פורום גרעין התחיה (עמוד 33)

ללמוד מזה שאם אני לא אנסה אני גם לא אצליח

ולהבין עד כמה זה נכון

תדבר הנכון

 

הצתה מאוחרת

אפילו שאני כן זוכרת שעשיתי את לפני

 

בהצלחה

אפילו שזה קצר
לא אמורה להיות לה עכשיו תגובה

אמא את יכולה לקבוע לי עם הדר מתישהוא (ואני יודעת שמרוב לח היא יכולה גם לקבוע לי למחר)
כן ברור בשמחה (היא לא תגיד לי לא)(אין סיכוי)

אפי עכשיו
היא תלחץ?
יופי תשיגי את המטרה יותר מהר.
נו באמת אפי זה מטופש לחלוטין.
תסבירי לה שזה חברתי
את לא מושלמת
את לא יכולה להיות מושלמת
ואת לא יכולה לשחק אותה כזו
מותר לך
באמת
את מפחדת להדאיג את ההורים שלך במקום לקלוט שזו המטרה הם אמורים להיות לידך ואיתך כשקשה לך
את לא אמורה לשחק אותה
זה מגוחך!

אין לי בעיה שאחרים ידעו על זה שלא באלי תכיתה הזאת
שהרמה הלימודית זו קפיצה גדולה מידי שאני יכחלה להשתלט עליה אבל לא באלי
שאין לי רצון וחשק להיות תקועה בבית הזה ושאני מעדיםה פנימייה

רק אני לא אחת שתאמר את זה להורים שלה בפנים
אז אני מבקשת ממנה בלי להסביר כלום ואני אומרתאת זה למישהו שההוריםשלי יקשיבו לו

החבר הכי טוב של אבא שלי



סיפור ארוך המשפחה הזאת



ההורים שלי כמו שאני מכירה אותם מקשיבים רק למי שהם סומכים עליו
הם הבנא שההורים שלי הכי סומכים עליהם ולי אין שום בעיה לומר לה את זה כי אני יודעת שאמא שליתעדיף לדעת שאמי לא שומרת את זה אצלי

שכבר לא ככ

ואפילו שאני אבטיח שלא עשיתי את זה זה כבר לא מזיז להם

הוא אמיתי.
אני לא רוצה חצי חיוך.
אני רוצה שלם
כי שלם לי.

שפספסת הזדמנות
שלא חיכית
שלא ניסית
ושיש לך עוד לעבוד על זה?

פספסתי הזדמנות בה
וכנראה שזה לא היה מתאים לי עכשיו
ואם ההזדמנות לא תחזור?
כנראה שאני לא צריכה/ זקוקה למה שהיא נותנת לי.
ובקשר ללתקן
אדם הוא על תקן הולך.
על תקן פעיל
בכל מצב ובכל הזדמנות יהיה לי על מה לעבוד
ובה עובדים קשה
זה לא מפריע לי להרגיש טוב עם עצמי
אני שלמה
אני לא מושלמת
יש לי על מה לעבוד
ותמיד יהיה לי.

אבל אם את יודעת שאת כן צריכה את זה ובכל זאת פספסת


טוב את בטח כשאת יודעת שאת צריכה את זה באמת את פשוט עושה את זה

אם היה לבנא שאוהב לטייל בעולם מטוס פרטי זה היה עוזר לו אבל גם מטוס רגיל זה בסדר.

אלא אם מדובר במצב כפית
אבל זה לא נראה ככה

הצתות מאוחרות יש לך

להרגיש שלמה עם עצמך

פתאום ניזכרתי שפעם כתבתי את זה. - פורום ריק ומוסתר
והצלחתי להעתיק קישור מהפון!

אפילו שאני כבר מעריכה

לא

יאיי

גם כשאני שוברת מסגרת
זה כשאני מודעת להשלכות

אולי מתחשבת מידי.. יותר מתאים.

בטלפון😕

אולי אפילו קצת יותר

עם מצלמה.. (יש כאלו אבל לא השתמשנו בזה כבר נצח בעיקר היה כאחיות שלי נסעו לחול..)
אני אצטרך להוריד תאפליקציה ולפתוח חשבון ואז אפשר.

