אם אתה רוצה סיבות יותר מפורטות, אשמח באישי.

אל תעשה את זה לעצמך!  הידרדרות כזאתי יכולה לעלות לך המון!! 

זה יסבך אותך ממש!! וגם א תיכנס לזה.. בנות זה עם מתוסבך! וריגשי!

שלא תדעי לעולם

יהיה לך טוב
ואת תצליחי
וברוך השם יש לך שיער
ולא נורא- כפרת עוונות על העגיל...


רק לא בדרמה....

טוב?

 "אל תטעה בן שברון לב לבין עצבות ודכאון, דכאון הוא כעס ותלונה נגד האל שלא נתן לך את מבוקשך,

 אך כשליבך שבור, דומה אתה לילד קטן שאביו נמצא רחוק ממנו"

ממ אני ממש אהבתי את זה..

(בנ"ע לא עלינו מדש ומדשית סתם) כמו שכתבתי זה תלוי מה הוא אוהב אבל נראה לי... ערכת קריוקי ניידת משהו בסגנון...(סטריו)

באמת לא עלינו!

יסבך*

אוהב לקרוא? לשעות ספורט לצייר

צריך קצת רקע, חשבת על דוגמא?

אממ..

משוו עם תמונות של כל השבט.

הרב שמואליהו

הם בחיים (כנראה) לא יידעו שזה אתה..!!

זה טוב שחולים לפעמים לצאת לאוויר... רפואה שלימה!!

או משהו ושתכירי אנשים חדשים?
במקביל
לאפשר בקש מהמדריכה 
לעשות פעילות שהמסר יהיה לקבל את כולם.
 

את האמת שאני אישית ב"ה אף פעם לא הייתי מהאלה הלא מקובלים(לפחות ככה אני מרגיש) חס ושלום אני לא רוצה להתגאות או משהו...

אבל... נראה לי הייתי אומר שהתשובה היא לדבר אבל אמרת שדיברת איתן... אז נראה לי יותר צריך להכנס לעומק של זה...

(לא רוצה להתנשאות או משהו) אבל כאילו תראי אני יכול להסתכל על ילד בכיתה שלי ספציפית שאני לא מתחבר אליו ובכללי הוא די לא מקובל וזה בגלל איך שהוא מתנהג הוא מוזר כזה... יש לו יציאות וכולם אומרים את זה. לא שאנחנו מתנכלים אליו אבל פשוט הוא לא יודע מוזר כזה... הייתי אומר לך שתנסי להתנהג יותר כמוהן (אבל זה לא נשמע טוב להדמות לאחרים) לא להיות שפוטה אבל לא יודע שלא יהיה משהו מוזר בך ותנסי לזרום איתן כזה... 

קיצר בעיקר לא להיות מוזרים אם יציאות.....         (מקווה שלא פגעתי חס וחלילה) כי אני לא יודע בדיוק מה המקרה... נתתי את הדוגמה על מקרה שאני מכיר...

אני שונאת גם ''מקובלת'' מזה?!(הייתי חייבת אבל לכתוב את זה..)

שונאת שכל הזמן משווים בין בנות

הדבר הכי מגעיל! גם מגעיל אני שונאת להגיד.. ותודה לכולם

תכלס... מאחורי הכל הכל לטובה...!!1 ובעז"ה יהיה לך טוב... איזה כיתה את?

דוב ליאור פסק לבחורים מישיבה תיכונית שיתנדבו אך ורק עם בנים.

אולי זה שונה כי זה בא מהצד השני, אבל לא נראה לי.. תשאלי רב. 

בהצלחה 

ניראלי שכדאי לך כמו שכולם אמרו לבדוק בהלכה..

יש לי חניך מעל בר מצווה הוא תסמונת דאון אבל מבין... הוא מודע שהוא צריך לשמור והוא לא מחבק או משהו, אבל קורה שנוגעים במשחק או משהו... וחוץ מזה הוא חושב ש''להרביץ'' זה לא נגיעה אז קורה שהו כזה נותן צפחה בגב אני משתדלת להסביר לו אבל לא כלכך עובד... ואם הוא עושה משהו מותר לי להזיז לו את היד??

