שרשור חדש
תובנה*בננית*
הרבה פעמים יוצא לי לבוז לפתטיות. בין אם מדובר באבחנה נכונה ובין אם לא, אני מרגישה שעצם הזלזול מכניס רעל לנפש. מצד שני אני מרגישה צורך, לפעמים תת-מודע, לבדל את עצמי מאותו דבר פתטי.

חשבתי על פתרון. שתיקה.
שתיקה פנימית שמביעה עמדת נפש של חוסר ידיעה. להיות במעין יציבות כזו שמלכתחילה לא מרגישה מאוימת. שלא תהיה מחשבה שאני שייכת לאותה פתטיות.
זה מאפשר לעמוד מול הדבר ולבחון אותו בעדינות. ללא התרסה או זלזול אלא מתוך דיוק אמיתי. כך אפשר גם לשלול אותו תוך נתינת נימוקים. זה משרה נחת.
קשה לי לנסח את עצמי.

(@פסידונית העלית לי את זה עכשיו. מה דעתך?)
תודה בננית.פסידונית

את אדם מאוד... טהור. כיף לך.

 

הלוואי.*בננית*אחרונה
יש רגעים ויש רגעים.
מנסה למשוך את עצמי למעלה בכח.

תודה יקרה.
עדיף לא לנסות.נקודונת.
ואז לא ליפול.
אולימאדמוזל

לנסות קצת

 

לעלות קצת,  ואם תיפלי מגובה נמוך כזה זה לא יהיה כואב, (אפילו מחשל)

 

 

אבל גם לא לזוז?פסידונית


לא.נקודונת.אחרונה
התזוזה היא תמיד למטה.
אז אבא טוב כבר תרחם נער גבעות מצוי


על הבנים האהובים נער גבעות מצוי


וזכנו כבר לראות בשובך לציון ברחמים נער גבעות מצוי


תרחם על ישראל ותביא את הגואל נער גבעות מצוי


שיראה כבר רק אותך ואת גילוי כבוד מלכותך נער גבעות מצוי


את הציונים הארורים Solomonאחרונה
אז אבא טוב כבר תתנזם ..Solomon
..מאדמוזל

אני מבולבלת יותר מדי

 

מרגישה כשיכורה מתנודדת

מדדה ונופלת

 

בוכה וצוחקת

צוללת לתהום

יורדת עמוק

ומחפשת אלמוגים

 

כנראה שאם לא מצאתי

או שאין אלמוגים

או שזה לא מספיק עמוק

 

 

נקודה למחשבה, הלא כן?

 

אולידלת ורודה
ואולי לא
התרוקנתי.טוב נו..


כמה התאמצתי לא להגיע לזה.נקודונת.
למצב רוח המגעיל הזה.
להרגיש שוב שאני לא מצליחה. שוב להתייאש.
הכרחתי את עצמי לנסות להצליח.
דפוקה. אין לך סיכוי.
מוצשפרפר נחמד&
לילה
אין בי מחשבות
רק לברוח. לברוח רחוק
..אישיות
עבר עריכה על ידי אישיות בתאריך ז' באב תשע"ז 02:20
עבר עריכה על ידי אישיות בתאריך ז' באב תשע"ז 02:09

 

קשה להשלים עם עצמיך

קשה לי להשלים עם עצמי

לא אוהבת את עצמי

זה פתטי לנסות לחיות עם עצמיך וזהו?

 

כמה המקום של החברה צריך לתפוס?

כמה הוא צריך לתת כוח, או שלבנות את הכח מתוכך?

נשמע אידיאלי, אבל מציאותי גם?

 

זה דוהה בי וזה מפחיד

לא רוצה לחזור לשם

לא לא

לא רוצה לרצות להיות שם

לא רוצה שזה יתחשק לי בכלל

בבקשה

שהמחשבות האלו ילכו ולא יחזרו

מה הם הופיעו פתאום? מה הקשר?

אתן לא רצויות בכלל

פתטי. נקודה.משתדלת יותר


אושר. מוזר במידה כלשהיא. מאמינה בכם(:V.I.P

אני מאושרת סתם.

האושר שלי תלוי בדברים רגעיים. תקופתיים.

