סדיסט מזוחיסט אחד מכת השטן ופירומן(מי שלא יודע זה אדם שאוהב לישרוף דברים בכיף שלו) יושבים ביחד.
האיש מכת השטן אומר:באמא שלכם בואו נהרוג חתול
הסדיסט אומר בואו נהרוג חתול ונוציא לו את כל העברים
הפירומן אומר: בואו נהרוג חתול נוציא לו את העברים ונישרוף אותו
המוזוחיסט אומר: מיאוו!!!
אב המשפחה שוכב בחדר הניתוח גוסס...
הרופא יוצא ומוסר שצר לו, "...אך אם רוצים להציל אותו צריך דחוף השתלת מוח... אמנם הניתוח מסוכן - אבל זו האופציה היחידה במצב הנוכחי ! "
"כמה זה יכול לעלות ?" שואלים בני המשפחה
"מוח של גבר עולה 5,000 דולר, מוח של אישה 200 דולר..."
הגברים בחבורה מתאפקים לא לצחוק, הנשים שותקות.
לבסוף, הבן הבכור אוזר אומץ ושואל : "ד"ר, למה ההבדל במחיר כל כך גדול ?"
עונה הד"ר:" מכיוון שהמוח של האישה היה בשימוש, והמוח של הגבר לא.."
איזה נוסע באוטו באיילון צפון,חם.
פקק ענק,כבר לא זזים רבע שעה.
הוא רואה מרחוק איזה אחד שעובר מרכב לרכב ומדבר עם כולם.
לבסוף הוא מגיע אליו.
"מה הולך שם,למה לא זזים?"
הוא עונה לו "השיירת הממשלתית עברה ומחבלים השתלטו עליה, הם דורשים 2 מליון דולר תוך 20 דקות או שהם יישרפו למוות את אולמרט וברק".
"אז מה אתה עושה?"
"אני עובר בין הרכבים ומבקש תרומות".
"וכמה כל אחד נותן"?
הוא עונה לו "בערך ליטר,אולי שניים".
הנה סיפור מעיינים אחרות...
נקודה למחשבה
זה כבר פעם שלישית ברציפות שאנחנו לא נוסעים לים בשבת. הפעם זה בגלל סבתא שחולה ואבא ואמא נסעו מוקדם כדי לבקר אותה. הם שמו אותי אצל השכנים, דווקא נחמדים השכנים האלה אבל התאים לי יותר לנסוע לים. יש להם בן בגילי קוראים לו חזקי. הוא ילד טוב כזה וחמוד וכולם אוהבים לצבוט לו בלחי.
אה... שכחתי לספר שהם דתיים, השכנים שלנו, אז אין מצב שנלך לים או לבריכה, אפילו לא לראות טלוויזיה. חזקי הזמין אותי לבא איתו ועם אבא שלו לבית הכנסת, ת'אמת נראה לי נחמד, אף פעם לא הייתי שם רק ראיתי מבחוץ, מעניין לראות מה קורה שם בפנים. חזקי נתן לי כיפה לבנה מקטיפה. דווקא יושבת יפה. התיישבנו בספסל הקדמי מול הבמה, ככה שאפשר לראות הכל. בטח הם שילמו הרבה כסף לשבת קדימה. אבא שלי תמיד אומר שמאחורה רואים אותו דבר אבל בפחות כסף. נראה לי שהוא טועה.ואז הזמר עלה לבמה והתחיל לשיר, לא ממש הבנתי למה הוא מפנה גב לקהל, אף פעם לא ראיתי הופעה שהשחקן עם הגב לקהל, אבל זה ממש היה מקורי ומפתיע דווקא מצא חן בעיני.
אבל הקטע הכי טוב היה שעל הבמה הקדמית (שגם זה מוזר כי בדרך כלל יש רק במה אחת ) עלו שלושה אנשים. הם לבשו עליהם מין בד לבן עם פסים מפחידים והתחפשו לרוחות רפאים, אז התקדמתי קצת יותר שאני אוכל לראות מקרוב. הם התחילו להשמיע קולות מפחידים. זה היה קטע טוב. אני לא מפחד מדברים כאלה. אבל מה שקרה זה שאנשים בבית כנסת תפסו אותם ברצינות. כולם עמדו קפואים במקום, אף אחד לא הסתכל לכיוון שלהם, השפילו מבט, וכל הילדים מה זה פחדו, כל אחד רץ מהר לאבא שלו, חיבק אותו והתכסה בשמיכה. אפילו חזקי חיבק את אבא שלו והתכסה.
