מעין שעצרו אותי שבוע שעבר לבטחון ערבים, ולא לבטחוני.

תגיבו!

בעז"ה!!

בשורות טובות!!

הלוואי שיכחדו!!

בס"ד.

אנחנו עושים את ההשתדלות שלנו, מתפללים, בוכים. צועקים. מקבלים קבלות.

וה' עוזר.

יחפס הוא לא ימצא את כולם.

20140626162912.docx

20140626162931.docx

20140626162942.docx

העלתי את כולם כי אין לי מושג מה יש בכל אחד באמת ומה עוזר, נראה לי הכל חוזר על עצמו, לויודעת

בהצלחה!

מקווה שיעזור

א- אייל.

מ- מכאל גלעד.

ן- נפתלי יעקב.

בעזרת ה' מחכים להם שיחזרו אלינו בריאים ושלמים בנפשם וגופם!!!

כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן.

קטע חמוד:

בכדיי לגלות מהי ערכה של שנה אחת –
שאלו תלמיד שנשאר כיתה,
בכדיי לגלות מהו ערכו של חודש אחד –
שאלו אם שילדה תינוק פג,
בכדיי לגלות מהי ערכו של שבוע אחד –
שאלו את העורך של העיתון המקומי,
בכדיי לגלות מהו ערכה של שעה אחת –
שאלו את האוהבים הממתינים לפגישה,
בכדיי לגלות מהו ערכה של דקה אחת –
שאלו את האדם שפספס את האוטובוס,
בכדיי לגלות מהי ערכה של שנייה אחת –
שאלו בן אדם שניצל מתאונת-דרכים,
בכדיי לגלות מהי ערכה של אלפית השנייה –
שאלו את הספורטאי שזה במדליית הכסף

האתמול – היסטוריה, המחר לא ידוע,
ההווה הוא מתנה [באנגלית: Present]
נצלו את הזמן להתקדם ולהשיג את מטרותיכם
בחיים, ואל תשכחו שהחיים עוברים מהר ועלינו
לנצלם עד תום.

 יום אחד הוזמן מרצה זקן בבית ספר למנהל ציבורי בצרפת (אחד המוסדות היוקרתיים ביותר באירופה כולה) לשאת הרצאה על הנושא "תכנון זמן יעיל" בפני קבוצה של 15 מנהלים בכירים בחברות הגדולות ביותר בארה"ב. ההרצאה הייתה אחת מתוך חמש הרצאות ביום עיון שאורגן במיוחד עבורם. למרצה הוקצתה רק שעה אחת כדי להעביר את החומר.

בעמדו לפני חברי קבוצת האליטה המנהלית הזו, שהיו מוכנים לרשום כל מילה שתצא מפי המומחה המפורסם, העביר המרצה הזקן את מבטו ביניהם, אחד אחד, באיטיות, ולאחר מכן אמר: "אני עומדים לערוך ניסוי".

מתחת לשולחן שהפריד בינו לבין מאזיניו הוציא המרצה מיכל זכוכית גדול והניחו בעדינות לפניו. אחר כך הוציא מתחת לשולחן כתריסר אבנים, כל אחת בגודל של כדור טניס, והניחן בעדינות, אחת אחת, בתוך המיכל. כאשר התמלא המיכל לגמרי ולא ניתן היה להוסיף עוד אבן אחת, הרים המרצה את מבטו באיטיות אל תלמידיו ושאל: "האם מלא המיכל?". כולם השיבו "אכן".

המרצה המתין מספר שניות והוסיף: "האמנם?".

ואז שוב התכופף והוציא מתחת לשולחן כלי מלא אבני חצץ. בקפדנות שפך את החצץ מעל לאבנים הגדולות עד שירדו לתחתית המיכל. שוב הרים המרצה הזקן את מבטו אל הקהל ושאל: "האם המיכל מלא?". עתה החלו להבין מאזיניו המבריקים את כוונתו. אחד מהם השיב: "כנראה שלא". "נכון", ענה המרצה הזקן.

חזר והתכופף והפעם הוציא מחת לשולחן סיר מלא בחול. בתשומת לב שפך את החול אל תוך המיכל. החול מילא את החלל בין האבנים הגדולות ובין החצץ. פעם נוספת שאל המרצה את תלמידיו: "האם מלא המיכל?". הפעם, ללא היסוס ובמקהלה, השיבו התלמידים המחוננים: "לא". "נכון", השיב להם המרצה הזקן. וכפי שציפו תלמידיו רבי היוקרה והעוצמה, הוא נטל את כד המים שעמד על השולחן ומילא בהם את המיכל עד לשפתו. המרצה הזקן הרים את מבטו לקהל ושאל: "איזו אמת גדולה יכולים אנו ללמוד מניסוי זה?"

