רוח פנים
רוח אמיתית
רוח מדומה.
רוח אלוקים
רוח שטות
רוח סערה
רוח חרישית
רוח מצויה
רוח עונתית
רוח קבועה
רוח תזזית
רוח צדדית
רוח הזמן
רוח תרדמה
רוח אחרת.
---אנונימי (פותח)
היא יושבת על הצוק כבר כל כל הרבה זמן. ימים, לילות, שעות ודקות ארוכות. היא כאן, על קצה הצוק.
אילולא חיים שפויים, היה אפשר לחשוב שזהו ביתה וכאן נולדה, ישר אל הטבע הזה, אל המרחבים, אל הרוחות.
פעם היא התמגנטה למקום הזה רק מכוח הסקרנות, רק כד לבדוק עד לאן מגיע קו האופק ומאיפה בכלל רואים הכי טוב את כל התמונה.
אבל מאז, עבר כל כך הרבה. היום היא כבר במקום אחר.
בימים של ראות טובה, אפשר לראות מרחוק את הגב שלה, מעט כפוף ובעיקר כואב.
כואב. מהווה משענת לכל הגוף, כדי שלא ייפול, עוזר לה לשאת את כל מה שמתחולל בלב, במציאות.
בדרך כלל היא מטושטשת שם, יותר מידיי מתמזגת עם הנוף, יותר מידיי נעלמת בבליל הקלאסיקה הזאת.
היא יודעת שלא חסר לה דבר, היא למדה להבין שבאמת יש לה הכל. היא אפילו אומרת תודה על זה.
אבל זה לא סותר את ההר געש ששוכן בתוכה. הר געש של כאב, שההתפרצויות שלו שורפות כל חיות שהיא.
אז היא לא בורחת רחוק, כי היא צריכה להיות שם בשבילם, כשיהיו כאלה שיצטרכו את עזרתה, את האוזן הקשבת שלה.
היא נשארת בסביבה, ומשתדלת לא להיות כפויית טובה ולברך בשקט על מה שממלא את תרמיל חייה.
אבל כשההר געש שבתוכה מתפרץ, אין סיכוי לשום טוב לחדור לרדיוס ששם. כשהכל מתבאלגן לה בפנים, והיא בורחת.
היא בורחת אל הצוק. רצה לשם עם ידיים בוערות ולב שמלא בכוויות.
הצוק יודע להכיל אותה, את הכאב התהומי והמוגזם הזה, שמגיע לבקר כל כך הרבה פעמים.
הצוק יודע לשתוק איתה ביחד, הוא לא מפחד מהשקט הזה שכולם בורחים ממנו.
הצוק יודע לעבור איתה את הכל, הוא לוחש מילים מדוייקות למסילות הלב שלה באותם רגעים.
הצוק יודע לנשום אותה, הוא נותן לה את המקום שהיא צריכה, המקום שלא נמצא בעולם של רגילים.
והיא יושבת, יושבת על קצה הצוק כבר כל כך הרבה זמן.
בלילות היא מתכווצת מהצללים, מפחדת ויציבה באחת. בימים היא אורגת חלומות ומחפשת משבי אוויר אמיתיים.
ואי שם בתפאורה, הזמן פועם בעורקי המציאות, ומצליח לחדור גם לנקיקי ליבה. היא מחשבת את זמני הנפילות, ומהרהרת.
היא מבינה שבכל פעם כשיש רוח חזקה, היא כמעט נופלת מקצה הצוק.
ופתאום היא מרגישה תחושת בטן חדה לגמרי, שבפעם הבאה, הרוח שתבוא תהיה סוערת וחזקה מתמיד,
והיא.. היא מרגישה.. היא יודעת.. שהיא תיפול. היא תיפול מקצה הצוק, היא תיפול למקום אחר.
המשב הקריר שעבר כאן כרגע, טמן בחובו לחישות של חדות.
היא יושבת על הצוק כבר כל כך הרבה זמן.
הרוח שתנשק לה מחר, תצנח איתה ביחד לתהומות הנעלם.
---אנונימי (פותח)
לסגור את הספר, את התריס, את הדלת.
לנעול את הגנוז, לכבות את האש, לסגור את היום.
ואז עוברת תקופה
ואתה מסתכל על עצמך
ומגלה פתאום,
שיש לך כבר מקצוע חדש.
בין יום רגיל אחד ליום רגיל אחר,
פתאום זה מכה בך,
וכשאתה מסתכל בידייך המחוספסות,
אתה רואה
שעם הזמן והתגובות והיומיום
רכשת לעצמך עוד מקצוע.
