פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 316)

עם השכל באו הדאגות
עם המחשבות באו כמה רגשות
פחדים או חרדות או סתם שטויות

רק שתמיד אני בוחר
להסתכל על השלילי
כי זה משהו שטבוע עמוק בתוכי
ואולי בתוך כל אחד אחר

לכן צריך לחשוב ולהתרגל

 

פשוט לקחת ברוגע, בקלות.

 

לא משנה כמה עברת

לא משנה לאיזה מצב הגעת

לא משנה כבר מה הרגשת

לא משנה אם כבר קלקלת

לא משנה כמה פעמים נפלת

 

 

רק תזכור תמיד - לקחת בקלות.


 

טוב אז אני כנראה עוזבת 

על הפרידה הזאת אני כל הזמן חושבת

למי אני יכתוב ויספר את חיי

בטוחה שתסתדרו בלעדיי 

טוב אז..ביי

 

https://il.akinator.com/game

היום!
בשעה 18:00!
שיעור תניא משמח לבנות הערוץ⁦
רוצה להצטרף? שלחי לי הודעה באישי וקבלי קישור לזום!
מחכה לכן!⁦❤️⁩

הוא חייך חיוך מוזר כזה לא אמיתי

חיוך מזויף כזה

שלא הפסקתי לחשוב עליו

למה הוא לא מחייך באמת

למה הוא נראה כמת

חסר חיים 

חסר לו משו בעיניים 

מי לקח לו את החיוך,את החיים?

את ההתעניינות באנשים

את השמחה את הכל

פשוט לקח לו בלי בושה

בשביל מה 

מה זה עשה לו טוב

לרדת לו על החולשה 

למה?

למה הוא התעלל בו בלי סוף

ואת השברים הוא לא שכח לאסוף

הוא צריך אותם לעצמו

גם לו אין מי שיגן עליו

אז הוא מפיל זאת על אחרים

שאין להם ממש מה לעשות נגדו

כי הם חלשים 

ועדיין לא ממש מבינים את החיים.

מנסה להתעלם מכל הבלגן

וממי שלא מוכן

לעצם קיומי

ושלא מפסיק לקנא

ביופי שלי 

הפנימי והחיצוני

נמאס להתייחס לכל מילה שמישהו אומר

ועדיין למרות זאת אני קוראת לו חבר

כמו סתומה

מתייחסת לכולם

לכל העולם

שלא מפסיקים להגיד כמה אני רעה ומכוערת

אז זהו נמאס לי להקשיב

תקנאו בשקט ואותי הפסקתם כבר להעציב

 

 

 

שמעתם יש סגר !!! (נכון???) 

ניסיתי להיכנס לפני שבועיים ולא הצלחתי היום בה הצלחתי אם מישהו יכול להסביר איך זה עובד וכו ואיזה כללים שאני לא יעשה פאדיחות איך נראה התחלה של פורום איך עונים אשריכם

בע"ה בכל יום שני באזור השעה 18:00 יתקיים שיעור ניקיות קצר ונחמד בZOOM להפגת השיעמום ולהעשרת הידע של עצמנו כיהודיות;)
נפגש, נדבר, ונחכים מנקודות מעניינות מספר התניא 📖
השבוע השיעור יהיה ביום חמישי בשעה 18:00 בנושא ה... שמחה!
רוצה להצטרף? שלחי לי הודעה באישי ותקבלי קישור לשיעור.
מחכות לך!! מוזמנת להביא חברות ומשפחה💜

אייל ישב על הספה ובהה בתקרה כביכול מחפש במבטו איזו נקודה נעלמת בין כל החשופים.
מחשבותיו הובילו אותו לשם, למקום ההוא שלא מזכירים את שמו, לפצע הפתוח שמעולם לא נחבש, עמיר.
זה שהרס את חייו והשאיר אותו לאחות את הקרעים ,שלו, של מי שתמיד לא היה שלם ממנו, זה שלקח את האור הגדול ששכן אצלו והפך אותו לכבוי וחסר כל זיק חיים, מת מהלך.
באכזריות עקבית הוא נהג לתפוס את נקודות החולשה שבו , בו, בילד שהחיוך מעולם לא מש מפניו, בו שהיה ילד שמח עם רצון כן וטהור להאיר את העולם , ולרסק אותו לאט לאט, הוא נהג בו בעקביות אובססיבית ומתוך אמונה יוקדת שבסוף המאמצים יישאו פרי או אולי ייטלו.
הוא נזכר ביום ההוא בו עמיר ניגש לשולחנו מחייך חיוך כובש , והזמין אותו במה שהיה נראה כמחווה כנה של פיוס למסיבה בפארק.
את מה שהרגיש אז הוא לעולם לא ישכח.
הוא הרגיש שהוא מתרפא באחת מכל הפצעים שלו , הוא הרגיש כאילו הניחו על עורו המצולק מטלית רכה עם כוח ריפוי קסום שאחתה באחת את הקרעים.
הוא נזכר בו מגיע הביתה עם חיוך שכבר זמן רב היה חסר מפניו , חיוך תמים וטהור של ילד שרק רצה לקבל אהבה, אהבה, זה הכל.
הוא נזכר בעצמו מודד את מיטב מחלצותיו ובוחר את החולצה השחורה, זו שתמיד קצרה מחמאות, מהמשפחה.
הוא זוכר את התמונה הבאה חיה ומדממת כאילו זה היה היום, הרגע בו הגיע זורח כלבנה האדירה ומצא את המקום ריק מיושבים, מקום בו האדמה כנראה אוכלת יושביה.
הוא זוכר את הדם שאזל מפניו באחת, את הדמעות הטהורות והשקופות שזלגו מעיניו, מילד טוב ותמים שרק כמה לאהבה, אהבה,זה הכל.

אין לי כותרת כי ערבבתי פה כמה נושאים... בכללי הפעם זה לא משקף ממש בדיוק את ההרגשות ולא משלב ככ את המורכבויות אבל זה מה שהצלחתי.. מקווה שיצא טוב...

 

אולי במקום לחבריי אתחיל להתיחס לא-לוקי,

אולי דווקא אליו אני יראה את דימעותיי.

איתו אי אפשר רק לקבל קישור ולהפגש בזום,

איתו אי אפשר להשאר קשור רק משעמום.

איתו אי אפשר להסתיר ולהשאר אטום,

איתו אי אפשר'סתם לדבר' ולצאת סטום.

אולי כשדבר איתו לא אשאר חתום,

אולי כשאדבר איתו אפתר מהטימטום.

רוצה לחיות אותך וגם לא להיות לבד,

אולי שניהם זה בכלל דבר אחד.

אם אחיה אותך אולי חברים לי יהיו,

אם אחיה אותך לא יהיה כמעט ולא כאילו.

לחיות אותך זה לחיות את עצמי באמת,

זה לא להכנע לחולשות ואיתן להתעמת.

אולי אעצור ואדבר עם בורא עולם,

במקום לרדוף אחרי כלום כמו כולם.

נמאס לי כ"כ הרבה זמן ככה להתבלבל!

מתי אצליח כבר לכוון ולא סתם למלמל?!?