פורום פורום מדריכים(-: (עמוד 25)

יוצא לי מדי פעם להסתכל בעמודים הראשונים של הפורום..במקרה היום קלטתי איזה קטע וחשבתי אם להעתיק אותו או לא,בסוף החלטתי שכן,למרות שאני לא כזה מסכים איתו,יש מצב שזה יעזור בכמה מקרים..

מי שרוצה לראות גם את התגובות עליו,מוזמן להכנס לעמוד 96 בפורום הארצי..




קצת על הדרכה וכיוצ"ב / אלמונית י Admin י כ"ו תשרי 09:019:036


עבר עריכה על ידי Admin בתאריך כ"ו תשרי תשס"ה בשעה 18:23
המכתב הנ"ל התקבל בדואר אלקטרוני בעילום שם על מנת שאפרסם אותו ללא אזכור שמה של הכותבת.
קריאה מהנה.


הערה: מדובר בסיפור דמיוני, אבל מבוסס הרבה על אמת ועל דברים שקרו בתנועה. (את זה אמרה הכותבת, לא אני)

--------------------------------------------------------------------------------

בס"ד

הקטע הנ"ל מיועד בעיקר לחברי גרעין עמיחי ולמדריכים שלהם, אבל הוא חשוב גם לכל השאר......

קריאה מהנה!



"מי לא שלמה לשבת גרעין" שמעה מבעד לערפל מחשבותיה את מרים המדריכה, הקול הזכיר לה "כן, אני עוד לא שלמתי, אני אשתדל לשלם למחר" היא הזדרזה לענות, "אל תשכחי שביום שלישי מסתיימת ההרשמה, ולא תוכלי לצאת"

קולה של מרים המדריכה, הכה בלבה כמדקרות חרב, הוריה לא מסוגלים לעמוד גם כך בתשלומים הכספיים שעליהם לשלם למזון, לבגדים, ולמשכנתא, ולכן היא אספה כסף, עבדה והרוויחה, אך חסר לה עוד סכום מסויים כתשלום לשבת, היא מאוד רצתה לצאת לשבת המיוחלת, וחכתה לה בקוצר רוח, היא רוצה, כמו כולן, להיות במצדה, לשמוע את שם הגרעין החדש, ואח"כ הסמינריון, ואז סוף סוף היא תוכל להכנס להדרכה, היא רוצה כ"כ הרבה זמן, היא תנסה להשלים את הכסף, גם היא רוצה להיות כמו כולן, אפילו אחרי הנחה הכסף איננו מספיק לה. היא נערה את העלים מחצאיתה, "ירושה" משלוש אחיותיה הגדולות ממנה, שכבר מעט דהתה, וצבעה הכחול, איננו יפה עוד כמו בימים עברו, היא תשתדל...

* * *

בשבת גרעין היא מאוד נהנתה, והשם החדש ממש מצא חן בעיניה "באמת אין מה לדבר" חשבה לעצמה "היה ממש נחמד במצדה, וכל האוירה של השבת היתה באמת מיוחדת אבל... משהו לא מסתדר לי כ"כ, באמת משהו לא בסדר..."

השבועות חלפו לאטם, היא כבר יודעת את המשימה של הגרעין, עם תחילת החופש הגדול החלה לרוץ המשימה הלאומית של הגרעין, והיא כמובן, השתתפה בה באופן די פעיל, אם נוריד כמובן את הפעמים בהן הלכה להרוויח כסף כדי לצאת לסמינריון, באמת אין מה להגיד...

* * *

יום שני אחרי הצהרים, "צריך כבר לשלם את הכסף לסמינריון" היא נזכרת היא מוציאה איתה את הארנק, הפרום מעט בקצהו, ומניחה אותו יחד עם בקבוק המים בתיק, שמצבו היה די דומה לשל הארנק, ואולי אף גרוע ממנו, שלחה מבט אחרון אל אחיה בן השלוש, שהחורים במכנסיו היו מתוקנים בבדים שונים, שאף אחד מהם לא היה דומה לצבע המקורי, היא חשבה על המצב הכלכלי שלהם, ועל... הסמינריון, שהיא כ"כ רוצה ללכת אליו, היא הכניסה את הכסף לתוך הארנק המרופט ויצאה לדרך, ברגל כמובן, לפעולה.

הדרך היתה די ארוכה, וכל הדרך ראשה התמלא במחשבות אודות הסמינריון הנפלא, היום המועד האחרון לשלם... כמה טוב שהספקתי להרוויח את כל הכסף בזמן.

היא לא שמה לב, שכבר רגליה הובילו אותה לסניף, מרים המדריכה, המכונה מירי, קדמה את פניה בברכת "שלום" לבבית, מירי כמובן, היא הבת של הרב השכונתי, גם אחותה נעמה היתה מדריכה ב"עזרא" וכמובן גם אהרון אחיה, והמדריכה השניה היתה בת של פרופסור חשוב באוניברסיטה ידועה, וכמובן שגם אחותה הדריכה בסניף זה. כשחשבה על כך עלתה במחשבתה אחותה הגדולה, שהיתה חניכה בסניף כבר מנטעים, וכמובן לא נכנסה להדרכה. "אילו הייתי הבת של..." חשבה לעצמה תוך כדי שנכנסה אל הסניף, הכסף, כמו בער בארנקה המרופט, ומשום מה היא שמחה שמירי לא שאלה אותה אם כבר הביאה את הכסף...

