פורום עין גנים-ככה אנחנו פשוט מושלמים! (ל"ת) (ל"ת) (עמוד 7)

מוזר.

אני לא יודעת אם כל הכבוד, או להפך.

אוף.

תחושות של דריכה במקום

אידיוטית.
עם טיימינג גרוע. מטומטמת.
אוף.

אני רוצה שהוא יבוא שוב

וישב על המיטה שלי

ונדבר ונצחק

ואז הוא ישאל שאלה, אולי קצת אישית

ואני אענה

כי אני אוהבת אותו

ואז נצחק שוב

ויהיה לי טוב

וכשיגיע הלילה אני ארדם מהר

ולא אחלום על כלום

ובבוקר אני אקום וארגיש שיש משמעות

ולכולם יהיה טוב.

 

 

וזהו.

תשתקי כבר.

כאילו הם מכריחים את עצמם.

מקל, תרמיל ואוהל. מחשב מסלול מחדש(?)

אוף. אוף. ממש אוף. זה רע. לגמרי רע.

(ואני גם לא מרגישה מיוחדת.)

אוף.

לא יודע מה תעשה מחר. לא יודע איך אתה ממשיך. לא מוצא עניין. הכל ריק.
ועייפות. עייפות שכזו.
זה תמיד ככה. ואין תשובה. אין משמעות.
לאות.

ברצינות.
ת״א.
איך בכלל יש אנשים כמוה? ואיך הם המובילים ומוקפי החברים?
אה. כי כולם כמוהם.

או במילים אחרות: היום שאת קרבתו אני מדחיקה וביום עצמו אני צוחקת ובוכה בפנים ובוכה בחוץ וחרדה חרדה חרדה ואז הכל מיותר וכולם שונים ומשעממים ומה הטעם.

תעצרו את העולם, אני רוצה לרדת.

כל מה שיכול להיהרס- יהרוס.
וגם מה שלא.

תקוות.
חלומות.
ציפיות.
רצונות.
הכל שטויות.
זה ממילא לא יקרה.
כי זו אני.
וככה זה.

לעזאזל.
זה ככה כבר יותר מידי שנים. זה תמיד היה ככה.

אבל אפילו הדברים הכי קטנים והכי מובנים מאליו! לעזאזל! אפילו הם!

בואו, אתם מוזמנים.

(עופו מפה.)

אל תשימו לב.

אוף.

לא.

אל תשאלו שאלות שאתם לא רוצים לקבל עליהן תשובה. זה רק כואב ומאכזב.

אין לי כח. זה לא משהו עצום או יותר מידי חשוב, אבל אין לי כח.
מטומטמת.

די עם זה.
אני יודעת שקשה לך.
שרע לך.
אבל את צריכה להבין שיש פה בעיה.
ולרצות לפתור אותה.

כואב לי להסתכל עליך מהצד ולראות את כל מה שאת לא רואה. איך את נובלת. איך את קו ל

בבקשה תעזור לי.
אני לא יכולה.
בבקשה.

אולי זה התפקיד שלי.

(אבל אם זה התפקיד שלי, כבר הייתי משלימה עם זה.)

(למה אני דווקא אני?)