בחושבו על נושא ההרצאה השיב אחד הנועזים והזריזים שבין המאזינים: "אני למדים שככל שהיומן שלנו נראה לנו גדוש בהתחייבויות, אם באמת מתאמצים תמיד ניתן להוסיף עוד פגישות ועוד מטלות".

"לא", השיב המרצה הזקן. "האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי היא זו: אם לא מכניסים למיכל קודם כל את האבנים הגדולות, לעולם לא נוכל להכניס את כולם אחר כך". דממה עמוקה השתררה באולם, כאשר כל אחד מנסה לתפוס את מלוא המשמעות של דברי המרצה.

הזקן התבונן בשומעיו ואמר: "מהן האבנים הגדולות בחייכם? בריאותכם? המשפחה? ידידכם? הגשמת חלומותיכם? לעשות מה שאתם באמת אוהבים? להילחם למען מטרה נעלה? להינפש? לקחת זמן לעצמכם? משהו אחר?.

מה שחייבים לזכור הוא שחשוב ביותר להכניס קודם כל את האבנים הגדולות בחיינו, כי אם לא נעשה זאת, אני עלולים לפספס את החיים. אם ניתן עדיפות לדברים הקטנים יתמלאו החיים בדברים הקטנים ולא יישאר די מהזמן היקר שלנו כדי להשיג את הדברים החשובים בחיים. משום כך לעולם אל תשכחו לשאול את עצמכם את השאלה: "מהן האבנים הגדולות בחיי? וכאשר תזהו אותן, תכניסו אותן ראשונות למיכל החיים שלכם".

בתנועת יד ידידותית בירך המרצה הזקן את מאזיניו ויצא באיטיות מן האולם.

עמוד הבית > סיפריית הדרכה > צוותי הדרכה ופעילים > קטעי קריאה ומתודות > קטעים שמעלים מוטיבציה ניצול זמן, או: "האבנים הגדולות בחיינו"/ משל   יום אחד הוזמן מרצה זקן בבית ספר למנהל ציבורי בצרפת (אחד המוסדות היוקרתיים ביותר באירופה כולה) לשאת הרצאה על הנושא "תכנון זמן יעיל" בפני קבוצה של 15 מנהלים בכירים בחברות הגדולות ביותר בארה"ב. ההרצאה הייתה אחת מתוך חמש הרצאות ביום עיון שאורגן במיוחד עבורם. למרצה הוקצתה רק שעה אחת כדי להעביר את החומר. בעמדו לפני חברי קבוצת האליטה המנהלית הזו, שהיו מוכנים לרשום כל מילה שתצא מפי המומחה המפורסם, העביר המרצה הזקן את מבטו ביניהם, אחד אחד, באיטיות, ולאחר מכן אמר: "אני עומדים לערוך ניסוי". מתחת לשולחן שהפריד בינו לבין מאזיניו הוציא המרצה מיכל זכוכית גדול והניחו בעדינות לפניו. אחר כך הוציא מתחת לשולחן כתריסר אבנים, כל אחת בגודל של כדור טניס, והניחן בעדינות, אחת אחת, בתוך המיכל. כאשר התמלא המיכל לגמרי ולא ניתן היה להוסיף עוד אבן אחת, הרים המרצה את מבטו באיטיות אל תלמידיו ושאל: "האם מלא המיכל?". כולם השיבו "אכן". המרצה המתין מספר שניות והוסיף: "האמנם?". ואז שוב התכופף והוציא מתחת לשולחן כלי מלא אבני חצץ. בקפדנות שפך את החצץ מעל לאבנים הגדולות עד שירדו לתחתית המיכל. שוב הרים המרצה הזקן את מבטו אל הקהל ושאל: "האם המיכל מלא?". עתה החלו להבין מאזיניו המבריקים את כוונתו. אחד מהם השיב: "כנראה שלא". "נכון", ענה המרצה הזקן. חזר והתכופף והפעם הוציא מחת לשולחן סיר מלא בחול. בתשומת לב שפך את החול אל תוך המיכל. החול מילא את החלל בין האבנים הגדולות ובין החצץ. פעם נוספת שאל המרצה את תלמידיו: "האם מלא המיכל?". הפעם, ללא היסוס ובמקהלה, השיבו התלמידים המחוננים: "לא". "נכון", השיב להם המרצה הזקן. וכפי שציפו תלמידיו רבי היוקרה והעוצמה, הוא נטל את כד המים שעמד על השולחן ומילא בהם את המיכל עד לשפתו. המרצה הזקן הרים את מבטו לקהל ושאל: "איזו אמת גדולה יכולים אנו ללמוד מניסוי זה?" בחושבו על נושא ההרצאה השיב אחד הנועזים והזריזים שבין המאזינים: "אני למדים שככל שהיומן שלנו נראה לנו גדוש בהתחייבויות, אם באמת מתאמצים תמיד ניתן להוסיף עוד פגישות ועוד מטלות". "לא", השיב המרצה הזקן. "האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי היא זו: אם לא מכניסים למיכל קודם כל את האבנים הגדולות, לעולם לא נוכל להכניס את כולם אחר כך". דממה עמוקה השתררה באולם, כאשר כל אחד מנסה לתפוס את מלוא המשמעות של דברי המרצה. הזקן התבונן בשומעיו ואמר: "מהן האבנים הגדולות בחייכם? בריאותכם? המשפחה? ידידכם? הגשמת חלומותיכם? לעשות מה שאתם באמת אוהבים? להילחם למען מטרה נעלה? להינפש? לקחת זמן לעצמכם? משהו אחר?. מה שחייבים לזכור הוא שחשוב ביותר להכניס קודם כל את האבנים הגדולות בחיינו, כי אם לא נעשה זאת, אני עלולים לפספס את החיים. אם ניתן עדיפות לדברים הקטנים יתמלאו החיים בדברים הקטנים ולא יישאר די מהזמן היקר שלנו כדי להשיג את הדברים החשובים בחיים. משום כך לעולם אל תשכחו לשאול את עצמכם את השאלה: "מהן האבנים הגדולות בחיי? וכאשר תזהו אותן, תכניסו אותן ראשונות למיכל החיים שלכם". בתנועת יד ידידותית בירך המרצה הזקן את מאזיניו ויצא באיטיות מן האולם.

