ואז אולי זה יהיה יותר קל ופחות חד?
כלומר, קיבלתי את ההחלטה הזו ממש מזמן, והגיע הזמן לממש אותה. ויש גם הסכמה, וזה דוצ. יותר משזה פוגע, זה טוב. (אבל זה עדיין קצת פוגע?)
אני כל כך מחכה שהאבן הענקית הזאת תרד. הלוואי שזה יהיה פתאומי ויצליח.
אז אני שונאת, מעכשיו. בעצם כבר ממזמן, עכשיו אני פשוט מודה בזה ומפסיקה להדחיק.
תגדירי "מודה", מתירה לעצמך, בשקט, בלב. בחיים לא בקול.
את יודעת מה היופי? שעוד גג 26 שעות, זה נגמר.
תפסיקי לפחד כל כך לפגוע, בינתיים את פוגעת בעצמך.
נהדר.
עוד מעט מסיימים עם כל העסק הזה. אבל באמת מסיימים, לתמיד בעז"ה.
הבעיה היחידה שתשאר הוא הזכרון המחריד שלי, הזכרון הטוב מדיי. (למה אנשים מקנאים בזה? הלוואי הייתה לי מעט שכחה).
יהיה טוב, אני מקווה.
ועכשיו לזכור, את שונאת. ואת חזקה. וזה עוד יממה מאחורייך. נשימות עמוקות. זו אחת ההחלטות הטובות שלך אי פעם ואת מקסימה. באמת. את אדם טוב בגדול, תאהבי את עצמך כי יש על מה.
יהיה טוב בעז"ה.

