נערךדלת ורודה
בא לי להיות חסיד קרלין..נער גבעות מצוי
לאיזה שבוע.. עם ההגייה והלבוש.. חח תענוג 
אתם מוכרחים להסביר לי יום אחדפסידונית
ממה נובעת ההתלהבות הגדולה שלכם מחסידויות.
הרבה... 
נער גבעות מצוי
ניגונים, הלבוש, השפה, התפילה, החיים, השמחה... יש בקרלין משהו מושך..
בעיקרון אצל הרבה זה פשוט חזרה הביתהקמנו ונתעודד
בס"ד
הייתי מהמר שרוב הציבור הדת"ל בא מבתים חסידיים.
מה????????????????????????????????גוזמבה
חסידיות זה פשוט הדרך לעבוד את ה' בחיות ופשטות ולהרגיש את זה אצל קרלין זה מאוד מורגש בתפילה
ואגב הלבוש הניגונים והשמחה מושכים!!!!!!!!!!!!!
החסידות היא דרך חיים של יהודי טוב ושמח
אוהב אותך ה
שהוא נאמן לה' בבית ובבית מדרש במכולת ובבית כנסת...דרך שמבוססת רובה על פנימיות התורה מתוך אהבתו יתברך ויראתו ומתוך אהבת ישראל והרצון להיות קרוב לאבא שבשמים .....
אין על החסידות-אבל לא על אלה שמשחקים אותה וכל היום צועקים ''חיות חיות אורות''
תודה חבר'ה, חיזקתם אותי.. וגם חידשתם נער גבעות מצויאחרונה
(כמה כיף היה להתחיל את השבוע)נקודונת.
קיבלת את שרצית, מרוצה?לא נשברים!
מצפוןאז אני אומר לך שאתה חי בסרטריעות.
שאני ממש בסדר
ושאתה לא מכיר אותי.
וגם, שאתה חייב להירגע.
מזדהה עם כל מילהלא נשברים!אחרונה
מוקדש לימאדמוזל
שמעתי היום וורט נחמד
העצבות מושכת אליה את היצר הרע
ואני חושבת שהיצר הרע מביא אפילו יותר עצבות והיא מושכת יצר הרע והוא מביא עצבו וכ'ו....
בקיצור אם לא רוצים להמשיך להיות עצובים כל החיים חייבים פשוט לתפוס את עצמך ולהתעשת
זה די מתנשא להתבכיין, למה את חושבת שמגיע לך יותר ומה שיש לך לא טוב?
אני לא מזלזלת בזה שאת מתגעגעת למישהו שנפטר, ואת לא מסתדרת בבית וכ'ו וכ'ו אבל זה פשוט לא סיבה מספיק טובה להיות בעצבות
אין שום דבר שיצדיק את זה!!!
ראה, רקורסיהמשהאחרונה
נעלמת.מפורקת.
בתוך עצמה.
בתוך כל הבאלגן.
זה אפילו לא זה.
זה סתם כי ככה.
כי רע.
ורחוק.
וזהו.
וכבר לא כאן.
🦄🦄🦄יוניקורן
יש לי הרבה. הרבה יותר מאנשים אחרים בני 20, הרבה יותר מאנשים בני 30 אבל בעצם אין לי כלום....
אני רק רוצה חברה אמיתית לשלוח אליה סמיילי של יוניקורן ושהיא תחזיר לי לב סגול וורוד
היו לי פעם הרבה חברות, אני יצרתי חברויות של שלוש ואבע, חסורה כזאת שווה שמחזיקות עד עכשיו.
אז איכה? אבאל׳ה. איך-ככה??? איך נשארתי בלי חברה אחת
איך אין לי עם מי לצאת ולצחוק ולשלוח הודעות וקבוצה של חברות זורמות בוואטסאפ.אז מה אם אני נשואה? אני בת 20! אז מה אם כולן במקום אחר בחיים. איכה ישבה בדד!
יופי קיבלת את מה שרציתלא נשברים!
כן ולא ביחד.נקודונת.
אני סתם.