אמרתי לעצמי: עד כאן! מילא מפחידים את כולם אני יבליג, בכל זאת אני לא מכיר אותם, אבל את חזקי ואבא שלו למה מה קרה? קלטתי בזווית העין שהם יחפים ועוד בלי להתבייש הם שמו את הנעליים שלהם בתוך בית הכנסת. אמא שלי לא מסכימה לי להוריד נעליים בסלון אז איך הם לא מתביישים להוריד ת'נעליים ליד הבמה?! אז לקחתי את אחת הנעליים וזרקתי עליהם.
אבא של חזקי נבהל קצת, הוא עשה לי פיסססססססססט ארוך וסימן לי עם היד לגשת אליו כנראה שהוא פחד שהם יעשו לי משהו. אתם מבינים?! הוא תפס אותם ברצינות. הוא באמת חשב שהם רוחות רפאים. אז אמרתי לו אל תדאג זה לא באמת, אני יראה לך! וניסיתי למשוך לאחד מהם את הבד הלבן אבל הוא התנגד ומישהו מאחור תפס אותי והוציא אותי החוצה, הוא בטח רצה להגן עליי מפניהם, אבל הוא לא הבין שהם רק התחפשו.
לא עברו יותר מעשר שניות ואבא של חזקי כבר היה בחוץ, הוא שאל אותי מה קרה לך והתחלתי להסביר לו שהוא לא צריך לפחד כי הם לא באמת רוחות רפאים, עוד לא סיימתי את המשפט ואז אני רואה את שלושתם יוצאים וקושרים נעליים אמרתי לאבא של חזקי הנה אתה רואה זה לא באמת! ראיתי שהוא חייך ונרגע. אני כל כך שמח שבאתי, מה הם היו עושים בלעדיי?!
הנה גרסה לסיפור החביב דירה להשכיר של לאה גולדברג
דִּירָה לְהַשְׂכִּיר - הַגִּרְסָא הַחֲרֵדִית
בְּעֵמֶק יְפֵה בֵּין כּוֹלְלִים וִישִׁיבוֹת
עוֹמֵד לוֹ מִגְדָּל בֶּן חָמֵשׁ קוֹמוֹת.
בַּקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה
גָּרָה מִשְׁפָּחָה סְפָרַדִּיָּה
אַבְרֵךְ כּוֹלֵל ש"סניק, עִם שְׁמוֹנָת יְלָדָיו
שִׁירֵי קֹדֶשׁ מִזְרָחִיִּים מִתְנַגְּנִים בַּפוּל וּוַלְיוּם מֵחַלּוֹנוֹתָיו
תְּמוּנָה גְּדוֹלָה שֶׁל הָרָב עוֹבְדֶיהָ בַּסָּלוֹן
וּתְמוּנָה גְּדוֹלָה שֶׁל הסטייפלר לְיַד הָאֲרוֹן
בַּקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה
מִשְׁפָּחָה לִיטָאִית
יֵשׁ לָהֶם בַּשַּׁבָּת חַבְרַת תְּהִלִּים בַּהֲבָרָה אַשְׁכְּנַזִּית
שֶׁלֶט גָּדוֹל שֶׁל ג בְּעוֹנַת הַבְּחִירוֹת
עִם מֵרַן הָרָב אֶלְיָשִׁיב מִתְיַעֲצִים בַּבְּעָיוֹת
בְּקוֹמָה מִסְפָּר שָׁלוֹשׁ
א חסידישער איד
כָּל הַזְּמַן הוּא בַּשִּׂמְחָה תָּמִיד
גַּרְבַּיִם שְׁחוֹרוֹת לוֹ עַד בִּרְכָּיו
פֵּאוֹת אֲרֻכּוֹת לְכָל יְלָדָיו
לטיש מַקְפִּיד הוּא כָּל שַׁבָּת לָלֶכֶת
בֵּיתוֹ הוּא כְּמוֹ תַּחֲנַת רַכֶּבֶת
בַּקּוֹמָה הָרְבִיעִית
מזרוחניק חָרַד"לִי
בֵּיתוֹ מְפוֹאָר מְטֻפָּח וְנָקִי
כָּל בָּנָיו בַּמֶּרְכָּז הָרַב
מִשְׁנַת הָרָב קוק מְאִירָה אֶת עֵינָיו
בַּקּוֹמָה מִסֵּפֶר חָמֵשׁ
גָּר הָרַב לָעָשׁ
אֲבָל לִפְנֵי שְׁבוּעַ
ארז אֶת הַמִּזְוָדוֹת וְעָזַב
מִשְׂרָה חֲשׁוּבָה בִּצְפוֹן אָמֶרִיקָה קִבֵּל בְּיַחַד עִם גרין כארט,
וּמִצִּדּוֹ שֶׁתֵּלֵךְ כָּל הַמְּדִינָה קִיבִּינִימָט.
