לפני ואם בכלל
צריך לבדוק אם אני מוכנה לכל מה שהענין כולל
ואז ורק אז
אפשרי שנראה מה יהיה הלאה
והגיוני שגם אחרי הכל,
הצד השני לא וזה לגמרי בסדר
אני רוצה לכתבו את ההתלבטות איפה שהוא לדייק לעצמי את הענין
אני צריכה עזרה בזה,
ולא רק
הוא הצדיק את הידוע,אנונימי (פותח)
וכל כך ב"ה על זה,
ועליו
ועל הרגישות שלו,
וב"ה על הכל
ואני שמחה בשבילו
ואולי יתכווץ לי הלב מקנאה אח"כ לשמע עם מי,
אבל בינתיים,
מגיע לו,
וב"ה
וכל הברכות כי הוא טוב ומשתדל להיות,
וזו הוכחה לזה שזלא שלי,
ואם הוא יעביר לו את דברי אז מעולה כי אני באמת בעד שמי שכך ידע על כך.
בא לי להיות בוטה ולומר דברים שאסוראנונימי (פותח)
למשל שכבר יום וחצי לא היינו יחד וזה מחרפן אותי
ונכון שאני אמרתי שזה לא מתאים ביום הזיכרון אבל בחייאת בחייאת
זה נורמלי שאני רוצה כל כך הרבה?
כנראה שלא
אני מרגישה שחסר לי וזה אידיוטי בהתחשב בזה שבדרך כלל אנחנו יחד כל יום
אני פשוט רוצה יותר
אני חושבת שמבחינתי הייתי יכולה כל היום עם הפסקות של חצי שעה בין לבין
..בת.
זה חשובאנונימי (פותח)
זה באמת חשוב שהיא סלחה
וזה מקסים
ויופי לה
והכל.
(אם כמובן אני מבינה נכון למי הכוונה שלה וכו')
אבל,
זה לא מחייב אותי
ולא עוזר לי
וגם
שאני לא.
וככל שהיא כותבת וביקשה וקיימת
רק גורם לי לכעוס יותר
ולהרגיש יותר כעס על זה שאני עדין זוכרת
ונכון שקטנות המוחין.
אבל אין לי את הידע איך להגדיל אותה
ובינתיים
מתפללת
ושואפת
לשכוח
ולהעלים אותה מחיי
וממוחי
ומחשבותי
ורגשותי
וליבי
והכל!
די. מספיק. וחלאס.
.
לא סתם.אנונימי (פותח)
לא סתם היא עלתה לי אחרי הרבה זמן שאני בסדר עם זה.
זה לא מפתיע,
אז למה מתכווץ לי הלב?
שנה שעברה,בדיוק בתאריך של אתמול,
זה היה אחרי שכעס הגדול והאיום גרם לי לא להיות יכולה לתקשר איתה
והיא הלכה והייתה איתה,
בדיוק בתאריך של אתמול.
וכאב לי נוראות כי התגעגעתי אליה,
ורציתי שהיא תסביר ותתנצל ותיהיה. ותתן לי את האפשרות להיות גם כן.
אבל זלא היה ולא קרה. עד כה ואני בסדר,
אם תהיתם.
אבל אז,
שרף לי וכאב נורא,
ולא זוכרת באיזה הקשר זה היה אבל שאלתי אותה האם הן חיכו בכוונה לשעה המסוימה,
אז היא צעקה עלי.
אבל זה מה שהיה לי בראש.
והרגשתי בגודה ומוזנחת.
מענין מתי ימחק הכל.
ולא אחשוב ולא אקרא ולא יענין אותי כלום עליה.
אם כי. יש שיפור ענק וזה טוב.
(למה פה?
כי אני לא בטוחה שהיא לא שם)
לא יודעתאנונימי (פותח)
בס"ד
אולי כדאי שנעשה הפסקה
ככה אני אראה עד כמה אני באמת זקוקה לו
ואולי אני אגלה שאני יכולה בלי וניפרד וזהו
למרות שבשביל מה זה טוב? אני לא רוצה אף אחד אחר
אז למה אני צריכה להפרד? זה לא שאני צריכה להיות פנויה בשביל דייטים
מצד שני המצב כרגע די מחורבן
נמאס לי כל שבוע לבכות לו שיציע לי
נמאס לי שכל שבוע הוא מבטיח שהוא עובד על זה
נמאס לי שזה לא קורה
ואני פשוט לא רואה את האופק
אני לא מאמינה שזה יקרה
לא יודעת
אולי אני סתם על הקצה בגלל המחזור
אבל כל השיט הזה עושה לי לחתוך ורידים
בע
שונאת להרגיש ככה
לא רוצה לרדוף אחריו יותר
אני לא שווה יותר מזה?
