פשוט לא
זה גומר עלי
מבפנים
חונק אותי
כשזה מכה בי ככה
אני לא יכולה
פשוט לא
פשוט לא
זה גומר עלי
מבפנים
חונק אותי
כשזה מכה בי ככה
אני לא יכולה
פשוט לא
פשוט לא
'לא ניתן להגיב לשרשורים אחרי 20 ימים.'אנונימי (פותח)
חבל..
רציתי להקפיץ את השרשור ההוא כשכתבתי שקשה לי בבית ועם ההורים שלי.
ומישהי אחת חמודה הציעה לי לעבור מרשותם ולגור לבד.
אז שבוע הבא אני מתחילה מקום לימודים,עם מעונות ורחוק מאד מהבית.
מקווה שיהיה לי טוב.
ובלי קשר, מדהים לראות איך ה' מסדר את הענינים ויש מקום כזה שהרבה בנות רוצות ללכת אליו וטוב, ושההורים משלמים עליו בשמחה..
ומותאם כ"כ לצרכים היחודיים שלי.
רחוק.
וקטן יחסית.
ופרטיות.
ולבד.
תודה ה'
.......................................אנונימי (פותח)
די.די.די. לא לכתוב. לא לכתוב. לא לכתוב. לא לכתוב.
היא תבין ותזהה.
לא לכתוב. לא לכתוב. לא לכתוב.
פיצול אישיות מוחלט.
לא לכתוב. לא לכתוב. לא לכתוב. לא לכתוב. לא לכתוב. לא לכתוב. לא לכתוב. לא לכתוב. לא לכתוב. לא לכתוב. לא לכתוב.
עכשיו הכל טוב וזהו.
(אולי)
ממש ממש ממש נמאס לי ממנואנונימי (פותח)
בס"ד
אני בחיים לא אתחתן
והוא הבטיח לי! הוא בבטיח שאחרי הפסיכו הוא יציא
וכבר עבר מעל חודש והוא כבר קיבל את הציון והוא לא מציע
והוא פגע בי אתמול והיה לנו ריב ועכשיו הוא שוב פגע בי ואין לי כוח שוב לדבר על זה
אבל אופ
בא לי לבכות
אני מרגישה כזאת גרועה
אני מרגישה לא ראויה לאהבה
נה אני אמורה לעשות?
והקטע שהוא ירד עלי שאני כל הזמן מתלוננת אז מה אני אעשה? אתלונן שהוא פגע בי?
אני בחיים לא אתחתן
והוא הבטיח לי! הוא בבטיח שאחרי הפסיכו הוא יציא
וכבר עבר מעל חודש והוא כבר קיבל את הציון והוא לא מציע
והוא פגע בי אתמול והיה לנו ריב ועכשיו הוא שוב פגע בי ואין לי כוח שוב לדבר על זה
אבל אופ
בא לי לבכות
אני מרגישה כזאת גרועה
אני מרגישה לא ראויה לאהבה
נה אני אמורה לעשות?
והקטע שהוא ירד עלי שאני כל הזמן מתלוננת אז מה אני אעשה? אתלונן שהוא פגע בי?
אז הבוקר אני מרגישה שבורהאנונימי (פותח)
ואני פוחדת
פוחדת שאשכח מי ומה רציתי להיות
ואתן לסחף של החיים לקחת אותי למקומות שאני לא רוצה להגיע
סתם כי כבר נמאס לי להילחם
נמאס לי להיות אופטימית
להאמין שיהיה טוב
המרירות מזדחלת לה
למרות שהבטחתי לעצמי
לא לתת לה מקום
הנרגנות גם היא
עוד קצת
ואני כבר לא מצליחה להחזיק את עצמי
מלשקוע לחיים הנוראיים האלו
החיים שמעולם לא רציתי לחיות
מרימה ידיים ואומרת ניסיתי
ניסיתי באמת
אבל החיים חזקים מאיתנו
הם מפוררים גם את מי שנשבע
שלא יתפורר
שלא ירים ידיים
אז מגיע רגע
שמרימים ידיים
(והקטע?
