פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 664)

כי אמרו משהו על זה שהנוער שלומדים בבנימין לא לומדים....

אפשר הסבר?? מה הולך??

משו?? מישו?? או יותר נכון - - - - מישי??

והיסודי והגנים מסיימים מוקדם בגלל חוסר במאבטחים בשעות האלה

עיין ערך...

ואני לא יודעת.. כאילו משהו מפריע לי להתקשר אליה יותר מידי..

כי הם פשוט לא בולטים יותר מידי.. הם שקטים יחסית לשאר אז אני לא שמה לב אליהם רוב הזמן..

אם זה מפריע לך אני מציעה לך לנסות להחמיא לה לפחות פעם ביום (עם אחים קטנים זה לא כזה קשה...) זה יגרום לקשר ואהבה- מניסיון..

אז זה לא אמור להיות שאני אוהב אותה יותר מכל חברה אחרת או משהו כזה?? 

@ציון חמדתי

כאילו מה? בגלל שנולדנו לאותם הורים אז אנחנו חייבים לאהוב אחד את השני? למה מה קרה??

אם יש מישהו שאני אוהב אותו לכשעצמו בעצם עצמיותו העצמית, סבבה. גם אם במקרה אנחנו אחים.

אבל למה זה שאנחנו אחים זה מחייב שאני אוהב אותו? ואם אנחנו ממש בראש אחר וסגנון אחר ואין לנו מילה משותפת.. למה שאני אוהב אותו?

אבל למה להקשר לאיזו בת שכל קשר בינך לבינה מקרי בהחלט??

למה קרבה ביולוגית חייבת לגרום לנו לאהוב?

שזה אולי יזוז לך יותר?

היו לי גם המון חברים בגן שעברתי אתם מלאאאאאא דברים, אז בסדר. היה, נגמר, היה טוב וטוב שהיה.

זאת אחותך. בשר מבשרך.

בסופו של דבר כשתגדל החברים שפגשת בחיים לא ימשיכו איתך הלאה, ומשפחה זה דבר שתמיד נשאר. תרצה או לא תרצה. ותאמין לי שאם אחותך הייתה נרצחת באיזה פיגוע זה היה כואב לך. מאוד.

ואפילו עדיף שתריב עם אח שלך מאשר שהא בכלל לא יעניין אותך. 

אני לא אומרת שאתה צריך להרגיש רגש מטורף ולא נורמלי כלפי אחותך, אבל תנסה לחפור בתוכך ובטוח תגלה שיש לה פינה שם. אולי נפגעת ממנה בעבר והדחקת את הפגיעה והתגובה שלך עכשיו היא חוסר עניין?

ואם כלפי אחותך אתה לא מרגיש כלום, אז אולי משהו ברגש שלך נשחק.. וזו הזדמנות לעבוד מהזוית הזאת.

קח הכל כהמלצה בלבד..

שגם ככה בקושי נמצאת בבית אז אני לרוב עם אחים שלי

אתה קיצוני..

תזכור שבסופו של דבר מי שיסכים להיות ערב לך על הלוואה זו אחותך ולא חבר...

ובכלל זה דבר טוב, וגם יעזור לך להיות טובה יותר ושמחה יותר בלי קשר.

את מעוצבנת על הימין שעושה את מה שהמנהיגים לא עושים

או על אלה שמעוצבנים על הימין?...

פתחתי היום את המחשב כדי לראות איזה עוד פיגוע יש...

די עם המציאות הזאת!!!!!!!!!!

ארץ ישראל נקנת ביסורים זה נכון.. אבל עד כמה?? העם התעורר!! בעזרת ה רק עוד קצת קצת ערנות הגאולה באה!! אמןןן

אבל זה מוחין דקטנות.

ה' דורש מעימנו קודם כל להזדעזע ולפעול משהו רוחני וגשמי (לענ"ד מלחמה). אח"כ תבוא גאולה.

יהי רצון שנזכה לגאולת אחישנה ולא גאולת בעיתה.