אם את רוצה תפני אלי באישי אני אכתוב לך..

דמיין שכל יום היית מזוכה ב 86,400 ש"ח. בכל לילה כל מה שלא ניצלת- הולך לאיבוד.

היתרה אינה עוברת מיום ליום שלמחרת. בכל יום נפתח החשבון מחדש.

בכל לילה כל מה שנותר נמחק, אם לא השתמשת בכל מה שהיה בחשבון ההפסד כולו שלך.

בכל יום אתה מזוכה ב 86,400 שניות. בכל לילה כל מה שלא ניצלת-הולך לאיבוד.

היתרה אינה עוברת מיום ליום שלמחרת. בכל יום נפתח החשבון מחדש.

בכל לילה כל מה שנותר נמחק, אם לא השתמשת בכל מה שהיה בחשבון ההפסד כולו שלך.

אתה לא יכול לחזור אחורה, אתה לא יכול למשוך כנגד המחר.

אתה מוכרח לחיות בהווה על חשבון הזמן שניתן לך כל יום.

תשקיע את הזמן שלך על מנת להשיג ממנו את המיטב, הבריאות האושר וההצלחה בעתיד.

נצל את הזמן ועכשיו.

כי יום שעובר- אינו חוזר!!

אם אתה רוצה לדעת את ערכה של שעה שאל.. אם אתה רוצה לדעת את ערכה של מאית השניה שאל את הספורטאי שזכה במדליית כסף.

דילגתי על מלא אבל זה הרעיון.

http://www.pollardnow.org/kraza1.pdf

http://www.atzuma.co.il/peres4pollard

http://news.walla.co.il/?w=/15/2758169

http://news.walla.co.il/?w=//2755912

חברה! כל מי שמתכנן לבוא לעצרת  היום בכותל: בבקשה !!! אל תשכחו לבקש ולהתפלל גם על שחרורו של יהונתן.

נ.ב. לא "הזנחנו" ח"ו דווקא בימים האחרונים שמעתי על כ"כ הרבה התארגנות ועשייה בנושא פולארד 

אם זה מנחם אותך עטרת

לגיל שלנו.. אז אם מישו מוצא- אני ממש אשמח!!!

תודה רבה!!