היא הורידה את התיק הבלוי מגבה, ולגמה מעט מן המים שבתוכו כדי להרוות את צמאונה. "אולי היה יותר טוב להשאר בבית, כדי לעזור לגילה לשמור על הקטנים" חשבה לעצמה "אבא ואמא בעבודה, ובטח יהיה לגילה ממש קשה להסתדר עם כולם, היא הרי הרבה יותר קטנה ממני"

איך היתה הפעולה היא לא יודעת, המחשבות... הן לא הרפו ממנה, רק לקראת הסוף העירה אותה מירי מהרהוריה, כשבפיה השאלה הנצחית:"הבאת כבר את הכסף לסמינריון?"

היא חזרה הביתה, ברגל כמובן, חושבת על הכסף, שעבדה כה קשה כדי להרוויחו, ולנגד עיניה עומדות פניו הקטנים של אחיה בן השלוש, ועל מכנסיו הקרועים, המחשבות חולפות להן בראשה, ופתאום היא נזכרת שכדאי לחזור מהר, כי אחותה בטח לא מסתדרת, וצריך גם לעזור לאמא, היא מתחילה לצעוד מהר יותר, ועוד יותר, ועוד יותר......

* * *

היא ממשיכה ללכת ל"עזרא" באופן קבוע, כל הזמן כולן מדברות על הסמינריון, לה זה הזכיר משהו אחר... ילד קטן... אח שלה... מכנסיים קרועים... הכל... היא כבר לא מסוגלת לשמוע את זה........ בשלב כלשהו היא החליטה פשוט לא להגיע, אך זה החזיק עד לאותו יום אחרי הצהרים, כשפגשה את אחת הבנות במרכז העיר, היא כבר לא יכולה.....

* * *

היום הראשון של הסמינריון, היא קמה מוקדם ויוצאת לנקודת המפגש שקבעו, שם היא פוגשת את כ-ו-ל-ן, מירי המדריכה, גם שם, כשמירי רואה אותה היא אומרת: "ניסיתי להתקשר אליך המון זמן, ולא הצלחתי, אני מצטערת, אבל את לא שלמת מיסים ולכן את לא יכולה לצאת, אם את רוצה, אני יכולה להלוות לך את הכסף ותחזירי לי, אני ממש מצטערת... בשבת גרעין לא שמנו לב, אני ממש מתנצלת".

זה כמעט שבר אותה לחלוטין, מאיפה תקח כסף להחזיר למירי? הלא יקחו לה בטח כמה חודשים להרוויח סכום כזה, היא לא ידעה מה לעשות, היא רק שמחה מעט, שמירי לא יודעת שהטלפון שלהם נותק, בגלל חוב ל"בזק"............... "להתראות!" היא שומעת את חברותיה, עולות בעליצות לאוטובוס והיא...

* * *

שבת, היא בבית, הנרות דולקים, היא נזכרת בשיחת הטלפון שהיתה לפני השבת, שהן התקשרו להגיד שבת שלום... "יפה מצידן" היא חושבת לעצמה, ואחר מוסיפה "אולי עדיף שאבא ואמא לא היו משלמים את החוב לבזק..." היא עוצרת את דמעותיה בכח, ומקשיבה בשקט לקידוש...

סעודת השבת, עברה עליה בדממה, היא בחשה במרק שבצלחתה בעצבנות מופגנת, את הזמירות היא לא שרה, אמא שלה, וכל האחים, לא מבינים מה עובר עליה, למרות כל השכנועים מצדם,היא נשארת בשלה.

* * *

שוב שבת... כמה זמן עבר מאותה שבת עצובה, היא לא זוכרת, בראשה רק מהדהדות מילותיה של מירי המדריכה "מי שלא הולכת לסמינריון - לא נכנסת להדרכה" ולבה נצבט, היא מתלבטת אם בכלל לבוא השבת לסניף, או אולי לוותר, ביום שישי העבירו קשר, שהשבת בע"ה, יודיעו מי נכנסת, היא חושבת, שעדיף להשאר בבית, כי אם היא תתחיל לבכות, זה לא יהיה כ"כ נעים... "ממילא, אם אני אכנס, הן בטח יתקשרו אלי אחרי זה או יודיעו לפחות בפעולה הבאה"...

חלף זמן, שום טלפון לא צלצל, באופן אקראי נודע לה, שמישהי נכנסה, כמובן, ממשפחה מכובדת וידועה, נדמה לה, שגם אחותה של אותה בת היתה מדריכה בסניף בעבר , אבל היא לא בטוחה...

* * *

השבועות חולפים לאטם, היא לא שמה לב, שחברותיה כבר מדריכות כמה חודשים, האם רק לה נראה שכולן אחיות של... בנות של... וקרובות של...? "כמה הדרכה היתה יכולה לתרום לי?" חשבה לעצמה בשקט...