וזה לא כזה נורא. סתומה.
..פה לקצת
אבל אין עם מי
אולי עוד מעט אשנא את עצמי
אתאכזב מעצמי
כי שוב אפול.
..מאדמוזל
לפעמים צריך להפסיק להיות כאלה
בואו נחליט שהמצב עכשיו הוא טוב כמו שהוא
נפסיק לשאוף
ננוח נשקוט ונשתוק
לא, זה פשוט לא ילך
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?טהר ליבנו
חורבן בית המקדש אתם אומרים? ובכן, בית המקדש חרב היום בדיוק כמו שהיה חרב בליל אמש, כמו שהיה שלשום וגם כמו שהיה חרב בשבוע שעבר. מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? אם חורבן בית המקדש כל כך משמעותי מדוע אין הוא משנה את כל אורחות החיים תמיד? שהרי החיים ללא מקדש היום זהים בדיוק לחיים ללא מקדש אתמול. מהו, אם כן, ההיגיון לנהוג היום באופן שונה מאתמול או ממחר.
נראה לי אפשר להשוות את זה ליום די דומה, אם כי הפוך באופיו, ליל הסדר. גם שם אפשר לשאול מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? הרי גם יג ניסן היה אחרי יציאת מצרים, וגם כב בכסלו. ובאמת אנו מצווים ועושים כל השנה כולה זכר ליציאת מצרים. בקריאת שמע, בתפילות, בקידוש ובעוד הזדמנויות רבות. מהו יחודו של ליל הסדר? תשובה לשאלה זו פשוטה, בליל הסדר אין אנו מזכירים את יציאת מצרים, אנו רואים את עצמנו כאילו יצאנו ממצרים. אנו חווים (מנסים, לפחות) מחדש את החוויה של עם שיוצא מגלות לחירות, מנסים לצאת מהמקום והזמן הספציפיים מאוד בהם אנו שקועים ולהתחבר לסיפור, להבין אותו בצורה הכי עמוקה שיש. ליל הסדר הוא שורש הזיכרון ליציאת מצרים. כל הזכרות השנה כולה יונקות מלילה זה, בו אנו חיים מחדש את היציאה הגדולה ההיא. לא ניתן כל השנה כולה לחיות חוויה זו, שהרי אנו חיים ופועלים בהווה. אך ללא לילה זה של חוויה מחודשת נתנתק מהעבר והמשמעות של ההווה תאבד.
דבר דומה אפשר לראות ביום כיפור. ביום כיפור אנו עומדים לתפילה מול הקב"ה כמלאכי השרת, נקיים וטהורים, מרוכזים כולנו בטוב העליון, ממצים את האני היותר פנימי והיותר נקי שלנו, חף מכל לכלוכי הזמן. נכון, תשובה צריך לעשות כל השנה, יותר מזה, מצווה לעשות כל השנה. אך לא ניתן כל השנה לחיות בתודעה טוטאלית כמו יום כיפור.
בנוסף, לא ניתן לקום בוקר בהיר אחד ולצפות לעמוד נקי כמלאך מול ה', הגעה לתודעה כזו ולמצב נפשי כזה לוקחת זמן רב ועבודה. מתחילים לעבוד באופן רציני יותר בראש חודש אלול, מעלים קצב בעשרת ימי תשובה ומגיעים לשיא רק ביום כיפור.
נחזור ללילה הזה. חורבן בית המקדש מטיל את רושמו בכל השנה כולה. החורבן מוזכר בתפילות השונות, בחתונות. אנו משאירים בכל בית אמה על אמה ללא סיד ועוד מנהגים שונים (שלא מעטים מהם לא נוהגים היום, עיינו אוח תקס). מהו יחודו של לילה זה? ע"פ האנלוגיה שראינו קודם, יתכן מאוד להגיד שכל השנה אנחנו זוכרים את החורבן, עושים זכר לחורבן וכן על זו הדרך. בתשעה באב אנחנו הולכים צעד קדימה, אנחנו רואים את עצמנו כאילו אנחנו רואים את בית המקדש עולה בלהבות, את העם יוצא לגלות לזמן לא ידוע, את אנשי נבוזראדן שוחטים כוהנים בבית המקדש, את השכינה גולה לה לאיטה ומשתכנת חזרה בשמים, רחוק...
