.. ושוב פעם אותו דבר וכבר אין למה לקום....
באמת א ני נואשת...
מה אפשר לעשות?
אני כ"כ מזדהה.... עם כל מילה!!! בחיי!!
עד שיעבור המצב...
וגם לי הייתה תקופה מאוד ארוכה, בעצם מאז פורים שהיה המון קאסח עם ההורים שלי...
אני מייעץ (בעיקר לעצמי כי הלוואי שהייתי מיישם את זה כל הזמן) לקחת את זה כהזדמנות. אפשר לקחת את התקופה הזאת ולהעמיק את הקשר עם ההורים והמשפחה.
לי אישית זה לקח הרבה זמן והרבה מריבות אבל בסוף אנחנו מתקדמים לאט לאט.
אפשר לעשות בליצים. זה ממש אחלה.
זה כאילו שיח בלי ציניות שעכשיו כל אחד מספר נגיד מה עבר עליו במהלך היום. ומה הוא מרגיש כלפי המצב בבית וזה.
לקום להתלבש נורמלי להתפלל ללמוד וכו..
שיא המסודרת בסדר יום שלי . אבל אני הבכורה וכל האחים שלי פיצים ומעצבנים.. אז אני רק יוצאת מהחדר וכבר מתחיל הכאסח...
אני אדם של חוץ וכמעט לא בבית ובחיים לא חשבתי שאני ישרוד כזאת תקופה..
גם ממש עוזר לי להפגש עם חברות ממש בקטנה אבל במרחק וכזה..
בלי זה לא הייתי שורדת.
וגם צריך ללמו להנות מהתקופה הזאת ולנצל את הבית להיות יותר עם האחים מלספר יותר סיפורים לאחים לשבת לשחק איתם.. דבר שלא קורה כמעט בימים רגילים.
זה משעמם פיצוצים להיות עם אבא ואמא וזהו בבית זה מדאכא
וזה כן הרבה יותר טוב אבל עדיין בבית זה זוועה
כאלו ברור שזה קשה אבל בטוח יש בזה משהו טוב..
את יכולה לקחת על עצמך פרןיקט ואז זה יתן לך משהו לשות ולא תיהיה חסרת מעשה..
ובכללי צריך לנסות לא להכנס לכל מני מריבות וכזה פשוט לנסות להתרחק
ראיתי מחנך גדול שכותב באחד הספרים שלו שכדי להשתנות צריך להתחיל במשהו קטן ולאט לאט להמשיך אבל לעשות שינויים בשניה זה קשה מאד. נראה לי זה כמו שהאדם גדל שלא בשניה הוא הופך מממדים של תינוק בן שנה לאדם בן עשר אז נראה לי שכדאי להתחיל במשהו קטן שאני לוקח על עצמי.
לכן כדי לעבד על זה צריך 3 שלבים :
א. להתחיל עם משהו קטן
ב. צריך לבא גם עם רצון להתקדם, נכון עכשיו אני עושה משהו קטן אחד, אבל אם זה יהיה עם רצון להתקדם אז לאט לאט הרצון הופך למציאות. אתמול המציאות היתה קטנה היום היא טפה יותר גדולה ומחר עוד יותר גדולה ועוד שבוע היא תהיה ממש גדולה (זה לא חייב להיות יום למחרת זה גם יכול להיות תהליך של שבוע וחודש)
ג. כדי למסד את זה ממש חשוב לעבוד עם דף ועט ולרשום רשימה של דברים זה ממש עוזר לשלב השני וכדי שהרצון לא ישאר אצלנו אז העט עוזר לזה להיות ממשי גם הוא משאיר מאד את הרצון להתקדם כי זה הרבה יותר מעשי.
