פורום ריק ומוסתר (עמוד 1111)

קושי גורר כאב,
כאשר הכאב גורר אחריו קושי,
וחוזר חלילה...

תלוי סיטואציה

 

את צודקת במה שאת אומרת, אבל סך הכל, המקום הזה נועד לפריקה.
כן. המקום הזה דכאוני. אבל זה העניין שלו.
אני לא חושבת שזה המקום להזכיר שיש טוב, כי לפעמים זה רק מפיל עוד יותר ומקשה.
את מדהימה במה שאמרת, פשוט אנשים שכותבים פה רוצים לפרוק ולכתוב בלי שיעירו להם על דיכאוניות.
כי זה המקום, והוא מאד עוזר להרבה אנשים. (ממש לא מזלזלת במה שכתבת ומעריכה מאד, פשוט לא בטוח שזה המקום)

העתיק את כל הספר למחברת
(או את רובו)

איזה כיף לשמוע שככה. היית בבית?

2?? וואו באמת כיף. 

מאיפה הם צנחו עליך הספרים? איזה כיף לך, תהני ואשמח לביקורת אח''כ

את את.. פף גדולה. אשרייך

זה באמת טוב

 

 

שבוע טוב ומבורך גם לך. וחודש טוב בריא ושמח

תודה על התיוג.

 

 

(אני כותבת לך כבר.)

כן. רק עם אחים שלי
בלי אורחים שונים ומשונים

לקחתי מהספריה. ושנים לא קראתי
קראתי את שירה גאולה- האמת; עם כל מה שדיברו עליו, ציפית להרבה יותר

אמן. שיהיה חודש טוב ושמח לכולנו!

(מחכה )

גם אני קראתי אותו השבת וכללתי אותו ברשימה של הדברים הטובים!

לבד לי.

זה חייב לקרות מתישהו, אחרת המתח מצטבר ומצטבר בלי גבול עד שקורסים לחלוטין

אחרי שבכיתי.

אני כאן
כלומר, אם את צריכה מישהו שיקשיב

(אל)

ממש לא.

ממש ממש לא.

וגם מי שכביכול חי במתח גבוה,
חי במתח נמוך ממה שהוא רוצה בגלל מה שאת מציינת.

לאף אחד לא קל להיות במתח גבוהה! כולם עוברים רכבת הרים עצבנית בדרך לשם. העיקר הוא לא להישבר ולהמשיך.
אל תקשיבי למה שאנשים סתם אומרים...

באמת

זה עוזר לי קצת להזדקף
(כמה שטיפשי)

העולם הזה שבור
וכשאני אומרת את זה אז אנשים לא ממש יודעים מה להגיד. נדמה להם שזה איזה רגע אקסטטי חולף
תראי כמה נחמד פה, את יודעת, חיים
(שיח אילם בד"כ)
ולי בא לצרוח
אתם בתוך מערבולת שיגעון
בתוך רכבת שטסה ואתם בכלל לא שמים לב (כי כשכולם בתוכה אז ביחס לאחרים הכל עומד יציב)
ולפעמים כל מה שאני רואה זה רנטגן של כאב, כזה שעוקף את כל העטיפות היפות והנעימות
כזה שדוחף לך אגרוף לפרצוף עם דו"ח מבקר מאיים ולא נותן לך לברוח
לפעמים אני מסתכלת מבועתת על המציאות
אנשים רצים מדברים על דא ועל הא, עושים דא והא, מדברים קצת על ערכים שיתבלו להם את החיים ועוד הרבה על איך מסתדרים עם הכסף והילדים, אתם יודעים בעיות לא פשוטות בדור הזה
אבל מה עם להסתכל בעיניים? לעצור? לשאול מי ברא כל אלה, לשאול מה החובה שלנו בכל הסיפור הזה?
אני באמת מפחדת להגיע למעלה. להבין שהחמצתי.
יש פה דור מוחמץ
(משקים את הצמאים חומץ)
יש פה נשמות אבודות וכולנו אדישים
אני כבר לא עומדת בדציבלים של הנשמה שלי. זה מביא אותי לקריסה ממשית

ואם נדמה שאני מגזימה אז כנראה אתם גם מחוץ לסיפור. וזה בסדר, פשוט אני מחפשת את אלה שבפנים כי נמאס לי להיות לבד
נמאס לי לכאוב לבד, לחלום לבד, להתרסק לבד

מבטיחה. את לא לבד כי כולנו מפחדים להרגיש כמוך.