מקצוע נוסף לאישיות.
והרי הוא;
לסגור.
לסגור את הפה
את ההזדמנות
את המיקוד לבגרות.
לסגור את החלון השקוף
את הסיר הפעור
את דלת הרכב.
לסגור את החלום
את הצעדים הבאים
את העומק.
לסגור את התיק
את העיניים
את הכוח.
לסגור
את הלב.
הכל נהיה אוטומטי ורגיל.
הפעולה הזאת נהיית ממש חלק ממך,
אם שמת לב ואם לא.
וככל שאתה סוגר הרבה, אתה נהיה מקצועי יותר בתחום.
לאט מבינים את הטכניקה, לאט מתרגלים למגע.
התחושה שמתלווה לזה מוצאת אצלך איזה מקום נוח לשבת בו.
ואז מגיע ערב שכזה,
אתה סוגר את העיתון, סוגר את קופסת העוגיות השקופה,
ומתחיל לסגור חשבונות עם עצמך בלי שאתה מתכוון.
המחשבות מתחילות לברר עד כמה העסק הזה משתלם.
ואם נסגור את השורה התחתונה, התשובה היא-
לא.
לא משתלם להיות סוגר.
לסגור זה לאבד
לסגור זה לאטום
לסגור זה להישאר לבד.
לסגור זה לפספס
להתחספס
לסגור זה לשקוע בצד.
ובכל זאת,
עם הזמן אתה מתמכר להרגל המוכר הזה,
וגם כשמבין שזה לא טוב, אתה כבר עמוק בפנים.
אולי הגיע הזמן לסגור את המקצוע הזה,
אולי דווקא זה ישתלם.
אולי הגיע הזמן
לפתוח
לאט לאט.
להשתנות
להיכנע
להרפות.
תחשוב על זה
ותסגר על העניין,
אולי הגיע הזמן
לפתוח.
לפתוח את הלב, את המעיין, את הכל.
---אנונימי (פותח)
ושוב זה הצלילים והמנגינות שאני מתעקשת להצמיד לצירופי חיי. ושוב זה הטלפון פה והטלפון שם שלפעמים מקבל ממני יחס ולפעמים אפילו לא מבט אחד קצר. ושוב זה הערמות דפים שמשמינות לי על שולחן העבודה בחדר. ושוב זה המכתב שצריך לכתוב להוא והתשובות שצריך לענות בהקדם לכל העולם. ושוב זה טרמפ ליעד הברור והעיניים הרגילות עם הנוף הבנאלי. ושוב זה החלומות הקטנים שאני אף פעם לא נוגעת בהם. ושוב זה האיבוד הגדול שלא עובר גם כשאני עומדת עם פנים כחושות לרוח. ושוב זה הדרישות של כל אדם מעצמו על סקאלת חיים אופיינית וייחודית לו. ושוב זה כמו להרכיב פאזל בתודעה, ולראות לנגד עיניי תמונה של חוסר הבנה גדול. ושוב זה הקשרים שאני לא מצליחה לפרום. ושוב זה הדפיקות בדלת של הכאב ההוא, הכאב שחוזר ומשתלט על הכל שוב.
..שפיות
שיחה אישית
חיפוש...
ראשיפורומיםפורום הגשמה
פורום פורום הגשמה
שרשור חדש
.. ממך עד אלי
אל תצפי. זה ארוך. ומעיק
הכל טוב. כן.
זה בסדר.
אני בסדר גמור.
הנה, אני מחייכת. תראה, חיוך גדול, מלא שיניים. רק תירגע, הכל סבבה.
עוד שניה אני רוקדת פה..
זה לא שאני אטומה.
אני פשוט לא רואה אותך. הדמעות מסתירות.
אבל אני בסדר, כן? שיהיה ברור.
בבקשה תעצום עיניים. תתעלם. לשם שינוי זה מה שאני מבקשת. אל תראה את הכאב, אל תראה את הפצעים נפתחים. אל תראה איך אני נזרקת מהמעגלים של עצמי, של הנורמליות.
ואם כבר אתה בוחר לראות, תחיה עם זה, תנשום.
מי כמוני יודעת שאתה יודע להסתדר עם כאב של אחרים.
ורק תלך כבר. הכל בסדר
שמת לב פעם איזו מילה מטומטמת וקרה היא "בסדר"?
מה הרי המשמעות של 'אני בסדר'? אני נורמלית. אני כמו כולם. בשורה זקופה. אני בסדר שקבעתם.