אבל התרגלתי למציאות הזאת ואני מעדיפה במקום לקחת סיכונים
להמשיך בה
את רוצה להמשיך בה?
לא אני לא רוצה
אבל ...
אני מעדיפה להשאר בה במקום לקחת סיכונים
כן?
לא
את מפחדת ולא בא לך לנסות כי אוטומטית את מפתחת ציפיות
ואת לא רוצה שהם יתנפצו לך בפנים
את יודעת שאת תתחרטי על זה נכון?
כן אני יודעת-כמו תמיד
אז למה לעזאזל את לא לוקחת תצמך בידיים??????
כי אני משותקת מהפחד, אני לא רואה תצמי ניגשת אליהם ואומרת להם תקשיבו אני לא רוצה ללכת לשלהבת כי *** ואני גם לא רואה תצמי מבקשת מהם שיקבעו לי עם הדר (החברה הטובה של אמא שלי במקצועה פסיכולוגית בעבר הייתי אצלה פעם אחת ובעקרון-היא נראית לי הכי מתאימה לומר להם את זה )

אז את לא עושה כלום את יודעת שאת תתחרטי על זה את יודעת שאת טועה וכל מה שאת אומרת זה תירוצים מפגרים
קחי בחשבון שזה העתיד שלך והוא יכול להיות ורוד ומקסים (לא בדיוק ) אם תעשי תדבר הנכון ואת יכולה ככה גם להשאר במצב שלך ולצלול ביאוש שלך כל פעם עוד קצת עד שתקרסי לגמרי
ואת לא עושה כלום


אוף

השאלה היא אם את מוכנה להאבק על הרצון הזה.

מוכנה?
אני לע יודעת

אין פה יותר מידי מה להגיד.

כי את לא רוצה להתמודד מול זה
פחדנית

לא יקרה כלום אם תנסי.
מקסימום יגידו לך לא
ומותר לך גם להתאכזב
זה כזה נורא
ממשיכים הלאה.

*יותר טוב* בטח
זאת הדחקה מהמעלה הראשונה

ולטלטל אותה
מילא היא שלום ולחצה לי תיד ואל תבואי לי בחלום
איכ
היא לא השתנתה.
שנה שלמה היא עבדה עלי בעיניים.

בלי להתחשב בשיקולים מטומטמים ומה התגובה שלה המבט היהיר והשחצני הזה וסובבה תגב!
אני מגלה כמה שליטה יש לי בעצמי שזה מדהים.
היא לא השתנתה.
והיא צדקה
צדקה זו מילת קטנת יכולת לתיאור.
היא צ ד ק ה.
ואני כמו עיוורת.
הייתי לא עוד.

אני הייתי סמרטוט
סמרטוט.
נגמר שלום.
אם פעם אחת! אחת היא רק תעז להתקשר אלי וואטאבר היא תספוג
כן לא אכפת לי פוליטיליקורקט
היא לא השתנתה בגרוש
כלום
היתה ונשארה סנובית.
סנובית.

עיוורת הייתי עיוורת.
השתנתה? איזה?
שוב
שוב נתתי אמון באנשים שלא ראויים למילה הזאת.
שוב!
איפה פעם.
אז הייתי מדברת אליה כמו שצריך.
אז היא ידעה מה הגבול.
חשבתי שהיא השתנתה.
חשבתי.
אז הייתי מעמידה אותה במקום
היום אני כמו עלה נידף
טעות סליחה
עד היום.

בעצם לא מזל.
אני צריכה משו להוציא עליו את הכעס.

חיה בסרט.
שתמשיך.
לא אכפת לי
לא מכירה אותך בכלל מה *את* באה *אלי* בטענות
שתצא מהסרט דחוף
תינוקות תינוקות אין מילה שתגדיר אותן יותר טוב.

לא באלי.
אני כועסת.
ופעם אחת השנה אני אעשה את זה כמו שצריך.
נמאס להיות הסמרטוט הזאת
נ מ א ס לי
היה טוב היה נחמד זהו גמרתי
בזבזתי שנה שלמה
שנה הלכה לאיבוד
למה
כי אני טפשה
טפשה
טפשה
אוקי נגמר.
אין יותר אפרת מתחשבת
אין יותר אפרת שמכופפת את הראש
אין יותר
עלתה לי ביוקר השנה הזו
דבר אחד טוב יצא ממנה
אני יודעת איזה בדיוק חברות יהיו לי שנה הבאה
ואיזה בדיוק לא יהיו לי
אה עוד משו אני יודעת.
אין יותר אפרת הסמרטוט
נגמר
שלום שחקתם מספיק.
שחקתן בי.
כן שחקתן בי
וכמו סתומה נפלתי למלכודת הזאת.
נפלתי לחיוכים המזויפים
נפלתי להקשבה המזויפת
נפלתי להכלה המזויפת
תמימה. אוי כמה שהייתי תמימה.

