פורום תכף נשוב (עמוד 17)

זה התיישב למשו הגיוני?

סתם גיבבתי

קול

אני לא אוהב "תלויים בי". כלומר - אני מקבל באהבה ומשתדל לדאוג שיהיה אפשר לנתק תלויות כאלה.

לתת דחיפה ועידוד וכיוון לחיים.

להיות חברים שלי אתם תמיד מוזמנים (בלי הפרדה מגדרית).  אבל לא מריונטות.

זה לא יקרה רק מעצם היותה נקבה?

נקבה זה סבבה אם המטרה שלך היא ....

אם המטרה שלך היא לבנות משהו יותר מעמיק, זה פשוט לא מספיק.

ופגיע?

תסכים איתי שאם תראה נערה בוכה וחסרת אונים לצורך העניין, יתעוררו בך רגשות חמלה בעוצמה רבה יותר מאשר שבאותה סיטואציה יהיה נער.

כשאתה תופס צד מסוים המנוגד קיצונית לצד השני, אתה מתעב כל מה שקשור בו (מדגישה, לא תמיד).

אבל כמובן שהעובדות שהעליתי הן רק חלקים מתופעה שלאט לאט תופסת מקום אצלי..

גיליתי שאני לא ממש שונאת.

מזדהה ממש.

ממש,למשל עכשיו..

מה לדעתכם החוסר? מישהו עמד עליו פעם?

כל כך מוכר..

חלק מהריקנות

עכשיו ובכללי.

אבל אל תנסי למלא אותו, אבישג. יוצאים משם לפעמים רעיונות חיוביים.

אולי נספר פה פעם.

האמת שאילולא הריקנות הזו,

לעולם לא הייתי מגלה את עולם הכתיבה.

אך איני יודעת עד כמה כאב הלב הזה עדיף.

אבל יש רגעים בהם מעוצמת הרגשות היא מעט מיטשטשת,

אך לעולם לא נעלמת.

תחביב, שאיפה, מקצוע שאת אוהבת.

אגב, את נמצאת עכשיו במקום שזה בדיוק מה שהוא מייצג בשבילי.

להאשים את  הסביבה זה לא מועיל.

ואם כן, כמובן שהדבר נבע מתסכול כי ברור לי שאני האחראית הבלעדית לרגשותיי ולשליטה בהם.

אני חיה את התחביבים שלי, ומשום מה לא מתמלאת מהם ולעיתים אף מתרוקנת יותר מסערת הרגשות הנוצרת מקיום התחביב (לדוג'- נגינה...).

"והנפש לא תימלא"

תוך כדי העיסוק בתחביב או אחרי שזה נגמר?

נגינה מתוך סערת רגשות מותירה תחושת ריקנות וכאב עצום...

יש בזה גם יופי, אני מודה.

חשבתי על זה אתמול בלילה.

קצת גדול עליי.

מה גדול עליך?

אבל אצלי היה גם סיפוק מהעבודה ואושר כשהצלחתי להשיג מטרות שהיו בלתי אפשריות קודם לכן.

זה מאוד משמעותי לי.

כשאני קורא אצלך שאין - זה קצת מערער.

התחושות שאני מתארת הן במקביל לתחושות אחרות, כמובן, אך הן קיימות

והתחביב או העיסוק לא ממלא אותו.

זה בדיוק מה שאני חושבת, לכן העליתי כאן את השאלה הזאת

לי לקח כמעט 8 שנים להודות בזה, וגם אז לא באמת.

ז"א, היא האיבר האחרון שנותר במשוואה..

איפה הרמה הדתית שלך? על מה להקפיד יעשה לך טוב?

(או הפוך, איפה להתמקד ואיפה להרפות)

בפני כל שינוי גדול כקטן שאני רוצה לערוך בחיים-

עצלות.

אין לי כוח לבירורים הפנימיים האלה ויותר מזה- לעמוד ביעדים שאציב לעצמי.

חיצונית אני נראית יופי של בחורה שומרת מצוות, הבעיה מתחילה מבפנים כמובן..

לקח לי כמעט 15 שנה 

העניין כמובן הוא בפנים. שם הכל הרבה יותר חשוב.

אני אסתפק בהחלט גם במתעניינים

למה אתה חושב כך?

במה ניצחת?

עכשיו, אולי תענה לי?

הביאו לך מקורות.

בין עולה לעולה.

את עדיין בתוך זה?

ההתמכרות שינתה משהו בהשקפת העולם שלך או ברבדים עמוקים יותר של הנפש,

או שמא ההשפעות שטחיות בעיקר?

יש לך המוטיבציה בשביל זה?

עד כמה זה מקשה עליך את החיים?