אז מה – אתה דפוק?
איך אתה נותן לי לרצות אותך ב'אני בסדר?'
אתה יודע טוב מאוד, אולי יותר מדי טוב, שאני הכי לא בסדר. אף פעם. לא נותנת לשום הגדרות או מסגרות או כלובים מהונדסים לרסן אותי. אף פעם
אני לעולם לא אהיה בסדר.
אם זה יקרה מתישהו, תדע שאני כבר לא קיימת, שאני לא אני.
תמיד מתפרעת, תמיד משתוללת. תמיד חיה.
גם אם לא רואים, אני בועטת מתחת למים.
אבל איכשהו אתה תמיד רואה, נכון? יש לך חיישן נסתר רק כדי לגלות מתי אני צורחת בתוכי.
אחרת, איך תסביר את העובדה שאתה תמיד יודע מתי לבוא ולשאול ולנשוך שפתיים בדאגה? הרי חייכתי. והצטלמתי. וצחקתי. אפילו בקול רם. הכל היה מושלם, למראית עין. אז למה אתה כל כך דואג? למה המבט האכפתי הזה?
לעזאזל. אתה קורא ככה את כולם, או רק אותי?
אני כל כך שקופה? אלוהים, אני כל כך שקופה?
איך זה שתמיד כשאני עומדת ליפול לחור השחור שכריתי לי בכל כך הרבה עמל והתמדה, אתה מגיע?
כשסוף סוף אני מרשה לעצמי לשקוע ביאוש שיכרסם אותי מבפנים בסבל מענג, אתה מחליט לצוץ? מי הרשה לך בכלל להציל אותי כל פעם מחדש?
ואם אני רוצה? אם אני רוצה פשוט לחדול. להפסיק להיות.
מותר לי, לא? זאת מדינה חופשית.
תפסיק להיות האביר הזה. אני לא צריכה אותך, סופרמן.
אני יכולה לפתור לעצמי את הבעיות. אני יודעת שאתה לא אוהב את איך שאני עושה אתזה, אבל זה מה יש, יקירי.
נוח לי יותר חושך. תמיד הסתדרתי איתו. תמיד אהבתי את הלילה.
בלילה קל הרבה יותר לכתוב, למרוח את הכאב על הדף.
אבל אתה, אתה טיפוס של אור.
של שמש ופרחים וציפורים ותקווה וכל הקלישאות המפגרות האלה.
מספיק.
העולם הוא לא בדיוק ארץ הפלאות. הוא שחור ודביק מכאב ומוות ושקרים וטעויות של אנשים. תפנים.
תן לי, תן לי לשתות את מה שרקחתי. את העירבוביה המבעבעת של מלא רוע ובלבול ושקר. אני בישלתי את השיקוי הזה. לרעל יש טעם נחמד דווקא. תן להנות.
אלוהים, תתרחק ממני כבר. אתה מביא איתך יותר מדי אושר. יותר מדי טוב ותקווה ופעמונים. כל זה רחוק ממני. שנות דור. שנות אור.
וזה פשטני מדי בשבילי. שונאת פשטנות.
עדיף לי להתבחבש בים של ספקות.
באמת? אתה מסכים? אתה תלך? באמת?? לתמיד??
אה.. אה, יופי. הגיע הזמן. הגיע הזמן לטבוע לי בשקט חזרה בביצה הנוחה שלי.
רגע, אתה רציני? לא, שניה. דקה. אל תלך.
לא אמרתי את זה, לא התכוונתי. תלך, תלך. רק כאילו, אתה יודע. תגיד שלום, כמו בנאדם. ככה פוררת אותי במשך שנים ואתה פשוט הולך? תגיד שלום, תיפרד יפה. שלום.
אמ. רגע. אתה רוצה אולי לשתות משהו לפני? לנוח? דקה. אל תלך. זאת אומרת, תלך. אבל בעיתו ובזמנו. צריך הכנה מוקדמת. זה לא שלא שיגעת לי את השכל כל כך הרבה זמן.
בטח יהיה לך הרבה יותר טוב בלעדיי. אמללתי אותך הרבה זמן. בטח היה לך קשה להיות עם אפילה שכמוני, פרח-שמש שכמוך. בטח אפילו לא תתגעגע אלי קצת.
טוב. אמ. עכשיו? בטוח?
ברור שאני רוצה שתלך, אמרתי לך כבר. שנים ארוכות אני מחכה לזה. פשוט התרגלתי אליך וקשה לי השינוי. זה לא שאני רוצה שתשאר. אני פשוט לא רוצה שתלך.
