קמתי מאוחר.
לפחות זה היה יותר מוקדם מאתמול.
מפה לשם עוד בזבוז זמן.
ומתישהו ארוחת צהריים ותורנות.
אח"כ 20 דקות הייתי בחבורה ואז יצאתי.
לכמה שעות טובות. שהיו טובות לשחרור, אבל היו מעייפות גם.
חזרתי. אין לי כוח לארוחת ערב.
אין לי כוח להכין משהו לאכול.
אין לי כוח לכלום.
קצת מדברת עם חברה.
זה עוזר.
אבל גם מציף.
ושוב מתוסבך.
ואז לחדר כי מארגנים משהו. לפחות משהו אחד מועיל לעולם כן עשיתי.
טוב, אז שם הייתי ונשנשתי קצת.
במקום ארוחת ערב.
ואז שיעור.
ואני לא הולכת כי אין לי כוח לנסיעה, אין לי ראש ללמוד
ואני רוצה דברים אחרים... אני מבולבלת ולא מרוכזת בכלום!
אז עוד בזבוז זמן
ורציתי ללמוד לבד אבל חוזלש
ועדיין בזבוז זמן
ועכשיו אני כאן.
תוך כדי קצת כותבת לעצמי.
וכאן.
ולא יודעת מה לעשות עם עצמי.
לא באלי ככה עוד.
לא באלי להמשיך ככה.
אוף. כל כך רציתי לנצל ברצינות את השבוע הזה.
אשכרה שבוע אחרון. אני חייבת לנצל אותו!
חייבת!
ובכלל לא התקשרתי ולא סידרתי כלום.
אוף איתי.
יום מבוזבז.
