פורום ריק ומוסתר (עמוד 1011)

הי, ****.
את בן אדם ואני בן אדם.
ובן אדם יכול לפעמים גם לטעות. ולפגוע.
ולפעמים זה גם יכול להיות קיצוני ולהרוס אנשים. להרוג נשמות.
זה מה שאני מרגישה עכשיו.
מקווה שתאמיני לי.





(מהמקום הכי כואב שלי.


אני צריכה להתפלל לאבא שלא תיפגעי. אופ.

בבקשה ממך אבא.)

באלי לצחוק מלא מלא, תסתכלו על השמים כמה יפים הם היום ואיזה רוח נעימה יש פה.
לרוץ רחוק כל כך ולאמץ את השרירים כדי לחיות, לחיות מהדברים הכי פשוטים וקטנים שקיימים בכל רגע בעצם.
לעשות דברים שגורמים לך טוב ולנגן ולהוציא ממך את האוויר הזה שבפנים בצורה של שיר ותווים שמתחברים ביחד למנגינה ארוכה ארוכה שנשמעת לכל אוזן בצורה שונה.
תסתכלו איזה יום יפה היום.

אני לא רוצה.

נוח לי ככה.

חאלס. דיי.

זה יוצר לכם רושם נודניק מעיק

ולי אווירה לא נעימה.

 

 

אז. מה הקטע?

הלוואי יכולתי לצרוח באמת.

אני שונאת את המצב המגעיל הזהה
שונאת אותו
איך יוצאים מהאיכס הזה?!

אני שונאת את המצב המגעיל הזהה
שונאת אותו
איך יוצאים מהאיכס הזה?!

אני שקופה
בדיוק כמו הדמעות שלי

הכל סביב חשוך
בדיוק כמו הלב שלי

הגשם שוטף
בדיוק כמו הפחד שלי

העולם מתפוצץ
בדיוק כמו המחשבות שלי

הסכין חד
הרבה פחות מהכאב שלי

האוקייאנוס מאבד את גבולותיו
בדיוק כמוני

אני שקופה
בדיוק כמו הדמעות שלי
שמלטפות את פניי כעת.
ומרטיבות את הכל מסביב

כולם שונאים אותי.
ממש כולם.
תמיד זה ככה.
היום המורה כל כך צעקה עליי.. וניפגעתי מזה.
היא הרסה לי את היום.
כשחזרתי הבית קיבלתי מכה, ואח שלי צחק עליו. מפגר.
וכלום לא הצליח לי
אוף
לאף אחד לא כפת ממני
ולאבא אני בכלל לא יכולה לומר
כל היום עסוק
אז מי נישאר לי?? בחיים האלא?

הכל כזה רע.
האימון היה גרוע.
בהכל הייתי אחרונה.
כאב לי הראש.
והלב..
ואיכאיכאיכ
אני רוצה לישון ולא נירדמת
מחר מבחן ענק. בעע
לא יודעת כלום
לא מצליחה כלום
מטומטמת
טיפשה
ושנואה
על כולם אני שנואה
על המנהל.
וכל המורות.
למשפחה אין בכלל זמן אלי
והחברות.. אין לי כוח כבר
רע לי. רע לי.
לא אוהבים אותי
באלי שפעם מישו יאהב אותי באמת..

כולם שונאים אותי.
ממש כולם.
תמיד זה ככה.
היום המורה כל כך צעקה עליי.. וניפגעתי מזה.
היא הרסה לי את היום.
כשחזרתי הבית קיבלתי מכה, ואח שלי צחק עליו. מפגר.
וכלום לא הצליח לי
אוף
לאף אחד לא כפת ממני
ולאבא אני בכלל לא יכולה לומר
כל היום עסוק
אז מי נישאר לי?? בחיים האלא?

הכל כזה רע.
האימון היה גרוע.
בהכל הייתי אחרונה.
כאב לי הראש.
והלב..
ואיכאיכאיכ
אני רוצה לישון ולא נירדמת
מחר מבחן ענק. בעע
לא יודעת כלום
לא מצליחה כלום
מטומטמת
טיפשה
ושנואה
על כולם אני שנואה
על המנהל.
וכל המורות.
למשפחה אין בכלל זמן אלי
והחברות.. אין לי כוח כבר
רע לי. רע לי.
לא אוהבים אותי
באלי שפעם מישו יאהב אותי באמת..

לא תמיד, אבל לפעמים קרובות מדיי כגון עכשיו.
האין מילים בוער לי באצבעות,
אני חושבת שאני משתגעת.
אוף.
הצילו.
למה אני אני?
מעניין אם אי פעם מישהו יוכל לאהוב אותי באמת.
אהבה שלא תלויה בדבר, מבחירה.

(תאמיני בי, תראי בי את הטוב
אין בי כלום, רק לאהוב
הבל עולה מהכביש הרותח,
אני יחף, מלא בחול.

תראי, תראי בי מה שיש
תראי בי את האין,
תראי בי אינסוף.)

איזה כיף !

 

 

@אש קודש
הייתי השבת בישיבה ליד הבית שלך

שה' יעזור לי.........

בא לי לאהוב!

בא לי לתת!

וגם בא לי לקבל..

ובא לי גם להיות אהוב..