היה לי תלמיד בכיתה ה', בבית ספר שעשיתי בו שירות ,

ילד מתוק, תלמיד מצטיין, מקסים, עוזר, עם הר של צרות. (אבא בכלא.. אמא שהוא כועס עליה מאוד,

פול קשיים בבית) . 

כשהייתי נכנסת לכיתה שלהם היו מקרים שהוא היה מחבק אותי, ממש היה חסר לו חום בבית.

הייתי מחבקת אותו בחזרה , סה"כ הוא היה בן 10. לא 13. וברור לי שזה לא היה במובן של רגשות. 

פעם ילד מהכיתה שהיה מבית דתי סטנדרטי, (היו כמה בודדים כאלה בכל כיתה) אמר לו שזה איסור נגיעה 

אז אמרתי לו שהכל בסדר ושהם עוד ילדים. 

ואז קרה, שבפעילות שהיו בה גם ילדים של הגרעין, שהלכו ללמוד בבית ספר בעיר אחרת,כי לא היה מתאים להורים שלהם שהילדים שלהם ילמדו בכיתה מעורבת בממ"ד היותר דוסי בעיר, אז פחות הכרתי אותם,

ליטפתי ילד קטנצ'יק, בכיתה ב' מקסימום, וכבוד-הרב הקטן אמר לי משהו בנוסח בנות לא נוגעות בבנים. ואז הבנתי שאולי בציבור מסויים משרישים מגיל קטן 

את העניין של שמירת נגיעה, ולא מלקראת גיל בר מצווה, כמו אצלנו.

ולדעתי בקשר לשאלה של פותחת השירשור,

נוער עם פיגור קל / תסמונת דאון עוד יכולים להתאהב במדריכה שלהם.

אז לא ממש הייתי חושבת שזה טוב לאפשר נגיעה שהיא לא לצורך אלא לחיבה.

ילדים מתחת לגיל בר מצווה. נראה לי בסדר. אני לא רב אז בכל מקרה לא צריך לסמוך על התשובה שלי,

אני אומרת את דעתי.

ילדים עם פיגור קשה שלא מגיבים ולא מדברים. 

לא נראה לי שזה בעייתי גם לאפשר מגע של חיבה.

הוא הרי לא אדם רגיל שמבין שאת בת והוא בן ומה זה רגשות חיבה בין בן לבת. 

כל איסורי הביאה מדוארייתא והנגזרים מהם (ייחוד, נגיעה וכו) חלים על גברים מגיל 9 ונשים מגיל 3.

האיסור כמובן לא חל על הקטין (למעט מדין חינוך) אלא על המבוגר שנוגע בו וכו.

מדין חינוך מרגילים גם ילדם קטנים יותר לקיום מצוות כגון נטילת ידיים, ברכת אשר יצר, ברכות הנהנים וכו ובכלל זה דיני צניעות כולל איסור נגיעה, אבל אין גיל קבוע לעניין זה וזה שונה בין קהילות שונות בין משפחות שונות ולעיתים בתוך המשפחה בהתאם להתפתחותו של כל ילד.

איסור נגיעה חל על נשים בדיוק כמו שהוא חל על גברים ולכן מדריכה שנוגעת בחניכים מעל גיל 9 עוברת לכאורה על האיסור.

לגבי הטיפול בנכים פיזיים או מנטאליים יש לשאול רב ספציפית לגבי כל ילד וילד , תוך התיחסות לתפקיד הטיפולי , רמת ההבנה של החניך ועד כמה הנגיעות הללו חשובות להתפתחותו של החניך ועוזרות לקדם אותו.

לגבי העניין עצמו בילדים שוטים, זאת שאלה לרב בלבד לא לפורום

שזה אסור והוא באמת מבין היתה לי פעם אחת עם צרכים מיוחדים 

מחלות וכו'

מעבר לשאלה ההלכתית (החשובה!) צריך לשים לב לשיקולים נוספים:

א. כאשר מדובר על גבר שעובד עם בנות בעלות פיגור/נכות וכדו' - חשוב לשים גבולות כדי למנוע אפשרות של קשר שמגיע למקום בעייתי.