איכ לא רוצה לחייך ככה.

כן אז אני מחייכת חיוך שמכיל בו שנאה וכעס
אסור? מותר.
ולא אכפת לי אם כרגע בנא יסתכל עלי הוא יוריד תעיניים באותה שניה.
עכשיו החיוך הזה נמחק במקומו מופיע מבט שמכיל את כל מה שאני מרגישה.

והיא, היא גם לא הצליחה להסתכל לי בעיניים.
משום מה זה מגחיך אותי.

אבל אני בבלאק אאוט
למרות שאני בטוחה שהייתי יודעת לומר
בהתחשב בכך שאני פחות או יותר יודעת לשער את התבובות שלך ןמראש
ובנוסף המצב כבר היה הפוך לפני בסך הכל יומיים(?יומיים)

לא כפת לי.
שמעתי שיר
אחד
על ירושלים
הייתי חייבת
ואח שלי אמר לי שלפעמים עדיף לשמוע שיר מלשקוע בעצבות בגלל שאא.
אז שמעתי על ירושלים
ובכיתי והתגעגתי למשהו שאני לא מכירה או יודעת עליו
לא יודעת מה יש לי
אולי זו הנשמה שזועקת לי
שהיא מתגעגת
שזועקת לי שאני אצא
אצא מהבועה הזו
מהחומריות
מראית עצמי ואנוכי וזהו בלבד.

אולי.

מַעְלָה מַעְלָה בְּמַעֲלֵה הָעַקְרַבִּים 
עָקוּץ, שָׁבוּר מִדַּם עַצְמִי 
וּמִדַּם הַנְּדוּדִים 
וְאֵיךְ זֶה שֶׁבָּאתִי אֵלַיִךְ 
וַעֲדַיִן אֲנִי לֹא אִתָּךְ 
וְכָל חֲלוֹמִי אוֹדוֹתַיִיךְ 
כְּשֶׁהִגַּעְתִּי פִּתְאוֹם כֹּה דָּעַךְ 

הִגַּעְתִּי עַד שְׂפַת חוֹמוֹתַיִךְ 
וְלֹא גָּאַלְתִּי אֶת לִבֵּךְ 
הַאִם אַתְּ עוֹד מַאֲמִינָה לִי 
כְּשֶׁאֲנִי שָׁר לָךְ 
שֶׁלֹּא אֶשְׁכָּחֵךְ 

צִיּוֹן... 

מָה אוּכַל לַעֲשׂוֹת בִּשְׁבִילֵךְ 
שֶׁתִּפְתְּחִי בְּפָנַי שְׁעָרַיִךְ 
שֶׁאוּכַל לְרַקֵּד עַל גּוּפֵךְ 
לִצְלִילֵי הַלְּוִיִּים בְּכֵלַיִךְ 
מָה אוּכַל לַעֲשׂוֹת בִּשְׁבִילֵךְ 
שֶׁתַּחְזִירִי לִי אֶת אֵמוּנֵךְ 
שֶׁיַּכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל הָעוֹלָם 
אֶת הָאוֹר הַמֻּפְלָא שֶׁנֶּעֱלַם 

מַעְלָה מַעְלָה בְּקִדּוּשׁ שִׁבְרֵי פְּרָטִים 
בָּנִיתִי בית ואִרְגּוּן לְמַלֵּא בַּקִּיר חוֹרִים 
וְכַמָּה שֶׁדִּבַּרְתִּי עָלַיִךְ מְגַמָּה לֹא הָיְתָה לִי בָּךְ 
זִכָּרוֹן מִיְּמֵי כְּלוּלוֹתַיִךְ מִסֵּדֶר יוֹמִי כְּבָר נִשְׁכַּח 

וְאַתְּ מוּל עֵינַי מְחֻלֶּלֶת 
הֶחְרַשְׁתִּי אֶת צַעֲקָתֵךְ 
נִשְׁאַבְתִּי לְגִישָׁה מְפֻתֶּלֶת 
שֶׁהֶאֱפִילָה מֵעֵינַי אֶת דְּמוּתֵךְ 

צִיּוֹן... 