סָגְרוּ הַשְּׁכֵנִים אֶת הַדֶּלֶת
וְתָלוּ בַּחוּץ שָׁלַט:
"דִּירָה להשכרה "
בָּא שְׁלוֹמִי הַמּוֹדֶרְנִי הַחֲרֵדִי הֶחָדָשׁ
ג'וצ'ו ומילאנו מְפָאֲרִים אֶת רַגְלָיו,
ואלנטינו בָּאֶלֶף שקל מִסְגֶּרֶת לְמִשְׁקָפָיו.
עוֹמֵד בַּחוּץ וְקוֹרֵא אֶת הַשֶּׁלֶט
עוֹלֶה בַּמַּדְרֵגוֹת וּפוֹתֵחַ הַדֶּלֶת.
בָּאִים מִכָּל הַדִּירוֹת הַשְּׁכֵנִים
עוֹמְדִים מִסְּבִיבוֹ מַסְבִּירִים לוֹ פָּנִים:
"הַנָּאֶה הַמִּטְבָּח בְּעֵינֶיךָ?"
נָאֶה.
הַנָּאִים הַחֲדָרִים בְּעֵינֶיךָ?
נָאִים
הַנָּאֶה הַמִּסְדְּרוֹן בְּעֵינֶיךָ?
נָאֶה.
אִם כֵּן, שָׁב אִתָּנוּ, שְׁלוֹמִי!
לֹא אֵשֵׁב! הַשְּׁכֵנִים אֵינָם טוֹבִים בְּעֵינֵי!
אֵיךְ אֵשֵׁב אֲנִי, הַמּוֹדֶרְנִי הַמִּתְקַדֵּם,
עִם חָסִיד מֵימֵי הַבֵּינַיִם שֶׁלֹּא מַכִּיר אֶת הסינגל הֶחָדָשׁ שֶׁל דלפקוביץ' שֶׁמְּאָרֵחַ אֶת לם?
וּבִכְלָל, לֹא מַתְאִים לִי וּמַמָּשׁ לֹא נוֹחַ
לָגוּר לְיַד חֲסִידִי אידישאי שֶׁיַּעֲשֶׂה לִי טיש בַּמֹּחַ.
שָׁלוֹם לְכֻלָּם וּמַזָּל טוֹב לדקס עַל הסינגל הֶחָדָשׁ.
הָלַךְ לוֹ שְׁלוֹמִי, והחסידישער נֶעֱלַב.
הָלַךְ שְׁלוֹמִי, בָּא פריעדמאן.
עוֹמֵד בַּחוּץ וְקוֹרֵא אֶת הַשֶּׁלֶט,
עוֹלֶה בַּמַּדְרֵגוֹת, פּוֹתֵחַ הַדֶּלֶת.
בָּאִים מִכָּל הַדִּירוֹת הַשְּׁכֵנִים,
עוֹמְדִים מִסְּבִיבוֹ מַסְבִּירִים לוֹ פָּנִים:
הַנָּאֶה הַמִּטְבָּח בְּעֵינֶיךָ?
נָאֶה (בַּהֲבָרָה חֲסִידִית)
הַנָּאִים הַחֲדָרִים בְּעֵינֶיךָ?
נָאִים
הַנָּאֶה הַמִּסְדְּרוֹן בְּעֵינֶיךָ?
נָאֶה
אִם כֵּן, שָׁב, פריעדמאן, אִתָּנוּ, שָׁב!
לֹא אֵשֵׁב. הַשְּׁכֵנִים אֵינָם טוֹבִים בְּעֵינֵי!
אֵיךְ יָכֹל אֲנִי, קנואי תַּלְמִיד מהסאטמאר רָב,
לְיַד מזרוחניק טָמֵא מְטֻמָּא לַגּוּר שָׂם רְשָׁעִים יִרְקַב?