* * *

קולו של החזן, מעיר אותה מהרהוריה... "עורו ישנים משנתכם" היא חושבת לעצמה.... "זה מה שאמור להזכיר השופר... חזרה בתשובה... לסלוח, למחול... פתאום עוברות לעיניה השנתיים האחרונות... כיתה י'... י"א... בגרויות....לימודים....מבחנים.... את כיתה י"ב היא התחילה לא מזמן, ומצפה לה עוד שנה עמוסה, ו-כן! עוד דבר אחד......לסלוח....למחול.... לכמה סניפים, לכמה תנועות נוער, היא רצתה להכנס?! כמה יכלה לתרום, אילו רק נתנו לה...... כן, סליחה.... סליחה, על כך שלא נולדתי הבת של.... האחות של.... בת - דודה חמישית של.... או כל דבר אחר......... כמה עגמת נפש זה היה חוסך?! לסלוח....למחול....תשובה......

קולו של החזן עוד ברקע, והוא מסלסל בנעימה........ ליבה, רוצה לסלוח..... איך אפשר לסלוח?....איך אפשר למחול?..... מה הן עשו לה........מירי, וכולן. אילו הייתי נולדת.......אחרת......

החזן ממשיך בתפילת יום כיפור....... איפה כולם? איפה אלו שיבואו ויבקשו סליחה? לאן הם נעלמו? מירי כבר סיימה שרות לאומי, והיא כבר מזמן שכחה.......... בראשה עולה הפסוק, על יום כיפור "ועיניתם את נפשותיכם" זהו העינוי הפרטי שלה......




--------------------------------------------------------------------------------

לא צריך להוסיף אף מילה, הכותבת עשתה עבודתה נאמנה





מנהל האתר והפורומים במיל'

(אמנם מדריך אני כבר לא, אבל תנו להגיב..)
אני לא מסכים עם הקטע הזה!!
מי שמתאים להדרכה- יכנס! אני יכול להעיד על כך מהקבוצה שלי (שכמדומני היא גם שלך גדי..) שיש אצלנו (אמנם לא נכנסו בע"ג, אבל בסניף אחר כן) כאלו שלא היו בסמנריון, אפילו הכניסו להדרכה, ואני יכול לחתום בלי שום ספק שהם היו יותר טובים מרוב המדריכים בתנועה..
דבר שני, כמדומני בקבוצתנו אין אפילו אחד שנכנס להדרכה אחרי אח שלו.. (ודווקא כלאו שהיה להם אחים שהדריכו בע"ג- נכנסו במקומות אחרים...
קיצר, לא צריך תמיד למצוא על מה ללכלך.. (ועכשיו באמת באמת- אחד הדברים שהתנועה הכיייי משקיעה בהם- זה השיבוצים להדרכה והגשמה.)

קטע חזק אבל לא כ"כ נכון כמו שמלאכי אמר.
היום זה כ"כ לא ככה!
לא משנה כמ כסף להורים שלך יש או במה הם עובדים
אם אתה מתאים להדרכה אתה נכנס.
זאת בעיה אחרת שכדי להיות מדריך אתה צריך להוציא המון המון כסף, שגם את הבעיה הזאת צריףך לפתור...
אבל אני לא חושבת שההכנסות להדרכה קשורות למצב הכספי או החברתי של המשפחה...

פשוט יש בסיפור הזה אפקטים נכונים, שלפעמים דברים דומים להם מתרחשים בסניפים.
שלא נדעע

בס"ד

זה נכון שכל מי שרוצה להיות מדריך בסוף יכנס לאנשהו.

אבל זה לא העניין!!

בסניפים הופכים את כל הסיפור של ההדרכה לקטע!
בסניף שהייתי [מדגישה שהייתי] חניכה בו הייתה תחרותיות לא נורמאליות, ומריבות על ההדרכה!

הכל פוליטיקות...

הייתה תחושה שרק בנות שיש להם אחים או אבא רב או סתם מש' מכובדת- זכתה [מדגישה: ז כ ת ה] להכנס להדרכה.

וכן, הסניף נראה כמו שהוא כשמכניסים מדריכים בגלל המש' ולא על פי רמת שפיטת האידיאלים והמידות של המדריך.

דינה

מדריכה מאוכזבת שזכתה גם להיות קצת בצוות הדרכה של עזרא והרבה בבני עקיבא.

נ.ב
ב"ה לאחרונה נשמעו הרבה התעוררויות בסניפים בעניין,
אשרינו!

אני יודעת שהמדריכים והמדריכות באמת משתדלים להכניס את מי שמתאים ולא סתם מחליטים לפי הייחוס. ולכן יש פה האשמה קצת לא מוצדקת אבל מצד שני, אין מה לשלול לגמרי כי כן שומעים על x שאמא שלה התקשרה לצעוק על המדריכות כדי שלא תהיה בסניפי חוץ ומשום מה היא גם קיבלה בדיוק את מה שהיא רצתה, למרות שלא התאים לה.
צריך שתהיה מודעות שלא מתנהלים ככה אבל לא להפוך את זה להאשמה.

כי אני יודעת מאיפה את מגיע.
אני חושבת שהיום ב"ה זה השתנה לא יודעת אם בכל הסניפים אבל בהחלט ברוב הסניפים.

