(14:47)
היא יבשה.כל הלב שלה יבש.
יבש ממחשבות ומדיבורים על חיים.
חה,חיים.מצחיק ההקשר הכואב של המילה הזאת דווקא יומיים אחרי שכל כך הרבה חיים הפסיקו להיות כאלה.
עיניים שלא יוצאות מהראש.עיניים יפות.חיוך גדול.
ומה שהיא ראתה בשבעה של הסבתא,נשים חרדיות עם פאות וחיוך גדול עם שיניים שחורות שלא ראו שיננית יותר מדי זמן,פנים מאופרות,שקים שחורים גדולים מתחת לעיניים ועיניים שחורות.איזה שחור שהיה להם בעיניים.כאילו כל העולם מת.כאילו נגמרו החיים.כאילו שפעם ראשונה הן מגלות שהן מתות בעצם.ואולי יותר עצוב שכולם ראו את זה עליהן לפניהן.
היא רוצה לפתוח את הלב, שננעל חזק.לבכות על ה45.אבל כל מה שיש זה גוש כעס אחד גדול.
היא רוצה להאמין.