אולי צריך עוד אבל בהלחט זה נראה שאנחנ וקרובים יותר מתמיד

זה נכון שהאנשים מתל אביב הם לא כמונו, אבל איזה נשמה יש להם-

בסוכות למי שלא שמע היה איזה פרוייקט של קרוב ללב (אירגון להפצת יהדות) והגיעו בחוה"מ 150-200 חבר'ה מכל מיני ישיבות לתל אביב, התפזרו 3 שעות בכל העיר והביאו לאנשים לנענע ארבעת המינים בפעם הראשונה בחג או בחיים שלהם, והייתה היענות מטורפת,אנשים התלהבו משהו לא נורמאלי.

שבאמת התלהבו, אבל זה היה אחד מ10 בערך... 

אני הייתי שם, ובמקרה הכי גרוע אנשים אמרו פשוט לא תודה, אבל הרבה לקחו וניענעו, חלק גם שאלו כל מיני שאלות על ארבעת המינים, חלק תרמו כסף, היו כמה שבכו ועוד כל מיני דברים כאלה, וזה לא היה רק אצלי זה היה אצל עוד הרבה אנשים שהיו שם וסיפרו סיפורים דומים...

הסתובבנו שם שעות ופשוט לא רצינו להפסיק. במקרה הכי גרוע פשוט אמרו לא, תודה. (חוץ מאחד שצעק עלי "כפייה דתית" וכו')

אבל הרוב המוחלט התלהב, אנשים עמדו בתור לנענע נתנו לילדים לנענע וממש מלא רצו!

אבל לעמ"י יש כנראה עוד כמה בירורים לפני הגאולה הסופית.

המפקד שלי בצוק איתן הביא בד"ת בשבת מסעי את השאלה הידועה. התורה אומרת: "אלה מסעי בנ"י וכו'" ומביאה את כל החניות. אך על מה היה במסע עצמו אין שום התייחסות.

ומבאר אור החיים שעיקר המסע של בנ"י במדבר היה לברר ניצוצות קדושה שהיו בכל מיני מקומות במדבר סיני.

ומכאן לעניינו.

עמ"י עובר כל מיני מסעות בכל מיני סיטואציות ותקופות שאנחנו עוברים. לפני שנה +3 חודשים עברנו את תקופת חטיפת הנערים + צוק איתן. עמ"י הפגין עוז ותעצומות מאוד גדולים. אך, וישמן ישורון ויבעט. תוך זמן קצר מסוף הלחימה חזרנו למצב הקודם.(לפחות כך נראה בעיניים רגילות, אך כל דבר משפיע ברמה כל שהיא)

כל מי שיש לו זיכרון טוב יכול לראות איך אויבנו הולכים ומתקדמים לקראת הפגיעה בלב ליבו של עמ"י (ברמה גאוגרפית).

בצוק איתן היה את המנהרות. היום מסתובבים בייננו מחבלים בכל הארץ, שולפים סכין ודוקרים,בקבתי"ם, אבנים וכו'.

כיום זה מגיע מכל ערביי ישראל. קשה להגדיר את זה כמיעוט קיצוני וחסר משמעות.

צריך הרבה תפילות שהמסר יובהר ושזאת תהיה התחנה האחרונה שלנו.

בהצלחה לעם שלנו.

חזרתי מהתפילה ושאלתי "כמה פיגועים היו היום?" ואז אמרו לי ששלוש

המשמעות, תוכן החיים שלנו, היא התורה. "חיי עולם נטע בתוכנו". זו מציאות,

אלא שצריך להכיר בה. "חיבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום". ההכרה

הזאת דורשת עמל שכלי, והעמל השכלי הזה הוא לימוד תורה.

קשה לתת מענה נקודתי, שהרי עבודת המידות היא עבודה מקיפה, אבל חובה גדולה

לקבוע עתים ללימוד מוסר. מסילת ישרים, שמונה פרקים, פירוש הרמב"ם על אבות -

כפי שלבך חפץ, אבל בהתמדה וברצינות.

העיסוק בקטנות שבחיים הוא העומד ביסוד תיקון המידות - מעבר מצמצום לדעה רחבה,

מהפרט לכלל, מהטפל לעיקר. העולם החומרי הסואן מבלבל ומדמה בעינינו שהוא עיקר

המציאות, לכן נדרשת כנגדו שימת דגש מיוחדת על הקודש.