זה היחס של המדריכה לכסף-
סתומרת-לדעתי מכניסים ממש טוב ובלי פרוטקציות, אבל ממש הפריע לי הביקורת שהמדריכה לא מבינה את החניכה בענין הכסף-צריך לשים לב..


אגב, גדי ומלאכי, אחשלי לא היה בסמנריון..=)

לעשות איתם כל מיני משחקים...
לבנות פרמידה אנושית (מומלץ שיהיו לפחות 6),
המשחק שעומדים במעגל צמוד ויש אחד באמצע ומעבירים מאחורי הגב גזר או שוקולד והוא צריך לגלות אצל מי זה לפני שיגמרו את זה,
המשחק של הכסאות שמוציאים אותם ואז צריכים להמשיך לעמוד במעגל כשהראש של כל אחד על הבטן של השני,
לקשור לחלק את הרגליים, לחלק את הידיים, לחלק את העיניים, ולהגיד להם להגיע ביחד למקום מסויים.

עושים חושבים במה הקבוצה צריכה שיפור, ועל זה מעבירים מערך !

מערך לשיפור הקבוצה..הייתי יושבת וחושבת במה
הם צכות שיפור ועושה!
מחפשת מערכים יותר כלליים...

מה הקטע להעביר סתם פעולה, בלי לבחור נושא שישפיע באמת, שישנה משהו..?
טובבב.

תפילה, א"י, תורה, אמונה, כבוד, מידות, אחריות, מי אני.. כל דבר בתכל'ס..

תעשו שקשוקה.
(זה נשמע לא מקורי, אבל אצלנו תמיד עושים צ'יפס או פסטה או משהו כזה..)

עד שהוא נהייה חום ואז זה סוכיה ממש טעימה(:

הכנו סלט ירקות, סלט גזר, פסטה מושקעת, כדורי שוקולד, והיה אמור גם להיות קוראסונים ופיתות אבל הטאבון משום מה [מענין באמת למה..] לא עבד..

לנו יש יומשלישי.
ונמאס לי מכל הדבר הנדושים
באלי לבוא עם איזה משו שלא עושים ביומבישול..
תחשבו ותעזרו לי

תתחפש לאיזה דוסה אים פאה משקפי שמש ועגלת ילדים. או חייל (זה מ'שעולה לי כדי לך את האישה זה מזה יוצא טוב לא מזהים אותך בגרוש....) בהצלחה!

השאלה לאיזה גיל עושים..
אם זה לקטנים עושים מלא משחקים לא קשורים
ואז אומרים שצריך שיהיה קשר בין הדברים..
ואפשר גם לצרף משחקי טלפון שבור\מתוקן
וכו'..

בבקשה!!

לוקחים קופסא ענקית ושמים בתוכה את הדפי קשר ומלא מלא ממתקים!
אבל.. קושרים את הקופסא בהמון המון המון חוטים ואז יש מלא מלא משימות ואחרי שהם עושים כל משימה אז פותחים להם קשר ואז הם מגיעים לקופסא של הדפי קשר
המסר
לא זוכרת תחשבו בעצמכם חחח

קודם כל, אני ממליצה יותר לעשות ערב חופש, שזה תמצות של כל הפעולות בקיץ וזה כולל:
-יום בישול: להכין ביחד כדורי שוקולד או משו
-ערב מים: לשחק מסירות עם בלון מים
-פיזמונסניף: להמציא מהר שיר על החופש או כל נושא אחר
-לונה פארק: לשחק כמה משחקי חברה חביבים
חפש תמדריך: לא עולה לי כרגע אבל אפשר שהחניכים יתחפשו..
יש עוד המון רעיונות, תלוי בקבוצה, בזמן, ובמצברוח..
בהצלחה!!

בקשר לערב קיץ עצמו ממש לא עולה לי עכשיו משוו..

מלחמת קוביות קרח.

את הקטע של "גדולים החולמים"..אם אינלך אותו ואת צכה-אז דברי איתי..
בהצלוחה!!=]

תבקשי ממנו אותו..

לך איפה

תגידו,אני היחידה שלא העברתי עדיין את הטופסי הנחה?!?

חח רק בודדים הגישו

כבר חשבתי..=)

זה לא עוזר לך את צכה להביא אותם לאסתי עד מחר..

יענו על שדרות אבל אין לי תלינק...

רעיונות יצירתיים (!) שיעניינו אותם..
למה הם חניכות שאם לא מעניין אותן הם לא מקשיבות..
זה לא חייב להיות רק משחקים, אפשר גם, אבל עדיף שיהיו דיונים מעניינים כאלו..עם שאלות שפיציות כאלו..

אגב, בתוך המערך אני רוצה להכניס קצת על אישיות לדוגמא..

תודה!

יוצא שהוא דופק את כולם וכולם צועקים עליו.

לשחק דומינו ראלי-כולם ביחד, כל פעם מישהו שם חלק....