נשים שעובדות עם גברים - זה פחות בעייתי במובן הזה.

ב. שיקול חשוב נוסף - רלוונטי רק מגיל מסויים - החבר'ה האלה הם בני אדם לכל דבר, הם עלולים להתאהב, גם כשלך זה לא נראה קשר עם סיכוי כלשהו. גם אם מבחינת המטפל/מתנדב המגע נעשה ממניעים טהורים ופשוטים, לא תמיד זה נחווה ככה. לכן, לפעמים עדיף לשמור על דיסטאנס מסויים, גם מבחינה פיזית וגם מבחינה רגשית.

ג. לפעמים זה טוב בשבילם להתרגל לזה שאין מגע עם כל אחד.

כל הכבוד על ההתנדבות ובהצלחה!

כאשר מדובר בגבר שעובד / מתנדב עם אוכלוסיה נכה, עם נכים או נכות, יש צורך באישור משטרה.

כמו שכתבת, הרגש עובד אצל כל בני האדם. נפוץ שאצל בעלי מוגבלויות הרגש לפעמים עובד שעות נוספות.. כשיש קושי בהבנת מצבים חברתיים וחוסר גבולות ברורים, זה רק מחריף. תופעת ההתאהבויות נפוצה מאוד וקשה מאוד. צריך להזהר מזה ולדאוג לשמירה על כל ההגבלות ההלכתיות בתוספות למצבי קיצון. אפילו אם אין מגע! כמו שטובי אמרה, התאהבויות רק בגלל צומי חיוך ושחנ"ש זה גם נפוץ מאוד ובעייתי מאוד. [אותה נקודה שמשבשת את הבנת הקשר גם מקצינה את התגובה..]

"הגוף שלי הוא רק שלי". כ"כ נכון וכ"כ חשוב להפנמה. לפעמים בעלי פיגור ברמה כזאת או אחרת לא מבינים את ההבדל בין מגע מינימלי עם מתנדב/ת לבין מגע בעייתי עם זרים..

בנוסף, עם כל ההמנעות והזהירות, חשוב להיות אדיבים ועדינים. נעימים ונחמדים. ולהפעיל שיקול דעת, כי אם חניך נחנק - ברור שמותר לך לעשות לו היימליך [אם את יודעת לעשות את זה] אם מישהי נופלת והמלוות לא מצליחות להרים אותה, ברור שמותר לגבר לבוא ולעזור.

ח"ח כל ההתנדבות! בהצלחה לך ותהני ממש ממש

מי שמגיע-משפיע

יש מצב שנפגש?

כאילו, שכל וחכמה אולי יכנסו, אבל זה לא יעזור.

כי הם לא יראי שמים.

אולי אם הם יוחלפו.

אבל גם זה לא יקרה וגם אם זה יקרה זה לא  יעזור.

כי הם יוחלפו בדבר רע.

צריך שה' ירחם וזהו.

ובאיזה נס ה' יגאל אותנו זה כבר לא מעניין אותי.

הרבה דרכים למקום, הוא לא צריך את העזרה שלנו כדי לחשוב על פתרון יצירתי.

אני סומך עליו בעיניים עצומות.

אבל חשוב שיהיה מובן שזה לא דבר טבעי שהמנהיגים הכופרים שלנו יהפכו להיות טובים.

זו גם לא התפילה שלי. התפילה שלי עליהם היא: "למשומדים ולמלשינים אל תהי תקוה ... ומלכות זדון ותשבור במהרה בימינו".

בס"ד

לקיחת תאוות מסויימות והחצנתן והפיכתן לעיקר תכלית החיים. שרעיונית זה עבודה זרה.

אם זה ממש נחשב עבודה זרה אני לא יודע. מוזמנת לשאול בכיפה או באתר ישיבה. ולהחזיר לנו תשובה.

שתדעי שזה לא מובן מאליו שהעניין הזה חשוב לך כבר בגיל הזה וכל הכבוד לך!