הוּא תּוֹלֶה דֶּגֶל שֶׁל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל בְּיוֹם הָעַצְמָאוּת,
גיוואלד זֶה כְּפִירוֹת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת אֲנִי לֹא יָכֹל לִסְבֹּל אֶת זֶה אֲפִלּוּ אַיָּן מינוט!
נֶעֱלַב המזרוחניק, ופריעדמאן הָלַךְ לוֹ.
הָלַךְ פריעדמאן, וּבָא הלפרין
עָמַד בַּחוּץ, קָרָא אֶת הַשֶּׁלֶט,
עָלָה בַּמַּדְרֵגוֹת, פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת
בָּאִים מִכָּל הַדִּירוֹת הַשְּׁכֵנִים
עוֹמְדִים מִסְּבִיבוֹ מְאִירִים לוֹ פָּנִים
הַנָּאִים הַחֲדָרִים בְּעֵינֶיךָ?
נָאִים
הַנָּאֶה הַמִּטְבָּח
נָאֶה
הַנָּאֶה הַמִּסְדְּרוֹן?
נָאֶה.
אִם כֵּן, שָׁב אִתָּנוּ הלפרין!
לֹא אֵשֵׁב! הַשְּׁכֵנִים אֵינָם טוֹבִים בְּעֵינֵי,
אֵיךְ אֵשֵׁב אֲנִי, הֶחָב"דניק הַגֵּאֶה,
עִם ש"חניק מסנגד מפונוביז' שֶׁאֶת הָרַבִּי הַמֶּלֶךְ הַמֵּשִׂיחַ מִבָּזָה?
כֵּיצַד אֶרְאֶה כָּל בֹּקֶר אֶת ה"יָתֵד נֶאֱמַן" בַּמַּדְרֵגוֹת,
כְּשֶׁלִּבִּי לֹא יִקְרַע אָז לַחֲתִיכוֹת?
לֹא אֵשֵׁב, יְחִי אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבְנוּ מֶלֶךְ הַמֵּשִׂיחַ לְעוֹלָם וַעַד, יְחִי הַמֶּלֶךְ.
שָׂמַח הַלִּיטָאִי, וְהֶחָב"דניק הָלַךְ לוֹ.
הָלַךְ הלפרין, בָּא איצקוביץ.
עוֹלֶה...
פּוֹתֵחַ..
בָּאִים...
הַנָּאִים הַחֲדָרִים...
לֹא אֵשֵׁב. הַשְּׁכֵנִים אֵינָם טוֹבִים בְּעֵינֵי.
אֵיךְ אָגוּר אֲנִי, אַשְׁכְּנַזִּי לָבָן וּמְכֻבָּד
בַּכְּפִיפָה אַחַת עִם פרענק בַּרְבָּרִי וְלֹא מְלֻמָּד?
לֹא נָאֶה לִי וְלֹא יָאֶה לִי!
לְךָ, גִּזְעָן, גַּם לָנוּ לֹא נָאֶה וְלֹא יָאֶה,
צָעֲקוּ הַשְּׁכֵנִים פֹּה אֶחָד,
רַק החסידישער שָׁתַק בְּצַד.
הָלַךְ איצקוביץ, בָּא יָרוֹן.
בְּעַל תְּשׁוּבָה לְפִי כָּל קְרִיטֶרְיוֹן
עוֹלֶה...
פּוֹתֵחַ...
בָּאִים מִכָּל הַדִּירוֹת הַשְּׁכֵנִים,
הַנָּאֶה?..
נָאֶה נָאֶה, הַכֹּל נָאֶה...
אִם כֵּן שָׁב נָא אִתָּנוּ יָרוֹן!
בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם אֵשֵׁב!
שָׂמְחוּ הַשְּׁכֵנִים וְשָׂמַח גַּם יָרוֹן
הִתְבּוֹדְדוּת עוֹשֶׂה הוּא כָּל יוֹם במירון
וּמֵאָז בְּעֵמֶק יָפֶה בֵּין כּוֹלְלִים וִישִׁיבוֹת
עוֹמֵד לוֹ בִּנְיַן בֵּן חָמֵשׁ קוֹמוֹת
החסידישער הוֹסִיף מִרְפֶּסֶת
ולפרענק נוֹלְדָה בַּת נֶחְמֶדֶת
יָרוֹן עָשָׂה הִתְבּוֹדְדוּת
וְהַלִּיטָאִי הָלַךְ לִבְחִירוֹת
והמזרוחניק הָלַךְ לַמִּלּוּאִים
וְכֻלָּם הָיוּ שְׂמֵחִים וּמְאֻשָּׁרִים...
