פורום פורום נהריה!!!'מים רבים לא יוכלו (עמוד 32)

תדעו שאתם פשוט מתנה

תסתכלו במראה ותעופו על עצמכן

איזה פאן היה היום יא אללללההההה

ואז לפתוח ולגלות שהייתי צריכה להגיש כבר שתיים ולא ידעתי

ואז לגלות שמי שמפספס לא יכול להמשיך בקורס

ואז לגלות שאי אפשר להמשיך בקרוס

אעאעע

עצבים יואוו

וזה גם מתיש נפשית

כי כמה אפשר לקרוא על אנשים מתים

חוץ מזה שככ הרבה מחשב זה שורף בעיניים

וגם השעה

וגם מוצש

ובכללי 

פפפפפ

באלי לברוח

ולא הכנתי שיעו עדיין אופ והייתי צריכה להגיש מערך כבר ביום חמישי

טיפשהטיפשהטיפשה

@מתגעגעת...

רק להתכווץ ולא להרגיש כלום

אלוהים

מפחיד לי 

(לא רוצה.

לא.

איןכוחלעולם)

וגם כי אני בתחרות סמוייה עם איזה מישהו

שברור לי מראש שאני מפסידה אבל יאללה

מתכונת ספרות-90

מתכונת מחשבת-92

מגן מחשבת-97

מתכונת אנגלית-90

מתכונת אנגלית-88

מתכונת מתמטיקה-100

מתכונת מתמטיקה-85

תזכירו לי להסתכל פה מידי פעם

זה כואב כ"כ.

לא היו לי מילים..

אני לא מבינה איך ולמה

ואין לי מילים

ואין לי איך לעודד אותה בזה

זה באמת פשוט כואב בטירוף

אתה לא מדמיין בחיים שאתה זה שפוגע

פפפפ

אני לא יכולה לשמוע צרות יותר

אני לא יכולה לשמוע כאב יותר

מה עכשיו היא מצטרפת לעולם הקורסים גם

מהמהמה

אין לי כוח עוד די

וזה לא שאין לי יכולת להכיל את זה

טוב לי ואני בסדר

רק לעזאזל

כל האנשים שאני אוהבת קורסים וקשה להם

וכזאת אני

מה אני אעשה

כואב לי כשכואב לאנשים שלי

ודי כבר די

כבר יותר מידי זמן כואב לכולם

כבר יותר מידי זמן לא טוב לכולם

ועכשיו גם היא 

פפפ

אלוהים חאלס

באמת חאלס

מה אתה רוצה שיקרה? 

שנשנא אותך? לא הבנתי, באמת

אולי פשוט תשחרר קצת?

וזה לא שאני לא רוצה שישתפו אותי בחיים

להיפך

הרבה יותר כואב לי לדעת בדיעבד שזבל

אבל זה לא סותר את הכאב של הידיעה

די

באמת שנגמר הכוח

להכל

אני רוצה לתת ולהיות

אבל אני מרגישה שרק יוצא ממני הכוח ולא חוזר כלום

אני מוציאה כל הזמן

באמת מתוך אהבה גדולה והתמסרות מלאה ורצון אמיתי

ואין

אין תגובה

אני בכלל לא יודעת מה חושבים על זה

אולי אני סתם מרגישה שאני מוציאה ונותנת הרבה כוחות שלי בשביל אחרים

ואצלם בכלל זה לא מורגש

זה ככ שורף לחשוב על זה

לעזאזל עם זה שאני אנושית

אבל אני צריכה מילים בחזרה

אני צריכה משהו דו צדדי

אני צרכה לב פתוח

לעזאזל כואב לי הכל

נמאס לי להרגיש לא נצרכת 

לא שייכת 

נמאס לי 

נמאס לי 

ריקנות לא מוסברת.

ויש לו רצון משלו ושאיפות,

והוא מחפש כל הזמן איך להתמלא.
הוא לא בררן, החור הזה‎‏,

וכשאין לו מה לאכול, הוא אוכל אותי.
בדרך כלל אני אוהבת כאב‎‏, אבל הכאב הזה קצת גדול עלי.
אני מסתכלת הצידה ומחכה שהוא ייעלם, אבל הוא לא נעלם.

אפילו כשאני עוצמת את העיניים הכי חזק שאני יכולה,

עדיין הוא שם, דורש את שלו.
פעם עוד האמנתי שאפשר למלא אותו בדמיונות ובחלומות ובגברים.

היום אני יודעת מה הוא רוצה, הוא רוצה קורבנות. 
אני לא אלימה ולא מסוכנת לציבור,

ולכן בדרך כלל אני מקריבה את עצמי.
מי ומה ישביע את הרעב הזה?

אני לא מדברת על זה עם אף אחד‎‏,

כי אני פוחדת שיגידו לי

שהחור הוא בעצם אני.

לא עשיתי עבודה במחשבת

לא גמרתי את האלבומים

לא התקלחתי עדיין

אופ על הבזבוז זמן

אופ על הכל

למי יש כוח לחזור ללמוד מחר לעזאזל

אני רוצה לישון יומיים שלוש ארבע

אני רוצה שיהיה לי טוב

ואם אני לא אדאג

אף אחד אחר לא יעשה את זה

אין לי כוח

טוב?

לא באלי

מצידי שלא

למה הצפת את זה בכלל

מי ביקש ממך

ולמה

למה תמיד אותי שוכחים

למה תמיד אותי מפספסים

מאיפה ולמה בא הייאוש הזה

דיכברלבד

 כלהחייםהאלהלבדאחדגדול

לעזאזלשאיןאחדבעולםשאניבאמתחשובהלו

אנישונאתאתעצמישכתבתיאתזהאבללאאכפתליעכשיוכלום