זה מסביר עוד משהו חשוב לגבי היום הזה, אולי אכתוב כשיהיה לי כוח...
יפה מאוד.נער גבעות מצוי
יפה, תודהמשתדלת יותר
זה יפה.פסידונית
וואוווווולא נשברים!אחרונה
שמח או עצוב?לא נשברים!
אני לא יודעת להחליט מה הולך אצלי
שמח כי הכל דבש ברוך השם
ועצוב כי אני לא מפסיקה לעשות לעצמי בעיות והפעם ממש הגזמתי עם ההסתבכות
הטוב, הרע והמתסכלפסידונית
(בלי טוב ורע באמת, זה רק בשביל שלמות הכותרת.
המתסכל.)
פעם קראתי משהו על קטגוריות – הן בעצם אוסף של דברים שהחלטנו לשכן תחת גג אחד, לא תמיד עם סיבה. פשוט כי דבר אחד דומה לדבר שני ודבר שני דומה לדבר שלישי. זה לא אומר שבהכרח דבר א' דומה לדבר ג'.
אז מילים.
אנחנו מרגישים המון דברים, אבל מדברים רק מספר סופי של מילים.
אז לוקחים תחושה אחת, וגם משהו שונה לגמרי, ומכניסים את שתיהן תחת מטריה של מילה אחת שלא מסכמת כמעט כלום.
אנחנו קוראים לו אבאפסידונית
הוא לא באמת אבא. הוא המציא את האבהות
אנחנו קוראים לו מלך
הוא לא מלך. הוא המציא את המלוכה.
(אם היינו רוצים להתעדכן היינו קוראים לו נשיא או ראש ממשלה, וזה אפילו היה מסתדר יופי עם עניין הבחירה החופשית)
אנחנו פונים אליו בגוף נוכח אבל זה מוזר ואולי צריך להמציא גוף מיוחד בשבילו, ואפילו ייחדנו לו שם - אלוקים, אבל השם הזה לא אומר לנו בעצם שום דבר כי אין למה להקביל אותו. זה כמו אינסוף - אנחנו משתמשים במושג שאין לנו יכולת לקלוט כאילו אנחנו לגמרי מבינים אותו וזה מטומטם. אנחנו לא.
למה זה מטומטם?טהר ליבנו
כי זה פתטי.פסידונית
להשתמש במילה אינסוף זה פתטי?טהר ליבנו
התכוונתי באופן כללי יותרפסידונית
להשתמש במושג בלי שיש לנו איזשהו ידע לגביו.
אנחנו סתם זורקים מילה.
מזכיר לי*בננית*
נראה לי ששמעתי אותופסידונית
אם כי אני לא זוכרת איך הוא קשור ועל מה הוא מדבר בכלל
השאלה היא האם ידע לגבי דבר חייב להיות חיובי?טהר ליבנו
yes i haveפסידונית
אתה כנראה צודק באופן הגיוני
זה לא הופך את זה לפחות מתסכל 
(כי כשאתה שולל דבר אתה לא מתקרב ללדעת מהו
סך הכל ללדעת מה הוא לא
וזה די עלוב.)
שאלה נוספתטהר ליבנו
במילים אחרות - האם יש זהות בין עצם ההכרה לבין התיאור (החיובי או השלילי) שלה?
ממ נראה ליפסידוניתאחרונה
אולי לא בדיוק
אנחנו מכירים דברים דרך החוויה שלנו
אבל מסבירים אותה לאחר תוך שימוש בתיאורים
במקרה פה זה שונה, כי אין לנו ההיכרות שלנו, ואנחנו צריכים להתבסס על תיאורים (או על שלילתם)
בלי קשר - אולי כדאי שנעבוד שרשור?