בדיחה יפה
בחורה מגיעה לשדכן ואומרת: תשמע יש לי בעיה איומה, למרות שאני משתמשת בהמון בושם ודיאודורנט, כל הזמן נודף ממני ריח של בצל, אני לא יכולה למצוא שום גבר. השדכן מבסוט, קופץ משמחה, מחבק אותה,
והיא אומרת: מה קרה לך ? זו בעיה כל-כך נוראית, מה אתה מאושר ?
הוא עונה: לא תאמיני, לפני שבוע הגיע אלי בחור תתרן, בלי חוש ריח, לא מוצא בחורה, אתם שידוך משמיים.
אז הוא שידך ביניהם והם התחתנו.
אחרי חודשיים הוא פוגש את החתן ושואל אותו: נו תגיד איך השידוך?
החתן עונה לו: תראה היא בסדר אבל אנחנו מתגרשים.
שואל השדכן: למה ?
עונה החתן: א'נלא יודע למה, אבל כל פעם שאני מתקרב אליה אני מתחיל לבכות.
בוא נחליט שמעכשיו מוסיפים רק בדיחות מצחיקות. בסדר?
חלק מהבדיחות פה ממש גרמו לי לצער מרוב שזה לא מצחיק.
קמצן אחד שוכב במיטה גוסס גוסס, ממש לפני שהוא מת, ומשפחתו עומדת במיטה שמסביבו. (תקראו את זה לאט וכזה בקול צרוד- כי הוא עומד למות.. וטרגדי..)
הוא שואל: "אשתי האהובה, רותי - נמצאת פה?"
אז היא אומרת- "כן בעלי, אני כאן."
אז הוא אומר: "שני בניי האהובים, דניאל ועמוס - נמצאים פה?"
אז הם עונים- "כן אבא, אנחנו כאן!"
הוא שואל: "בתי האהובה, רעות, נמצאת פה?"
"כן אבא! אני כאן!"
הקמצן: "אז למה האור בשירותים דלוק?!?!?!?!?!?!?!?!?!"
חח!!
כאילו הם חשבו שהוא הולך להגיד להם את הצוואה והוא לא.. חח
דני מגיע לכיתה א' והמורה שואלת "מי יכול לספור עד 100"? חלק מהתלמידים מגיעים עד 30,
חלק עד 50,רק דני מגיע עד 100.כשחזר הביתה,סיפר דני לאביו שהוא היחיד שיודע לספור עד
100 בכיתה. האב עונה, "זה כי אתה הבן שלי!"
למחרת, מגיע דני לכיתה והמורה מבקשת להגיד את הא'-ב'. חלק מהתלמידים מגיעים עד ל",
חלק עד ס',ורק דני מגיע עד ת'. כשהוא חוזר הביתה,שוב,משוויץ דני לפני אביו והאב עונה."זה
כי אתה הבן שלי!"
ביום שלישי עושים בכיתה מדידת גובה ודני יוצא הכי דבוה בכיתה.הוא חוזר הביתה ושוב
משוויץ לפני אביו בכך שהוא הכי גבוה ושואל."אבא,גם זה בגלל שאני הבן שלך?".
האב מביט בו ועונה
"לא,זה כי אתה בן 18."
| תקראו ותגלו! |
טלפונאית: "תודה שהתקשרת לפיצה האט. אתה מעוניין שארשום
|
ולמי שאין-
מטוס נוסעים מלא באנשים מחכה לטייס שיכנס לתא הטייס ושהטיסה תצא לדרך. פתאום מגיעים שני עיוורים החובשים משקפי שמש שחורים ומחזיקים מקלות נחייה, שנכנסים לתא הטייס.
בהתחלה כולם צוחקים, אבל אז המטוס מתחיל לזוז על המסלול, שבסופו יש נהר. כל הנוסעים מתחילים להילחץ. המטוס מגביר תאוצה... מתקרב לנהר... וממש לפני שהוא מתרסק לתוך המים, כל הנוסעים צורחים. בשניה האחרונה המטוס ממריא מעל הנהר. ואז טייס המשנה אומר לטייס: "אני אומר לך, בפעם הבאה הם יצעקו מאוחר מדי וכולנו נתרסק..."
