בדרך לגיהנום
אני חושב עלייךמחכה.
ולא היה לי טוב כשהיית איתי את רחוקה מלהיות קצת שקט בשביליזר לעצמי
החזיקי את ידי אל תעזביזר לעצמי
איזה כיף לי שבאת❤שימחזר לעצמי
ואיך שליבך כולו כפוףמחכה.
את עדיין מחייכת
הראש עומד זקוף
הראש עומד זקוף
שוב אני לבד מה אני הולך לעשות עם זהזר לעצמי
אני נבהל ובורח אני לא יודע להיות שמחזר לעצמי
אני נבהל ובורח אני לא יודע להיות שמח
אני נבהל ובורח אני לא יודע להיות שמח
אני נבהל ובורח אני לא יודע להיות שמח
אני נבהל ובורח אני לא יודע להיות שמח
אני נבהל ובורח אני לא יודע להיות שמח
גם לא להיות עצוב
אני נבהל ובורח אני לא יודע להיות שמח
אני נבהל ובורח אני לא יודע להיות שמח
אני נבהל ובורח אני לא יודע להיות שמח
אני נבהל ובורח אני לא יודע להיות שמח
גם לא להיות עצוב
כמה שקשה אני תמיד מרגיש שזה עוד כלום שיש הרבה יותר נמוךזר לעצמי
אני נבהל ובורח
אני לא יודע להיות שמח
גם לא להיות עצוב
לא לוותר זה לנצחזר לעצמי
לא לוותר זה לנצח
לא לוותר זה לנצח
לא לוותר זה לנצח
לא לוותר זה לנצח
לא לוותר זה לנצח
פעם ידעתי לכתוב ולהנות מהכתיבהזר לעצמי
היום לא יודעת לכתוב
ולא יודעת להנות
ולא יודעת להנות
יש לי מין תחביב אכזרי כזהזר לעצמי
להסתכל בהודעות שלי מפעם
מאותו התאריך, לפני כמה שנים.
זה כואב, התחביב הזה.
לפעמים זה משמח,
לפעמים מבכי,
ולפעמים סתם,
גורם לרצות לתת לעצמי חיבוק
כי אף אחד לא היה אז
שיתן לי חיבוק
אז היום
לפני שלוש שנים
"
יש צורך לבני האדם, להוציא דברים מהלב, מהגוף.
אבל לא תמיד אנחנו יודעים מתי נכון, ואם בכלל נכון.
ואם כבר מוציאים, אז לא את הדברים החשובים. תמיד יש את השיחה הזו, שתיכננת כל כך הרבה זמן, ויש רגע של שתיקה והכל עומד לך מסודר בפה, רק צריך לפתוח את הפה- ולדבר.
ואת מנסה, ופותחת את הפה, ולא יוצא קול.
ואת מבינה שכנראה את הדבר הזה את לא צריכה לומר, למרות שיש בך צורך עז להוציא אותו, לספר עליו.
ואז שוב את מגלה, שכל. הדברים שלא אמרת, הם אלה שיושבים לך על פינה בלב. ודוקרים ומועכים וכואבים.
ואת מגלה, שעם הזמן זה נאגר ונאגר, אחד על גבי השני. וכבר אין מקום. אז את מרוקנת הכל, את כל השטויות והשמחה וסתם, הדיבורים של הכיף. ולא נשאר כלום ואת נשארת את, והמחשבות וההרהורים, וכל הדברים שנשארו בלב, ולא יצאו.
ואת מבינה, שזהו. זה מה שנשאר בך, כאב ועצב.
ואת כבר לא יודעת אם יש לך תקווה, ואם את לא אבודה.
"
מאותו התאריך, לפני כמה שנים.
זה כואב, התחביב הזה.
לפעמים זה משמח,
לפעמים מבכי,
ולפעמים סתם,
גורם לרצות לתת לעצמי חיבוק
כי אף אחד לא היה אז
שיתן לי חיבוק
אז היום
לפני שלוש שנים
"
יש צורך לבני האדם, להוציא דברים מהלב, מהגוף.
אבל לא תמיד אנחנו יודעים מתי נכון, ואם בכלל נכון.
ואם כבר מוציאים, אז לא את הדברים החשובים. תמיד יש את השיחה הזו, שתיכננת כל כך הרבה זמן, ויש רגע של שתיקה והכל עומד לך מסודר בפה, רק צריך לפתוח את הפה- ולדבר.
ואת מנסה, ופותחת את הפה, ולא יוצא קול.
ואת מבינה שכנראה את הדבר הזה את לא צריכה לומר, למרות שיש בך צורך עז להוציא אותו, לספר עליו.
ואז שוב את מגלה, שכל. הדברים שלא אמרת, הם אלה שיושבים לך על פינה בלב. ודוקרים ומועכים וכואבים.