לאורות בנות..
הכנו להן סיכום של זה.. אני מניחה שזה יכול לעזור לך.. [אם את צריכה עוד מטודות, דברי איתי..]
בהצלחה !
____________________________
shueבס"ד סיכום מערך אחריות תמוז תשס"ח
אורות רחובות, הבנות הכי תותחיות שיש בעולם!!
[יצא קצת מאוד ארוך, אבל פשוט לא יכולנו לוותר על שום פיסקה.. תתמודדו..  ]

בפעולה הראשונה דנו על משמעות המילה אחריות ועל שלבי האחריות..
סיכמנו את הדיון על פי האותיות-
א- אחריות כלפי עצמי- לכל אחד תפקיד משלו בעולם, וכוחות שמייחדים אותו בשביל אותו התפקיד.
האחריות כלפי עצמי כוללת להכיר את עצמי וכוחותי, ולהעצים אותם! לקחת את מה שאני טובה בו- ולפתח אותו עוד יותר! ועם הכוחות האלה, המפותחים, להשפיע ולעזור לאחרים- מה שיוביל אותי למימוש תפקידי בעולם.
ועכשיו נתקדם לדרגה גבוהה יותר, ונסביר את השילוב בין הדרגות-
אח- אחריות כלפי החברה הממש קרובה- לדעת שאני סוג של בורג במכונה, שאני 'איבר בגוף שלם'- וכשכואב משהו, כל הגוף מושפע מיזה, וכואב גם לו.. – להיות אכפתיים כלפי הסביבה שלי.. כשבורג אחד לא מתפקד- כל המכונה לא עובדת.. לעזור אחת לשניה..!
"אם אין אני לי- מי לי, וכשאני לעצמי- מה אני? " – מצד אחד, יש את האחריות כלפי עצמי- לפתח את עצמי ולהתקדם, ומצד שני- יש גם את האחריות כלפי החברה.. אם לא נעזור לחברה הסובבת אותנו, ונפתח רק את עצמנו, אז מה זה שווה? 'מה אני?'
אחר- הסביבה הרחוקה יותר.. לא רק חברים ומשפחה, אלא כלל עם ישראל ! 'כל ישראל ערבין זה לזה' !
דיברנו על זה שאחריות זו מידה מלכותית- האחריות הייתה מידה שאפיינה את יהודה – אנחנו יכולים לראות זאת בנאום שנשא לפני 'פרעה' [שזה בעצם היה יוסף..] כדי להציל את בנימין אחיו.. הוא אשכרה עושה הכול כדי להציל אותו, ואפילו מוכן לשעבד את עצמו- במקום אחיו! כי ככה הוא הבטיח לאביו, יעקב! עומד במילה שלו, לא זורק אחריות! (בראשית מ"ד)
ואנחנו גם יכולים לראות את זה בסיפור יהודה ותמר, ובעוד מקרים.. הבן אדם אחראי למעשיו!
ובזכות המידה הזאת, שאפיינה אותו כ"כ- הוא זכה לכך שהמלוכה תהיה מזרעו. תכונה הכרחית לכל אדם, ובמיוחד למנהיג.
אחרי- ליזום, להוביל, לעשות..! אבל כמובן- מתוך ענווה ויראת שמיים! להכיר בכוחות שלי, בדברים בטובים שבי ולפתח אותם- אבל בלי להתגאות! לדעת שאני עפר ואפר, ויש לי מה ללמוד מכל אדם..! לעשות לא בשביל המילה הטובה בסוף, אלא לשם שמיים! ותמיד מתוך רצון אמיתי לעזור, ואפילו יותר חשוב- מתוך שמחה.. [התמקדנו על זה בפעולה ה4.. מפורט יותר שם..]
אחריו- ענווה. לדעת גם להיות מובַל, ולא רק להיות מוביל... לדעת להיות גם מורה (שמוביל ומנהיג) ובו בזמן- גם תלמיד- שלומד מכ-ו-ל-ם. כן כן, גם מהילדות הקטנות, שלפעמים מציקות, יש לנו הרבה מה ללמוד..! (אבות- "איזהו חכם, הלומד מכל אדם!")
אחריות- גם כשאני מובַל- לא לקחת ראש קטן- לא לזרוק אחריות! לשאול, להתעניין, לעזור במה שאפשר למי שמוביל..

