פורום סניף מעלה אדומים (עמוד 23)

תסתכלו על עצמכם
לאן הגעתם
ממתי
התקפי חרדה
לילות לבנים
סיפורים אבודים
שקרים בלתי נראים

תסתכלו על עצמכם
ותבינו שהכל נעלם
אין לאן
אין למה
אין בכלל

תברחו אל הצער
הכעס השחור
לאן שהייתם
לאן שהיום
תברחו ותצרחו
שמותר

מותר להחליט
שלא להיות

הלוואי ויכולתי להסביר לכם את מה שאני מרגישה כל כך חזק. את הטוב שעוטף אותי מכל כיוון
ישבתי ברכב והרגשתי מחובקת מכל כיוון.
שלושתנו דיברנו על התקופה הזאת, על ההכלה המדהימה, האנרגיות שמשכו אותנו לזוז מתוך השבר הכי גדול. מהמקום הכי עמוק של סוף החיים, נכנסנו למקום מדהים שפשוט זרק אותנו בחזרה לחיים.
כשאני אומרת בחזרה לחיים אני לא מתכוונת לחיים שלפני, אני מדברת על להתעורר בבוקר ולרצות לקום מהמיטה, לרצות לחיות, לרצות להמשיך.
תקופה של הבראה מכל הבלאגן. תקופה של הכלה ואהבה בלי גבול.
למדתי לאהוב את עצמי, למדתי לדבר בלי להתפרק, למדתי לחיות.
היום בבוקר קמתי בבוקר והבנתי שאני בבית. הכי בבית בעולם. אני קמה למקום שאוהבים אותי ומחבקים אותי ונותנים לי להראות הכל, את הטוב והרע, את הצדדים המכוערים והזמנים הכי כואבים שמחזירים הכל בבום למרות כל הטוב שסביבו.
למדתי לחבק, למדתי לתת שיחבקו אותי ולקבל עזרה, למדתי להתפרק אבל לקום ולחזור לחיים בכוחות מטורפים.

וכולנו הבנו שזה הסוף ומפה ממשיכים וצריך להמשיך את החיים ממקום בריא הרבה יותר ונכון. זה מפחיד ברמה מטורפת, הפחד הממשי מהנפילה הבאה זה מתיש. אבל הלוואי שאני אצליח למצוא את הכוחות ופשוט לקום. עד הסוף





(ולא ברור לי למה החלטתי להניח את זה כאן.)

מה הסיכוי שאנש מוכרמולא רצוי יהיה עכשיו ביפו?
נכון אפשר להחליף לשורט..? אף אחד מוכר ולא יהיה פה?
אמן.

יש לי רק אותי.

פוחדת לסגור את הטלפון
ולהישאר לבד
עם עצמי
זה גדול עלי
ומלחיץ אותי
נורא

אנחנו במובן מסוים די הפכים. - סניף מעלה אדומים
😳
הגם אתה ברוטוס

לאן נעלמו לך המילים תגידי
לאן
מילים של כאב של שמחה ושל צחוק
מילים של הטוב שעוטף אותך
של הרע שאוכל מבפנים

מילים של שבת
של סתם יום
של שמחה, של דיכאון

לאן נעלמו לך כולם
לאן נעלמת בעצמך
מאיפה הגיעו האנשים שסביבך

בריחות קטנות
רגעים של חיים
כמה שטוב ורע לך בפנים

תאהבי
תנשמי
תעלמי



תחיי.

ואני לבד עם כל התחושות.

בודד לי ככ

נכון יכול לקרות שפתאום קבר מתנער ויוצא מישהו שחשבנו שהוא מת אבל אופס פתאום חזר הדופק והנה הוא חי.
זה יכול להיות, בטוח, אני יודעת.

או לחלופין, שאינה הוא רצתה לשמוע את ההספדים עליה, אז היא ביימה מוות. והנה היא שמעה את ההספדים והוא יכולה לקום ולצחוק ודי.



אלוהים למה הרצח הזה מציף אותי כ"כ.
תכלס היא לא תחסר לי היומיום ובכלל. היא לא היתה חלק מהחיים שלי כבר המון זמן, והיא גם לא היתה אמורה להיות.
רק שפתאום פוף. היא חוזרת להיות חלק מהחיים שלי כאילו אנחנו ילדות בכיתה ב' שמשחקות בפליימוביל.
אבל אנחנו לא ילדות בכיתה ב'.
ואנחנו לא אנחנו.
רק אני אני. רינה כבר לא. היא מתה
והלוואי זה היה רק פליימוביל
או קפלות

ואחרי שהכל התבלגן
אפשר לסדר חזרה

בדיוק כמו שאמרת לו-
למה זה טוב?.

במקום לעשות משהו טוב
עשיתי משהו שעדה לי לא טןב
אוף
פעם שנייה כבר

על כל הנשמות הבודדות שומר ירח (באמת? עלי לא)
ורק שלא שומעים (מתישהו כן שומעיפ?)
אז בלילות הלב צורח (הןא כבר התייאש וסתם)