מָה אוּכַל לַעֲשׂוֹת בִּשְׁבִילֵךְ 
שֶׁתִּפְתְּחִי בְּפָנַי שְׁעָרַיִךְ 
שֶׁאוּכַל לְרַקֵּד עַל גּוּפֵךְ 
לִצְלִילֵי הַלְּוִיִּים בְּכֵלַיִךְ 
מָה אוּכַל לַעֲשׂוֹת בִּשְׁבִילֵךְ 
שֶׁתַּחְזִירִי לִי אֶת אֵמוּנֵךְ 
שֶׁיַּכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל הָעוֹלָם 
אֶת הָאוֹר הַמֻּפְלָא שֶׁלָּךְ שֶׁנֶּעֱלַם 

הִתְרַגַּלְתִּי לִבְכּוֹת 
הִתְרַגַּלְתִּי לְחַכּוֹת 
הִתְרַגַּלְתִּי לַעֲשׂוֹת עַד החוֹמוֹת 
הַהִגָּיוֹן הָפַךְ לְשִׁגָּעוֹן 
וְהֶעָווֹן הָפַךְ לְחָזוֹן

נאנח

אני לא באמת אוכל לדעת.

שפרקת הכל וכו.
ויכול להיות שלא.

אבל אני אף פעם לא פורקת מה קרה לי
אני יותר פורקת מה הרגשתי


זה משפיע אותו דבר?

אז אני מרגישה יותר טוב



עד שחיוך חביב עלה על שפתיי

צלש.

מבלי להיות צינית.

כרגע אני בטוחה שהעולם רע מיסודו.

אבל זה תלוי את מה את מגדירה בתור היסוד

ברשותך.

סתם פסדר

כי לא הגיוני שזה ככ עוזר לי
עד היום זה לא קרה

ואני לא עוצרת תצמי??????

ואני לא מודעת לזה???

כי אם מהמצב הזה האוכל הצליח להוציא אותי אז זה נורא



רשמית
מהיום אם אני לא אוכלת אם אני לא גוועת ואם אני במצב לא משו אני לא אוכלת
(בלי נדר)

נראה כמה זמן זה יחזיק עם העקביות שלי

מצב כפית?
כי אם כן זה האוכל
ואז זה אפילו ממש מטריד
כי לא האמנתי בזה עד היום

אבל מלא בנות אמרו שרזיתי.

אבל מאיפה שאני שולחת למרות המצב כפית
הוא מוטרד מודאג ולא מרוצה בעליל

או יותר נכון לא לומר.
המילים יוצאות לבד תני לידיים לשוטט על המקלדת בלי לחשוב.
כשאני עושה את זה יוצאים לי בדרכ שירים.
היום יצא לי אחת.
כמו תמיד אני מוחקת.
לפני זה מעתיקה לתזכורות.
ומתישהו מוחקת גם את זה.
או קוברת עמוק.

לפעמים,
אבל רק לפעמים
זה נותן את אותה ההרגשה.
ולפעמים
זו הרגשה אחרת
שרק חלון יכול לתת.

עם האבא האמיתי שלי
מרגיש לי כאילו הוא קורא לי
פעם הייתי עושה את זה יותר
כמו תפילה
במילים שלי
בלי להרגיש כפוית טובה
בלי להרגיש כלום
בעצם
להרגיש אותו
קרוב
לדבר
לספר
לפרוק
להרגיש
לקבל
לחשוב
להבין



תמיד אני חוזרת אחכ עם הרגשה יותר טובה

מצד שני בגלל שאני מרגישה את זה ככ חזק
אני מנסה לשכנע את עצמי שזה אטמר שאני כן שווה
ואני לא כזאת * שיש לה עוד הרבה כדי להגיע לדרגה גבוהה אני * ורוצים אותי שם





זאת בטח סתם אני
אפילו שאני מרגישה את זה חזק
מנסה לחשוב ולהרגיש שווה
ואם לא שם למעלה
לפחות אהבה של מישו



....

הלב שלי פשוט בוכה

מספיק זמן כדי שאני אבין עד כמה זה מחרפן

(בלב)

חוץ מבאוטובוס
נהנתי שמה באמת.
נראלי האוטובוס בא
כן הוא בא
אני עליו.

במת אבל.
למה שמים מזגן על קור בלילה