ב"ה שתיזכי כבר בעולם הזה לראות את הטוב הרב שתקבלי משמירת עצמך מן הדברים הללו:

יהי רצון שתזכי לבנות בית טהור ואמיתי שמח וקדוש עם קשר שלם ועצום ביניך לבין בעלך.

ומספר דברים שמצאתי שחושב שיעזרו לך:

"

סדרות חילוניות - מה הבעיה בזה?

תוכן השאלה:
שלום,
קוראים לי גל ואני בת 10 ורציתי לדעת האם מותר לי לראות סדרות שלא הכי מתאימות למגזר הדתי לדוגמא, החממה, יש שם נשיקות ולבוש לא צנוע, מותר?

תוכן התשובה:
גל היקרה שלום וברכה!
מדהים לראות שאלה כל כך גדולה מבנאדם כל כך גדול-זה לא דבר של מה בכך שבגילך הצעיר את מסתכלת על החיים בצורה כזו בוגרת אז רק לומר שזה מדהים ונדיר בעיני.

שאלת האם מותר או אסור ואני רוצה שנחשוב יחד קצת יותר מגבולות האסור והמותר..

בואי נסתכל יחד לפי מה מחליטים מה לשדר לנו?
תחרות על הרייטינג(כמות הצופים)
בעידן שיש בו תחרות כל כך גדולה בין הערוצים עצמם, בין אינטרנט, וואטספ וכו´-חייבים להיות מעניינים, מושכים.
על היוצרים להחזיק את הצופה אצלם ולדעת מה ימשוך את בני הנוער, הסביבה והחברה-בכל מחיר.
מי עומד מאחורי התכניות?
ליוצרים עצמם ישנה אישיות וכמובן שגם היא מופיע בטלוויזיה.(לרב לא אנשים ערכיים)
מי הדמויות בתכניות?
בעזרת מוזיקה, ואפילו תאורה אפשר להחליט לאיזו דמות אנו נקשר-לא פעם מדובר בדמויות בוגדניות, פושעות ואלימות.

הטלוויזיה למעשה יוצרת מצב בו הצופה נמשך לראות את התכנית בשל התכנים שבה-קטעים לא צנועים(מיניים) פעולתיים(לרוב-אלימים) עממיים(קללות) וכן הלאה.

מתוך העובדות הללו הטלוויזיה גם מכתיבה ומכניסה את הצופה לעולם שאינו קיים באמת ומרגילה אותנו לחשוב שאלימות, וקשרי אהבה לא מחייבים-הם דבר רגיל.

הזכרת בשאלה-יש שם "נשיקות ולבוש לא צנוע" האם נשיקה בין בחור לבחורה בצורה לא מחייבת-מראה משהו אמתי? או מבליטה את הצדדים של משיכה בין שני מינים, של הסתכלות על היופי-וזהו.
אנחנו כבר לא מסתכלים על זה כמשהו לא טוב-"כולה נשיקה".. לא כך?

עכשיו לשאלת השאלות-הרי אנו אנשים דתיים-ומדוע שזה ישפיע עלינו?

אפשר לומר כמובן שזה לא ישפיע עליי-אבל הדברים נכנסים לאט לאט.

נביט למשל על האלימות
האלימות המילולית-שמשפיע ישירות על אוצר המילים שלנו, על איך אנו מדברים.
האלימות הפיזית.

לכן נדמה לי שאנו צריכים לשנות מעט את ההסתכלות..
האם אנו צריכים להחדיר לעצמנו את המסרים הללו? האם אנו לא פוגעים בעצמנו?
שאלתך האם זה מותר היא מצוינת ואני רוצה להוסיף לשאול-
האם זה נכון?
בחיינו מה שצריך להוביל אותנו הוא האמת-האם זה נכון שאצפה בתכנים האלו? או האם זה פוגע בי?