עצה נוספת: להרבות בחסד, שזה בדיוק עניינו - התרחבות מהפרט לכלל. בהתחלה זה עשוי

להיראות כפוי, אבל כעבור זמן תכונת החסד נקנית בנפש וחלה הזדהות עם המעשה. הזדמנויות

לעשות חסד יש לאין מספר.

ובכלל, הקפדה על קיום מצוות מרוממת את האדם (לאורך זמן) באותו האופן. רבנו הרב צבי

יהודה היה אומר שההבדל בין מעשה של קודש למעשה של חול, הוא שלמעשה של קודש יש

מקור. מצווה היא מעשה רוחני מאוד, אבל גם ממשי מאוד.

התפילה גם היא עבודה על הרגש ועל הרצון - כל התפילה מכוונת לרצות את הדברים הגדולים:

חכמה, גאולה, ירושלים, מקדש ומשיח. אומר הרב קוק ב'מוסר אביך' ש"התפילה היא בדיקה גדולה

לאדם אם הוא מטהר לבו כרצון יוצרו ית' ואם הוא קרוב לעשות רצונו כרצון קונו". (משהו כזה...).

"כל השם (-המודד) אורחותיו בעולם הזה, זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה".

זה כל מה שעלה לי, מקווה שהמעט הזה יהיה לתועלת.

הצלחה רבה!

http://www.tariel.co.il/?CategoryID=1680&ArticleID=1087&SearchParam=%D7%94%D7%9B%D7%AA%D7%A8%D7%94

א-י:@הטוב שבטוב
יא-כ:@אוהבת את מלכנו
כא-ל:@someone
לא-מ:@מישו טישו
מא-נ:@מתנחלת בנשמה!!
נא-ס: @מישהי.......
סא-ע:@חידונסטית
עא-פ:@הכל דבש..
פא-צ:@חסויה
צא-ק:@ronib
קא-קיב:@אהבת הארץ
קיג-קיט:@נפש חיה
קכ-קל:@ מיצ'ל
קלא-קמ:@someone
קמא-קנ+ יהי רצון: @מיצ'ל

ותודה רבה ל- @מיצ'ל ול @רעיה123!

שצריך להרוג יהודים (הקצנתי בכוונה) דעתו לא שגויה? לדעתי כן...

שבת שלום לך!!

ואני חושב שבמוח שלנו יש גם הרבה דברים טובים.

בפרק האחרון בספר "המספיק לעובדי ה' " שכתב ר' אברהם בן הרמב"ם הוא עוסק במידת ההתבודדות. (לא התבודדות של ר' נחמן, אלא יותר  בכיוון של נזירות והתעמקות במחשבות נשגבות). הספר כולו עוסק במידות שונות, ומדריך את האדם כיצד לנהוג במידות חסידות והיכן הגבול שלהן. ר' אברהם מסביר בספר שהסבה שאת מידת ההתבודדות הוא שם אחרונה, זה מפני שהיא המידה האחרונה שצריך לעסוק בה. אדם שלא עבד על מידות הרחמנות והנדבנות ועוד, אם הוא יתבודד עם עצמו, הוא יהיה מוצף במחשבות רעות. רק אחרי עבודה על שאר המידות הוא יוכל להתבודד באופן שהמחשבות שיעלו לו יהיו טובות, ולא עוד, אלא שיהיה כדאי לו להתבודד מכיון שמה שהוא יכול להוציא ממוחו, טוב יותר ממה שהוא יוציא בחברת בני אדם המוניים (המוניים במובן של-רחוביים).

(הערה חשובה-אין בדבריי זלזול ברוב בני האדם וגם לא הדרכה להתבודד. מי שלא מבין זאת-כנראה לא הבין את דברי כפי כוונתי.)

שבת שלום

חתיכת מקוש"ש שכמותך

אני מסכים איתך לגמרי, ושמח שכתבת את זה.

תודה רבה

מצחיק איך שהייתה פה תחלופה של אנשים בשנים האלו ואני עדיין פה.

ומסכימה עם מה שכתבת.. אבל אני עדיין פה כי זה מקום שעוזר לי לפעמיים, וכשמגיעים למצב כמו שהיית פשוט מתנתקים ולוקחים הפסקה..

ועברתי פעם קורס..

