פורום שירת נשים בתא מטען (עמוד 6)

לא יודעת מה לומר כבר אוף
יש ככ הרבה מה להגיד תודה וברגע דברים מאבדים פרופורציות ועל מה תשליכי את זה עכשיו נו באמת
אני חייבת לישון ועל מה אני מדברת זאת תקופה טובה בכלל
כאילו. תראו, אני לא כותבת כאב
בדיוק כמו שרציתם
אולי אני בכללי לא כותבת אבל למי אכפת
אני לא יודעת לכתוב את הטוב כמו שאני כותבת כאב
את הטוב מנסים לצייר. ככה אפשר לפרש את זה בכמה דרכים
שלושים וחמש דקות והראש הזה ככ כואב עכשיו ואני לא מבינה למה
אם מישהו קורא פה אגב יהיה נחמד לדעת

והלוואי ומישהו ידע לאהוב
לילה אוויר לילה קר, מזכיר חורף עטוף בסוודר ואדי קור שאפשר לצחוק בהם, תראו בדיוק עישנתי
ולשאוף ולנשום ולנשוף

עיניים עייפות כל כך עייפות ומגע תיאורטי כי אדם לא נמצא
אדם לא יכול
מציירים בלטיפה לבנה על איזו אבן שחוקה כדי לבקוע בה סדקים לייצר בה מים חיים לטהר אותה ואותך להעלות מתוך הבור הזה שהדרדרת אליו
אסור ליפול לרגשות ככ לא יציב, סולם גבוה שמטפס שלב ופחד גבהים כמה קשה לרדת
ואם שלב אחד מתערער הכל עלול להתרסק והנפילה כואבת ומשתפשפת עמוק. האם שווה בכלל לטפס מההתחלה
שמיים של אש ותמרות עשן ורוח כזו רוח שמעיפה ולוקחת את הקול בדרכה
את הקול, את הכל
אולי היא תפנה מבט לחיוכים ומבטים אלמים שצריכים להיאמר
מעליות נפתחות ונסגרות בקצב עולות ויורדות ועולות אז נבקר בכל קומה
ונצחק
ונשתוק ואולי
אולי זה לא יהיה מביך

https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t1125618#11999220


אני מגיבה לך כאן כי
לא יודעת
הרגיש לי נכון כאן
אני מקווה שזה בסדר להגיב בכלל
הכתיבה שלך יודעת לגעת עמוק בלב בדיוק כמו חץ, פוגע כזה ודוקר בדיוק במקומות הנכונים
ואולי דוקא המלל הלא מסודר הזה שלא היה אמור להיראות ספרותי או משהו כזה פגע הכי עמוק
והלוואי ויהיה לך כוח לעבור את התקופה הזו ולצמוח ממנה, איכשהו

@שפיות

יש עוד פה, מסתבר.


משהו בי צריך לפרוק
עצם המחשבה גרמה לי לבכות
ילדה יושבת באוטובוס ובוכה בשקט, עם השיער על הפנים. שיסתיר

אם תלך
אם תלך
לעזאזל אם תלך יהיה לי ככ קשה הלאה
אני מפחדת הפחד תפס אותי שיתק אותי לרגע

סליחה אם

(פאק)


שיהיה טוב בבקשה שיהיה טוב שלא יקרה שום דבר פזיז גאד

זה כל מה שיש לי לומר

אני מתגעגע?
מרוב שזה ישן
אני כבר לא יודע

אני חייבת חשק לעשות דברים לצאת לקום ללכת
לעטוף מילים בהגייה שעושה נעים ללב
להשתגע אני חייבת לרצות לצאת להפסיק לפחד לאבד אנשים כל הזמן

גאדד

אני עייפה. הגוף שלי מותש כל הזמן בלי סיבה
נחל ולשבת לידו וללמוד את כל מה שאפשר לדעת

