פורום סניף מעלה אדומים (עמוד 4)

עוד דבר טוב שהתחרבן
מהר מידי, שוב

שולח חיבוק בהסכמה

למה שלא תנסה למצוא איזה מקום להעביר בו שבתות בסבבה?

כרגע אין יותר מידי אפשרויות

אוף

של מי?

זה באמת כואב. וקטע דפוק כזה שרק כשמרגישים את החיסרון יודעים להעריך או מקבלים הסתכלות חדשה על הדברים ומבינים ורואים דברים שלא ראינו קודם לכן.

ואם זה דבר שיש בו 'פעם הבאה' אז אולי אפשר לנסות כשהכאב קוהה קצת, לקחת את מה שהבנו לפעמים הבאות... ולנסות להבין ולנצל לפני שישרף

וחיבוק על מה שנשרף⁦♥️⁩

למה בלצאת כל כך קשה, עד כדי כך שעדיף לשחק את המשחק?

אולי כי מרגיש לי שההפסד יותר גדול ממה שארוויח בלצאת..
היציאה מהדת היא לא בגלל שרוצה בעולם החילוני אלא בגלל שסיוט לי בעולם הדתי
אבל סיוט לי גם בעולם החילוני.. לא מסתדרת שם ומתה מפחד ממנו ואז לא מוצאת את עצמי בשום מקום ופשוט תלושה
אז באיזשהו מקום מעדיפה להישאר בעולם הדתי שנותן לי מסגרת, שאקים משפחה בצורה פשוטה כמו שתמיד חלמתי, זה גם משאיר אותי בקשר עם החברים והמשפחה שלי ולא מכריח אותי לוותר עליהם ולהמציא לעצמי את הגלגל מחדש בעולם שלא קשור אליי ולא מסתדרת בו.
(בחברה שאני נמצאת בה זה די בהכרח לוותר.. לא חברה חרדית אבל חרד''ל חנוקים נורא שלא מכילים כמעט בכלל)

גם בתוך העולם החילוני יש המון גוונים.. וכנראה שכן יש בתוכו מקום שעם הזמן תוכלי להשתלב בו. אף אחד לא אומר שזה יהיה קל, אבל זה לא בלתי אפשרי.

למה שלא תנסי לאט לאט להפגיש את עצמך עם מקומות שונים, בלי לחתוך כל קשר אל החיים הדתיים, אלא במקביל ומאחורי הקלעים למצוא מקום שתרגישי בו בנוח, אם זה מקום עבודה או לימודים או התנדבות, בסופשים או אפילו כמה שעות פעם בשבוע, וכשיהיה לך מקום שתרגישי בו טוב יהיה לך קל יותר לצאת..

 

מצד שני, נשמע שאת לא לגמרי מנותקת נפשית ומנטלית מהעולם הדתי. כתבת 'להקים משפחה בצורה פשוטה כמו תמיד חלמתי'. אולי יהיה לך נכון יותר למצוא מקום דתי פתוח ומכיל יותר שבה הדת לא תהפוך לדבר מעיק כל כך, ולא יחייב ניתוק קשר עם המשפחה, כי עם דתי שהוא שונה יהיה קל יותר למשפחה להתמודד מאשר עם חילוני גמור

יש לי חברים דוסים הרד קור ואיכשהו אני מצליח לשמור איתם על קשר כאשר יש כבוד כלפי המסורת.
וכן, עם המשפחה זה הרבה יותר מורכב, גם כי יש להם ציפיות הרבה יותר מאשר לחברים וגם כי חברים מתוך הרבה חברים אפשר לבחור את אלו שיודעים להכיל, אבל משפחה לא בוחרים. וזה מבאס, כי זה המשפחה שכל כך אוהבים.

לגבי מסגרת, אני לגמרי מבין את החוסר הזה, וליצור מסגרת חברתית וקהילתית לעצמנו זה מאוד קשה, אני עדיין לא הצלחתי.

לגבי הקמת משפחה, פליז אל תעשי את זה עם מישהו כשאת לא שקופה לגבי הכוונות והאמונות שלך, זה לא הוגן כלפיו🙏🏽

אבל אני די בטוחה שבטווח הארוך זה משתלם.

וזה קשה, אחושרמוטה קשה, אבל בעיניים שלי משתלם

וכבר די נמאס לי מלהיות לא פה ולא שם

לא פגשתי הרבה שמזדהים עם התחושה הזו
למה יןתר קל להישאר בפנים מלצאת?

(ועכשיו עם התרומות דם? סופית אין לנו את אותו האלוהים)
אבל מאוד נוח לי עם העולם הדתי
שונאת כל רגע, אבל די נוח בתוכו
ומשפחה דוסית מאוד שגם את דרך החיים שלי כרגע לא אוהבת. ואין לי כוח למלחמות

זה קשה אין ספק.