קצת מביך לי פה 
אז ציון נמוךפסידונית
אבל ממש
והרגשה כזאת דפוקה
והנה כולם יגלו שבעצם אני ממש סתומה
ובאסה וזה
אבל נחשוב חיובי
2 דברים שלא הייתי מגלה בלי
קודם כל
שלא אכפת לי לספר
וחוץ מזה
שיש צרות גדולות יותר
את לא יכולה להיות סתומה. את יכולה לנסות להתאמץ*בננית*
...פסידונית
אני לא טרול
אני פשוט נורא רוצה לדעת.
הלחץ הזה.נקודונת.
קשה לי.
...נער גבעות מצוי
בית המקדש. שמעתי מאברך מאחת הישיבות החשובות שבית המקדש זה תוצאה של מדרגה בעם ישראל.
אם נמשיל את זה לחשמל. השפעת ד' יתברך וגילוי מלכותו ואהבתו אלינו זה בעצם החשמל כביכול, אנחנו מכשיר חשמלי שהולך ומתפורר מיום ליום, ובית המקדש זה השקע והתקע בינינו לבין גילוי כבוד ד'.
כשבית המקדש בנוי, כשעם ישראל נמצא במדרגה הזו. אהבת ד' אלינו ברורה וגלויה, הנבואה פורצת בנו, ואנו יכולים לדעת את רצון ד' בבירור. מלך צדיק ונביא מזרע דוד מאחד את כל עם ישראל מחדש בארץ ישראל, ומשפיע תורה בכל, סנהדרין של גאונים וצדיקים משליטים צדק ומשפט, הכהן הגדול מתפלל על שלמות העם ואחדותו, ומשפיע קדושה לעם. עם ישראל מאוחד בכל רגל מחדש, כשכל עם ישראל עולה ביחד לירושלים לחגוג לד' אלוהינו.
כל תאוותנו וחפצנו הוא למלא את רצון ד' ולקיים את מצוותיו ותורתו, נכון לגבי ימות מלך המשיח.
אבל, בעוונותינו, גלינו מעל שולחן אבינו. עיוורים באפלה. מזמן אנחנו כבר עצמות יבשות, וגם זה בקושי. עם ישראל התפזר בכל העולם, אחדות, אין מה לדבר. הצאן אבד! הצאן חזר לארץ, אבל שבור, רצוץ, בני ד' יתברך אינם יודעים מי הם. מנסים לחקות את גויי העולם, כשאנחנו צריכים להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש כשכל חפצנו ללמוד תורה ולעשות רצון ד' באמת, להתאחד תחת מלכות ד' בארצנו.
וד' רואה בצרותינו, וגואל אותנו, ד' רוצה שנשוב אנחנו אליו באמת ובאהבה אמיתית.
אבל שוב, מחלת הגלות תקפה אותנו פצעים קשים. עם ישראל עוד לא מאחה את קרעי הגלות, אמנם אנחנו באמת רוצים להתאחד, אבל הגלות שיבשה את הדעת ואת האמונה בד'. הגלות פשוט הרסה אותנו!! כבוד התורה, איה?! הדעות השתבשו, האמונות התערערו, השמחה לא שלמה, ולעיתים שמחה טמאה, רצון הבנים האהובים לא תמיד מכוון לרצון ד', הגלות שיבשה את ההערצה הנכונה, שבמקום להיות מופנית לד', למקדש ולקודש, מופנית לרוב למקומות אחרים וכשרים פחות.
בעצם, שום דבר לא שלם! עם חורבן מקדשנו, "נהפך לאבל מחולנו.. נפלה עטרת ראשנו". כל חיינו אינם שלמים!! כל השמחה, הקדושה, האחדות, המידות הטובות, לימוד התורה, האמונה, החיים, שום דבר לא שלם כשבית מקדשנו, הקשר הישיר והגלוי שלנו עם רצון ד' בעולם, חרב.