ואת מגלה, שעם הזמן זה נאגר ונאגר, אחד על גבי השני. וכבר אין מקום. אז את מרוקנת הכל, את כל השטויות והשמחה וסתם, הדיבורים של הכיף. ולא נשאר כלום ואת נשארת את, והמחשבות וההרהורים, וכל הדברים שנשארו בלב, ולא יצאו.
ואת מבינה, שזהו. זה מה שנשאר בך, כאב ועצב.
ואת כבר לא יודעת אם יש לך תקווה, ואם את לא אבודה.
"
אני צריכה לכתוב כבר הרבה זמן ואין לי כוחזר לעצמי
מציק לי מה שהיה פה היום
בכלל יואו-
אני עייפה ורוצה לישון
ועכשיו נראלי הולכת לציון וצריכה תחליט שמשקיעה בתפילות.
באלי לכתוב טעטע חסום ךי😓
בכלל יואו-
אני עייפה ורוצה לישון
ועכשיו נראלי הולכת לציון וצריכה תחליט שמשקיעה בתפילות.
באלי לכתוב טעטע חסום ךי😓
סוף סוף היא התחברה גאד התגעגעתיזר לעצמי
אימלה אנשים שאני אוהבת
תודה שאתם קיימים
האור בחיים בנתיים
מה שנותן כוח
מספיק לי שאני אוהבת אתכם ככה
גם אם אתם לא מרגישים באותה רמה
זה טוב לי
תודה עליכם פשוט
אעע
אלוהים
תודה שאתם קיימים
האור בחיים בנתיים
מה שנותן כוח
מספיק לי שאני אוהבת אתכם ככה
גם אם אתם לא מרגישים באותה רמה
זה טוב לי
תודה עליכם פשוט
אעע
אלוהים
לפעמים זה נראלי שכל העולם מרגיש אותו דבר.וכל אחד לבד,לעצמו.זר לעצמי
כשהעולם ומה שבו
מתרחק ונאבד
אני נשארת פה
כל כך קטנה, כל כך לבד
יש רק מקום אחד
אליי קורא
שלא אפחד
מביט בי בשתיקה
שמחכה
איך שכחתי שאתה אוהב וגם שומר
למה לא שמעתי את קולך
שכך אומר
לוחש לתוך אוזניי
בואי ילדתי אליי
תמיד תוכלי לחסות בצל כנפיי
אבא,
אבא,
כשכולם לא מבינים
כמה עמוק כואב בפנים
אבא,
אבא,
כשקר ואני בוכה
נושאת עיניים רק לך
ילדה קטנה שלך..
חושך של בדידות
וזמן של בהלה
יש ימים שאי אפשר לומר בהם מילה
אין אדם לחוות
עימו את הכאב
רק איתך תמיד גלוי הלב
מתרחק ונאבד
אני נשארת פה
כל כך קטנה, כל כך לבד
יש רק מקום אחד
אליי קורא
שלא אפחד
מביט בי בשתיקה
שמחכה
איך שכחתי שאתה אוהב וגם שומר
למה לא שמעתי את קולך
שכך אומר
לוחש לתוך אוזניי
בואי ילדתי אליי
תמיד תוכלי לחסות בצל כנפיי
אבא,
אבא,
כשכולם לא מבינים
כמה עמוק כואב בפנים
אבא,
אבא,
כשקר ואני בוכה
נושאת עיניים רק לך
ילדה קטנה שלך..
חושך של בדידות
וזמן של בהלה
יש ימים שאי אפשר לומר בהם מילה
אין אדם לחוות
עימו את הכאב
רק איתך תמיד גלוי הלב
באלי לכתוב כבר יומיים ואין לי כוחות😑זר לעצמי
(אני משתדלת לא להגזיםזר לעצמי
אבל אני דואגת. אופ אני קשה לי המרחק הזה כבר
מפחדת שעוד מעט שוב נרד ולא יהיה ווייפי
אני רוצה להיות
לפחות קצת
שונאת שאנשים לבד
גם אם בלב זה עדיין מרגיש לבד
זה כן משנה כשיש מישהו.
פפפ
אני דואגת לך .
)
מפחדת שעוד מעט שוב נרד ולא יהיה ווייפי
אני רוצה להיות
לפחות קצת
שונאת שאנשים לבד
גם אם בלב זה עדיין מרגיש לבד
זה כן משנה כשיש מישהו.
פפפ
אני דואגת לך .
)
דיי כבר לשבתתזר לעצמי
יואו כבר ארבע וחצי שעות
ולא מגיעים זה סיוט
ויש עוד בלילה נסיעה של עוד שעתיים
זה מתסכל שהכל כאן מרחקים כאלה😐
ולא מגיעים זה סיוט
ויש עוד בלילה נסיעה של עוד שעתיים
זה מתסכל שהכל כאן מרחקים כאלה😐