בפעולה השנייה דיברנו על הכוח של הנוער.
הבנו שבתור הבנות הבוגרות בסניף, החניכות הקטנות מסתכלות עלינו, ולומדות מאיתנו- לטוב ולרע.
אם אנחנו ניתן להם דוגמא טובה, בשביל להידמות לנו- הן יחקו את אותה הדוגמא הטובה.. [וכנ"ל גם ההפך, לצעירנו..]
ולכן אנחנו חייבות, ואם לא בשבילנו- אז לפחות בשבילן- לבוא כחול לבן, ולהיות בשקט במפקד ובתפילה.. ואפילו יותר מיזה- אפילו חיוך קטן, לזרוק מידי פעם 'מה נשמע?' – זה יכול ממש לעשות להן את היום ! יש לכן כוח עצום!!
בחלק השני של הפעולה ראינו שגם בני נוער, אנשים קטנים בגיל [אבל לא במידות..]- הצליחו להרים מהלכים עצומים! להשפיע!
בין אם זאת אסתר המלכה שבגיל 17 הצילה את כל ישראל, ובין אם שלמה המלך שהומלך על כל ישראל בגיל 12, ממשיך דרך משה, הר' קוק, שרה אהרונסון.. ומגיע גם ל.. חניכה באורות, אם היא רק תרצה בכך.. את שואלת איך?
1) להאמין בעצמך!!!! שלמרות שאת 'קטנה'- את מסוגלת לעשות שינוי! יש בך כוחות שאת לא יודעת אפילו!
2) לבטוח בקב"ה!! להתפלל שיהיה בעזרך ושייתן לך את הכוח לעשות את הדבר הנכון בזמן הנכון! והכול כמובן לשם שמיים וקידוש ה'!
3) כשהחברה 'מדכאת' ולא מאמינה בך- לדעת לפעמים פשוט לשים פס. לא לספור אף אחד... להקשיב רק ללב שלך, שאומר שאת יכולה. ['אין דבר העומד בפני הרצון..!' וזו לא סתם קלישאה!]
דיברנו על הצפרדע החרשת, שהצליחה להגיע לסוף המסלול, כשאף צפרדע אחרת לא הצליחה- כי לא שמעה את כל מה שהקהל אמר- שהמסלול קשה וארוך, ושאין סיכוי שהיא תצליח וכו'- לא התייאשה, לא הקשיבה לקהל.. הלכה עם המטרה שלה, ולא נתנה לאף אחד לייאש אותה.. [מתוך אילוץ- כי לא שומעת.. ולפעמים גם אנחנו צריכים לא לשמוע ביקרות שלילית. רק ביקורת בונה צריך לקחת לתשומת לב..]
לא לפחד לעשות דברים לא מקובלים! לחשוב יצירתי!
4) וכמו שחילקנו בצ'ופר- לא למרוח את הזמן על סתם שטויות. אם זה נראה לך חשוב, ואת מאמינה בזה- אז פשוט תקומי ותעשי! בלי להתעצל [!] ולפחד להוביל שינוי..

בס"ד
בפעולה השלישית דיברנו על הכוח שיש לקבוצה לעומת היחיד, ושמנו דגש על קבוצה שמובילה..
ראינו שאדם יחיד בעל כוח קטן יותר, והשפעה פחותה יותר, מאשר לקבוצת אנשים.
כאשר הקבוצה תיהיה מאוגדת לאותה המטרה, כולם ידעו מה המטרה הסופית, ויהיו מוכנות להקריב מעצמן ולפעול למען אותה המטרה [גם אם זה לא ב-דיוק מה שהן רצו.. צריך לפעמים להתפשר וללכת עם הרוב..] – הן יצליחו להרים פרויקטים אדירים בהרבה מאשר אדם יחיד!
(וזה עובד גם הפוך- אם לא יהיו מאוגדים לאותה המטרה, ולא יתנו ת'נשמה- זה יראה בהתאם.. )
וכשקבוצה מובילה משהו- חשוב מאוד לתת לכל אחד מהקבוצה את המקום שלו (כל אחד מיוחד- להתאים בין האדם לתפקיד..) וא-ס-ו-ר לבן אדם אחר בקבוצה לקום, ולא לשים על זה שהוא אחראי- ולעשות את העובדה במקומו [אלא אם ביקשו ממנו..] זה פוגע.
דיברנו על זה שגם בקבוצה יש את זה שמנהיג, שאחראי על זה שהדברים ידפקו- וצריך להישמע לו, לדעת גם להיות מובל.. [אחריו..]

נושא הפעולה הרביעית היה ליזום ולהוביל.
קראנו את התגובה לשיר 'חורף 73', והסכמנו איתם. במקום להתבכיין ולהתלונן- הם צריכים לקום ולהתחיל לפעול, להזיז את עצמם כדי שמה שהם רוצים יקרה.. הם כבר לא ילדים..
במשחק [עם המספרים על הרצפה..] הייתן צריכות לחשוב בעצמכן על הדרך הטובה ביותר לאסיפת המספרים, למרות שאנחנו 'ידענו' מהי הדרך המהירה ביותר.. העלתן רעיונות מצוינים, שאנחנו אפילו לא חשבנו עליהם..! והכי חשוב- יזמתן, וחשבתן בעצמכן!!
ומה שהיה מעניין במשחק [טוב נו, זה היה בכוונה..]- שהוא גם ממש המחיש את מה שדיברנו עליו שבוע לפני זה:
 כשאחת אספה את הכול לבד, לקח לה הרבה (!) יותר זמן מאשר כשכמה בנות אספו..! – לקבוצה יש הרבה כח, יכולה לעשות דברים בעילות גדולה יותר מיחיד..!
 כולן היו מאוגדות למטרה אחת [לאסוף הכי מהר, ולנצח..] וגם כל אחת השקיעה מעצמה- וקידמה את כולן!
 במשחק הייתה אחת 'שהובילה'- אמרה – את, ברוריה שמחה (חח..) תאספי מספרים מ1 עד 10, את- 10-20 וכו'- וכולן נשמעו לה, בלי להתווכח על סתם שטויות..
 תיזמו, תחשבו על רעיונות, על פרויקטים בעצמכם, בלי להיות תלויים באנשים אחרים! רוצות שמשהו יקרה? תעשו! אל תבואו אח"כ בטענות כלפי אחרים! זה בידיים שלכם- להשפיע ולפעול, או לא. אף אחד לא יעשה את זה במקומכם..
וכמובן- קחו את העוצמות האדירות שיש בכל אחת מכן- ותקבצו אותן יחד! תפעלו כקבוצה מאוחדת, וההצלחה מובטחת..

