שורף לי.שורף לי הלב מהכל.
מי שקורא אותי אז-אזהרת טריגראנונימי (פותח)
מה אז כאילו לחכות לגיל?עם הגיל זה קורה?ואיך אפשר לסמוך על זה על עצמי?
למי יש כוחות לחכות?אבל לא מרגישה שיש ברירה אחרת.אז מה נשאר לי מה.כי לחפש פיזית ולשמוע תשובות-אני לא שם.ככ לא שם.לא לא זה לא.לא מסוגלת לשמוע את זה.ישר מזכיר לי דיבורים כמו של אמא.איכ שתמות.ימח שמה.
אני מפחדת לחיות כאן בעולם.מפחדת לטעות.אין לי כוח ללחץ הזה של עצמי.למה אני שוב בוכה למה.למה הימים האלה כאלה עושים לי רע למה.אני משתגעתתתתתת.אני משתגעתתת.קשה לי להרגיש.וחבל,כי אני רוצה לא להישבר ולהתרסק ככה אבל זה כבר בלתי נשלט בשבוע הזה.זה גם כבר לא אני.זה האנשים מבחוץ.וקשה לי להגיב אחרת.זה לא מציאותי.שום דבר.וכבר אמרתי שאני חייבת סיגריה?אני חייבת סיגריה.אני חייבת סיגריה.עכשיו.ינעל העולם ינעללל.
וגם,מפחיד לי כל כך.
מרגישה שהכל חוזר אחורה.
באלי לחתוך.כבר חודשים שלמים שאני לא רוצה.אז מה קורה לי פתאום ינעל העולם.ואני יודעת,זה בגלל שגיליתי תדבר הזה בטיפול.איכ פשוט הבנתי כמה ככ רע לי.שכולם יתרחקו ממני.אני מפחדת להשפיע רע.ואני פתאום מתחילה ל.וזה מפחיד אותי ודיי דיייייי דייי באלי ל.נמאס לי.הראש שלי כואב.
גם כן זאתי.קיבוצניקית.שרופה על המילה הזאת חח.פגרת.אני באמת טובה אז חלאס להכניס לי מחשבות שאני רעה.מי שלא רוצה כבר לא בקשר איתי בצורה אמיתית.אז הכל טוב.מי שנשאר זה מי שרצה עדיין להישאר ולא לברוח ממני.אחלה אנשים יש בעולם הא.?לא,דפקא מובן.הם רוצים לשמור על עצמם.הכל פסדר.הראש שלי בפיצוץ חד צדדי כפול 2.שזה יותר 2 צדדים.לא משנה אני לא איתנו היום בשום צורה.וגם,אני משוגעת על הראל טל.ישש.תודה.הלוואי הייתי מדברת.אוף.וגם כולם כאלה חושבים שהם מבינים,כשהם לא מבינים אותי בנעל.גם כן אלה.שיעשו לי גב.לא אכפת לי כבר.וואי אני עצבנית.פוף.
..אנונימי (פותח)
זה הזיה כי ברגע שאני פתאום סוף סוף מרגישה יותר את עצמי ואת הכאבים והשריפות בפנים,אני לא מסוגלת,וזה מתקיף מכל עבר.ואז מה קורה עכשיו?!אני רוצה לחתוך כדי להרגיש כאב פיזי ואז זה יחסה את הכאב הנפשי.ואז לא ארגיש שכואב נפשית בקושי.פסדר,אז אנלא בורחת לסיגריות עכשיו אבל מה עדיף?עדיף לברוח לחתכים?אני כבר לא יודעת שום דבר.לברוח ולברוח ולברוח רק כדי לא להרגיש.ואז הנה,אז אני בורחת מבחירה.בום.הטמטום שבטמטום הצילו אני צכה חיבוק חזק.ואיכ לא מאף אחד.לא לא משנה..איכ.אז המ אני רוצה לחבק את עצמי וזהו.לחבק חזק.ולא לעזוב.פף אנלא מסוגלת.ושהוא יסתום.לא רוצה לראות תפנים שלו.חתיכת חרא.ואנלא מאמינה שאני אומרת את זה עליו אבל אני חייבת להוציא את זה כבר.מה נדפק אצלו במוח???.
..אנונימי (פותח)
((זה לא כיף לי הבלבול הזה.
לא רוצה ללכת לשם ולא לשם.מה עושים?אין לי איפה להיות שטוב לי עד הסוף.הכל בסוף רע.
(?)
ושוב,הבלבול הזה.
באלי לקלל.
לא לשם כי זה חור וסיוט הטרמפים ולא לשם כי כל רגע נפגעת ולא לשם כי,כי.פף.
מה.אני.עושה.עם.עצמי.מה.
העבודה הזאתי..אין לי ברירה כל כך אלא לבחור בין שתיהם.וזה פשוט סיוט כי באמת שלא באלי שום מקום.הדמעות עומדות חזק בגרון.))