באלי לבכות
בלי סיבות מיוחדות
להוציא הכל
את כל הפעמים
ששמרתי בפנים
ולא סיפרתי
להוציא את הכעס
על בני האדם האיומים
שהרסו לי את החיים
והם חיים בנעימים
בלי שום מצפון
שיציק להם בימים
ואני עדיין תקועה
בבוץ שאליו הכניסו אותי
בלי לשאול רשות
הפילו הכל עלי
לא נתנו לי אפילו להגיד דיי
ואני עדיין תקועה באותו מקום
כבר יותר מידי
את כותבת מרגש...
וכזה מגיע עם כזה שיר זה פשוט מושלם!!!
אני נהית בדיכאון
אולי בכי זה טוב לפעמים
הורסת לעצמה כל פעם מחדש
היא פשוט חייבת
כל דבר טוב היא מחרבת
ואז עוזבת לפני שתסתבך
כל שבועיים עפה על משו אחר
למה אף אחד לא קולט
שזה בכלל לא עוזר
זה סימן למצוקה
זה סימן לילד בצרה
אנשים תסתכלו לה בעיניים
הם מגלות עליה הכל
למרות שהיא מנסה להסתיר
החיוך השובב
ששוכן דרך קבע על שפתיה
לא מחפה על החוסר אונים
השרוי עמוק עמוק בליבה
ועל הסערה המתחוללת בראשה
מה עוד היא צריכה לעשות
כדי שישימו לב אליה
כי היא כל כך צמאה
לחום,לאהבה,
אבל אף אחד לא באמת שם
כדי לספק את רצונה
לבד מסביבי הכל הושמד
אף אחד לידי לא עמד
בדד בחדרי מסך למולי
וממנו יוצא הלב שלי
בלי ליבי איך הייתי שורד
אם לא ליבי מי אותי יעודד
ללא ליבי איפה עלי לפרוק
עצרני ליבי שאת עצמי לא אדפוק
כשלו סיפרתי, על הורי ועלי
רק רציתי שירד מעלי
נכון כעסתי אך מאוד נהנתי
שכה אכפת לו ממני
בלי ליבי כבר הייתי מועד
אם לא ליבי מרגיש בודד
ללא ליבי במי היאחז
עזרני ליבי להישפך כברז
אחרי שהתוודעתי, מתוכי שפכתי
אחרי שהתוודע למקרה הפנימי
החליט לי על עצמו בתלוי בי
לא מסכים לחשוב כך על הלב שלי
לב יקר אין עליך
לב פועם שירבו כמותך
לב מכיל לא הולך רכיל
ליבי משיל מעלי כל מעיל,
כי אותי הוא מחמם בלי משים.
אתה יודעה מדעתי על זה🤣🤣
אין מילים לתארר
היא נסיכה בלי ארמון
נפגעה כל כך המון
וקמה מגיע לה
אבל היא נבלעה
בתוך כל ההמון
והם לא שמים לב
שהיא הולכת לכיון האבדון
ויכול לקרות פה אסון
עד שמישהו יסתכל
וידבר בביטחון
בלי שום כוונת זדון
ויגיד שהכל עוד יגמר
והוא יבטיח
שהוא חוזר
ואת הרגשות שלו
הוא לא קובר
ושום דבר הוא לא מצנזר
הוא פשוט יהיה איתה אמיתי
והיא תרגיש שהקשר לא תקופתי.
אני לא ממש טוב בלהביע את עצמי בכתב, אבל מקווה שאצליח.
אז ככה. אני מעשן בערך שנה וחצי. זה בא בתקופות בדרך כלל, כלומר יכול לעבור שבוע שאני לא מעשן וגם יכול לעבור שבוע שעישנתי 40-50 סיגריות.
ההורים שלי לא יודעים בוודאות אבל הריחו אותי כמה פעמים.