בפעולה החמישית דיברנו על אחריות מתוך יראת שמיים.
ראינו שאנחנו הרבה פעמים עושים דברים, בלי בכלל להתכוון למטרה האמיתית שלהם. [אוכלים לתענוגות, ולא בשביל כוח לעבודת ה'.. מתפללים מתוך הרגל- לא תפילה שבוקעת ממעמקי הלב, בלהט, מתוך צימאון להתקרב לקב"ה..! מתפללים לא מתוך מחשבה שזה במקום הקורבנות שהיו מכפרים על ישראל וכו'..]
הגדרנו 2 דברים שמרחיקים אותנו מהמטרות- הגאווה והשגרה.
הגאווה- סיפרנו על האבא מניו-יורק שלא שילם לבנו על הוצאות החתונה שלו, כיוון שעשה הכול לכבוד העצמי שלו, ולא לכבודו של אביו- וככה גם אנחנו לפעמים- אנחנו הרבה פעמים עושים דברים לכבוד שלנו, ולא לכבוד של הקב"ה, לא ב-אמת בשביל לקדש שם שמיים, אלא נכנסות גם מטרות עצמיות. שיכירו אותי, ושידעו שאני הרמתי ועשיתי..
השגרה- דיברנו על זה שכל אחת יכולה להיות בעלת תשובה- אנחנו עושים הרבה מעשים טובים, אבל מתוך שגרה והרגל- עושים אותם, אבל לא עושים אותם ב-אמת, מכל הלב, בכוונה..!
וכאן גם דיברנו על החוטב עצים הזריז והמהיר, שפשוט שכח להשחיז את הגרזן- ולכן חטב הרבה פחות עצים כל יום..
למדנו קצת ממסילת ישרים על פשפוש = הבדלה בין מעשים טובים למעשים רעים, ומשמוש= חקירה במעשים הטובים עצמם- כדי לשפר אותם ולהעצים אותם.. [שימי לב לאות א' באחריות..]
 כל אחת חייבת (!) לעצמה לעצור רגע בשגרה הסוחפת של החיים, ופשוט לשבת עם עצמה, ולעשות חשבון נפש- לפשפש ולמשמש במעשים שלה- 'להשחיז את הגרזן' מידי פעם..
[מומלץ לפני השינה לחשוב על הדברים שקרו במשך היום, וביום אחד באמצע השבוע, לעשות את זה קצת יותר רציני ולהציב מטרות להתקדמות..] וכמובן, לדעת למה אנחנו עושות כל מיני דברים- המטרות של המצוות- זה יכול לעזור לנו להתקדם.. איך את שואלת?
כי כשעושים משהו ויודעים את המטרה האמיתית שלו- 1) עושים את זה ביותר רצון וכוונה, 2) מכוונים למטרה האמיתית שה' רצה שנעשה את הדברים האלה- לא באמת צריך שנטול ידיים- רוצה שנתקדש! 3) השכר של העושה מתוך כוונה גדול יותר מאשר בלי כוונה 4) אם נדע את המטרה שלשמה אנחנו עושים דברים- לא ניפול לייאוש- נהיה מחוברות למקור, וגם אם לא נצליח, לא נתייאש..! 5) נהפוך לאנשים טובים יותר [אם נדע שמטרת הצדקה עפ"י ספר החינוך היא ליצור בנו שינוי, שניהיה טובים יותר, וככה גם נהיה ראויים להורדת השפע האלוקי.
יראת שמיים היא חלק בלתי נפרד מהאחריות- גם כלפי עצמי- לשפר את תכונותיי, לא ליפול לגאווה, וגם כלפי החברה- כי ככה נהיה אנשים טובים יותר, מחוברים לאמת יותר..

אוהבות ומאמינות בכוחות שלכן כ"כ, רעות X 2

אבל אין לי כח להעלות את זה..
פשי רעות ורעות, שכוייח,
אחלה של סיכומערך

פשוט לפני שאת לוחצת על הקישור, תלחצי בעכבר לחצן ימני, ואז תבחרי "שמירת יעד בשם.."
ותפתחי אחרי שאת שומרת..[גם אצלי במחשב זה ככה.]

לוקחים קלף של מלה ורושמים מאחורה "היי מלכה!!"
ועושים מזה שרשרתתת

אבל שוקו יותר טעים.."
ואז מביאים שוקו..=]

שרשרת וכתבנו "הייתן 10!" וה-0 היה מטבע שוקולד=] יצא חמוד ממש

כאילו לאיזה רעיונות את מתכוונת? אביזרים וכאלה?

או סתם מנגינה מיוחדת, אביזרים, תלבושת.. אנאערף..