 

אז להקים אחד כזה לנוער.
פה.

שאין דבר כזה חברים טובים אמיתיים.
זה לא קיים.

בליבי יש סתיו, 
אני עכשיו 
מחכה לשווא - 
אולי - 
ביתי נופל, 
שוב בערפל 
אפור הוא ואפל. 
ובעיני... 

אלוהים גדול - 
הוא צריך למחול, 
אם ליבי כולו עפר. 
חיי קלים - כגשם עלים 
גם זכר לא נשאר. 

ואת הלכת, בחוץ שלכת, 
והבדידות נמשכת. 
השמש בצבעי ענבר, 
עם משהו שכבר עבר. 

אבל בחוץ יש רק שלכת, 
ושלהבתי דועכת. 
זכרך הוא נוף כל כך יקר, 
עכשיו רחוק, עכשיו אכזר. 
מעל ראשי העצב שט - 
ולך לא איכפת... 

דמותך היא צל - 
שושן קמל - 
אך בשם האל, כה זך. 
אני שונא, אוהב עד תום, 
בטירוף הזה היום, 
הן לא אשכח אותך... 

והלילות, 
המשקאות שלי, 
שיכור כלוט. 
כל ספינותי הולכות טובעות, 
אבל אמשיך לשתות. 

כי את הלכת, בחוץ שלכת... 

את ראשי הנם - 
הקור חותך - 
אך זכרך לא נרדם, 
וחזר עם המטר 
הנמהר ותם. 

ואת הלכת... 

אבל בחוץ יש רק שלכת, 
והבדידות נמשכת. 
השמש בצבעי ענבר, 
עם משהו שכבר עבר. 

אבל בחוץ יש רק שלכת, 
היא לא, היא לא דועכת. 
זכרך הוא נוף כל כך יקר, 
עכשיו רחוק, עכשיו אכזר. 
מעל ראשי העצב שט, 
שלכת... 
נפשי דועכת... 
בחוץ שלכת. 

אתה לימדת אותי לקרוא לך דווקא מן המיצר
עכשיו אני עומדת כאן בוכה לפניך ענני במרחב
לא אמות כי אחיה ואספר מעשי י-ה
אני לא מתכוונת לוותר הפעם אב הרחמן


אב הרחמן אבא יקר
תן בי את הכח לעמוד בניסיון הזה




(אבא.
תודה על ההזדמנות לשנות.
תודה על שנתת בי כח ואומץ לשאול אותה.
ולשנות. את כל המכתב.
אני באמת לא רוצה לפגוע בה. באמת.
אני גם לא רוצה שהיא תיענש בגללי.

אבל קשה לי לסלוח. קשה לי.

אני רוצה שזה ייגמר מתישהו. בטוב.
אני רוצה הרגשת הקלה.
אני רוצה להרגיש איתה בנוח.

אני רוצה שהיא תבין ולא תיפגע.

אני רוצה הזדמנות להביא לה את זה.
אין מצב שאני אביא לה ביד. קשה לי מדי.

אני צריכה הזדמנות נורמלית להביא לה את זה.

אני רוצה שהיא תקרא ותבין.
ותחזיר לי תשובה.
ושזה ייגמר כבר מתישהו. בטוב.

מבחינתי בטוב זה אפילו שלא נרגיש בנוח אחת עם השנייה.
רק שייגמר.

אבל כן, אני אשמח אם אפילו נרגיש אחרי זה בנוח אחת עם השנייה.

וואו אבא.
כמה חשבתי עליה בשבוע האחרון.
כמה התפללתי שיקרה כבר משהו.

ואז היא לא מבינה כלום.

אוי. אבא.

בבקשה. בבקשה ממך שזה יהיה טוב.

שאני אמצא הזדמנות נורמלית להביא לה את זה.
ושהיא תבין.
ושזה יסתיים.

אבא. בבקשה.


אבא תודה על הרגיעה. תודה שנתת לי להירגע קצת.
הזדמנות לחשוב מחדש ולכתוב בפחות בוטות ופחות פגיעה. תודה.
תודה שנתת לי אומץ בכלל להביא לה את זה שבוע שעבר.
זה הכי לא מובן מאליו.

אשא קולי אל השמיים
מלבד התפילה לא נותר בי דבר
אולי אמצא מנוחה לנפשי
רפואה ללבי הנשבר

אבא.)

ולחשוב שזה לא באמת יגמר עוד שנתיים

 

גם כשאני אחשוב שזה נגמר, זה רק יתחיל

 

 

תואר ראשון ותואר שני.

פפף. עוד איזה שמונה שנים של סבל, חוץ מהשנתיים הקרובות.

 

 

איכ. הלימודים האלה הורסים לי את החיים.

 

 

 

 

(יכול להיות שאני גם מצליחה לקבל מהם קצת. בקטע של משמעת עצמית וניהול נכון של הזמן. אבל לא בטוחה שזה שווה את זה.)

תפסיקי להיות רגישה!!
תפסיקי!!
הבן אדם לא רוצה לפגוע אז אל תפגעי!!
אז מה שהוא יוצא קצת חייזר
וחסר רגשות
ואפילו די פוגע
אז מה
שחררי
יש לו כוונות טובות לחמוד