האנשים החכמים, העמוקים, החדים, הדורשים, ובעיקר - המחפשים...?
באמת עולם של פחדים. כולם מפחדים ואף אחד לא מעיזים לדבר את זה.
בא לי מקום שבו מדברים על פחדים ונותנים להם מקום ומצליחים לגבור עליהם

בא לי להקים תנועה שתאגד את כל המחפשים
אבל מה יהיה בה
ואיך זה יכול לקרות
ומי בכלל ירצה להיות שם

הדור הזה, המלא בריק וחללים, כל כך קשה לפיצוח (אני לא ממדרת את עצמי)
אם היינו מרשים לעצמנו טיפה לגעת בכאב כנראה היינו מתפרקים
אני מניחה שזו סיבת ההדחקות.

בא לי לגדל מנהיגים חזקים, עם עמוד שדרה, עם עוצמה. אבל אני צריכה להיות כזאת, ואני מרגישה שאין לי איפה ללמוד את זה.
מידי פעם פוגשים אחד כזה. אבל זה הבזק נדיר וקצר.

אני נשארת בלי מילים
חיבוק יקרה.אני אוהבת אותך ועומדת מאחורי כל מילה

(טוב שיש אותך להיזכר שהאנשים האלה קיימים על פני הגלובוס ואפילו אני מכירה אותם)

(אוי נו)

בכל ליבי

באמת. יש כאלה שגם את זה לא.. ולגיטרה אין משהו "במקום".

לכל אחד יש את החבר הטוב הזה שאוהבים יותר ממה שהוא אוהב אותנו.. משום מה יש לאנשים נטיה לרדוף אחרי אלו שקשים להשגה..

(לפעמים צריך להיות כזה כדי שיעריכו באמת את האהבה שאת נותנת.)

אני יודעת שהיא אוהבת אותי היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי והיא העריכה את האהבה שלי כלפיה...

אבל מה לעשות שיש בנאדם אחד שהיא אוהבת יותר ממני והבנאדם הזה הוא בעצמו לא ככ חפץ בחברות שלה 

אז היא רודפת הבן אדם ואני מנסה לא לרדוף אחריה בשלב מסוים אני פשוט מחליטה ללכת להיות עם עצמי... לחשוב... מה יהיו ההשלכות אם אני אחליט שזה נגמר איתה... אני מבינה שזה יהיה ממש כואב אבל לא כמו הכאב שיחזור על עצמו כל יום מחדש ופתאום היא באה... ואני נמסה אני מבינה שזה יהיה פספוס ואני לא מסוגלת לוותר עליה, לא מסוגלת לכעוס ,היא מחבקת אותי מנשקת אותי ואומרת לי שהיא אוהבת אותי... היא הולכת... ואני מוצפת כאב 

בסוף יהיה טוב. היא תבין מה נכון.

 הבעיה היא שאין כל כך הרבה זמן עד ה"סוף" ,

הסוף הזה הוא עוד שבועיים... אנחנו נפרדות 

 

לרגע חשבתי אם יכול להיות שהיא מנסה להתרחק כדי שלא יהיה לי כואב כשנפרד אבל מחקתי את המחשבה הזאת ...היא חכמה מידי בשביל לחשוב מחשבה כל כך מטומטמת

מה עם לדבר איתה? לא יילך?

 

את לא חייבת, אני אישית לא הייתי מסוגלת לעשות את זה, אבל ניראה לי להעמיד את הדברים על השולחן פשוט יסביר לה והיא תבין.

אני גם חשבתי על זה אבל אני מפחדת שפשוט אני מתחילה לדמיין בינתיים זה במצב הזה כבר 4 ימים 

ואני רוצה להיות בטוחה שהיא באמת מתרחקת ...(כמובן שעדיף שלא ואני רוצה להאמין שלא)

כי יכול להיות שזה נובע מקטנוניות וקנאה...מה שממש לא מתאים לאופי שלי אני רוצה לדעת שאני בסדר...

אז אולי פשוט תשאלי אותה?

זה יכול לחסוך לך הרבה אחכ..

אבל משום מה הרבה אנשים נוטים לחשוב אותה.. זו דרך התמודדות של אנשים להפחית את הרגש לאט לאט וברגע שזה נעשה על ידם זה כביכול קל יותר מאשר שזה נעשה בעל כורחם..
דיברת איתה על זה פעם באופן רציני כלומר ניסתן פעם לפתוח את הקלפים ומה באמת כל אחת מרגישה..?