הבעיה התחילה מאחרי פורים שהתבטלו הלימודים והתחילו הסגרים למינם ככה שיצא שאני כל היום בבית עם כל המשפחה. מה שקורה הוא שאם אני מוצא תירוץ טוב בשביל לצאת מהבית לבערך שעה אז אני יכול לעשן כי מספיק לעבור הריח או מאוחר בלילה שכולם ישנים. שורה תחתונה מפורים עישנתי 4-5 סיגריות ואני ממש לא מעוניין להפסיק עכשיו. כלומר, אני רוצה להפסיק מתישהו, אבל שזה יבוא ממני ולא מאחרים. אם ההורים שלי ידעו שאני מעשן זה לא יהיה סוף העולם אבל זה בהחלט יהיה ממש לא נעים.
עכשיו אני מתלבט רצח אם לדבר איתם דיבור רציני ולהסביר להם את המצב ואז אני לא ילחץ שיריחו אותי כל פעם שאני מעשן או להמשיך את המצב הזה, כאילו אני מרגיש עכשיו שאני חי בשקר עם עצמי ועם ההורים שלי.. כי מצד אחד אני מעשן, אבל מצד שני לא בבית ועכשיו אני כל הזמן בבית..
אני גם קצת מרגיש ילד קטן שבשביל סיגריה אני צריך לסובב את כל העולם.
אשמח לעצות, תגובות, המלצות, אבל ממש ממש לא לתגובות של: "וולאה אחי זה אחלה הזדמנות להפסיק לעשן.."
אפשר גם באישי.
שבוע גוד.
אין על לשתף את ההורים! אני אישית, מאוד קשה לי לשתף (אני מת לעשן אבל מפחד מתגובת ההורים). אבל אם יש'ך אומץ... וואלה אחי, תעשה את זה! זה הדבר הנכון ביותר!! לא להסתובב סחור סחור - פשוט לקלוע בול!
עישנתי בפורים האחרון וזה נותן לי את החשק לעוד.. במיוחד עכשיו שבא לפרוק את התיסכול שלי על משהו... אבל לא נעים לי מההורים ומהמשפחה... בעיקרון אף אחד לא מעשן אצלינו... חוץ מגיסי, אבל זה עוד לפני שהוא נכנס לעץ..
ממש כמו 'חזיר' לא?
עד גיל עשרים זה 'הרואה' של הרבי. ומגיל עשרים זה 'בקשה נפשית' של הרבי..
הוראה של הרבי הקודם בחבד
אתה לא משער כמה בחורים בחבד מעשנים...
למרות ההוראה
קודם כל, הסיגיריה הבודדת לא עשתה לך כלום.. ספק אם לקחת לראות בכלל.. הניקוטין לא משפיע בסיגריה הראשונה.
מאוד מזדהה עם ההרגשה שיש משהו שרבע עולם נהנים ממנו אז איך אני לא נהנה ממנו ולכן אתה רוצה לעשן.
תגיד לי שאני צודק
אני גם מעשן וסיפרתי להם לפני כמה חודשים והם לא לקחו את זה קשה..
תלוי בקשר שלך עם ההורים.. אם אתם בקשר ואתה מספר להם בכללי דברים,/ או שבכללי אתה כמעט לא מספר להם דברים...
אם אתם לא בקשר אז לא בטוח שהייתי ממליצה לספר, ואם כן בקשר אז תחשוב מה תהיה התגובה שלהם- אם ממש יתעצבנו עדיף לא לספר ואם יקחו בקליל עדיף לספר וירד ממך זה שכל הזמן אתה צריך להסתיר מהם... ואולי באמת הם גם יעזרו לך!!
תנסה לחשוב מה הם יגיבו ואיך תתנהל השיחה..
בהצלחה ענקית!!!
יהלום את אישתך!אחרונהיפהה באמת חמודהה
היא הייתה שם תמיד
בשביל לשכנע שאין עלי
ושאני מהממת
ולשים פס על כל העולם
שעוד טוב ממנו נעלם
ולא הושלם
אמרה לי שהחיים טובים
ושאפשר לסמוך על אנשים
ושלמרות שהחיים קשים
תמיד יש על מי לשים
קצת מהעול
וטיפה לגדול
ושמותר לשאול
ושאסור לי לתת לאנשים
את ליבי לגזול
ואז לכבול
בלי אפשרות לשחרור
היא אמרה לי
שזה פשוט אסור
כישרון מבוזבז על ערוץ כה שטחי.. לכי, תעשי עם זה משהו!!!
