בוחרת.אחרונהבוחרת.ההרגשה שחסר לך רק שירים כן?
סתם לא צחקתי
יאללה יש לך רק 7 ימים? שמונה?
לא נורא אפי מה זה משנה
חיים עם זה את יודעת עד י באב אחרי חצות היום שזה 12 ארבעים ושבע זה יעבור.
6 שיחות שלא נענו
והודעה מלחיצה למדי
מצבר בא
לאלאלא לא רוצה להיות עצובה
לאלאלא לא רוצה לשמוח בכח
הממפפ
בוחרת.או לפחות עד שדוד יפסיק להעסיק אותי ואני אשכב על המיטה ואתחיל לבהות בתקרה
כמו שאני מכירה תצמי כשאני אעשה את זה אני שוב אכנס לזה
בוחרת.שקד.אני אוהבת אותך !!!
את עושה לי ביום אחד טוב ברמה שאף בנא לא הצליח לעשות לי ב14 שנות חיי
בוחרת.את טיפה מגזימה |ממלמל|
אבל כל השאר נכון!!!
פתאום יש לי דודא לקרוא שוב את הקלסר שלנו.
טוב אז לא רציתי לשקוע שוב בדיכי ולכן....
אפילו שלא ממש נגעתי בהם הרבה זמן קראתי אותם
אז אולי עכשיו אני מגועגעת עד עמקי נשמתי אבל לפחות אני שמחה שיש לי אותך!!
הטלפתיה שלנו משו
שקד.הפסדת צלש ממני.
שקד.שקד.אפי שאלות כאלה מחזירות אותי לדיכאון
|טון מורתי במיוחד|
נראה לי שאת אמורה לשמוח כי את מתחילה להצליח
בוחרת.מקסימום תתאמני עליו
נו טוב..
|מתאמן|
לההה
לה
לההההההה
*כעבור שלוש שעות*
להה?
להה!
אוו או זה טוב יופי
הצלחתי
להה
בוחרת.אחרונהומה עושים כדי לא להרגיש ככה?
בוחרת.תשובה בכותרת.
שיש שיר כזה אז בדקתי..
הדרך ארוכה ומפותלת
אני נופל וקם
אף פעם לא אפסיק ללכת
אני נופל וקם
עובר גשר ועוד גשר
אני נופל וקם
כמה ארוכה היא הדרך
אני עומד איתן עם ראש מורם.
אומרים שאהבה באה רק מליון לאחד
אומרים שאין סיכוי שהשמש עוד תזרח עלי
אומרים שאני אפול, הם אומרים שאברח
אומרים שאשאר לבד
אומרים שאני לא מתאים לחיים
כי אין בי את הרצון לזהב ויהלומים
אין לי קלפים נכונים
אולי זו החברה שקורסת
אם זה לא מקום מתאים למחפשים של קשת וענן
למתעלמים מסימן הזמן
והכוכב שלי היכן
בני אדם אני קיים
בעיניכם אולי אין לי ערך
אבל יש לי נשמה יש לי שיר יש לי ת'דרך.
הדרך ארוכה ומפותלת...
לפני עמוד של אש מאחורי ענן עשן
השארתי עיר מתכת מאחור הולך לאן
למקום שבו השמש לא מכוסה בבניינים
מעבר להרים אל השדות הירוקים
כי יש מקום יותר מתוק מהמקום הזה
שבו יש זמן יותר ארוך כמה שרק נרצה
מגיע רגע זה הרגע בו צריך לחשוב
לפרוס כנף לומר שלום לקום ולעזוב
אל מקום שבו אני אוכל להיות עצמי
אחרי אלפיים שנות גלות רוצה להיות חופשי
מעבר אל האופק שם שרות הציפורים
לשם אני אגיע ועד אז אשיר שירים.
כמה שהדרך ארוכה ומפותלת
אני לא עוצר מלכת לא יכול להפסיק
משאיר מאחורי את הפחדים ואת הצער
הכל הוא הכל אני חייב להמשיך
כל מה שקורה אני יודע שצריך לקרות
אני האש שלא תוכל לכבות
המוזיקה תיקח אותי למעלה ולעומק
הדרך ארוכה ללכת בה זה לחיות.
הדרך ארוכה ומפותלת...
כל סוף הוא התחלה חדשה
העצב הוא סימן שבקרוב תבוא שמחה
אני לא במרוץ ולא במלחמה
הראש בעננים רגליים על האדמה.
הדרך ארוכה ומפותלת...
בוחרת.שבע וחצי ליתר דיוק
איזה אחד..
בוחרת.בוחרת.אחרונהואם לא הבנת
אמא *נימה אגבית למדי* מתי אתם חוזרים?
-*&^%%*
-הא. אז מתי אתם יוצאים?
-*^%$E^$
|מרוצה|/|לא מרוצה ומחכה שרק יעפו|
תלוי מה את בוחרת
שקד.זה גם מה שאת תשדרי לו
בכל זאת הוא חמווד
בוחרת.ממחר.
עוד שינוי.
כל מה שאני יודעת ומכירה נעלם.
#די לדבר עלי בגוף שלישי.
הלוואי.
לא אני לא מדברת על משו דרסטי וגדול.
