אני חידות כלליות בפורום נוער וגיל ההתבגרות...גארפילד
אני כל כך מיואשת, עד כדי כך שלא אכפת לי שידעו כמה רע ליריעות.
למה זה הוגן, אלוהים, למה
כואב לי כל כך. כל כך כל כך כואב לי
המחשבות הכי גרועות שלי חוזרות ואני מתה מפחד
אני לא יכולה, לא יכולה בשום אופן, לתת לדיכאון להיכנס
כאופציה הזו לא קיימת
לא הלכתי מספיק רחוק אחרי הדיכאון הראשון
דיכאון חדש ימית אותי
אני יודעת את זה
אני לא יכולה להיות גיבורה יותר
אני לא יכולה ככה יותר
אלוהים
בבקשה תרחם עליי
בבקשה
אני לא יודעת מה לעשות
אני לא יכולה יותר
כואב לי כל כך. כל כך כל כך כואב לי
המחשבות הכי גרועות שלי חוזרות ואני מתה מפחד
אני לא יכולה, לא יכולה בשום אופן, לתת לדיכאון להיכנס
כאופציה הזו לא קיימת
לא הלכתי מספיק רחוק אחרי הדיכאון הראשון
דיכאון חדש ימית אותי
אני יודעת את זה
אני לא יכולה להיות גיבורה יותר
אני לא יכולה ככה יותר
אלוהים
בבקשה תרחם עליי
בבקשה
אני לא יודעת מה לעשות
אני לא יכולה יותר
אני רוצה לוותרריעות.
אני רוצה לוותר
אני רוצה לוותר
אני רוצה לוותר
כל-כך קידמתי את עצמי בשנים האחרונות שאני אפילו לא יכולה להתייאש בלב שלם
אני רוצה לוותר
אני רוצה לוותר
אני רוצה לוותר
כל-כך קידמתי את עצמי בשנים האחרונות שאני אפילו לא יכולה להתייאש בלב שלם
אני רוצה לוותר
אני לא רוצה להתייאש. באמת שלאריעות.
אני עושה כל מה שאני יודעת לעשות כדי להישאר בסדר.
אבל כל כך קשה להחזיק את התקווה לבד במשך כל כך הרבה זמן. והעולם הזה כבד לי. אני מרגישה שאני מתחילה להתייאש ואין אפילו אדם אחד שאפשר לדבר איתו על זה.
אני לא רוצה להפחיד אותם או לגרום להם לחשוב שזה כל מה שיש בי. אבל אני לא יודעת מה לעשות וכואב לי ואני מפחדת
אבל כל כך קשה להחזיק את התקווה לבד במשך כל כך הרבה זמן. והעולם הזה כבד לי. אני מרגישה שאני מתחילה להתייאש ואין אפילו אדם אחד שאפשר לדבר איתו על זה.
אני לא רוצה להפחיד אותם או לגרום להם לחשוב שזה כל מה שיש בי. אבל אני לא יודעת מה לעשות וכואב לי ואני מפחדת
לפעמים אני נופלת כל כך אחורה שאני מבינה שחבל שקמתיריעות.
הרבה יותר קל להיכנס מתחת לשמיכה, לא לדבר עם אף אחד חוץ מהשדים שלי ולהתעלם מהחיים
אין לי עם מי לדבר על זה. אני כבר חצי שנה בלי טיפול ולא אתחיל אחד חדש רק כדי שיהיה לי עם מי לדבר, ואומנם כשנולדים ילדים הלב מתרחב ויש עוד המון אהבה, אבל זה לא קונה להורים שום דקה נוספת, ההפך
הלוואי שיכולתי לדבר עם אחת החברות שלי אבל מי מהן בכלל מכירה אותי ולא את ריעות המדוכאת של כיתה י? אף אחת. אני לא טובה עם בני אדם
ומצב הרוח הזה הגיע בגלל דבר טיפשי, אבל אני מי שאני וזה גרם לי להתמוטט בבכי ועכשיו כואב לי נורא
אנחנו יודעים הרי שאין לי תקווה, אז מה יעזור להעמיד פנים שכן
זה פורום הייאוש שלי. והייאוש עוד לא נגמר
אין לי עם מי לדבר על זה. אני כבר חצי שנה בלי טיפול ולא אתחיל אחד חדש רק כדי שיהיה לי עם מי לדבר, ואומנם כשנולדים ילדים הלב מתרחב ויש עוד המון אהבה, אבל זה לא קונה להורים שום דקה נוספת, ההפך
הלוואי שיכולתי לדבר עם אחת החברות שלי אבל מי מהן בכלל מכירה אותי ולא את ריעות המדוכאת של כיתה י? אף אחת. אני לא טובה עם בני אדם
ומצב הרוח הזה הגיע בגלל דבר טיפשי, אבל אני מי שאני וזה גרם לי להתמוטט בבכי ועכשיו כואב לי נורא
אנחנו יודעים הרי שאין לי תקווה, אז מה יעזור להעמיד פנים שכן
זה פורום הייאוש שלי. והייאוש עוד לא נגמר
דחוף! חידה בנושא של תעודת זהותלינר
יש למישהו חידה מעניינת
איך לאתר מספר זהות.