מטריףף
א. אם אריה מצא מנוח / שעשועיו בסבוב הרוח
מי הנאה במראה / שבח ויקר לא יאה
ב. ובהיקבץ חיות / בימים ובלילות
עוף שחור פחם / בזדון ליבו זמן
מילת חד רגל / נדחקת אל המלל
ראש נדחק / נכסה נמחק
פטור יפטור / בעיקוף התור
ימצא עצמו / בבורו שלו
ג. ובין ההרים / בקשת הצבעים
במשב מעוף מופיע / כל כולו אדרת מעלה
ד. ובפה ישא הזמר / ישמע כשבר שקר
ורופף מבין כנפיו / נסו כל נוצותיו
לאריה שערך תחרות בין חיות היער מי הכי יפה. ראה העורב שלו אין מה להציע, הלך למרכזי היופי של שאר העופות וליקט משם נוצות צבעוניות לרוב. קישט עצמו בנוצות אלו. כאשר הגיע היום, התאספו להם כל חיות היער לראות מי הוא זה שינצח בתחרות. והנה, ירדה לה ציפור יפייפיה כולה צבעונית וזוהרת. והחליטו בפה אחד שהיא המנצחת. יצא אותה ציפור בחול ואחלה לשיר והנה קרע קרע מפיה יוצא ולא כל צליל. אז הבינו הכל את התרמית ואת השקר.
הנמשל: לשקר אין רגלים.
אהבתי..
נזרקת לאש
נמאס לנסות ושוב להתייאש
ולבקש קצת רחמים
מבורא עולמים
שעושה לי תחיים קשים
ומשאיר אנשים נואשים
שלא מפסיקים להאשים
ובאמת אבא,היא כבר לא יכולה
אף אחד לא שומע את קולה
שלוחש ,ומבקש וטיפה חושש
קצת חסר ביטחון
כי היא מרגישה שכל אחד שבא מולה
מנסה אותה לבחון
מרגישה כמו קרחון שמתנתק
אט אט
מכל המוכר לה
היא מגששת באפלה
מחפשת מוצא
דרך החוצה מהחושך
שבו היא נמצאת
היא רק רוצה לצאת.
לפעמים, כשאין לי מה להגיד - אני כותב. אבל כשאין לי מה לכתוב - מה אני יגיד?
שהסתכלנו על הכוכבים
ודיברנו לילות שלמים
הייתי בטוחה שנשאר לעולמים
היינו נראים מהצד מושלמים
כולם בנו היה מקנאים
לא ידעו שום דבר מהחיים
רק אנחנו ידענו שאין במה לקנאות
כי אנחנו סתם עושים הצגות
ולא באמת אוהבים
שתינו ביחד סתם זוג שקרנים
שמשחקים אחד לשני בחיים
לדוגמא אני מחכה למשהו אני יודע שהוא לא כל כך טוב אבל אני מצפה אליו וכל הזמן חושב עליו ובסוף מתאכזב
תודה
מרגישה כמו בובה
שמשתמשים בה בגניבה
בלי לבקש אפילו
אני אהובה רק בכאילו
כי צריכים אותי
כי יש אינטרסים בעולם
וכלום לא בא בתמימות
לכל דבר צריך השתלמות
אפילו בשביל למות
צריך שלמות
כי כשבן אדם יוצא מן העולם
הוא מושלם.
רק אלוקים יכול להכניס כזה הרבה כישרון באיש אחד.. ווואו!!!
כמה תובנות מדהימות הצלחת להכניס בשיר כזה קצר!!!