....
אל תלך. אלתלךאלתלךאלתלך
אני מתחננת. אל תלך. בבקשה.
אני לא רוצה לטבוע שוב. לא רוצה ליפול בלי אף אחד. לא רוצה למות בעודי חיה.
תציל אותי. כבר התחלת. אז מה אתה הולך?
אני בוכה? נכון. אזמה. אני בוכה בשטף לא נגמר. אני מתייפחת פה, וזה בחיים לא קרה לי. אני עם הקרירות שלי והתוקפנות והזלזול, סוף סוף בוכה. רק אל תלך. נמאס לי משחור, אני רוצה עוד צבעים.
אל תלך, אלוהים. תישאר איתי.
מבטיחה לנסות ללמוד. אני אראה את האור. רק אל תלך לי. אתה כל מה שיש לי, אין לי כלום חוץ ממך. רק אני והיאוש.
אני מפחדת, אני מפחדת כשאתה לא איתי. מפחדת ליפול ולא לקום שוב אף פעם.
אני.. אני אוהבת אותך. בטירוף.
את האור שלך, את העליזות הנוראית שלך, השיגעון הזה תמיד לראות את הטוב. אוהבת את השמחה התמימה והטהורה הזאת, שהיא כל כך לא אני.
אוהבתאוהבתאוהבת.
בחיים לא אהבתי ככה, גם לא את עצמי. במיוחד לא את עצמי.
תעזור לי. תישאר, טוב?
אל תלך.
בבקשה.
@כמו הירח.
חיפוש...
ראשיפורומיםפורום הגשמה
פורום פורום הגשמה
שרשור חדש
.. ממך עד אלי
אל תצפי. זה ארוך. ומעיק
הכל טוב. כן.
זה בסדר.
אני בסדר גמור.
הנה, אני מחייכת. תראה, חיוך גדול, מלא שיניים. רק תירגע, הכל סבבה.
עוד שניה אני רוקדת פה..
זה לא שאני אטומה.
אני פשוט לא רואה אותך. הדמעות מסתירות.
אבל אני בסדר, כן? שיהיה ברור.
בבקשה תעצום עיניים. תתעלם. לשם שינוי זה מה שאני מבקשת. אל תראה את הכאב, אל תראה את הפצעים נפתחים. אל תראה איך אני נזרקת מהמעגלים של עצמי, של הנורמליות.
ואם כבר אתה בוחר לראות, תחיה עם זה, תנשום.
מי כמוני יודעת שאתה יודע להסתדר עם כאב של אחרים.
ורק תלך כבר. הכל בסדר
שמת לב פעם איזו מילה מטומטמת וקרה היא "בסדר"?
מה הרי המשמעות של 'אני בסדר'? אני נורמלית. אני כמו כולם. בשורה זקופה. אני בסדר שקבעתם.
אז מה – אתה דפוק?
איך אתה נותן לי לרצות אותך ב'אני בסדר?'
אתה יודע טוב מאוד, אולי יותר מדי טוב, שאני הכי לא בסדר. אף פעם. לא נותנת לשום הגדרות או מסגרות או כלובים מהונדסים לרסן אותי. אף פעם
אני לעולם לא אהיה בסדר.
אם זה יקרה מתישהו, תדע שאני כבר לא קיימת, שאני לא אני.
תמיד מתפרעת, תמיד משתוללת. תמיד חיה.
גם אם לא רואים, אני בועטת מתחת למים.
אבל איכשהו אתה תמיד רואה, נכון? יש לך חיישן נסתר רק כדי לגלות מתי אני צורחת בתוכי.
אחרת, איך תסביר את העובדה שאתה תמיד יודע מתי לבוא ולשאול ולנשוך שפתיים בדאגה? הרי חייכתי. והצטלמתי. וצחקתי. אפילו בקול רם. הכל היה מושלם, למראית עין. אז למה אתה כל כך דואג? למה המבט האכפתי הזה?
לעזאזל. אתה קורא ככה את כולם, או רק אותי?
אני כל כך שקופה? אלוהים, אני כל כך שקופה?
איך זה שתמיד כשאני עומדת ליפול לחור השחור שכריתי לי בכל כך הרבה עמל והתמדה, אתה מגיע?
כשסוף סוף אני מרשה לעצמי לשקוע ביאוש שיכרסם אותי מבפנים בסבל מענג, אתה מחליט לצוץ? מי הרשה לך בכלל להציל אותי כל פעם מחדש?