נקודה למחשבה נוספת היא בזבוז הזמן!!
אנו יכולים להוציא את הכישרונות שלנו, לחשוב, לעשות..! לא חבל?
אם דבריי התיישבו והובנו-אני שמח על כך. אך אם לא-אשמח מאוד להמשיך לנסות לחדד ולהסתכל יחד על הדברים.
תוכלי להוסיף ולקרא מתוך הספר המדהים שיצא בנושא(הוא מופיע בסוף הדף שבלינג) הטלוויזיה http://www.makshivim.org.il/show.asp?id=4719
אחזור ואומר שממש משמח לראות שאלה כזו גדולה בגיל כה צעיר, זה יפה בעיני.
רק טוב!
חנן.
hananb1081@gmail.com

התשובה התקבלה מחברים מקשיבים
בתאריך ד אייר תשע"ד

"

(http://www.kipa.co.il/ask/show/306273-%D7%A1%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA---%D7%9E%D7%94-%D7%94%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%94-%D7%91%D7%96%D7%94)

ועייני עוד:

http://www.kipa.co.il/ask/show/248950-%D7%A1%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D

אולי רעיונית, לא בפועל לענ"ד.

מה הקשר?!

זה הרבה דברים אחרים, אבל אני לא רואה קשר לע"ז.

מזה גילוי עריות?שכחתתי אני מבתבלת

יש לי חבר עם מקרה דומה והוא מידי פעם כן מדבר על דברים אבל בכללי לא...

לפי דעתי אם את רוצה לעזור לה תיהי חברה שלה באמת וגם סתם ככה תשלחי לה הודעות או תתקשרי מה קורה וזה... לאט לאט היא תרגיש שהיא יכולה לשתף אותך(במיוחד שהרבה פעמים הגיוני שאת האדם היחיד שהיא מרגישה שהיא יכולה לדבר איתו..)

בס"ד

גם פה...

יש שם אנשים שמבינים בזה.

בעין העדשה

עוד מעט יבוא המשיח החיים ישתנו. (מה הבעיה שלך בערך, תכתבי)

בס"ד

תחפשי בעצמך דברים טובים. אין סיכוי שאין בך נקודות טובות שיכולות לעודד אותך שתחשבי עליהם.

תטפחי (מלשון לטפח) את אותן הנקודות. תתנדבי לעזור לאחרים (לשמח ילדים חולים, אריזת מוצרים לנזקקים וכו'. זה מאוד עוזר להרגיש ולהבין שבאמת צריך אותי בעולם).

תחפשי לעשות טוב ולהרבות אור בעולם.

ומעתיק לך תשובה שקשורה לעניין:

רק אמרתי שהחיים בזבל

התפרסם בעתון היסוד, גליון א', כ"ח ניסן תרצ"ב

כשבני אדם חופרים באר עמוקה, כדי להשיג מים חיים בארץ ציה וצחיחה, 
הכורים מתיגעים, בעמל רב עולה להם לבוא עד העומק המוכשר להנביע את המים.
ולפעמים היאוש מתגנב בלב ואומר להם: הלא כבר יגעתם כל כך הרבה וחרס עלה בידכם ומים לא מצאתם, על כן טוב יותר שתחדלו מעבודתכם, לכו איש לאהלו, ובקשו לכם ענינים קרובים יותר לשכר.
רבים מעיפי הגוף וחלושי הנפש ודאי פורשים מן העבודה והולכים להם באשר ילכו.
אבל אלה הקשורים בקשרי נשמה עם החפץ של מגמת הבאר החיה שבעתיד, ביחוד אלה, שהאמונה חזקה היא בלבבם שהמים החיים מוכרחים סוף כל סוף להיות זורמים ממקום זה והארץ צחיחת הצמא תהפך על ידם לגן עדן, להחיות עם רב, אלה לא יסוגו אחור מפני תולעת היאוש ובחרף נפש ימשיכו את עבודתם.
והנה אחרי שביעת די עמל והנה זרם מים פרץ והרי הוא עולה ושוטף, אבל המים דלוחים הם, מעורבים ברפש וחול, ולא יצלחו להרוות צמאון אדם ובהמה.