אני מדברת על הדברים הקטנים שמערערים אותי.
שמוציאים אותי מהשלווה כי פתאום אני מגלה
שאין לי באמת שליטה על כלום
ואני כזאת קטנה
ואני רואה רק את עצמי
אבל טוב לי ככה לא רוצה להתחיל לראות אף אחד אחר
במילא אף אחד לא מעריך את זה.
יופי
אני שונאת אותם
שונאתשונאתשונאת
למה אתם עושים את זה מטומטמים.
נו מכפת לי עוד חודש ואני לא פה.
ואני מתעקם בשביל נתיב שלא בחרתי
כדי להלחם להיות האיש שלא נפל
ואני מתפתה לחשוב שמישהו יצליח
לראות את הדברים כמו שצריך לראות עכשיו
כי את, את כל מה שיש לי, את
אל תסתכלי עלי כאילו יש לך מה לומר לי
ותנצחי אותי עם החיוך הזה שלך
אנ'לא רוצה לחשוב שאת יודעת כמה רע לי
אני הייתי פה הרבה לפני שהוא הלך
חיכיתי בשתיקה,
עם כל החלומות שלי, אולי כי קצת פחדתי לחטוף את המכה.
דמיון עשיר בלתי נמנע
ימים ריקים בלי אמת ברורה בלי כוונה בלב
זה לא יקרה אם לא נלך
כן עכשיו מהר גבוה ורחוק
תבין הכי פשוט הוא גם הכי עמוק
ולא צריך להסתבך
זה אני וזו את
עכשיו זה שנינו כאן עם אותו המבט
יודעים מעט רוצים מהר
ורציתי כל כך לרוץ ולספר
אני לא מחזיק את זה בפנים
רוצה לעמוד לצעוק מכל הבניינים
אם כבר אז ליפול חזק אחרי שניסית
ואם כבר אז לדעת שנתת הכול
אם כבר לא לדעת, להמשיך ולשאול
אם כבר אז בכל הכוח מול העולם הזה
אם כבר בדרכים שרק אתה תנתב
כי בשבילים האלה יחכו התשובות
חלק מהזמן היו בי החלטות ברורות
שאני מתחילה לשמוח להרפות מכל מה שכבר לא
אז בזמן האחרון, נהייתי ביקורתי
ויצא לי קצת לחשוב,עד כמה הייתי אמיתי
אני יושב עכשיו קרוב אל השמיים,
מנסה למצוא תשובות לשאלה,
כן אני יושב שם, חושב
קצת עלייך, להכאיב מעט ללב,
נגמר..נגמר..נגמר?
אסור לך לחשוב כשאת כל כך עייפה
צאי לטיול לאור זריחה
רחוקה מהבית השביל לחזור נמחק
הולכת על חבל דק
הלילות ארוכים בלי לדעת למה
בורחת ואין רודף
נקיף את הפארק
רק להפסיק לחשוב
שוב אני נלחם
מגנט מושך למטה
זה בנקודות הקטנות
במילות עידוד
הפעם אנ'לא לבד
לילה כיום יאיר...
אני מרתיח את המים
זיכרונות צפים
מאיימים לשרוף הכל
יש מגירות שעדיין אני לא פותח
עד שיוסיף בי אור
והים לא נרגע רק גאה וגאה
את אוספת לאט את גופך
אנשים שפגשת שהיו בשבילך
ובן רגע נשארת מול צלך
הוציאי עכשיו מגירות מלבך
ורוקני רגשות משומשים
אולי תמצאי את אושרך את כוחך
שקברת עם הזמן בשנים
כמה ניקים יש לך?
שקד.בוחרת.בוחרת.זכוכיות מתנפצות, צריך להתחבא
אולי יכולנו לברוח, עכשיו מאוחר
עכשיו זה נגמר
את כל חיי
ייקחו לי אותך גם אותי ייקחו
תתקרבי אלי תסתכלי בעיני
תני לי את ידך
הקשיבי לשמש, לגעת בחום, להודות כל יום
קמט בעיניך, ריח גשם ראשון
הילדים בבית ספר, שגרה א-לוהית מבורכת
כף ידך בכיס מעילי, חוצים את הרחוב
הם כאן
תיכף יפרצו פנימה, גם הילדים מבינים
מתחת לשמיכות דמעות שקטות
זעקה נזרקת
בשובך יחזור שוב האור בעיני
לא גמור, לא עוזב המגע בידייך
שיבוא ויאיר למשמע קול צחוקך.
ממעמקים קראתי אלייך בואי אלי
מול ירח מאיר את דרכך שוב אלי
נפרסו ונמסו מול מגע של ידייך
באוזנייך לוחש שואל.
ממעמקים קראתי אלייך בואי אלי
מול ירח מאיר את דרכך שוב אלי
נפרסו ונמסו מול מגע של ידייך
באוזנייך לוחש שואל.
כשאת כל כך עייפה
צאי לטיול לאור זריחה
רחוקה מהבית
השביל לחזור נמחק
הולכת על חבל דק
הלילות ארוכים
בלי לדעת למה
בורחת ואין רודף
...
פעם שמעתי משפט שאמר;
בית זה לא מקום
בית זה הרגשה.
הממ.
עם כל הכעס הזה
אה