אנחנו לא הרבה זמן ביחד 

בעצם אנחנו יחסית ממש קצת זמן ביחד

זתומרת אני די באותו מצב..
זה קשה פעם עשו באחד הפורומים באיזה מצב עדיף להיות שאתה אוהב מישו אבל הוא לא אוהב אותך באותה עוצמה או שמישו אוהב אותך פחות ממה שאתה אוהב אותו לא ידעתי מה לענות אני לא אוהבת ככ לענות לסקרים אני עונה סתם לעצמי.. ומצד אחד יש אותה שאני אוהבת ברמה אחרת ומצד שני כל בנא אחר שאוהב אותי אני לא מרגישה את אותן עוצמות כלפיו.. וככה אני די מסתבכת בנות רוצות ומצפות ממני למשו אבל אני לא יכולה להחזיר אותו דבר כי יש אותה.. והיא כן היא נמצאת שם מידי פעם היא מתקרבת ואני בעננים ואז היא מתרחקת... והולכת אל מישי אחרת שלא בדיוק מגדירה אותה בתור החברה הכי טובה וזה צובט כי אני כן רוצה אותה
זה כמו מעגל בלתי נגמר..
בשלב מסויים לומדים להשקיע את הכוחות בבנא שרוצה אותך למרות שאני לא דוגלת בשיטת החברה הכי טובה אין דבר כזה וזה סתם כואב.. כרגע יש לי הרבה ידידות..) מידי פעם כשהיא מתקרבת אני נמסה אני אוהבת אותה וגם היא אוהבת אותי יעידו הימים האחרונים.. אבל מתישהו לומדים להקהות את הרגש שגם כשהיא מתקרבת הלב לא קופץ כמו פעם יותר מדלג..

(רציתי להזדהות ויצאה לי פריקה.. סורי.. אני ממש מבינה אותך בקטע הזה.. זה קשה. בהצלחה!)

שאת מוצאת בהן עניין זתומרת נושאים משותפים סתם ידידות..
או שאת לא תוכלי למצוא מישי שתרגישי לידה אותו דבר..?

אבל אצלה זה משהו אחר...

מעולם לא התחברתי ככה לבנאדם

אנחנו אותו אופי...אותם מחשבות(אבל לגמרי)אותם מצבים פחות או יותר...עברנו את אותם דברים

ואני לא חושבת שיש עוד מישהי שאני ארגיש איתה ככה

מעצבן ומתסכל אותי שיכול להיות שהבעיה היא בי 

ואני סתם קנאית...לא יודעת לפרגן...אפילו לחברה הכי טובה(אני מקווה)

 

שבי עם עצמך ותחשבי כמה דקות אם עשית משהו. אם לא- תנסי לשאול אותה איכשהו. את לא חייבת לגשת אליה בעצמך, את יכולה לשלוח גורם שלישי שינסה לגשש בעדינות..

בוא נאמר שישבתי עם עצמי גם יותר מכמה שעות...

ולא עשיתי כלום בוודאות!

הפרטים קצת מסובכים ואני לא יכולה לפרט...

אני פשוט מצד אחד רוצה לדעת שאני לא רעה אנוכית ואגואיסטית כמו כולם

מצד שני אני לא רוצה לגלות שהיא באמת מתרחקת

אני יודעת שזה ישבור לי את הלב

סומכת עלייך. את יודעת מה הכי טוב לך בסיטואציה הזו.

אבל.. את מעדיפה שזה פשוט יקרה בלי שתרצי? הרי אם זה קורה אז זה קורה, ואם אפשר לעצור או למנוע את זה אז עדיף שזה יקרה כמה שיותר מוקדם, לא?

לדעתי אם היא תדע מזה היא תשתדל להראות לך שלא, והכל יחזור לעצמו.

 

עזבי אותי. אני סתם מדברת ואני בכלל לא יודעת איך את מרגישה. אני עוצרת פה. הרבה בהצלחה. סומכת עלייך שתעשי את ההכי טוב בשבילך.

היא לא מתרחקת כי עשיתי לה משהו...

אני יודעת שהיא אוהבת אותי...עדיין

יש בת אחת (אני חושבת) שהיא יותר אוהבת ממני מה שגורם לה להיות איתה כל היום

אבל בגלל שהיא איתה כל היום אז היא מתרחקת ממני

היא באה אליי רק כשאני מגיעה למצב נוראי כשאני רואה שהיא גם לא כל כך מתייחסת אליי במשך היום

אז היא באה לראות אם הכל בסדר וכמו שאמרתי אני נמסה סולחת לה מיד ומחליטה שאני אבדוק אותה עוד יום אחד ושוב הכל חוזר על עצמו...