אז שוב תתחלק המחנה העובדת לשנים.
האחת אומרת: ראו נא הנה כל יגיעתנו בדי ריק, ומה בצע בעמלנו, אם אחרי עבודה כל כך מפרכת הגענו עד מעין נרפש אשר מימיו לא יצליחו לשתיה? והם הולכים עתה בדרך הנואשה של החלק הראשון, אשר מרפיון ידים פירש זה מכבר מעבודת הכריה והלך לו באשר מצא.
ואמנם זה החלק של העם, בריא הגו וחסון הנשמה, הוא יאמר להם: ראו אחים כמה מסוכנת היא הטעות הגדולה שלכם, ויותר ממה שאנו מאשימים את הפורשים מהעבודה הקדושה והגדולה שלנו בראשונה, בעת אשר אחרי הטורח הגדול שעבר עליהם לא נראה רמז של מעין חיים, הננו מאשימים אתכם, אתם אשר יד ביד וכתף בכתף יחד עבדנו ועד כה באנו, עד אשר המים החיים התחילו לזרום, הנכם כעת, בעת אשר משאת הנפש שלנו הולכת ומתקרבת ושמש השאיפה הוא מחל להיות הולך וזורח, הנכם פורשים מן העבודה בשביל פחד השוא, של הרפש אשר נראה לכם בפרץ המים בראשית הגלותו.
מדוע אינכם שמים על לב, כי רק מפני שעדיין לא באנו עד העומק הרצוי, עד המקום אשר שם המים הצחים משיבי הנפש זורמים.
בשביל כך הננו רואים כעת עדיין מים דלוחים? על כן אחי, במרץ אדיר יותר בכחות כבירים יותר, נחדש את מפעלנו הגדול, ובוא נבוא עד התהום, עד מוצא המים הצלולים והזכים ואז הכל יראו וינהרו.

לשמע דברים ישרים כאלה ישוב המחנה הפורש, גם באחרונה וגם בראשונה ויצטרף להעבודה,
ואז הברכה תופיע על ידם וכפי המדה של העמקת חפירתם כן יגדל הזרם של המים החיים, וכן יסופו כל הרפש והטיט, אשר במי הבאר ומים נוזלים, קרים, מתוקים ומרוים, צלולים ובהירים, יעלו הרים וירדו בקעות והיו לברכת גויו ואדם רב.

הבאר אשר אנחנו כולנו כורים, עבודת הקודש היא אשר עובדים אנחנו כולנו, כל הקרב הקרב אל עבודת בנין ארץ ישראל ותנועת התחיה, מיום החלה להכות גלים בלבות רבבות אלפי ישראל עד היום הזה.
כמה תקופות של יאוש כבר עברו על עבודתנו המקודשת? כמה פירשו מן הצבור המתחזק בבנין ארצנו הקדושה הנשמה? כמה הכריזו כבר כי הכל הולך לטמיון ואין שכר לכל העבודה הגדולה הזאת? מי הם אשר נשארו עמנו?אמיצי הרוח, ברי הלב.

ולא נכחד, שגם אומץ גופני במדה ידועה דרוש היה לכך, אבל עתה הנה כמדומה שהגיעו כבר ימים, אשר שום איש לא יוכל לכחש, שבאר התחיה החלה לזרום מים.
הנה יש תקוה שעבודתנו לא תהו היא, כי יש כאן דבר ד' ויש כאן צמח צדקה לבית ישראל ולאדם כולו.
אבל עוד הפעם כרוזא של המתיאשים קרי בחיל: הנה מי באר התחיה דלוחים הם, רפש וטיט הם גורפים אתם, על כן חדלו לכם מהעבודה הזאת אשר שכר אין לה.
אבל מה יאמר המחנה של השרידים אשר ד' קורא? לא נכחיש את החוש, לא נאמר שכבר כל הזרם של מי הבאר אשר חפרנו מים צלולים הם גם כעת.
אבל בשום אופן לא יקשיב ישראל לקול מיאשיו, לקול מהירי הלב, הבאים כעת להחליש ידים רפות, במקום שחובת קןדש קדשים היא לחזקן.
אם הזרם התחיתי והמרץ של העבודה הבנינית אשר לארץ ישראל, עדיין לא כולם מראה טהור להם מה היא התשובה אשר אנחנו חייבים להשיב על השאלה המרה הזאת? רק אחת היא אמרתנו עליה: התחזקו הכורים.

