פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 311)

עיינו בליקוטי מוהר"ן ח"א תורה לו פסקאות ג' ד'

אשמח לתגובות...                                                                                         

מרגישה כל כך אבודה

אף אחד לא מבין

למה מכל דבר אני מתחרפנת

למה אני עושה עניין מכלום

ולמה מתייחסת לדבר

שבשביל כל העולם נגמר

למה אני מלאת דאגות

מכלום 

מדפיקה בדלת

מפלאפון שמצלצל

סתם כך כי סבתא

רוצה לבדוק מה שלומנו

נלחצתי בלי סיבה

אני אפילו לא יודעתי להסביר

עד שיום אחד סיפרתי להורים

כל כך הרבה דברים

והם אספו לי את השברים

וסידרו לי את החיים

משובש אני משובש

כל הזמן נופל באותו דבר ממש

רוצה לגמור רק רוצה לשבור

מחפש את התקווה שוב באותו הבור

למה תמיד שואל נו מה הלאה

מזמן לא יצא לי לשבור את הסקאלה

איפה הכוח 

איפה הרוח

אם שוב דבר לא יעזור אז - יאללה!

אני אלוף בלהוציא לי ת'עיניים

מבלה בבית גם שני בצהריים

יושב  על המחשב ממוצע כל שעתיים

רואה את החיים על מסך של נוקיה שתיים

אנ'לא זוכר ת'עצמי בלי שטויות

עם רצון רק במקרי קיצון

כל הזמן רואה אותה כאילו היא אוכלת לי ת'אוכל

על הסבלנות שלה מגיע פרס

על הסבלנות שלי מגיע נובל

לא מעיז עוד לשאול ת'עצמי

איך כשהיא תגיע

היא תצליח לשבור לי את הכותל

משובש אני משובש

עם כל האנשים מנסה שוב מחדש

מת לשבת אני מת לשבת

רואה את התקווה

מרחוק היא מחייכת

הזמן חולף עוברים ימים 

אין בי כלום רק הפחדים

תופסים מקום כי הכל ריק

יודעים תמיד אנ'לא פורק

רק טפטוף של מים פועם קלות

מזכיר עמקות בין הקירות

הרבה פרצות יש בגדר

אנ'לא חייב להשאר

אם יש סוף יש אינסוף

מראה לי אור בוער בחוף

נכון אני עדיין כאן

מלא בכלום 

וקצת שקרן

אבל בסוף זה ייגמר

בסוף אראה טיפה יותר

@נגרינסקי @יחידי @נחל?

מחפשת סיפורים, קטעים, שירים, סרטונים... יעזור ממש

בעיקר סיפורים, אפשר גם מהראש, שמראים את הגדולה שלו בחייו.

תודהה!

כי אני מנסה להיכנס ולא מצליח...

שלחתי בקשה ולא קיבלתי תגובה...

וכבר נמאס מהמישפחה?

ושכל יום יש לי לפחות מריבה אחת עם ההורים ?

ושעוד שניה אני בורחת מעצמי?

ושאין כח לכלום?? 

וכבר נסיתי הכל..... 

ושכל יום אני קמה בבוקר (אממ בצהריים) ומחליטה שהיום זה היה יום שונה.. ושוב פעם אותו דבר וכבר אין למה לקום....

באמת א ני נואשת...

מה אפשר לעשות?

באלי לבכות

בלי סיבות מיוחדות

להוציא הכל

את כל הפעמים

ששמרתי בפנים

ולא סיפרתי

להוציא את הכעס

על בני האדם האיומים

שהרסו לי את החיים

והם חיים בנעימים

בלי שום מצפון

שיציק להם בימים

ואני עדיין תקועה

בבוץ שאליו הכניסו אותי

בלי לשאול רשות

הפילו הכל עלי 

לא נתנו לי אפילו להגיד דיי

ואני עדיין תקועה באותו מקום

כבר יותר מידי

הורסת לעצמה כל פעם מחדש

היא פשוט חייבת

כל דבר טוב היא מחרבת

ואז עוזבת לפני שתסתבך

כל שבועיים עפה על משו אחר

למה אף אחד לא קולט 

שזה בכלל לא עוזר

זה סימן למצוקה

זה סימן לילד בצרה

אנשים תסתכלו לה בעיניים

הם מגלות עליה הכל

למרות שהיא מנסה להסתיר

החיוך השובב

ששוכן דרך קבע על שפתיה

לא מחפה על החוסר אונים

השרוי עמוק עמוק בליבה

ועל הסערה המתחוללת בראשה

מה עוד היא צריכה לעשות

כדי שישימו לב אליה

כי היא כל כך צמאה

לחום,לאהבה,

אבל אף אחד לא באמת שם

כדי לספק את רצונה

לבד מסביבי הכל הושמד

אף אחד לידי לא עמד

בדד בחדרי מסך למולי

וממנו יוצא הלב שלי

בלי ליבי איך הייתי שורד

אם לא ליבי מי אותי יעודד

ללא ליבי איפה עלי לפרוק

עצרני ליבי שאת עצמי לא אדפוק

כשלו סיפרתי, על הורי ועלי

רק רציתי שירד מעלי

נכון כעסתי אך מאוד נהנתי

שכה אכפת לו ממני

בלי ליבי כבר הייתי מועד

אם לא ליבי מרגיש בודד

ללא ליבי במי היאחז

עזרני ליבי להישפך כברז

אחרי שהתוודעתי, מתוכי שפכתי

אחרי שהתוודע למקרה הפנימי

החליט לי על עצמו בתלוי בי

לא מסכים לחשוב כך על הלב שלי

לב יקר אין עליך

לב פועם שירבו כמותך

לב מכיל לא הולך רכיל

ליבי משיל מעלי כל מעיל,

כי אותי הוא מחמם בלי משים.