שלהרים ידיים מפחיד
מפחיד ממש
הופך את הבטן מבפנים)
פוחדת שאשכח מי ומה רציתי להיות
ואתן לסחף של החיים לקחת אותי למקומות שאני לא רוצה להגיע
סתם כי כבר נמאס לי להילחם
נמאס לי להיות אופטימית
להאמין שיהיה טוב
המרירות מזדחלת לה
למרות שהבטחתי לעצמי
לא לתת לה מקום
הנרגנות גם היא
עוד קצת
ואני כבר לא מצליחה להחזיק את עצמי
מלשקוע לחיים הנוראיים האלו
החיים שמעולם לא רציתי לחיות
מרימה ידיים ואומרת ניסיתי
ניסיתי באמת
אבל החיים חזקים מאיתנו
הם מפוררים גם את מי שנשבע
שלא יתפורר
שלא ירים ידיים
אז מגיע רגע
שמרימים ידיים
(והקטע?
שלהרים ידיים מפחיד
מפחיד ממש
הופך את הבטן מבפנים)
והשיר הזהאנונימי (פותח)אחרונה
(מאת ענת לוין)
אני מתגעגעת לילדים שלא יהיו לי
(חדרי מלאים בהם עד קצותם
נשמע צחוקם נשמע בכים)
שמים חדרים רבים מאד
שמים אפרסק רכים מאד
בלונים קטנים בשמש
בשיער הצהוב, הכחול, השחור
הילדים שלי מושכים חזק
בצמות של השמש
שתשפיע עליהם מזהבה
ברחם שלי פורחים פרחים
נוקעות עלמות את כפות
רגליהן השבירות בשולי נהרות
שזורמים לאחור, הימים עגולים
ברחם שלי, הלילות
ריקים ושחורים, בלילות של
הילדים אין אור, הם לילות מתגעגעים
אני מתגעגעת לילדים שלא יהיו לי
(חדרי מלאים בהם עד קצותם
נשמע צחוקם נשמע בכים)
שמים חדרים רבים מאד
שמים אפרסק רכים מאד
בלונים קטנים בשמש
בשיער הצהוב, הכחול, השחור
הילדים שלי מושכים חזק
בצמות של השמש
שתשפיע עליהם מזהבה
ברחם שלי פורחים פרחים
נוקעות עלמות את כפות
רגליהן השבירות בשולי נהרות
שזורמים לאחור, הימים עגולים
ברחם שלי, הלילות
ריקים ושחורים, בלילות של
הילדים אין אור, הם לילות מתגעגעים
...אנונימי (פותח)
חשבתי שאני מהווה חלק גדול מהחיים שלה,
לפחות כמו שהיא נוכחת בחיים שלי, והתבדתי.
וזה קצת כואב לי.
קצת הרבה האמת.
קראתי את מה שהיא כתבה,חוויות מהשבועיים האלה, והלב שלי חיפש איזה איזכור עלי, משהו, ואפס.
זה הגיוני האמת, היא ילדה גדולה והעולם שלה גדול ורחב הרבה יותר מהמסגרת המצומצמת של אני ואת.
וגם שבאמת לא הבנתי אותה, בכלל עד הסוף ולעומק, ולא ידעתי איך להגיב ומה.
אני סתם דפוקה.
וזה קצת נורא להאמין למישהו שואמר כל הזמן כמה אני חכמהוטובהואהובהויקרה
ואז לראות כמה זה לא נכון.
זה הרבה יותר רע.
עדיף לא לקוות כדי לא להתאכזב.
אז זהו. זה כואב לי. וזה מותר ובסדר.
ומתישהו בטוח הניתוק הזה יקרה, ורק אני, כמו דפוקה ימשיך לאהוב.