הוסיפו להעמיק.
כל החיל אשר נגע ד' בלבו, כל אשר לא קרב עדיין אל מלאכת הקודש של בנין הארץ ותחית האומה וראשית מצעדי גאולתה, ירוץ כגבור אורה, ויבוא אלינו לעמוד כל אחד במקצועו וכשרונו בשורת העובדים.
ואלה אשר כבר התחילו בעבודה וידיהם רפו מפני המכשולים הרבים אשר פגשנו, אל ירפו ידיהם, נחפור את בארנו הקדושה, עוז לנו באלקים סלה, וצור ישראל עזרו וישעו עמנו הוא.
ואם מי הבאר אשר התחילו להיות מפכים רפש וטיט הנם מזרימים, לא נפרוש בשביל זה מהעבודה, כי אם ביתר חיל ויתר אומץ נעמיק לחפור את באר תחיתנו הקדושה, ובת קול עתידה להיות מפוצצת בראשי ההרים ואומרת: כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו.

נוסיף להעמיק את באר התחיה ברוח ובחומר.

נרד עד התהום העמוקה של המחשבה התחיתית אשר נשטפה על ידי זרם של מחשבות שטחיות, שאינן אומרות את מגמתה העמוקה התהומית, נאדיר את המפעלים, נעסוק במרץ מלא חיים, בגבורת נשמה, בהקמת השוממות, בהרחבת הגבולים, בבנין הערים והכפרים, ויחד עם זה נתאמץ להרבות אור התורה בארץ חיינו להגדילה ולהאדירה, ואז רוחנו הנאמן והמקודש הנובע ממקור ישראל, בכל הדרת קדושת תפארתו, יגלה ויראה על שדרות המפעל כולו, והתנועה הלאומית כולה תצא על ידינו מידי עבי הטיט של המעטפה החילונית שלה, ותתעטר בעטרת הוד קודש אשר רעם גבורה לה, ופאר קודש לה, ויפעת נשמת הצבי והתפארת של אור ישראל וקדושו יאיר עליה, לעיני כל ישראל ולעיני כל עמי הארץ לחן ולכבוד ולרוממות קרן ישראל בנחלת קדשו סלה.

ובאר ישראל תפכה את מימיה החיים והזכים, "ומעין מבית ד' יצא והשקה את נחל השטים", במהרה בימינו אמן.

עם ישראל חי.

אל תירא ישראל.

וכל השירי סוכנות..

אשא עיני של הרב קרליבך.

זב לא כיף לשכב חולה בבי"ח ושאנשים שמחים ובריאים אומרים לך "מה אחי. נגב ת'דמעות! הכל לטובה!!"

תשאלו אותם איזה שירים הם אוהבים, מה הם רוצים שינגנו להם עכשיו...

פעם אחת הלכתי עם כמה אנשים ושימחנו..

לפעמים שרנו שירים שמחים ולפעמים שירים שקטים..

זה נורא השתנה בין החולים..

פשוט תשאלו אותם מה הם רוצים..

בהצלחה!!

והמון המון יישר כוח!!

בס"ד

ההתנדבות גם עם בנים?

אל תכעסי עלי אבל אם כן אז כנראה שהבנים ישירו מצד שירת נשים.

שירים:

ממליץ לחפש בפורום גיטרה.

כנפי רוח אקורדים

למי שביקש- אקורדים ל"מודה אני"/עומר אדם

אתר תווים מדהים! : http://www.tavisraeli.co.il/songs/%D7%97%D7%A1%D7%99%D7%93%D7%99/

וגם ניגון?

אשרייך!!

אותן, לקרוא אותן בקול, לעבור על הרשימה שלהם מלא פעמים.

להכין כרטיסיות, על הצד הראשון לכתוב את המילה באנגלית ועל הצד השני בעיברית....

בהצלחה!!!!