מעל גיל 17 אבל

בכל מקרה - לאורו נלך למיטב ידיעתי מארגנים לקבוצות.. לא לבודדים. ניראלי.. אם אני טועה מוזמנים לתקן

מה שאני מצאתי (אני כותבת את השמות של העמותות בלי המספרי טלפון כי אנילא יודעת באיזה איזורים אתה מעוניין..)- 

•  חסדי נעומי 
• עזר מציון
• עת לעשות

מוזמנים להעלות עוד..

ושמענו על לאורו נלך אבל זה לא כל כך הכוון

הכוון הוא יותר מחנות כמו קו לחיים, חברים לרפואה,_משהו עם ילדים מיוחדים  ועוד....

אם משהו שמע על מקום שצריכים בו מתנדבים נשמח לבוא...

נוכל להנות מהן.

היסטוריה ונהנים

תהיי בריאה!

לומדים סתם דברים לכיף.

מחפשים עבודה.

עושים נהיגה.

ועושים דברים שלא מספיקים בשנת הלימודים.

ו...בעיקר מחפשים מה לעשות

סתם..

אז מה עם זה לימודים? אפשר גם להפוך את זה למשהו נחמד...

החופש שלי התחיל בשישי ואותו דווקה ניצלתי לטובה

אני ההוכחה שאפשר להיות מטומטם ולעשות 5 פיזיקה

הכנו ארוחת בוקר.ואחרי זה הלכתי לברכה.

והיום יש מפגש של הכיתה שהייתה לנו ביסודי.

רק בנ"ע. מהדתיים. כע?!

והנפרדים למימדיווןןן

נשאר לי עוד שלוש!!

 ​

אם זה עוזר למישהו..20140624224827.docx

בתור פורום נוג"ה האגדי והשפיץ?????? 

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t648563#7221387

מחפשים לשדךך למישהי

היא כ"כ שליייי!!!

היא הרגילה את הערבים ימך שמם שאנחנו סוג של שק חבטות שאפשר לפגוע בו והוא לא יחזיר

אם הם היו עומדים על העקרונות ומוחקים את עזה מהמפה הכול היה טוב.

תפסיקו כבר לראות מה שאתם רוצים לראות..סתכלו קצת מעבר לבועה..

וד"א אני בת

אז מהמטומטמים האלה אנחנו אמורים לפחד?

ה' נותן לנו את הכוח, אנחנו פשוט לא משתמשים בו..

אנחנו ממש לא אמורים לפחד מהם,ואנחנו לא,אבל קצת קשה לקחת את זה ככה.זה חתיכת מלחמה..עם כל המדינות..

אם לא יהיה ברירה.. נשמיד תעולם 

תאמינו לי שאתם בחיים לא הייתם מוותרים על צהל נכון? יופי אז למה אתם מזניחים ויורדים עליהם?! הם עובדים קשה בטירוופ..

משפט של מפקד דובדבן..:

הבת שליי שאלה אותה מתי אני אחזור כבר הבייתה, אמרתי שאני לא חוזר עד שהם לא חוזרים..

תראו איזה מסירות נפש.. תפקחו תעיניים..

נ.ב..

לא לכתוב סתם

אבל אתה קצת חי בסרט עם הפצצת אטום שלך

שמואאלניםם.. בוקר טוב

כמובן שתגובה זו נכתבה בציניות גמורה

אני הכי מעריכה את צה"ל בעולם!!!הם עושים עבודה קדושה ויש להם מסירות שהיא מסירות בדרגה ענקית!אין דברים כמוהם!אח שלי שם!אין על צהל!אבל אנחנו קצת נדפקנו במצב שלנו..צריך לפחד מכל דבר..זה לא צריך להיות ככה..מבינה?

לאן אתה משתתיך?

לא למדתי כמעת כלום והצלחתי לענות על כל השאלות!

בעיקר פרק שלישי- הרוב היה על הקטע וזה פשוט הבנת הנקרא.

ממש לא קשה

לא קליל

בגרות חביבה כזאתי

נהייתי חברה שלה מהרגע הראשון

זהו

זרם לי עם ההמצאות... ;)

אבל מה זה משנה??

העיקר שסיימתי היסטוריה לכל חיי!!

השאלת חובה ב'מת הייתה מוזרה!! קראתי אותה פווול פעם ולא הצלחתי כ"כ להבין מה רוצים..

איזה כיף שהמורה אוהבת אותי (או את דודה שלי...לא סגורה על זה)

ממש אהבתי את השאלה של הגרף(עלייה שניה)....חוץ מזה שהמצאתי לרב קוק גישה חדשה לחיים(שהתבררה כנכונה...)