@אופק. @עיגול שחור

נקפיץ אתכן לפה מידי פעם
אמ

ארץ טובה אשר דבש בעורקיה אך דם בנחליה כמים נוזל
לכו לשמוע את המרדף, זה יפה
ואת פגישה לאין קץ. רצוי בביצוע של רן דנקר ואניה בוקשטיין, למרות שאין שם את כל השיר
אבל הקולות שלהם מחפים על זה ללא ספק (יסלח לי אריק איינשטיין)

ו
מה שלומכן
הלכתי לישון הבוקר בשבע ואני צריכה לישון עוד ו ו ו
אני אגיד לכן מה
אני שונאת לכתוב כותרות לקטעים ושירים
זה אומר לתמצת ולדחוס את השיר למילה אחת
גרועה בזה. איך מצפים לעשות דבר כזה בכלל

אוו לכו לשמוע גם את אל בורות המים
ואת מי נהר של הפרויקט של עידן רייכל שזה קלאסה
אני בסימן מים כאלה, אה
עכשיו תורכם לכתוב תהיות וכל מה שמתחשק לכם כדי שהשרשור הזה לא יהפוך להיות סתם שרשור מביך שלי ללא פואנטה

אני אותם זוכרת
אני אותם עד סוף ימיי אשא
במשעולים,
בין דגניה לכינרת
עמדה עגלת חיי העמוסה

והוא ניגש
שמעי אליי, קטנטונת
אני בניתי בית לשבתך
את תרקמי,
בערב לי כותונת
אני אנהג ביום את עגלתך

הוא היה אז בהיר
וגבוה כזמר
הוא נהג עגלות
לשדה הרחב

@אופק. @עיגול שחור

כשתראו את זה מתישהו

תלמדי לארוג מחשבות
בסיבוב שחוזר על עצמו ומתפתל ומלפף ותופס וקושר
ובזמן שהידיים שלך עובדות בזריזות והראש פועל במרץ, הזמן חולף ואת פתאום תשימי לב ליריעה שנוצרת בין ידייך
קלעים קלעים שכאלו את רואה, מקומות שקלעת בהם וקלעו בך ונשזרו בתוך האריגה
האורגת, עכבישה אורגת
במיתולוגיה היוונית ארכנה היא עכבישה אורגת שקוללה לארוג
והיא יודעת ליצור דברים מדהימים, מפעימים ביופיים אבל היא כלואה בתוך האריגה שלה בתוך סבך חוטים, אומללה בלי יכולת להשתחרר ולצאת לחופשי

@אופק.
שתדעי לך שכבר התחלתי לחשוב על מתנת יומולדת בשבילך

זאת לא אני זאת לא אני זאת לא אני
זאת לא אנייי

את לא נורמלית
מילולית, כאילו

רק אצלך משהו במכניקה עובד אחרת

@מתנחלת גאה!

ילדה יפה
אני כל כך לא יודעת להגיב בווצאפ כמו שצריך ואני נשארת בלי מילים
את מבינה, אני בלי מילים. זה חוסר אונים מציק כזה מול כאב שאתה יודע שאולי תוכל לגעת בו אבל לא תוכל לרפא

אני אוהבת אותך, וסליחה שאני שותקת
אם חיבוק מרחוק יעזור קחי אלף כאלה

גיליתי עומק. גיליתי עומק חדש, גיליתי תהום מלאה בדברים שלא הכרתי ולא שמתי לב אליהם קודם
איזה פחד, פחד אלוהים לקום ולמסור את עצמך, לחשוף את עצמך בלי שליטה מול אנשים
לעזאזל, לחשוף אותך מול עצמך