אנחנו נצח יחד למה הוא לא רוצה להיות איתי כבר?
אולי כדאי שנעשה הפסקה
ככה אני אראה עד כמה אני באמת זקוקה לו
ואולי אני אגלה שאני יכולה בלי וניפרד וזהו
למרות שבשביל מה זה טוב? אני לא רוצה אף אחד אחר
אז למה אני צריכה להפרד? זה לא שאני צריכה להיות פנויה בשביל דייטים
מצד שני המצב כרגע די מחורבן
נמאס לי כל שבוע לבכות לו שיציע לי
נמאס לי שכל שבוע הוא מבטיח שהוא עובד על זה
נמאס לי שזה לא קורה
ואני פשוט לא רואה את האופק
אני לא מאמינה שזה יקרה
לא יודעת
אולי אני סתם על הקצה בגלל המחזור
אבל כל השיט הזה עושה לי לחתוך ורידים
בע
שונאת להרגיש ככה
לא רוצה לרדוף אחריו יותר
אני לא שווה יותר מזה?
אנחנו נצח יחד למה הוא לא רוצה להיות איתי כבר?
מכתב מעצמי לעצמי.אנונימי (פותח)
*****,
רציתי לספר לך כמה דברים, ובגלל שבכל זאת אני קצת מתפדחת לומר לך אותם בפנים אני כותבת.
אני רוצה להגיד לך שאת בנאדם מדהים ממש! ושאני ממש אוהבת אותך!!
יש בך כנות מדהימה ומודעות עצמית גבוהה ויפה, ואת בנאדם טוב ובוגר.
את מצליחה להבין את עצמך וזה אחד הדברים החשובים, את יודעת להתבונן במה שעובר עלייך ולנתח אתזה, ולתת לנפש שלך את מה שהיא צריכה...
את יודעת לבקש מה שאת רוצה, וזה דבר מדהים ומפעים אותי! כ"כ הרבה אנשים מרגישים דפוק ולא נעים כי הם לא מקבלים מהסביבה את מה שהם צריכים ואת יודעת לראות מה את רוצה ולבקש את זה... גם אם זה לא הכי נעים בעולם...
את יודעת לזהות את המחשבות שלך, ושאת קולטת עיוות מחשבתי את יודעת לתקן אתזה.. זה יפהפה בעיני!! כמו שקרה ביום שישי, ואפילו לדבר על זה ולשתף את זה...
את יודעת לסלוח, ויודעת גם לומר שנפגעת.
כיף לאנשים להיות חברות שלך, את יודעת לתת להם תחושה טובה.
הפנים שלך יפות לפעמים.
אממ יש בך כשרון כתיבה מסוים.
יש לך אומץ, והתמסרות.
את בנאדם טוב!
ולמרות שעברת דברים קשים ולא נעימים במיוחד את מצליחה להמשיך בחיים, לשמוח, לחיות.
את עוזרת לאנשים ויודעת להכיל אותם.
יש לך קשר יפהפה עם אבא שלך - ה'.
אני אוהבת אותך!! ובטוחה שעודהרבה אנשים ככה.
באהבה ***** - אני.
אלופית שאת 
אנונימי (4)
איך שהיה לי כיף ומשמח לקרוא אותך!!!
זה לא יהיה מיותר שאני אומר את מרגשי,
ושאני סומכת וחותמת על כל מה שכתבת??
אולי,
בכל אופן
מעריכה המון המון
וכיף שגם יהיה לי לאן להפנות אותך בשעות צוקה ורע,
שבעז"ה לא יגיעו,
***,
זה חתיכת ציון דרך מגניב ומדהים,
והשופט שלך קיבל וואחד מכה לפנים 
כלכך המונים בהצלחה,
יקרית,
והלוואי שהנל ובכלל יופנם בפנימיות המלאה טוב ויופי שלך 
מה חדשאנונימי (פותח)
בס"ד
מסתבר שכלום
אני רוצה למות ויש לי כמה תוכניות אופציונאליות אבל אז מה?
