כל היתרונות כביכול שאנשים מוצאים בחברויות האלו הן הנאות רגעיות, ואפשר לומר שזה סוג של בועה בצורת לב שברוב המוחץ של המקרים, במוקדם או במאוחר - מתפוצצת על הפנים. בלי רחמים.
וחסרונות? בלי סוף.
בוא נתחיל בזה שהחברות הזו כוללת בתוכה כל כך הרבה איסורי תורה, ויותר מזה! החברות בעצמה היא איסור תורה!
למה צריך את זה? כי זה כיף? כי זה נחמד? לא שאני מזלזלת בזה ח"ו,
זה מאוד חשוב שיהיה לבנאדם נחמד בסך הכל.. אבל בחייאת.. זה לא תירוץ..
וראיתי שכמה פה כתבו שזה 'בונה' וכו'..
פחח. תסלחו לי.. מעלה גיחוך
ואסביר את עצמי..
כפי שכולם יודעים, גיל ההתבגרות הוא גיל בו גודלים ומתפתחים מכל הבחינות.. פיזית, נפשית, שכלית, רוחנית. לומדים דברים חדשים, מגבשים דעות, שואלים, מחכימים, מעצבים את ההשקפה, את האישיות, כל אחד מגלה בעצמו כוחות חדשים, מכיר את עצמו יותר לעומק וכו'..
כשיש לך חברה בשלב הזה בחיים, (אשתמש בלשון זכר..)
וברור לך שזה לא למטרת חתונה
או.. יודע מה? אתה חושב אי פעם להתקדם לכיוון חתונה..
אבל אתה לא רואה את זה קורה בקרוב (מסיבות שמובנות לכולם..)
סביר להניח שאת כל חייך אתה משקיע בה.. את כל הכוחות שלך!
כל הזמן חושב עליה, כל הזמן נפגש איתה, כל היום וכל הלילה מדבר רק איתה.. עושה לה.. קונה לה..
כל ההתנהלות שלך סובבת סביבה!
וקורה לא מעט, שהכל נשכח. החברים, המשפחה, הלימודים.
ומעל הכל - אתה נשכח!
שכחת שאתה צריך לעצב את האישיות שלך? לא של חברה שלך! סמוך עליה, היא מסוגלת לבד!
כדי לבנות את האישיות שלך, אתה צריך לבנות אותה בעצמך. בלי דברים מסיחים.
אז מה ההבדל בין זוג נשוי ל'חבר וחברה'?
קודם כל, בין זוג נשוי אין את כל האיסורים שיש לסתם נער ונערה שקוראים לעצמם 'חברים'.
דבר שני, זוג נשוי נקראים שלם. ז"א, לפני שנישאו, כל אחד מהם היה חצי, וכשנישאו - הפכו לשלם. כ"כ יפה
ולעומת זאת, הנער ממש עכשיו בעיצומו של עיצוב אישיותו, משמע - הוא עדיין לא הגיע לאותו ה'חצי', וכך גם הנערה, אז פשיטא ש'חבר וחברה' בגיל הזה לעולם לא יוכלו להיות שלם!
ויש לי עוד כ"כ הרבה מה לומר על זה, אבל חפרתי מספיק.. וגם אין לי כח לכתוב עוד.. אז אני אסיים פה.
מקווה שהועלתי למישהו..