ואם אני רוצה? אם אני רוצה פשוט לחדול. להפסיק להיות.
מותר לי, לא? זאת מדינה חופשית.
תפסיק להיות האביר הזה. אני לא צריכה אותך, סופרמן.
אני יכולה לפתור לעצמי את הבעיות. אני יודעת שאתה לא אוהב את איך שאני עושה אתזה, אבל זה מה יש, יקירי.
נוח לי יותר חושך. תמיד הסתדרתי איתו. תמיד אהבתי את הלילה.
בלילה קל הרבה יותר לכתוב, למרוח את הכאב על הדף.
אבל אתה, אתה טיפוס של אור.
של שמש ופרחים וציפורים ותקווה וכל הקלישאות המפגרות האלה.
מספיק.
העולם הוא לא בדיוק ארץ הפלאות. הוא שחור ודביק מכאב ומוות ושקרים וטעויות של אנשים. תפנים.
תן לי, תן לי לשתות את מה שרקחתי. את העירבוביה המבעבעת של מלא רוע ובלבול ושקר. אני בישלתי את השיקוי הזה. לרעל יש טעם נחמד דווקא. תן להנות.
אלוהים, תתרחק ממני כבר. אתה מביא איתך יותר מדי אושר. יותר מדי טוב ותקווה ופעמונים. כל זה רחוק ממני. שנות דור. שנות אור.
וזה פשטני מדי בשבילי. שונאת פשטנות.
עדיף לי להתבחבש בים של ספקות.
באמת? אתה מסכים? אתה תלך? באמת?? לתמיד??
אה.. אה, יופי. הגיע הזמן. הגיע הזמן לטבוע לי בשקט חזרה בביצה הנוחה שלי.
רגע, אתה רציני? לא, שניה. דקה. אל תלך.
לא אמרתי את זה, לא התכוונתי. תלך, תלך. רק כאילו, אתה יודע. תגיד שלום, כמו בנאדם. ככה פוררת אותי במשך שנים ואתה פשוט הולך? תגיד שלום, תיפרד יפה. שלום.
אמ. רגע. אתה רוצה אולי לשתות משהו לפני? לנוח? דקה. אל תלך. זאת אומרת, תלך. אבל בעיתו ובזמנו. צריך הכנה מוקדמת. זה לא שלא שיגעת לי את השכל כל כך הרבה זמן.
בטח יהיה לך הרבה יותר טוב בלעדיי. אמללתי אותך הרבה זמן. בטח היה לך קשה להיות עם אפילה שכמוני, פרח-שמש שכמוך. בטח אפילו לא תתגעגע אלי קצת.
טוב. אמ. עכשיו? בטוח?
ברור שאני רוצה שתלך, אמרתי לך כבר. שנים ארוכות אני מחכה לזה. פשוט התרגלתי אליך וקשה לי השינוי. זה לא שאני רוצה שתשאר. אני פשוט לא רוצה שתלך.
....
אל תלך. אלתלךאלתלךאלתלך
אני מתחננת. אל תלך. בבקשה.
אני לא רוצה לטבוע שוב. לא רוצה ליפול בלי אף אחד. לא רוצה למות בעודי חיה.
תציל אותי. כבר התחלת. אז מה אתה הולך?
אני בוכה? נכון. אזמה. אני בוכה בשטף לא נגמר. אני מתייפחת פה, וזה בחיים לא קרה לי. אני עם הקרירות שלי והתוקפנות והזלזול, סוף סוף בוכה. רק אל תלך. נמאס לי משחור, אני רוצה עוד צבעים.
אל תלך, אלוהים. תישאר איתי.
מבטיחה לנסות ללמוד. אני אראה את האור. רק אל תלך לי. אתה כל מה שיש לי, אין לי כלום חוץ ממך. רק אני והיאוש.
אני מפחדת, אני מפחדת כשאתה לא איתי. מפחדת ליפול ולא לקום שוב אף פעם.
אני.. אני אוהבת אותך. בטירוף.
את האור שלך, את העליזות הנוראית שלך, השיגעון הזה תמיד לראות את הטוב. אוהבת את השמחה התמימה והטהורה הזאת, שהיא כל כך לא אני.
אוהבתאוהבתאוהבת.
בחיים לא אהבתי ככה, גם לא את עצמי. במיוחד לא את עצמי.
תעזור לי. תישאר, טוב?
אל תלך.
בבקשה.
@כמו הירח.
..שפיותאחרונה
@כמו הירח