אדים של אלכוהול מסובבים לי את הראש ואני חושבת על ההבדל הזה, ההבדל הדק וכל כך קריטי הזה שעומד מאחורי הכוונה של השכרות
אמרו שלא שותים כדי לשכוח לא, שותים כדי לזכור את מה ששכחנו, לזכור את עצמינו לשחרר את עצמינו מאלפי מסכות שחנקנו וקשרנו במשך שנים
וזה כל החג הזה, שנועד לבוא ולהציף אותנו ולהוציא אותנו מכל משבצת נוחה מכל מקום שהוא הטבעי והנוח והמוכר, ודורש ממנו להתחפש ולצאת ולהחצין ולהפנים ולשחרר, ולשמור על איפוק וגבולות מטורפים בתוך כל השחרור הזה. והשכרות שבאה לנפץ את כל המעטפות ולחשוף את עצמך בצורה הכי אמיתית
אני רוצה להשתכר ומתה מפחד ממה שאני עלולה להגיד ממה שהתת מודע שלי עלול לספר בלי שתהיה לי שליטה
כן, זאת שליטה
הכל מתחיל ונגמר בזה, ברצון שלנו לשלוט בהבנה שאנחנו צריכים לשחרר לפעמים להרפות, להבין שיש מישהו שם למעלה שאפשר לסמוך עליו וללכת אחריו ולהפקיע קצת מהשליטה שבידיים שלנו ולהעביר אותה לידיו

יש כאלו שכשמשתכרים מקללים וצועקים ברחובות והבגדים שלהם מסריחים מאלכוהול וסיגריות ובחורות ויש כאלה שכשמשתכרים בוכים בקול בתפילת מנחה, קופצים באמצע תפילת עמידה וצועקים את שם השם, רצים ברחוב לחפש מניין ונכנסים למין אמוק, בועה של תפילה של התכנסות של אהבה עצומה ובכי ושתיקה, שתיקה שמצמררת את כל מה שמסביב

כל אחד צריך לפחות פורים אחד בחייו כדי לחוות את הסוג השני של השכרות, אולי הפעם היחידה שבה אנשים גלויים בפניך, כמו קלף חלק, ואתה עומד ונפעם

מי אמר לך שאת מוזרה, מי אמר לך?
הבבואה שלך שמשתקפת במראה אמרה, העיניים שלך שחודרות עמוק אל תוך הנפש ומתכסות בדוק של דמעות, כזה שכמעט ולא רואים.
ומי אמר שזה אסור, מי אסר עלייך להיות מי שאת, מי אסר עלייך להשלים עם עצמך וגרם לך להתעוור לכל מה שיש בך
ומי זרק לך איזו הערה, כזאת שננעצה לך עמוק בפנים, אולי אפילו בתמימות, תמימות שהכאיבה לצלעות שלך ומנעה ממך לנשום
תגידי זה סגור, תגידי, זה סגור? תגידי, זה סגור! זה סגור ואין מוצא ואין לך פתח וזאת רק אשליה של עולם שמתכווץ וחונק אותך עם סימן קריאה בסופו, כאילו אין דרך להימלט מגזר הדין שבסוף המשפט

מי אמר לך שאת מוכרחה, מוכרחה להיות המודל שאליו שואפים, מוכרחה להיות, מוכרחה לתת, מוכרחה להכריח את עצמך למעבר
ומי לחץ אותך לקיר באופן שהקשה עלייך לנשום, שגרם לאוויר להימלט מהחזה שלך ולקול להיעלם, להיאלם מרוב פחד, מרוב לחץ, גוש בסרעפת שלא מרפה
בתוך כל מישהו את יכולה, את יכולה להיות את להיות עצמך, את יכולה לשמוע איזה שיר

מי אמר לך שאת מוזרה
ומי אמר שזה אסור
ומי זרק לך איזו הערה
תגידי זה סגור
מי אמר לך שאת מוכרחה
ומי לחץ אותך לקיר
בתוך כל מישהו את יכולה
לשמוע איזה שיר

אתה שומע, זאת אני (לוחשת, מדברת, צועקת אליך שתשמע, רוצה להאמין ולא מצליחה, מתאכזבת ונופלת ונשברת ונפצעת ובוכה, בוכה על כאב, בוכה על כלום, בוכה על הבכי על דמעות של פיה שנופלות וזוהרות לרגע כמו אגלי טל, ואז נמוגות באוויר)


אתה שומע, זאת אני
(שרה אליך)

רק רוצה להגיד לכן תודה על עצם זה שאתן קיימות ושאני אוהבת אתכן ככ
@עיגול שחור @אופק.