פורום ריק ומוסתר (עמוד 1112)

אותי זה משחרר דווקא.

המשפט כשמיישמים אותו משחרר, סתם ככה הוא עצוב ונוקב (לעניות דעתי)

אם כי כשאתה משתחרר וכל השאר נשארים תקועים שם זה איכשהו נותן לך כוח

אבל אני לא יודעת עד כמה אפשר באמת לשחרר.

 אנחנו עד כדי כך באמת לא שמים לב לאחרים?

 

תת מודע חזק?

אנחנו שמים אליהם לב יותר מידי.

אנחנו פתטים ומידי פרדוקסלים 

זה שרודפים אתכם על מה שאתם עושים לא הופך אתכם לצודקים

אנשים שרדפו צדק ושלום ואמת נרדפו בגלל מה שהם האמינו בו

אבל כך גם (בלי להשוות) סטאלין והיטלר. וישו.

אז בבקשה, כמות האנשים ששונאים אתכם לא מהווה מדד לצדקת דרככם.

תודה שהייתם איתנו.  

 

כל כך נכון. ולא רק מהסיבה שכתבת.

לאהוב דברים של חנונים זה להעז: 'אני כלכך בטוח במגניבות שלי שאני מרשה לעצמי לאהוב דברים של חנונים.'

או יותר טוב - לא להרגיש צורך להיות 'מגניב' כי מה אכפת מה אחרים חושבים?

אבל זה השלב הבא.
אני חושב שכל אדם צריך את השלב של לעשות דווקא.

הברקה גאונית

העתיד בהחלט נראה משופר יותר

אז למי אכפת איך הוא יהיה באמת

העיקר שכרגע אני נהנית מלחשוב שהוא יהיה טוב.

בבקשה אל תקישו מהחיים שלכם לחיים של אחרים.

יופי שטופי, כיף לשמוע שד' עוזר ושהכסף מגיע משמיים ושהמשפחה פשוט מחכה לעמוד לרשותכם בכל רגע נתון ושאבא שלך מת להסיע אותך חזרה מהלימודים. פחות כיף לשמוע אחר כך הרצאה נלהבת על חיים של תורה ועל הקרבה ועל פשטות ועוד מילים יפות שכאלה.

בתודה מראש

האגו  סבור שלא

המציאות מראה שכן

ואיך אני עומדת לעבור את החודש הזה.

*פאניקה*

וההחלטה צריכה להיות ביומיים הקרובים.
היא החלטה מידי מכריעה.
אני לא מסוגלת לעשות אותה.
אני מפחדת.
אני לא מצליחה לחשוב בהיגיון.
הכל לא טוב.
שום אפשרות היא לא הנכונה בשבילי.

זה מפחיד מידי.
כמעט לא אפשרי.
אני הורסת לעצמי את החיים, לא מ,נה מה ההחלטה.
הכל יצא גרוע.

פנינים מזכוכית שגאות בזכוכיותן הן סתם יפות)

כי אי אפשר להיות פנינים מזכוכית, זה כמו להיות אדם שהוא בעצם דג. אז מה אם הוא יודע שהוא דג, הוא עדיין לא אדם)

איזה כיף לנו.

שביסודי היה לנו בכיתה ילד עם פיגור קל ובין השאר היו לו בעיות דיבור, כל הילדים התרחקו ממנו ולא הקשיבו לו כשהוא ניסה לדבר איתם. אני הייתי היחיד שניסיתי להבין אותו, זה היה לא קל וזה לפעמים לקח הרבה זמן אבל הוא היה ממש מתמלא מזה - היו לו אח''כ כאלו מבטים של סיפוק ושמחה (והוא כל הזמן חיבק אותי, זה היה מציק ) ואני חושב שזה גם עזר לו לקבל ביטחון לדבר עם אחרים, הטוב שראיתי שזה עושה לו היה שווה את זה.

אולי תנסי לדבר עם הילדה הזאת, לפעמים הביטחון מהסביבה הוא עצמו ממש גורם לשיפור.