לא רוצה ללכת לשם ולא לשם.מה עושים?אין לי איפה להיות שטוב לי עד הסוף.הכל בסוף רע.
(?)
ושוב,הבלבול הזה.
באלי לקלל.
לא לשם כי זה חור וסיוט הטרמפים ולא לשם כי כל רגע נפגעת ולא לשם כי,כי.פף.
מה.אני.עושה.עם.עצמי.מה.
העבודה הזאתי..אין לי ברירה כל כך אלא לבחור בין שתיהם.וזה פשוט סיוט כי באמת שלא באלי שום מקום.הדמעות עומדות חזק בגרון.))
..אנונימי (פותח)
כל הזמן הזה הייתי לבד.כל יום מחדש.
באלי לקלל.עולם משוגע.
אלו רק המחשבות שבי
אפשר לחיות פה במקומי
אני לא נשאר בך
אלו רק המסקנות שלי
אולי העיר הזו לא בשבילי
אני לא נרגע בה
רואה שאת כבר לא רואה
כמו סוס דוהר בלי כוונה
אני לא עוצר
מנסה להתעורר
מהגגות אפשר היה לראות
חלומות של אנשים הולכים נעלמים
בתוך שמיים בוערים
ראיתי מהומות
דברים שאני לא רוצה לזכור
ראיתי ילדים שאין להם לאן לחזור
אין להם לאן לחזור
נשמות עומדות עכשיו בתור
מחכות שרק ידליקו אור
כי הכל חשוך בך
וכולנו שוכחים לזכור
שיש לנו עוד זמן לבחור
אני לא נשאר בך
מחפש רגעים שלא יהיו תמונות
העולם הזה הפסיק לחיות
אני עוד ער אומר ולא אומר
מהגגות אפשר היה לראות
חלומות של אנשים הולכים נעלמים
בתוך שמיים בוערים
ראיתי מהומות
דברים שאני לא רוצה לזכור
ראיתי ילדים שאין להם לאן לחזור
אין להם לאן לחזור
(ובאמת שזה מפחיד להיות תלוש.באמת שזה מפחיד שזה מציאות השיר הזה.שזה ככה קיים כאן.ונמאס לי.נמאס לי מתראומות.נמאס לי שאין לי בסיס.אני רוצה לבנות דרך.אני רוצה לחיות מתוך אמת מוחלטת.אני לא יודעת אבל.וזה מחרפו אותי.זה שורף לי.אני באמת ככ רוצה אמת.איפה הרצונות ואיפה המעשים..אני מפחדת מעצמי.מפחדת לחיות.מפחדת מבחירות.מהחלטות.אני רוצה בסיס.אני ככ רוצה בסיס.הכי קשה שאין לי על מה/מי להישען.נמאס לי להיות כזאת.נמאס לי מהשלב הזה של החיים.מפחדת להישאר ככה תמיד.והנה,אני שוב בוכה.כשבנאדם יודע איפה הוא ישן בלילה-יש לו בסיס.כשבנאדם יש לו לאן לחזור-יש לו בסיס.כשבנאדם יודע מה ומאיפה המקור שלו-יש לו בסיס.יש.לו.בסיס.כשבנאדם יודע מה זה טוב ומה זה רע-יש לו בסיס.לי אין כלום.כלום.פשוט כלום.
אפשר להבין איך אפשר לחיות ככה?איך אפשר לחיות?)
..אנונימי (פותח)
כן כן..
מה בטח..
זרקי עוד מניפולציות....
גם כן.
שונאת את זה.ככ שונאת.
חוץ מזה,נמאס לי.אני רוצה שקט.זה אומר הכל.
ואוף מציק לי.מציק לי שאני צכה ליסוע לבית כדי להביא לי כסף לרבקו או כסף לאוכל או כסף לטיפול וכו.לא באלי שבגלל זה אני נוסעת לשם.כילו,מה הקשר וואי אוף.רע לי בבית.ככ רע לי.ושבוע שעבר הבנתי את הגודל של כמה רע לי שם.פתאום תפסתי את העניין.זה לא רק אמא.זה לא רק.לכן ככ רע לי.פתאום הבנתי שזה הרבה-הרבה מעבר.ככ הרבה למה שתפסתי עד עכשיו.זה גהינום פשיטא.אם יש דבר כזה בכלל כן?...פתאום קלטתי את הכמות של ההדחקות שיש לי בפנים.זה ענק.זה ככ ענק.ונהיה לי ככ עצוב מזה.זה שוק ענק אבאלה.שוק ענק.זה..הראש נדפק מכל כיוון.מרגישה אבודה.מרגישה הר געש.צעקה כזאת פסיכית שמפחידה אפילו את עצמי.איך שירה גאולה אומרת?כן,'מקצה העולם ועד קצהו'..אז כזה בול.כזאת צעקה.אךךך.אני באמת לא רוצה לראות את הבית יותר לעולם.לא.רוצה.לראות.את.הבית.לא רוצה לראות אף אחד.למה כסף תוקע אותי וגורם לי לעשות דברים שכ"כ עושים לי רע?אין לי כוחות לזה.אין לי כוחות לעולם.מותשת.כואב לי הראש.אוף הוא כואב.