דבר שני להגביר ערנות, כל הזמן להסתכל סביב לא להיות עם גב חשוף לאויב, ולהאמין בה' שלא יהיה כלום.

ובמקרה של חשד במישהו שנראה ערבי/ ערביה להתרחק מהם ולשים עין ואם יש צורך לקרוא לאבטחה/משטרה.

יש בירושלים בערך מיליון תושבים.

כל יום באים לירושלים עוד כמה אלפים.

אחת לכמה זמן מישהו נפגע, אפילו לא על בסיס יומי.

הסיכון הוא אפילו לא אפסי.

הוא כמעט לא קיים.

ועפולה, שהיא מקום שקט, ודאי לא צריכה לשבש את שגרת החיים שלה.

האם לכל כדור יש כתובת? 

כן! כך מובא בשם הגאון מוילנא, על-ידי תלמיד תלמידו, הצדיק רבי יוסף זונדל מסלנט: "זו טעות, מה שמורגל בפי העולם שבעל בחירה יכול לעשות לאדם בלתי גזרת הבורא. רק שבכל דבר נגזר על האדם באיזה אבן ינגף. אבל בבעל בחירה לא נגזר איזה בעל בחירה יעשה לו לטוב ולמוטב, אבל אם לא נגזר לו מן השמים, אין בעל בחירה יכול לעשות לו מאומה" (תולדות הצדיק רבי יוסף זונדל מסלנט עמ' קיב). לכל אבן יש כתובת! אם אדם חוטף אבן, סימן שכך נגזר עליו. לאדם יש אמנם בחירה חופשית לזרוק אבן, אך לא יוכל להפר את הגזרה האלוהית; היא חזקה מן האדם! ד' גזר אפילו איזו אבן, אך לא גזר מי יזרוק את האבן. אם הזורק הפוטנציאלי יעשה תשובה, יימצא זורק חלופי. לצערנו, לא חסרים זורקי אבנים ויורי יריות. אלא ש"מגלגלים חובה על ידי חייב" (שמחות פרק ח). הרבה שלוחים יש למקום, "הרבה הורגים יש למקום, הרבה מזיקים יש למקום, הרבה דובים יש למקום, הרבה נמרים יש למקום, הרבה נחשים, הרבה עקרבים יש למקום" (שם). 
כבר שאל הרמב"ם למה נענשו מצרים, הרי כתוב "ועבדום ועינו אותם", "הרי גזר על המצרים לעשות רע"?! הוא משיב שד' לא גזר על מצרי פלוני להרע לנו, "כל אחד ואחד מאותן המֵצרים והמרֵעים לישראל, אילו לא רצה להרע לנו, הרשות בידו, שלא גזר על איש ידוע אלא הודיעו שסוף זרעו להשתעבד בארץ לא להם" (הלכות תשובה ו ה). 

אין אדם מת אלא אם כן כך גזר ד' עליו. לא יתכן שד' יגזור עליו שיחיה, ובבחירתו החופשית רוצח יהיה חזק יותר מריבונו-של-עולם. חס ולילה! האדם אינו הפקר! העולם אינו הפקר לגלגולי המאורעות! הרי זו השקפת אריסטו היווני כפי שמביא הרמב"ם ב'מורה נבוכים': כי יש השגחה כללית על המין האנושי בכללו, שלא יִכלה, אך על האדם פרטי אין השגחה. אולם אנחנו מאמינים בהשגחה פרטית. "אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו, יודע כל מעשה בני אדם וכל מחשבותם שנאמר: 'היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם'". "והוא אלי וחי גואלי וצור חבלי בעת צרה. והוא ניסי ומנוס לי, מנת כוסי ביום אקרא. בידו אפקיד רוחי בעת אישן ואעירה, ועם רוחי גווייתי ד' לי ולא אירא" (אדון עולם). ועוד פסוקים ומאמרי חז"ל לרוב. 

אין הפקרות. אם אדם מת, אין זה מפני שזרקו עליו אבן או ירו עליו, אלא מפני שד' גזר שתם זמנו. לכל אחד, קץ קצוב לחייו, כמו שכתוב בגמרא (יבמות נ א), אלא אם כן הוא חוטא, אולי יפחתו לו, ואם יהיה צדיק, יתקיים בו "מספר ימיך אמלא" לפי רבי עקיבא, ולפי חכמים, אף יוסיפו לו (שם). כמובן איננו יודעים סודות ד', למה לזה מאריך ולזה מקצר. 