כל המעמדים האדירים והנשגבים של קרבן פסח בבית המקדש, של ההלל של כל עם ישראל כולו בירושלים, של הקרבות התמיד, של קרבן העומר, של ראש השנה בבית המקדש. של יום הכיפורים בבית המקדש! כהן הגדול כולו לבן, נכנס לקודש הקודשים, שאומר את שם ד' לא בקול אנושי, שכל העם מזדעזע ומשתחווה לכבוד ד', של הקפות המזבח, של ההודאה העצומה לד'.
שתשעה באב יהפוך ליום חג! שממש כל היום נשמח ונשוש, כי איזו סיבה תהיה לנו להיות בצער?! הרי אנו בארצנו הקדושה, כשבית המקדש בנוי ועם ישראל במושבותיו.
הבנים שוב בשולחן אביהם, ושוב השמחה הגיעה, והפעם היא שלמה!
אז לכן אנו זועקים אל ד' יתברך!!! חסדך לא תמו, ומעולם לא עזבתנו, והטיבות לנו חסדים רבים ועצומים, והנה השיבותנו אל אדמתנו ואל ערינו, ואל עיר קדשך. אך מה דאב ליבנו, כי שמחתנו איננה שלימה! ובית מקדשך חרב, ועם ישראל כצאן אובד, ותורתך הקדושה ככלי ריק, ודבר נבואתך זה אלפי שנים נבצר ממנו, ואפילו כעצמות יבשות לא נחשבנו. הן הביטה וראה את חרפתנו, ראה את עוניינו, ראה את מצוקותינו.
ד'!!! ראה בעמך, העם שנע אחריך בעיניים עצומות, שעשה רצונך באמת, כשכל חפצו ותאוותו - לעשות רצונך. והן עתה, עמך הזה, צאצאי צאצאיהם, כצאן אובד, אשר לא יודע ימין ושמאל, מפוזר, שבור, רצוץ, כואב, מתגעגע אליך באמת. הרי כבר למעלה מאלף שנים נחרב ביתך והצאן אבד, כמה יוכל לסבול?!
ד', עוזרנו! תעורר את לבבנו לרצות אותך באמת, ויתעוררו רחמיך עלינו, ותבנה את בית מקדשך, ותיגלה עלינו מהר מהר בימינו, כי כבר אין בנו כוח עוד לחכות לך!! מהר אבינו!! מהר רוענו בטרם יאבד הצאן!!! מהר אהוב. כי בא מועד וחוננו כימי עולם!!
במהרה במהרה בימינו, בעז"ה יתברך ויתעלה, ייבנה בית המקדש, וד' יתברך ישוב לשוש עלינו, כמשוש חתן על כלה, ויקבץ את שארית נידחיו, ויחזיר בתשובה שלמה אותנו במהרה, וינקום לעינינו את נקמת דם עבדיו השפוך, ועל כבוד שם מלכותו המחולל יפיל ממלכות וישפיל מדינות, וימליך עלינו את מלך המשיח, ויעמיד לנו כהן ונביא, ויוליך אותנו קוממיות ואור לגוים, וימליכנו לממלכת כוהנים וגוי קדוש. במהרה בימינו ממש אלו, יופיע עלינו לעינינו בכבוד מלכותו, ואז נשמח בשמחה שלמה וטהורה. אמן ואמן!!
"התנערי מעפר קומי, לבשי בגדי תפארתך - עמי"
..משתדלת יותר
וואואנייייאחרונה
תודה
..פה לקצת
אני אמורה להתחבר למשהו, להרגיש בחסרונו
כשאין לי מושג מה חסר לי בכלל
אף פעם זה לא היה חלק מהחיים שלי באמת
אף פעם לא ראיתי אותו
אפשר להתאבל על משהו שאף פעם לא היה נוכח בחיים שלי?!
ואולי בעצם, כאן מתחילה הבעיה.
תיסכול.נקודונת.
הכל לא מסתדר.
הכל קורס.
הכל בורח לי מהידיים.
זהו. כלום לא נשאר.
זאת פעם שנייה שפילוסוף עולה על רעיון שכבר חשבתי עליופסידונית
אני שוקלת להחליף מקצוע.
(אם כי הפילוסוף הראשון הרבה יותר נחשב והרבה יותר עתיק.)