..אנונימי (פותח)
אוף אני ככ מתחננת שהיא תמצא את המקום שלה.דיי.למה מגיע לה כל הסבל הזה??????למה????זה קשוח ברמה הסטרית לא לדעת איפה אתה נמצא בהווה.ובעתיד.אני ככ מכירה את זה מקרוב.לכן זה ככ שורף לי.מחכה ביום ובלילה.
וכמה שורף זה שאין לך מושג איפה אתה ישן כל יום.כמה קשה זה להיות אבוד.כמה קשה זה להיות תלוש.זר לא יבין זאת.
ארררררררררררררררררררררררררררררררררררררראנונימי (פותח)
איך זה יכול להיות שבנאדם פוגע כל כך אם הוא כל כך קרוב?????????????????????????????????????????
לא מגיעה לה להיפגע.לא מגיע לה להרגיש ככ רע.למה היא קיימת????אני לא רוצה שהיא מרגישה ככ רע בגללה.ככ לא רוצה.אני רוצה לקחת לה את הכאב הסתום הזה שממלא אותה מכפות הרגליים ועד הראש.אררררררררררררררר קוף.
חלאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאסאנונימי (פותח)
היא ככ מעיקה אוף.באלי להשתיק אותה.הלוואי שהיא תמות.ככ הלוואי שהיא תמות.
(עכשיו נזכרתי שפעם היא אמרה לי שאני כפויית טובה כשדיברתי על זה איתה..
יש לה זכות בכלל לשפוט אותי?לא.אין לה זכות.היא לא נמצאת במקום הזה.מטומטמת.היא הייתה צכה להתנהג ברגישות.בדיוק בגלל שהיא מודעת וכו.
למה יש אנשים שכ"כ פוגעים??????????????????????????????
בעיקרון היא בנאדם רגיש ברמות.ככ לא מתאים לה.ממ אבל היא בנאדם.לא מלאך.פסדר אז הגיוני ואוף איתי.מה אני ככה אוהבת להדחיק.ככ אוהבת לא להרגיש.נו כבייכול.)
" ****,לה' הישועה".
סתמי את הפה שלך חתיכת חרא.
לא רוצה לשמוע אותה יותר.לא רוצה לראות אותה.
אני כולה כאן כמה שעות.למה בכמה שעות האלו אני ככ סובלת????????באלי לעוף מפה על טיל.אבל יש לי ככ הרבה מה לעשות.ואין לי כוחות לעשות אותם.
וזה ככ לא פייר שאני סובלת בכל רגע שאני פה.אשכרה בכל רגע.
..אנונימי (פותח)
טוב,אז בסוף עניתי לה בסוף.אחרי שהיא התקשרה אליי 3 פעמים.
אני שונאתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת את ההתנהלות שלה פסדר?מה היא רובוט?כילו מה????מה נראה לה?
'בשורות רעות ובשורות טובות יש לי לומר לך.
א.
ב.'
קודם כל הבשורה הרעה באמת הייתה לא במקום וכמה גועל נפש בטעות יש כאן.פשוט פוגע בי.באמון בכלל..אבל זה גורלי.לא רק באמון.כולם ככ לא פסדר וואי כמעט בכיתי לה בפלאפון.
דבר שני,הבשורה הטובה,ממש ממש..איך נסביר את זה במילים עדינות?היא מטומטמתתתתתתתתתתתתתתת.כמה היא יכולה להיות רובוט לעצמה וכלפייהם??ולא,לא התווכחתי איתה.עם כמה שהבשורות היו 'טובות' איך אפשר להתווכח אחכ????
מתפוצץ לי הראש וואי.שונאת להיות קשורה אליה.לפחות בזכות זה שלא התווכחתי איתה בקושי,השיחה נגמרה מהר ואז היא פחות פגעה בי יותר ממה שיכול היה לקרות.אבל מה נסגר?????????איכ באלי לשבור לה את הפה.ואת הרובוט הזה שהופך אותה מבנאדם לאיש גועל נפש.וכן,הכל בטעות,הכל ממש מטוב לב שמנוטב בטעות למקום הלא נכון.אבל דיייי.זה פשוט עבר כל גבול אפשרי.אני רצינית מה נסגר איתה?????באלי לשבור לה את הלסת.מטומטמת האישה.ככ מטומטמת.ואחכ בסוף השיחה היא מציעה לי שכשאני נמצאת באיזור שלה אז לבוא לבקר אותה וזה ונשב ביחד..בטחחחח ברור מה.איך אפשר לחשוב אחרת בכלל?!היא פוגעת בי.היא פשוט עושה לי רע בתוך הלב.אני שבירה וואי.שתבין שאני שבירה.שתבין שאני לא משחק ילדים.שתהיה רגישה ללב השביר שלי.שורף לי הראש.