באושר אני מוצאת נחמה למצב של חוסר מהבית

אני אוהבת כי אני בחוסר.

זו אהבה אמיתית, והאושר אמיתי.

אבל רגעי.

 (הערה: איך אושר רגעי הוא אמיתי? מה נחשב אמיתי? מזה רגעי? עכשיו טוב לי אז אני יאהב אולי?)

החוסר מקבל כל מהנה כאושר.

זה טוב. טוב להיות שמחים, להסתפק במועט..

זה לא טוב כשזה מגיע מחוסר.

החיסרון מערפל.

מטשטש זהות אמיתית.

נאבד ברוח של טוב והנאות רגעיות.

למה רגעיות? כי זה לא נשאר.

זה רץ.

מכאן, לאחר.

ושוב לשונה..

וגם כאן נחמד.

ושם?

..

רצים רצים..

רודפים אחרי האושר המזוייף.

שיקל! שימלא את החוסר!

 

מתי אדע מי אני?

מתי לא אהיה נתונה לרדיפה אחר השלמת חסכים?

מתי אדע מה משמח את נפשי? (עכשיו אני מבינה מה ניסתי לבטא בזמן שאמרתי שאני פטתית)

מה אני מעדיפה?

ומה אני אוהבת?

אז נכון.. מתוך ברירה קל יותר לבחור, לומר, להשוות.

ואז האמירה? גם היא מאבדת משמעות.

כי מי יודע ואולי מחר אומר אחרת..

 

אף אחד לא מכיר את הצד הזה שלי.

 

 

(וואו זה נשמע צבוע.. אני לא משתנה מתוך צביעות. לא משנה את עצמי. מתאימה את עצמי למצב..)

 

 

 

אני הסטרית.

 

 

שירים.

ריגושים.

אהבה.

הבנה.

חבר.

חברה.

שינה.

אוכל.

חומר.

רוח.

לבוש.

חיצוניות.

 

יש בי גם מידות טובות קצת. כך נראלי.

ומוטב שאאמין בכך.

אבל חיי.. מאבדים משמעות.

משמעות חיי משתנה.

צריך ליישם אותם.

לחיות חיים אידיאלים!

להאמין במשו כל החיים.

 

 

 

 

חילונייה. כופרת. מאמינה. ליברלית. דתיה. חרדיה.

זה מה שאני.

ופתאום אני חושבת.. לא צריך לחיות את העבר הווה עתיד.

צריך לבחור מה לחיות בהווה.

להחליט אלו חלקים מהעבר לקחת לעתיד ולהתקדם בהווה אול דה טיים!

החיים הם עכשווים. תשקיעי עכשיו. אפשר גם למען העתיד. אפשר למען עצמי.

למען עיצוב הזהת שלי מכרגע, לכל החיים!

בניית קומה .

הוספת נופך לאישיות.

כו... החיים, העכשיו... זה כלי מטורף!

משורש. לגזע. לפיתוח ענפים.

לא לעבור מענף לענף עוד לפני עיצוב הגזע. כי משם הנוף קסום יותר, או לפי כיווני ה'רוח' ו'השמש'. תרתי משמע.

עוד לפני שהשורש חזק, אמיתי, נשאר..

שלב אחרי שלב בהליכי החיים וההתפתחות הטבעית.

'כי האדם עץ השדה'

עץ. מערכת חיים מופלאה ככ שבה הכל מחובר בהרמוניה. מתחיל מהלמטה. רוקם עור עוד לפני שמסוגלים אנו לראותו. מייצב מבסס את עצמו. ולאט לאט. שלב אחרי שלב בונה קומה ועוד.. ועוד..

וכל המערכת הזו מחוברת יחד! אין תהליך מיותר!

בהיררכיה יפהיפיה.

כל שלב הכרחי לעיצוב השלב הבא.

 

אפשר להקיש מזה עלינו. המשפט הזה לא נועד סתם.

 

אדם צועק כשאין לו. וכשיש לו, לא צועק.

מקיף את עצו בחום ואהבה.

כל רוח קטנה מורידה אותו.

משפילה.

משאירה חריטות ושוחקת.

ומהר!! לרוץ לאושר!