זה קורה כל כך הרבה פעמים שזה לא שווה הפעלת אזעקה
אז בא לי ואפילו נצרך לי אורית
אבל אז מה? דחיית סיפוקים וזה
אני יכולה להתמודד בלי וזה מה שאני אעשה
יודעות מה דפוק? אני אובדנית אבל אני לא בגל דיכאון
אני אובדנית לא כי הכאב בלתי נסבל אלא כי לשם המוח של מחווט
תחושת חוסר אונים=אובדנות
זה מונע ממני מבט על אופציות אחרות
באידיאל אחרי שזיהיתי שזה מה שקורה אני חושבת על חלופות לפיתרון הרגיל
ואני מחווטת מחדש את המוח לפיתרון אחר ומיטיב יותר
אבל אבל
מלשון
זה אדיוטי כי תמיד יהיה אבל
אבל האבל הנוכחי הוא העובדה שהאובדנות לא נולדה עכשיו מתחושת חוסר מוצא
אני לא מרגישה לכודה וזאת לא הדרך שלי לפרוץ החוצה
לא במובן הקלאסי של התחושה הזאת לפחות
אני מרגישה חוסר עניין
אין לי שום רצון לחיות את חיי
אני לא סקרנית לקראת הבאות
אין לי שאיפות גדולות
לא ממחר ולא ממה שיהיה עוד שנה או עוד חמישים שנה
אני לא רוצה בכל זה
אין לי את הדרייב לנשום את הנשימה הבאה
פתאום אני חושבת לי
אבל אז מה?
חוסר עניין מוליד שעמום ופאסיביות
לא רצון פעיל למות
מוות הוא בריחה
כל כך משעמם לי שאני רוצה לברוח לזרועות המוות?
בואו נגלגל כולנו עיניים ונמלמל את ה'נו באמת' המתבקש
לא
זה לא מה שקורה
מה כן קורה?
יש את החוסר עניין והוא חשוב
כשכואב שאיפות מעגנות אותנו בחיים
אבל לא כואב לי
לא שאני מרגישה לפחות
ואם אני צריכה לחפש את הכאב כדי להתייחס אליו אז הוא לא כאב ששוה יחס
הוא כאב שהומצא כדי למלא את הצורך שלי בתירוץ
(או שלא
אולי יש משהו מניע שרק כשאחפש אראה?)
אני לא יודעת
אני לא יודעת מה אני מרגישה
אני לא יודעת מה האירוע מה הפרשנות ומה הרגש
אני יודעת שהתגובה היא אובדנות
מלא מחשבות לי
אבל אני רוצה לשמוע קול בצד השני שיעיד ששומעים אותי לפני שאמשיך להוציא עוד מעצמי
מסתבר שכלום
אני רוצה למות ויש לי כמה תוכניות אופציונאליות אבל אז מה?
זה קורה כל כך הרבה פעמים שזה לא שווה הפעלת אזעקה
אז בא לי ואפילו נצרך לי אורית
אבל אז מה? דחיית סיפוקים וזה
אני יכולה להתמודד בלי וזה מה שאני אעשה
יודעות מה דפוק? אני אובדנית אבל אני לא בגל דיכאון
אני אובדנית לא כי הכאב בלתי נסבל אלא כי לשם המוח של מחווט
תחושת חוסר אונים=אובדנות
זה מונע ממני מבט על אופציות אחרות
באידיאל אחרי שזיהיתי שזה מה שקורה אני חושבת על חלופות לפיתרון הרגיל
ואני מחווטת מחדש את המוח לפיתרון אחר ומיטיב יותר
אבל אבל
מלשון
זה אדיוטי כי תמיד יהיה אבל
אבל האבל הנוכחי הוא העובדה שהאובדנות לא נולדה עכשיו מתחושת חוסר מוצא
אני לא מרגישה לכודה וזאת לא הדרך שלי לפרוץ החוצה
לא במובן הקלאסי של התחושה הזאת לפחות
אני מרגישה חוסר עניין
אין לי שום רצון לחיות את חיי
אני לא סקרנית לקראת הבאות
אין לי שאיפות גדולות
לא ממחר ולא ממה שיהיה עוד שנה או עוד חמישים שנה
אני לא רוצה בכל זה
אין לי את הדרייב לנשום את הנשימה הבאה
פתאום אני חושבת לי
אבל אז מה?
חוסר עניין מוליד שעמום ופאסיביות
לא רצון פעיל למות
מוות הוא בריחה
כל כך משעמם לי שאני רוצה לברוח לזרועות המוות?
בואו נגלגל כולנו עיניים ונמלמל את ה'נו באמת' המתבקש
לא
זה לא מה שקורה
מה כן קורה?