[אנחנו לא הולכות מ-מש לרקוד.. אין לנו זמן להתאמן על זה..]

אתם מעל בתמצוה מה זה לעשות ריקוד?
אחרי בתמצוה בתנועה שלנו עושים או ריקודים בחושך או דגלנות שזה לא ריקוד (סתם הולכים עם דגלים...)

ההופעות אצלינו נפרדות..
או שיש גם איסור לרקוד רק לפני בנות?

ברור שההופעות נפרדות..

כבר המציאו ריקוד רציני עם תנועות מה-מ-מ-ות!! פשוט פצצות!! חחחחחח.... אני בעד שנעשה בצוות בנות לפי רוב איזה סוג ריקוד רוצים כי מה שמתכננים לעשות זה מעפפפפאפן!!!!!

בפיזמחוז שנה שעברה..

פזמון סניף....
בהצלחה לכם!!!!

אנחנו עשינו שנה שעברה באזור של הבקשר למקוםסניף..
חילקנו את הסניף לקבוצוב מעורבבות ונתנו לכל קבוצה מפה של האזור
ששם אמורים לחפש..והמדריכים פשוט הסתובבו שם עם התחפושות..

שמים קקאו על הפרצוף ובגדים צבעוניים..
ויש לכם אתיופית..אלא אם כן את בלונדינת
ואז זה יותר בעיה...

במדחוב.. לא צריך אישור

א"א להביא את החנכים שלנו למדרחוב...
ועם הקקאו- אזל זה אבקה,וששמים איתה משו זה סתם נהיה גושים!

למישו יש רעיון בכלל למה להתחפש חוץ מאתיופיתת?!?!
עוד שניה יש לנו חפש ת'מדריךך בקניוןן..

גואש שחור. חכי שייתיבש כמו שצריך, כי לחברה שלי סתם נהרס.. ראו עור לבן מבצבץ..

תתחפשי לבובה בחלון ראווה..! זה אדיר..

חוץ מפריקית, טיילת, ערסית, אתיופית.
משהו שונה

חיילת.
חרדי [הג'קט מגיע מאוחרי הברכיים..]
בובה בחלון ראווה ! [חח, של כלות מומלץ בחום..! <תרתי משמע חום> ]
תבקשי לעמוד מאוחרי אחד הדוכנים ולמכור, אבל תתלבשי שונה..

עוד?

*כובע קש ענק עם סרט צבעוני שקושר אותו לסנטר, משקפי שמש, ספר באנגלית, פווול אודם ואת השיער תאספי בקוקס. קחי סל קש (כזה של קניות) ושבי על ספסל ו"תקראי" בספר. לכל ילד שיבוא אלייך תגידי בקול מתקתק עד בחילה : can i help you? ותתאמני על זה טוב טוב!
**משקפי טייסים, חצאית קצרה ומכנסי ג'ינס, ג'קט עור, מגפיים שחורות, קסדה של אופנוע ביד..

=]

בידור מובטח. [בעיקר תגובות האנשים שהולכים סתם ברחוב..]

קודם כל שנה שעברה אחת המדריכות אצלנו עשתה בחלון ראווה והלך ממש אחלה..
ולרעיון הגדול: תלכו ליד שרה {השאלת ציוד רפואי] ותקחו משם כס"ג או הליכון, תתחפשו לסבתא זקנה, תשימו שמיכה על הברכיים, כובע שמש על הראש [תקחו מסבתא], אממ ותקחו מישי שתסיע אתכם... זה פשוט ענק!! אנחנו עושות את זה השנה...
וסתם ככה עוד רעיונות:
-קבצן: זה הולך מעולה, תתלבשו מוזר ותשימו קופסת נעליים.. תכסף תתרמו לצדקה.
-עוד אחד: מדריך אצלנו שם שטיח על הראש וישב בפינה ברחוב, ואף אחד לא זיהה אותו!! זה ממש גדוללל..
-ערביה: ממש טוב..עם של והכל..
-אמריקאית...
ועשינו אתזה פעם במדרחוב, פעם בבני ברק, והשנה באיזור של הסנטר [דיזינגוף] והסניף...

קצת קשה לא? =]
וואי עם היד שרה זה חזקק..=]

וגם אפש לעמוד בסתם חנות- אבל זה מתיש קצת, שתדעי.. [שעתיים בלי למצמץ כמעט, די קשה..]

אבל בלי למצמץ!?

עשינו בגן חיות,הקקאו ששמתי היה נראה כאילו יש לי העיות עור,אבל היה פסדר!!

עשיתי את זה היום עם חבר שלי וזה יצא ע-נ-ק!!
לקחנו גואש שחור וחום, ערבבנו אותם ויצא פצצה..
לא בדיוק אתיופי, יותר כושי
השמענו מוזיקה מפלאפון, לבשנו כובעים וג'ינסים..
אנשים ברחוב ברחו ממנו, עברו לצד השני של הכביש, מכונית אחת אפילו עצרה וצילמה אותנו.. היה מצחיק!
קיצור מומלץ בחום!
לילה טוב..

אפשר להתחפש לנציגת שירות של אורנג'/פלפאון /סלקום..
זה יכול להיות מגניב..=]
אפחד אל יזהה..