אין מקרה. מה שנראה מקרה - באמת אינו מקרה, אלא ריבונו-של-עולם מסתתר בתוך חוקי הטבע. למה נקרא עולם? - כי הקדוש-ברוך-הוא מעלים עצמו בעולמות שברא. אבל הכל - סדר ההנהגה האלוהית. המקרה הוא אלוהים ב"אינקוגניטו", INCOGNITO, בעילום שם. "הסתר אסתיר פני". "אכן אתה אל מסתתר". לך זה נראה מקרה והנך חושב: לו יצא אדם זה חמש דקות קודם - היה ניצל. לא כן! הכל סדר אלוהי. 

שמא תאמרו: הרי מסופר בגמרא על מלאך המוות שטעה ולקח נפש אחרת מזו שנצטווה עליה. רב יוסף בכה על כגון זה ואמר: "יש נספה בלא משפט" (משלי יג כג. חגיגה ד ב - ה א). אכן טעות נוראה, אך גם היא שייכת לסדר ההנהגה האלוהית. גם אדם טועה, גם "מלאך טועה" - הכל מריבונו-של-עולם שמתגלה גם דרך חכמת החכמים וגם דרך טיפשות הטיפשים, גם דרך צִדקות הצדיקים וגם דרך רשעות הרשעים, גם דרך בינת הנבונים וגם דרך טעויות הטועים. "שמע ישראל, ד' אלוהינו ד' אחד" (ועיין לנתיבות ישראל א, לרבנו הרב צבי יהודה, עמ' ט [הוצאת מאבני המקום, א, עמ' י]). 
קורה שאדם "נספה בלא משפט", כגון במלחמה, כדברי מרן הרב קוק (אורות, המלחמה א). הוא לא עשה דבר רע שבגללו נשפט למוות. אך אין כאן הפקרות. אמנם אין זה משפט של שכר ועונש, אבל זה לפי סדר ההנהגה האלוהית. אין זה משפט, אך זה צדק, אומר הגאון מוילנא (אבן שלמה י). יש עוד הנהגות מלבד שכר ועונש, כדברי הרמח"ל בספרו 'דעת תבונות': יש הנהגת היִחוד של ד' אחד ושמו אחד. 

שמא תשאלו: אם אדם נספה בלא משפט וזה סדר הצדק האלוהי, למה לנו לבכות? אלא שאדם זה אהוב לנו. נכון שיש צדק אלוהי בהילקחו למרומים, אך אנו אוהבים אותו, ובוכים מרורים על היעלמו. 

ודאי תשאלו: אם יש כדור לכל כתובת, וכתובת לכל כדור, למה עלינו להיזהר? למה לא ייסע אדם כמשוגע? ממה נפשך, אם נגזר עליו למות, ימות גם אם יסע בזהירות, ואם נגזר עליו לחיות, יחיה גם אם ייסע כמשוגע? 

תשובה: כי הקדוש-ברוך-הוא ציווה עלינו "ונשמרתם מאד לנפשותיכם". הרמח"ל מסביר שריבונו-של-עולם ציווה עלינו לנהוג על-פי חוקי הטבע, ונתן לנו במתנה את השכל לשם כך. ד' שומר עלינו ואחד משומריו הוא השכל. מי שנכנס לסכנה, מגיע לו עונש חמור, ויתכן שיהיה מסור בידי חוקי הטבע עד כדי קיצור חיים, כאילו אין ריבונו-של-עולם (מסילת ישרים סוף פרק ט). אמרנו "כאילו" - כי באמת ריבונו-של-עולם מסתתר, וגם משחק חוקי הטבע הוא על-פי הגזרה האלוהית. כל העושה עברה עלול שיתקצרו חייו, כי "שנות רשעים תִּקְצֹרְנָה" (משלי י כז). 