יש את החוסר עניין והוא חשוב
כשכואב שאיפות מעגנות אותנו בחיים
אבל לא כואב לי
לא שאני מרגישה לפחות
ואם אני צריכה לחפש את הכאב כדי להתייחס אליו אז הוא לא כאב ששוה יחס
הוא כאב שהומצא כדי למלא את הצורך שלי בתירוץ
(או שלא
אולי יש משהו מניע שרק כשאחפש אראה?)
אני לא יודעת
אני לא יודעת מה אני מרגישה
אני לא יודעת מה האירוע מה הפרשנות ומה הרגש
אני יודעת שהתגובה היא אובדנות
מלא מחשבות לי
אבל אני רוצה לשמוע קול בצד השני שיעיד ששומעים אותי לפני שאמשיך להוציא עוד מעצמי
או שלאאנונימי (פותח)
בס"ד
לפעמים לא
אני חוששת שבמקום לא מודע אני קונה את השטויות של מרינה
אני יודעת שהחוסר ודאות עושה לי רע
אבל אני לא אפיל את כל הפיכסה שהיא אני על החוסר ודאות
אני חושבת שחשבתי איכשהו שכשהוא יציע לי הכל יהיה טוב יותר
כל הזמן לקחתי בחשבון את זה שזאת מחלה לכל החיים ואני אף פעם לא אהיה נורמלית
ידעתי שעוד יבוא גל נוסף
אבל למרות ההתנגדות הרשמית לתזה של מרינה כן חשבתי שאחרי ההצעה אני ארגיש הקלה
ואולי אני באמת ארגיש
לא קיבלתי אותה עדיין אז אין לדעת
אבל לתחושתי התשובה היא לא
הבנתי בשבת כמה משוהים
1. איבדתי עניין בחיים (לפחות זמנית)
2. פעם אמרתי כל פעם שהתייאשתי ממשה שנו יאללה ולמי אכפת וטוב לי בבית
ווואלה זה כבר לא נכון
3. החיים יהיו מסריחים גם אחרי ההצעה
4. אני חושבת על זה כל כך הרבה כי זה אולי הדבר היחידי שעוד אכפת לי ממנו אבל גם זה מתמעט
עכשיו אני מבינה שזה קישקוש
נכון שאין לי רצון עז לחיות
אבל יש כמה דברימים קטנים שאני עוד רוצה
ואולי משם נמשוך את עצמינו לחיים מלאים
מה אני רוצה? אני רוצה שמשה יעשה כבר את הצעד כי נמאס לי לחכות
אבל אני לא רוצה להתחתן
אני רוצה שיהיו לי חברות
אבל אני לא רוצה לבקש מהן שיתקרבו
אני רוצה להנות מהחיים בלי להתחייב לחיות אותם
לפעמים לא
אני חוששת שבמקום לא מודע אני קונה את השטויות של מרינה
אני יודעת שהחוסר ודאות עושה לי רע
אבל אני לא אפיל את כל הפיכסה שהיא אני על החוסר ודאות
אני חושבת שחשבתי איכשהו שכשהוא יציע לי הכל יהיה טוב יותר
כל הזמן לקחתי בחשבון את זה שזאת מחלה לכל החיים ואני אף פעם לא אהיה נורמלית
ידעתי שעוד יבוא גל נוסף
אבל למרות ההתנגדות הרשמית לתזה של מרינה כן חשבתי שאחרי ההצעה אני ארגיש הקלה
ואולי אני באמת ארגיש
לא קיבלתי אותה עדיין אז אין לדעת
אבל לתחושתי התשובה היא לא
הבנתי בשבת כמה משוהים
1. איבדתי עניין בחיים (לפחות זמנית)
2. פעם אמרתי כל פעם שהתייאשתי ממשה שנו יאללה ולמי אכפת וטוב לי בבית
ווואלה זה כבר לא נכון
3. החיים יהיו מסריחים גם אחרי ההצעה
4. אני חושבת על זה כל כך הרבה כי זה אולי הדבר היחידי שעוד אכפת לי ממנו אבל גם זה מתמעט
עכשיו אני מבינה שזה קישקוש
נכון שאין לי רצון עז לחיות
אבל יש כמה דברימים קטנים שאני עוד רוצה
ואולי משם נמשוך את עצמינו לחיים מלאים
מה אני רוצה? אני רוצה שמשה יעשה כבר את הצעד כי נמאס לי לחכות
אבל אני לא רוצה להתחתן
אני רוצה שיהיו לי חברות
אבל אני לא רוצה לבקש מהן שיתקרבו
אני רוצה להנות מהחיים בלי להתחייב לחיות אותם