לסייפוק שירגיע את הרעש!

את המבוכה..

 

ואז מוצאים את האושר בשקר.

בעניין שולי של רגע.

 

הי! וואו!!

מותר להזמין אושר! מותר לרצות להיות שמחים!

מותר לשמוח!!! מותר לשמח!

ויש לי סוד..

זה גם יכול להיות אמיתי!

 

הבעיה מתחילה שדברים שנוגדים אותי משמחים אותי. שאני מחפשת נחמה במקומות שלא מתאימים לי.

ומי אני??

אוחח שוב. ביצה ותרנגולת.

לא שוב.

סתם פריקה. ארוך>>V.I.P

כן חשוב לי שתקראו. תגיבו. תזדהו.
(נראה מי מסוגל לקרוא הכל;))

וואו. את כותבת יפהיומנים נשרפים
התחברתי להרבה ממה שכתבת..
תודה(:
תודה! תודה לכולכם(:V.I.Pאחרונה


רק להגיד שקראתי.שעות של אמת.

אין לי ממש מה להגיד.

בעיקר מזדהה עם מה שכתבת.

פשוט התחלתי...ואז הגעתי לסוףאור מ

 

ואוו את כותבת ממש יפה...כאילו זה פריקה ממש מושקעת

 

אהבתי שזה לא דיכאוני ודיכאוני ומתבכיין...אלופה שאת!!חיוך

 

לא לעבור מענף לענף עוד לפני עיצוב הגזע. כי משם הנוף קסום יותר, או לפי כיווני ה'רוח' ו'השמש'. תרתי משמע.-ואוו!גאון...

מחר. זה קצת מפחיד.נקודונת.
קצת הרבה.







אמן שיעבור כבר.
קמתיפה לקצת
עם געגוע כואב והבנתי
הבוקר שטוב לך לבד
🎶


זה דפוק להתגעגע
זה דפוק להתגעגע לבנאדם שאתה לא באמת מכיר
זה דפוק שהגעגוע הזה כל כך חזק וכל כך לא אמיתי
וזה דפוק שאני לא מצליחה להתגבר על הגעגוע הזה.
לפעמים הצד השני לא מרגיש כמו שאת חושבת שהוא מרגישמשה

לפעמים הוא השלים עם החלק הזה בחייו ורץ הלאה, לפעמים ברח, ולפעמים הוא עדיין שם.

 

עולם מאתגר, געגועים.

(גם לי יצא להתגעגע בשבת)

מעניין באמת איך הוא מרגישפה לקצתאחרונה
הראשון הכי כואב. ומקווה בשבילו שהוא לא נמצא באפשרות השלישית

זה לא כייף להתגעגע
((וזה עוד יותר לא כייף להתגעגע לבנאדם שפגע בך))

ואין מה לעשות נגד הגעגועים
אולי רק לתת להם לקצת זמן את המקום שהם דורשים
שבת חזון...חולות
יש לנו חזון
לחזור הביתה
אל הדיונות, החממות, מטע המנגו.
אל החול
אל המקום שבו נולדנו.
רחוקים כבר 12 שנה
מביטים כל שנה מחדש.
גוש קטיף לא שכחנו.
לנצח נצרים!
חשבתי.שעות של אמת.

חשבתי שאני חזקה. שאני יכולה לעמוד בסיפור הזה עוד פעם.

המציאות הכתה לי בפרצוץ. 

לא פיצית. את לא יכולה.

את גם לא תצליחי לעכל. 

אי אפשר לעכל אובדן. אני חושבת שהוא עדיין חי.

הלוואי שזה באמת היה ככה.

החיים מוכיחים לי שאני קטנה מידי כדי לעמוד בזה.

 

 

 

 

 

 

אין בי כוחות יותר.

בעע מעע מלך המשיחניגונא
אהה |כבש|
אני צריך לעבודחוני המעגל פינות
אני שונא לעבוד
רק הבנתי כמה לא.נקודונת.
בוווםשעות של אמת.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

-התרסקתי-

געגועבעיצוב
געגוע לרגע מרגש.
למציאות של הקשבה.

נפש חסרה.
בחרה בכך.
להשתחרר להשלמה.