אבל עם אותה הבת אין את אותה תחושת הזדהות אין את אותן מחשבות אותן הרגשות אז למה?

קשה לדעת למה אנשים נמשכים לבנאדם מסוים.. יש זוגות הזויים שני קצוות שונים לגמרי ויש כאלה קופי אחד לאחד קשה להבין את זה.

(את כועסת עליה? נשמע שאת לא סגורה על עצמך בזה.. יכול להיות שהיא מרגישה כעס ממך?)

 

 

אני פשוט פגועה...

מכירה את ההרגשה.

 

 

 

צד שלישי זה לא הכי טוב.. @טוב נו.. (לא מתייג לי..)

דברת איתה פעם באופן גלוי? היא ילדה שאפשר לדבר איתה גלוי או שהיא תתחמק ותכחיש?

זה קורה לכן הרבה או שזו פעם ראשונה יכול להיות שסתם עובר עליה משו?

תנסי לחשוב למה בעצם היא מתרחקת ממך קרה ביניכן משו קרה בין הילדה ההיא שהיא הולכת אליה משו כלומר היה להן איזה משהו שגרם להם להתקרב?

ולפעמים זה סתם תקופות וזה עובר...

היא מסוגלת לדבר באופן גלוי וביני לבינה אין שום מחיצות כלשהם כשאנחנו מדברות

היא אמרה לי שזה רק איתי ככה...

 

צריך שמישהי שלישית תרמוז לה את זה.

אבל לא בטוח שזה מה שאת רוצה.

 

שוב, אני לא יודעת איך את מרגישה אז קשה לי לענות....

טוב אני מכירה אותה הכי טוב בכיתה למרות שאני איתה הכי פחות זמן 

אבל לא אני לא הולכת לרמוז אני כנראה אומר לה זאת בעצמי 

כשאהיה בטוחה שהדמיון הפרוע שלי לא עובד שעות נוספות

 

למרות שאני יודעת שזה תירוצים כי לא בא לי להאמין

אולי כדאי באמת שתדברי איתה על זה

סביר להניח שלפעמים אנשים עושים את זה לא מתוך מודע. ולפעמים כן. דברי איתה..

בהצלחה!

 

היא כנראה עושה את זה בחוסר מודעות 

ואני מרגישה עכשיו פשוט רעה...

כי אני עדיין לא בטוחה למה זה היה ואם זה בכלל היה כי כשאני מדברת איתה היא מתנהגת כאילו כלום לא קרה והיא ממשיכה לצחוק איתי לדבר איתי ולהיות החברה הטובה שלי...

אוף...

וזה מה שגורם לי לא לענות לה כשהיא שואלת אם קרה משהו...ואם זה קשור אליה...

למה הכל חייב להיות כל כך מסובך...

 

אני יודעת שברגע זה אני עושה משהו מטומטם... ( אם את קוראת את זה...כן את! ואת יודעת שאני מתכוונת אלייך אז תגידי לי והכל יבוא על מקומו בשלום..) 

 

אני ...מצטערת אם טעיתי...וקשה להבין שיש את אפשרות הזאת.. לא כי אני אבין שטעיתי כי אני אבין שאני רעה אנוכית ומגעילה אני פשוט ...חשבתי אולי שאני לא כמו הרבה מבני האדם ...אותם אנשים שתמיד שנאתי ולא הבנתי... אוף.. אני כמו כל אותם אנשים ואני מפגרת שלא הצלחתי להשליט את השכל שלי על הרגש שלי זה בסך הכל כמה דקות של היגיון בריא...כמה כבר זה דורש ? אוף לעזאזל איתי...אני חסרת תקנה ...אוף...

 

לפחות אני מבינה ברגע זה שעדיף לדעת שטעיתי...מאשר לאבד אותה בגלל טמטומי הרב...

את לא חסרת תקנה!

וטעויות קורות וחברה לא מאבדים בכזו קלות במיוחד לא אחת כמוני

אני באמת מצטערת..

לקח קצת זמן לקלוט שזאת שאני מגיבה לה זו את..

ואז קלטתי שאני הרעה בסיפור

מורכב לי קצת בזמן האחרון

אבל כמו שאמרת אני חכמה בשביל להתרחק בשביל שלא יהיה לי קשה

 

סליחה על זה.

וגם על זה שלא הזדהיתי ישר כשקלטתי שזו את..