הידיעה שלכל כדור יש כתובת אינה מבטלת כהוא זה את חובת הזהירות. אין לאמונה הזאת נפקא מינה מעשית. בכלל, אין פוסקים הלכה על-פי ענייני אמונה, אלא על-פי גדרי ה'שולחן ערוך': באיזו סכנה אסור להיכנס, מותר להיכנס, מצווה להיכנס - כל אלו מתבררים על-פי קני-מידה הלכתיים. אך ביהדות, מלבד הלכות, יש גם אמונה. ההלכה מדריכה אותנו מה לעשות; אמונה מדריכה אותנו מה לחשוב, מה להאמין, מה להרגיש, מה לשאוף, ואין זה חשוב פחות, אדרבה, מתוך אמונה יש כוח וגבורה לקיים מצוות ד'. 

לכן אם יאמר אדם: אני יודע שעל-פי הלכה אני חייב לצאת למלחמת-מצווה, אך אני מפחד; אמור לו: אל תפחד, לכל כדור יש כתובת, יש השגחה פרטית. אם הגיע קצו, מלאך המוות ימצאהו בכל מקום; אם לא הגיע קצו, מלאך המוות לא ישיגהו בשום מקום. אם מצווה להסתכן בעבור עלייה לארץ, בניין הארץ ומלחמה על הארץ, אין לך מה לחשוש. ואם אדם שהלך במצוות בוראו בכל זאת קרה לו משהו, סימן שהקיץ הקץ שלו ותם זמנו. זה היה קורה לו, גם לו נשאר בבית, כי מלאך המוות, מה לו פה, מה לו שם, הוא יגיע לכל מקום, או ליתר דיוק יביא את האדם למקום הנכון בזמן הנכון. 

מעשה במלך שלמה שהיו לו שני סופרים יפי תואר - אליחרף ואחיה בני שישא. יום אחד הוא ראה את מלאך המוות עצוב ושאלו למה. השיב: כי עלי לקחת שני אנשים אלה. מיד מסר אותם שלמה לשדים מהירים כדי להביאם למחוז לוז, מקום שבו אין מלאך המוות שולט. אלא שבדיוק בהגיעם לשער העיר נפטרו. למחרת, פגש שלמה המלך את מלאך המוות ושאלו למה. השיב: לא יכולתי לקחת אותם במקום אחר, כי נגזר עליהם למות דווקא בשערי לוז. מיד פתח שלמה ואמר: רגליו של אדם הן אחראיות עליו, ולמקום שבו נתבקש, שם הן מובילות אותו, כלומר "למקום שנגזר עליו למות בו, משם הוא מתבקש ליטול נשמתו" (סוכה נג א. רש"י). 

לא רק שיש השגחה פרטית, אלא הקדוש-ברוך-הוא "מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית" (ברכת יוצר המאורות), מחיֶה אותנו כל רגע, קל וחומר שהוא שומר עלינו בכל רגע ורגע. אם תעשה מעשים מסוכנים, אתה עלול להיענש. מלחמת רשות מסוכנת, ואינה מצווה, לכן מי שנשא אישה אל ייצא שמא ימות. אך במלחמת מצווה "הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה" (רמב"ם, הלכות מלכים ז ד), "וכל הנלחם בכל לבו… מובטח לו שלא ימצא נזק… ויבנה לו בית נכון בישראל" (שם שם טו). 

[מקור: http://www.havabooks.co.il/article_ID.asp?id=517 ]

אחלה תמונות

אבל אף אחד לא יקבל אותו.

והפשע המוסרי הגדול יותר הוא להבחר ע"י ציבור ע"מ לעשות שינוי ולא לעשות אותו.

מה שרואים לפני הבחירות לא נראה לאחריו

וודאי שיש שיני ויש תהליכים
אבל יש שני צדדים
אי אפשר לשנות רק אותנו
הם גם משתנים​​​

תבין שעצם השארת הסטטוס קוו זה להשתפר
כי האויב משתפר​

לא משתפר, ועם הסטטוס קוו הנחמד של ביבי המצב גרוע.

בגלל שהערבים טוענים שהעלייה להר הבית גורמת לכל הדברים האלה אז נפסיק לעלות להר...

נו מה?זה נראה לך יעזור?כשעזבו את גוש קטיף והערבים הבטיחו שקט,כשחתמו על אוסלו והיה אמור להיות שקט,

כששיחררו מחבלים כדי שיהיה שלום-זה עזר?זה רק הגביר את הדרישות שלהם.