בבוקר אחד קרתה תאונת דרכים באמצע כביש מהיר, הרבה מכוניות שעברו במקום נעצרו להסתכל והרבה אנשים שהיו שם יצאו מהמכוניות והקיפו את זירת האירוע, עיתונאי שהגיע למקום, לא הצליח להתקרב למכונית בגלל הצפיפות, חשב וחשב ובסוף עלה לו רעיון, הוא נכנס לפאניקה התחיל לדחוף את האנשים ולצעוק כמו משוגע : תנו לי לעבור, תנו לי לעבור אני הבן של הקורבן ! אני הבן של הקורבן !!! הקהל מיד פינה דרך לעיתונאי, הגיע העיתונאי לזירת התאונה וראה שהקורבן הוא חמור !!!
גם אהבתם?!? |
זוג שהתחתן לא מכבר, עבר להתגורר בשכונה שקטה.
בבוקר הראשון בביתם, ראתה האישה שכנה תולה כביסה לייבוש.
"איזה כביסה מלוכלכת תולה השכנה במתלה הכביסה!" אמרה לבעלה.
"אולי היא צריכה סבון חדש? אולי אוכל ללמד אותה ואולי לעזור לה לכבס את הכביסה?"
הבעל החריש ולא הגיב.
וכך, יום אחר יום, חזרה האישה על הערותיה, בכל פעם שהשכנה תלתה כביסה, באור השמש חשופה לרוח.
כעבור חודש, הופתעה האישה לראות את השכנה, תולה כביסה נקייה.
היא פנתה ואמרה לבעלה:
"תראה! היא למדה לכבס, כנראה שכנה אחרת לימדה אותה"
"לא", אמר הבעל: "היום קמתי מוקדם וניקיתי את החלונות שלנו".
כאלה הם חיינו: הכול תלוי בניקיון החלון, דרכו אנו מסתכלים על המציאות.
לפני שמעבירים ביקורת, כדאי לוודא כי ליבנו נקי, על מנת שנראה נכון וברור יותר...
לכבוד :
מנהל הביטוח הלאומי
שלום רב,
אני משה כהן , מתגורר ברחוב התאנה 27 ומציין בזאת את העובדות הבאות :
לפני הרבה שנים התחתנתי מתוך אהבה עם אלמנה שהייתה לה ילדה בת 18
אחרי החתונה אבי בא לבקר כמה פעמים ופתאום התאהב בבתי החורגת והתחתן
איתה ללא הסכמתי .
כתוצאה מכך הבת החורגת שלי הפכה לאמי החורגת, ואבי לחתן שלי .
האישה של אבי (ז"א בתי החורגת) שבו זמנית היא גם אמי החורגת ילדה בן שהוא נכדי
מפני שאני בעלה של אימא של בתי החורגת, וכך הבן הזה הוא גם אחי כבנו של אבי .
בו זמנית, אשתי הפכה לסבתא מפני שהיא האימא של אשת אבי וכך יוצא שאני נכד של
אשתי .
זמן קצר אחרי זה אשתי ילדה בן שהפך להיות גיס של אבי, אח חורג של אשת אבי
וכך גם דודי .
בני הוא גם אחיה של אמי החורגת ודרך אמי החורגת הפכה אשתי לסבתא ואני לסבי שלי...
לאור הדברים הנ"ל אני מבקש לדעת אם בני שהוא גם דודי וגם גיס של אבא ואחיה
של אמי החורגת זכאי לקבל קצבת ילדים ?
בכבוד רב
משה כהן
<הבנתם משו?:]>
האנגלי - זורק את הספל והולך.
האמריקאי - מוציא את הזבוב ושותה את הקפה.
הסיני - אוכל את הזבוב וזורק את הקפה.
היפני - שותה את הקפה עם הזבוב כיוון שהוא תוספת ללא תשלום.
הישראלי - מוכר את הקפה לאמריקאי ואת הזבוב לסיני, וקונה לעצמו קפה חדש.
הפלסטיני - מאשים את הישראלי באלימות נגדו ובהשלכת הזבוב לתוך הקפה שלו, מבקש
סיוע מהאו"ם, לוקח הלוואה מהאיחוד האירופי כדי לרכוש קפה חדש, ומשתמש בכסף
לרכישת חומרי נפץ. אח"כ הוא מפוצץ את בית הקפה ששם יושבים: האנגלי,
האמריקאי, הסיני והיפני עם הישראלי,שבאותו זמן מנסים להסביר לישראלי שהוא יותר מדי
תוקפני!.
