פורום תכף נשוב (עמוד 18)

חודש הלהט"ב: לדבר באומץ על הפיל שבחדר/ דעה - סרוגים

אהבתי. מה אתכם?

אמ;לק

כדאי שהרבנים ישנו גישה כלפי להט"ב כמו שהם ריככו את הגישה כלפי פמיניזם וככה יהיה פחות אנטי גם בתוך הציבור הדתי.

צרחתי בלב למרות שאף אחד לא בבית ואני יכולה לצרוח כמה שאני רוצה אבל רגע אחותי הקטנה ישנה והפעם אתאמץ של להעיר אותה.

הלב שלי הלם בחוזקה ככה מרגישים לפני התקף לב?

נו נו ואף אחד לא יעזור לי כי על אף שאני לבד פיזית יש גם הפן המנטלי וכמובן שאני בודדה נפשית תמיד הייתי כך.

ניגשתי לפסנתר בצעדים כבדים ומהירים.

למה לעזאזל אין שום יצירה שיכולה לבטא את הכאב העצום השוכן בלב שלי???? עקצוץ קל בעיניים ובלב.

אז ניגנתי את היצירה המלודית והקרובה לעצב ביותר שבאמתחתי.

כמה טעויות. הרוסייה המטורללת הייתה הורגת אותי.

רק שהפעם,

הפעם הרגשתי שאני קולעת.

הרגש נשפך והזיופים ערבו לאוזניי מעט יותר מצלילי קולו.

זה לא היה מספיק חזק.

אז ניגנתי מנגינה עליזה למדי אך בקצב מהיר להחריד עד שגבי חישב להישבר.

השיער השחור שלי על הפנים ואני לא רואה כלום אז למה לעזאזל אני לא מסיטה אותו.

ואז ברגע השיא כמעט שנתנקה נשמתי מגופי.

רצתי, ברחתי כל עוד נפשי בי לחדר ואחזתי את כינורי בידי

וניגנתי בצורה הסוחפת ביותר שניגנתי מימיי.

אינני מפריזה ואינני מגזימה.   

ובא לי לישון ואני מת מעייפות.

אבל לפחות היום לא נניח תפילין במנחה כמו חלק משבוע שעבר.

בשעות אחר הצהריים היום הייתי נראה כמו חייל בדרגת סמ"ר שמחכה לשחרור וסופר את הזמן עד לסוף, והנה הוא הגיע, בצורתם של שלושה כוכבים.

אני שונא חגים ארוכים מדי, ומתעב חג-שבת, אבל כל עוד מאמינים שיש עונש בסוף לא שוברים.

חוץ מהפחד מעונש אין לי סיבה לקיים מצוות

עונש בעולם הזה אין. לפחות לא כזה מפחיד.

השאלה היא לגבי העולם הבא

יש שם עונש?

אכפת לי מהעונש הזה?

סופריקה

כן.

בטח.

אני...

ואחר כך הסביבה שלי עוד מעבירה עליי ביקורת על מדוע לא הלכתי לשם.