 

(אני עדיין בשוק ממני שכתבתי הם ולא הן כדי לטשטש )

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ו.. את לא אמורה להשליט את השכל על הרגש אנחנו לא רובוטים.

מותר לתת ללב להוביל אסור לתת לו לשלוט ואסור לתת למוח לשלוט הם צריכים להסתדר ביחד כל אחד מהם נותן לנו אופציות שונות להתמודדות ומשם צריך להמשיך בהזדמנות אני אסביר לך על זה...

היא באמת לא התרחקה ממני

היא התקרבה לאחת אחרת

אבל זה כן כאב לי!

כי הקירוב אליה יצר כביכול ריחוק ממני 

ריחוק של יומיים וחצי וזה כאב כי זה היה בבום

חשבתי שהעניין אם אותה הבת צריך להסתדר מתישהוא אבל יומיים וחצי?!?! אולי אפילו שלושה...

אז התחושות האלה לא הגיעו סתם

 

עכשיו כבר לא מכאיב אני יודעת שגם קירוב פיזי אליהם לא ירחיק אותה ממני

 

אז התחושות שלי היו מוצדקות...חלקית

ואני לא יודעת איזה פרצוף מתאים פה אז אני אשים את שתיהם...

 

             

זה מפריע בעין

אה כן ו.. *משו

אין מה לעשות אם אני אומרת משו אני כותבת משו.

למה לכל ספר יש סוף טוב.
למה הכל בסוף ורוד?

 

מבססים את הסיפורים והסרטים על החלומות שלהם, לרוב החלומות שלא הצליחו או שלא אפשרי להם להגשים...

שבחיים שם נוצצים פחות יוצאים הרבה פעמים סרטים עם סוף עצוב ונכון ואמיתי...

ויש איזה סרט שנגמר לטובת הרעים, בהזדמנות

בהזדמנות,
תודה

יש מצאתי, כאוס, יש מצב שהוא ביוט יוב, ראיתי אותו לפני שנה ואם זוכר די סבבה

 

אם יש איזה קישור או משו אני אשמח,רק אם)

באלי להיכנס לבעיות של אחרים

ושלפחות להם יהיה טוב

מספיק אצלי גרוע

לפחות בדמיון נעשה נחמד

זה רק עושה להרגיש יותר רע.

ולא, סוף הולא תמיד ורוד.
יש סופים שנגמרים גרוע.

לענות?

לא משנה. אני לא יודע מה העניין אז לא בטוח שהבנתי נכון את השאלה. 

בכל זאת. אומר משהו כללי, אם זה קשור קשור ואם לא אז לא.

 

 

אז אם במילא זה יקרה בסוף, מה שווה שאמנע היום? ומחר? ובעוד שבוע?

 

א. גם דחייה של דבר רע לכמה שיותר זמן זה טוב.

ב. אם זה דבר שחוזר על עצמו מדי פעם אז במצטבר דחייה ועוד דחייה זו גם הפחתה בכמות.

ג. הכי חשוב - עצם ההתגברות והמאבק בדבר הלא טוב היא חשובה ומביאה הרבה טוב, ובסופו של דבר היא גם זו שעם הזמן גורמת למניעה שלו. וזה העיקר.

 

(יצא לי ניסוח לא מוצלח, סליחה)

אבל
הרצון שלי הוא להימנע לחלוטין, לא להפחית
אם זה להפחית, אז אני יכולה לקבוע לי זמנים קבועים שבאמת אני שם ואז יהיה לי יותר נחמד, מבחינה מסויימת

קצת קשה לי להסביר כשאני לא רוצה לכתוב בפורום הזה בדיוק במה מדובר. מקווה שיצא ברור

במה מדובר, אבל לא תמיד הכל שחור-לבן - לפעמים הפחתה היא שלב בדרך להימנעות לחלוטין (ולפעמים גם אם לא היא לפחות הרע במיעוטו).

אז אתמול זה עזר לי
כתבתי כאן
הנחתי את הפלאפון
ונרדמתי

מה יהיה היום?!
אצטרך עוד נס

 

מגיע לך עוד אחד כזה 

עוד מעט אני נרדמת לכמה שעות
ואז בלילה יהיה לי הרבה זמן מיותר

אולי תמרחי את עצמך ובלילה תישני?  

כואב לי מידי
מעדיפה לנוח. לא להרגיש קצת
ונראה לי מחר אקח חופש מהעבודה

ואולי מתישהו יקרה נס?

יש ניסים קטנים כאלה, אבל רק לרגע אחד.
אני צריכה נס גדול. שיגמול אותי מזה.