אני הרגשתי שאני לא מסוגל לחיות בשקר כזה, והרגשתי גם צורך לצעוק את זה החוצה (מי שמכיר אותי יודע כמה).
אז בהחלט לא הייתה עבורי את האפשרות להישאר ולשחק את המשחק, ובטווח הארוך זה ברור שזה גם לא טוב.


כן הייתי ממליץ להחבר למעגלים חברתיים של דתלשים, קשה קצת להגיע אליהם, אבל כשפוגשים זה הרבה יותר קל לעבור את זה יחד.

אשמח להמשיך את הדיון אז אשמח שלא ימחק אם זה בסדר לשאר המגיבים..
פשוט עכשיו לא אספיק לכתוב..

שאין כמעט דתל''ש שלא היו לו המחשבות האלו.

 

 

אני מקווה שמה שתבחרי יהיה לך טוב שם, ואם אפשר שגם התהליך יהיה קל אז בכלל אחלה.

על סף הבלתי נסבל לפעמים

חיבוק

אבל הראש בקיר הזה מוציא לי את השכל

בדיוק דיברנו על זה עכשיו בארוחה והתחרפנתי בטירוף
שאלתי מה הבעיה אז הסבירו לי שזה פוגע בשפע האלוהי בעולם או משהו כזה😑

תתפלא לכמה אנשים חסר אומץ, זה לא משהו שמעיד עליך

קלישאתי משהו, אני יודע, אבל זה לא הופך את זה ללא נכון.

ועדיין. שמתי לב שזה הדבר שעוצר אותי מלעשות דברים שיכולים לעשות לי טוב.

אפשר כמובן בפרטי...

הצלחת קצת לערער את ההסתכלות שלי.

או שהולכים לעבוד על זה עם מישהו בטיפול נניח
אפשר לבקש עזרה ממישהו שיעזור לך לעשות את זה.
אופציה נוספת אם זה מנחם אותך זה שזה פשוט קורה לבד מתישהו... כלומר זה נאגר לאט לאט בפנים ובאיזשהו שלב פשוט נמאס מזה שזה דופק אותך ותוקע אותך וזה פשוט מתפרץ החוצה

זה חד משמעית יגרום לי לחשוב על לצאת בעצמי, אבל מה אני אחליט אני לא יודעת.
מאוד תלוי בסיטואציה..

אין דרך לדבר עם אותו אדם? לנסות להבין מה הולך לעשות עם זה?

זה ילד...
ראה אותי במחשב אתמול בערב.

קשה.

בהצלחה

זה היה די צפוי.

אולי כדאי לצאת מהבית קצת להתערבב עם אנשים?

אין לי כל כך אופציות כאלו.

אנחנו איתך

עם אנשים שאני מחבבת
אבל לא זוגיות ארוכה. אחרי שבועיים בערך כבר התחלנו עם מין. כמה פעמים.
זה עשה לי טוב
אבל
אני רוצה להתרגש
אני רוצה שמישהו תרגש ממני
ואני לא יודעת אם זה יכול לקרות אחרי הרבה פעמים
אם יש עדיין התרגשות

אם את נהנית ממין בלי אהבה, למה שזה ימנע ממך להינות ממין עם אהבה?

שהפעמים הבאות לא יהיו ככה מרגשות
ןשבזבזתי את הפעמים הראשונות על קשר שלא התקדם הרבה

למישהי שיהיה לי רגש אליה, ולא רק חרמנות.


בדיעבד זה לא משהו כל כך משמעותי, והרבה פעמים בפעם הראשונה הסקס בכל מקרה גרוע, לא מכירים עדיין את הגוף שלנו, לא מכירים את הגוף של הפרטנר.ית.

נהנת עם הפרטנרים הללו? בשביל מה אנחנו עושים סקס אם לא בשביל להינות? למה זה סותר שתתרגשי עם מישהו שיש לך איתו קשר רציני (ההתרגשות לדעתי לא מגיעה מהסקס, אלא ממה שיש ביחד. הסקס הוא ביטוי לזה)

יש בתפיסה שצריך לשמור על עצמך לאחד שמרנות, שהרבה פעמים באה יחד עם זה שלנשים אסור להנות מסקס וגבר לא בהכרח צריך לשמור את עצמו.
אם אלה התפיסות, מאוד קל להבין למה אישה צריכה לשמור על עצמה, אם אסור לה להינות, היא תעשה את זה רק בשביל הגבר, ולמה שהיא 'תיתן' לו לפני שהוא השקיעה בה.

כתבתי עם המון סימני קריאה, אז לא הייתי בטוח שנגעתי בנקודה (וגם היו שגיאות שלא שמתי לב בעת ההקלדה).

אני מקנאה מאוד