או חידה אחרת מאתגרת בנושא של מספרים
אני צריכה עזרהריעות.
אז מה נעשה, מה נעשהריעות.
נמאס לי לשפוט את עצמי ולחשוב שכולם חושבים שאני כלום
זה משהו אחר עכשיו, לא ייאוש, כי אני מוצפת אור ותקווהריעות.
אבל כל אחד צריך מקום להרגיש בו בטוח לדבר, ובינתיים זה מה שיש
מה שקרה לפני כמה דקות הציף בי דברים שחשבתי ששכחתי. ריחות והתחושה של המזגן בחדר ההוא ובכי וקבוצות ווצאפ וכיתה י' באופן כללי. ומי שמכיר אותי טוב יודע שכיתה י' זה ביטוי נוטף כאב.
אני רוצה לחבק את עצמי של אז אבל מפחדת להתקרב.
אני רוצה לומר להן כמה היה לי חשוב שהן היו קיימות בעולם שלי, אבל מפחדת לפתוח פצעים ישנים. שלי, שלה, של כל אדם שנכווה מספיק פעמים כדי לפחד מהאש למרות האהבה.
ואני במקום אחר והכול בסדר, כמה חשוב לחזור על המנטרה הזו ולו רק כדי לזכור, אבל חלק מהכאב עדיין קיים, גם אם עדין יותר ותחת השליטה שלי.
אבל חסרים לי דברים שאז היו והיום לא, ואני מפחדת שאני לא משתדלת מספיק.
והנה אמרתי את זה. אני מפחדת שאני לא משתדלת מספיק.
מה שקרה לפני כמה דקות הציף בי דברים שחשבתי ששכחתי. ריחות והתחושה של המזגן בחדר ההוא ובכי וקבוצות ווצאפ וכיתה י' באופן כללי. ומי שמכיר אותי טוב יודע שכיתה י' זה ביטוי נוטף כאב.
אני רוצה לחבק את עצמי של אז אבל מפחדת להתקרב.
אני רוצה לומר להן כמה היה לי חשוב שהן היו קיימות בעולם שלי, אבל מפחדת לפתוח פצעים ישנים. שלי, שלה, של כל אדם שנכווה מספיק פעמים כדי לפחד מהאש למרות האהבה.
ואני במקום אחר והכול בסדר, כמה חשוב לחזור על המנטרה הזו ולו רק כדי לזכור, אבל חלק מהכאב עדיין קיים, גם אם עדין יותר ותחת השליטה שלי.
אבל חסרים לי דברים שאז היו והיום לא, ואני מפחדת שאני לא משתדלת מספיק.
והנה אמרתי את זה. אני מפחדת שאני לא משתדלת מספיק.
נוWSW
טובאור שחור
את בטח לא מכירה אותיPumpin blood
לכן את לא יודעת שאני לא אוהבת שמגיבים לי
אבל גם אם כן, מה נזכרת? עברו שלושה שבועות.
נכתב בלשון נקבה מטעמי נוחות בלבד אולם מיועד לגברים ונשים כאחד
אבל גם אם כן, מה נזכרת? עברו שלושה שבועות.
נכתב בלשון נקבה מטעמי נוחות בלבד אולם מיועד לגברים ונשים כאחד
בבקשה אל תגיב לי.Pumpin blood
מבטיח לא להגיב יותרשה אובד.
באמת.