שאמא של הילדה הזאת התנגדה לזה שאחותי תהיה בכיתה של הבת שלה, עוד מכיתה א'
וזה כנראה שודר/משודר לילדה ומשפיע על היחס שלה והסבלנות שלה כלפיה

גועל נפש

והייתה ילדה אחת בכיתה שלה כמוך
שתהיה לה סבלנות להתייחס אליה, להקשיב לה

כואב לי שהיא צריכה להתמודד עם זה יום יום
אבל ב"ה טוב לה בבית הספר והיא לא מוכנה להחסיר שום יום

אולי אפשר לנסות ליצור חברות כזאת. למצוא ילדה עם מידות טובות ולדבר איתה שקצת תתקרב אליה, אפילו להתחיל בצורה מאולצת עם קצת 'שוחד' (כמו שנאמר 'קנה לך חבר').

 

ואם טוב לה בבית הספר זה כבר טוב.

לחשוב שעושים לה טובה
שהיא איזה פרוייקט חסד של ילדה בגילה

וגם אין לי כל כך איך לעשות את זה
אמא שלי דיברה עם המורה והיועצת
הן עושות כמה שאפשר

הערב הגעתי למסקנה
יש לי שני אחים עם בעיה
אחת מאובחנת
השני צריך אבחון דחוף, כמעט הזמנתי לו משטרה שתאבחן אותו או תיקח אותו לאיזה מוסד סגור שיעשו ממנו דמוי אדם

אז ילדים,במצב הזה? התעללות

יש משפטים מהיסודי על הדיבור שלי שאני לעולם לא אשכח
אנשים דפוקים

בהצלחה ילדה. במה שזה לא יהיה

אבל לא אותי שאלת

 

 

 

סתם. אני חושבת שהפתרון הוא פשוט להעלות נושאים בוגרים יותר

זה לא יבוא במקום השרשורים האחרים או על חשבונם אלא בנוסף)

ומזלזלים בזה.
ואם אני כותבת משהו יותר בוגר אני מצפה שיענו לי משהו רציני ולא "אניייי ללאא חושבבתת".
מבאס שזה כל התגובות בזמן האחרון.

אין הרבה מה לעשות,
רק לקוות שבחופש כל הישנים יחזרו ואז יהיה טוב.

להשתדל להעלות שם את הרמה,
בתגובות,
להעלות שרשורים כמה שיותר ברמה עם תוכן וכיו"ב,
ולאט לאט מי שמציף בשטויות ירגיש שלא בנח (אולי..),
ואו שיעלה את רמתו, או שפשוט הפורום לא יעניין אותו והוא יעזוב.

 

 

(עד כמה זה יעזור,לאיודע, אבל זה יעזור במשהו)

נגיד היום היו שם כמה תגובות ראויות לשמן (שלי. וגם של עוד כמה זוטרים. טובבסדר. של כמה וגם שלי הזוטר)

עשיתי פעם אוסף תיוגים של כמה שאם הם יחזרו הרמה תנסוק לאיזור מאדים-ונוס....

אתה מוזמן לאישי אם בא לך לפרוק. בשמחה.

והמודעות שלך לעצמך כואבת, אבל לפחות את יכולה להבין מה עושה לך טוב ומה פחות.
וקצת יותר סליחה עצמית תמיד מועילה.

אני לא אגיד לך לא
אני רק אגיד שזה לא שווה.
לא משנה מה את רוצה להשיג באנורקסיה, זה לא שווה.
אז תחליטי לבד

(אפשר לשאול למה יש לך בכלל את הרצון הזה? רק אם אפשר)

מצטערת אם לא רצית שיגיבו..

אממ. אני לא רוצה להרזות.

יש לי רצון אחר אבל אני לא רוצה להגיד אותו

ואני לא באמת אהיה אנורקסית.

וכל דבר שאני יכולה לחשוב עליו מפחיד אותי

אבל אם את אומרת שלא תהיי אז בסדר..

רזה דקיק.

אמנם לא אנורקסי, אבל הייתי לא רחוק משם כשזה היה רלוונטי.

 

לא כדאי. זה לא נחמד ולא מועיל, ובמקרה של בנות זה אפילו רע עוד יותר.

אחי היה אנורקס

 

אני מכירה מישהי אנורקסית שהתאשפזה המון פעמים

 

ואני בעצמי אם אני ירד עוד קילו 1 אני יהיה בתת משקל

 

אז אולי אני קצת מבינה ויש לי זכות לדבר

 

 

אל תדאגי, אנחנו לא נהיה

לא נהיה בכלל

אבל נכון, זה לא אנורקסיה

השאלה אם זאת ירידה פתאומית במשקל או משהו שקיים מאז הוא מעולם.