היא נסיכה בלי ארמון

נפגעה כל כך המון

וקמה מגיע לה 

אבל היא נבלעה 

בתוך כל ההמון

והם לא שמים לב

שהיא הולכת לכיון האבדון

 ויכול לקרות פה אסון

עד שמישהו יסתכל

וידבר בביטחון

בלי שום כוונת זדון

ויגיד שהכל עוד יגמר

והוא יבטיח

שהוא חוזר

ואת הרגשות שלו

הוא לא קובר

ושום דבר הוא לא מצנזר

הוא פשוט יהיה איתה אמיתי

והיא תרגיש שהקשר לא תקופתי.

אני לא ממש טוב בלהביע את עצמי בכתב, אבל מקווה שאצליח.

אז ככה. אני מעשן בערך שנה וחצי. זה בא בתקופות בדרך כלל, כלומר יכול לעבור שבוע שאני לא מעשן וגם יכול לעבור שבוע שעישנתי 40-50 סיגריות.

ההורים שלי לא יודעים בוודאות אבל הריחו אותי כמה פעמים.

הבעיה התחילה  מאחרי פורים שהתבטלו הלימודים והתחילו הסגרים למינם ככה שיצא שאני כל היום בבית עם כל המשפחה. מה שקורה הוא שאם אני מוצא תירוץ טוב בשביל לצאת מהבית לבערך שעה אז אני יכול לעשן כי מספיק לעבור הריח או מאוחר בלילה שכולם ישנים. שורה תחתונה מפורים עישנתי 4-5 סיגריות ואני ממש לא מעוניין להפסיק עכשיו. כלומר, אני רוצה להפסיק מתישהו, אבל שזה יבוא ממני ולא מאחרים. אם ההורים שלי ידעו שאני מעשן זה לא יהיה סוף העולם אבל זה בהחלט יהיה ממש לא נעים.

עכשיו אני מתלבט רצח אם לדבר איתם דיבור רציני ולהסביר להם את המצב ואז אני לא ילחץ שיריחו אותי כל פעם שאני מעשן או להמשיך את המצב הזה, כאילו אני מרגיש עכשיו שאני חי בשקר עם עצמי ועם ההורים שלי.. כי מצד אחד אני מעשן, אבל מצד שני לא בבית ועכשיו אני כל הזמן בבית..

אני גם קצת מרגיש ילד קטן שבשביל סיגריה אני צריך לסובב את כל העולם.

אשמח לעצות, תגובות, המלצות, אבל ממש ממש לא לתגובות של: "וולאה אחי זה אחלה הזדמנות להפסיק לעשן.." 

אפשר גם באישי.

שבוע גוד. 

היא הייתה שם תמיד

בשביל לשכנע שאין עלי

ושאני מהממת

ולשים פס על כל העולם

שעוד טוב ממנו נעלם

ולא הושלם

אמרה לי שהחיים טובים

ושאפשר לסמוך על אנשים

ושלמרות שהחיים קשים

תמיד יש על מי לשים

קצת מהעול 

וטיפה לגדול

ושמותר לשאול

ושאסור לי לתת לאנשים

את ליבי לגזול

ואז לכבול

בלי אפשרות לשחרור

היא אמרה לי

שזה פשוט אסור

א. אם אריה מצא מנוח / שעשועיו בסבוב הרוח

מי הנאה במראה / שבח ויקר לא יאה

ב. ובהיקבץ חיות / בימים ובלילות

עוף שחור פחם / בזדון ליבו זמן

מילת חד רגל / נדחקת אל המלל

ראש נדחק / נכסה נמחק

פטור יפטור / בעיקוף התור

ימצא עצמו / בבורו שלו

ג. ובין ההרים / בקשת הצבעים

במשב מעוף מופיע / כל כולו אדרת מעלה

ד. ובפה ישא הזמר / ישמע כשבר שקר

ורופף מבין כנפיו / נסו כל נוצותיו

נזרקת לאש

נמאס לנסות ושוב להתייאש

ולבקש קצת רחמים

מבורא עולמים

שעושה לי תחיים קשים

ומשאיר אנשים נואשים

שלא מפסיקים להאשים

ובאמת אבא,היא כבר לא יכולה

אף אחד לא שומע את קולה 

שלוחש ,ומבקש וטיפה חושש

קצת חסר ביטחון

כי היא מרגישה שכל אחד שבא מולה

מנסה אותה לבחון

מרגישה כמו קרחון שמתנתק 

אט אט 

מכל המוכר לה

היא מגששת באפלה

מחפשת מוצא

דרך החוצה מהחושך 

שבו היא נמצאת 

היא רק רוצה לצאת.

שהסתכלנו על הכוכבים

ודיברנו לילות שלמים

הייתי בטוחה שנשאר לעולמים

היינו נראים מהצד מושלמים

כולם בנו היה מקנאים

לא ידעו שום דבר מהחיים

רק אנחנו ידענו שאין במה לקנאות

כי אנחנו סתם עושים הצגות

ולא באמת אוהבים

שתינו ביחד סתם זוג שקרנים

שמשחקים אחד לשני בחיים