אני בירושלים מחר, לכל המעוניין...משה
..פה לקצת
..פה לקצת
פחות חשוף מכאן ומזניחה
יותר בטוח
..ציף
רקאומרת)
..פה לקצתאחרונה
..פה לקצת
ואני לא אוהבת להיות במקום הזה של המתבכיינת, המסכנה, זאת שקשה לה
..פה לקצת
אני חושבת שהיא צודקת
למרות שהיא התכוונה בצחוק
אני מתכוונת באמת
אתמול רבנו שוב.נקודונת.
היא דואגת לי, אני לא רוצה שידאגו= פוף מריבה.
סיוט.
נמאס לי.
אני לא יודעת אם חכם לברוח שוב.
אני רוצהגלידת לימון
וזה המון.
יש אנשים שגם לא רוצים.
וקשה לי כבר לרצות.
אניטובה
אנינהדרת
אנימקסימה
אני צריכה אמונה.
ופתאום אני מגלהבוחרת.
אני לא היחידה.
יש עוד בנות כמוני בעולם לא סתם בנות
יש אותה.
והיא סובלת.
אני כבר עמוק בזה הציניות והאדישות למצב שלי חוסמות אותי מ.. להתפרק.
אבל היא עוד לא הגיעה למצב שלי ואני מאחלת לה שלא תספיק שלא פשוט שלא. שלא תצטרך בכלל פפ.
אופ זה אוכל אותי למה היא צריכה לסבול מילא אני.
אני יכולה.
אני עוד איכשהו מסתדרת.. קשה לי ואני לא הילדה הכי שמחה בעולם. אבל אני חסינה.
האופי שלי התגבש בצורה כזו שאני מצליחה להתמודד עם המצב שלי אבל היא.. היא עדיין תמימה וצעירה היא עוד לא טעמה לגמרי מזה קושי והיא פשוט מתפרקת לי 
אם פעם הייתי שומעת את הצחוק המתגלגל שלה במסדרון היום הוא כבר לא קיים. היא נובלת.
אני מנסה, כלומר אני די מצליחה לעודד אותה אבל אני לא יכולה לענות לה על השאלות שאני בעצמי לא יודעת את התשובה להן ויש הרבה כאלה. הרבה מאוד.
אם היא חודשים אני שמונה שנים ומתישהו יש שלב שפשוט הרגש מתקהה והיא רחוקה ממנו כמו שאני מ----.. פפ
החוסר רגישות של כמה אנשות בעולם משגע אותי. לא זה לא משגע זה מטריף אותי איך? איך הן יכולות לראות אותה ככה ולכעוס עליה יש להן את זה ביותר מפגר? אוקי אתן לא מודעות למה היא עוברת סבבה אבל לכעוס עליה אין זה כזה אטום כשלי הן עשו את זה איכשהו סבלתי אותן אבל מהצד אני קולטת כמה זה מפגר זה רע. רע פשוט רע איך אפשר להיות כזה אטום הן מתלוננות עליה שהיא עצובה אוקי עיכלתי אבל עלי? --אני לא איתן יותר אני רק בשחנשים ואחרי זה אין לי כוח לדבר-- כן ברור שיהיה לי כוח לדבר וממש! לעבור מרצינות ומעומק לשטויות שלהן. סתומות. אוי בחיי שזה מרתיח. אוהבתותן והכל אבל כמה אטימות יכולה להיות לאנשים?!
..בוחרת.
היא אמרה שאני משו שקשה להשיג.
והיא
והיא
אז למה אני מרגישה כזאת אפס 
פפ
אני לא. אז למה אני מרגישה כזו חסרת תועלת. אני מרגישה ששונאים אותי וגם אם לא שלא יחסר סיבות למה אני כזאת דפוקה (כןכן שניצל והכל.עדין לא מעודד.) אני עושה ככ הרבה טעויות ויש ככ הרבה דברים שאני מתחרטת עליהן טוענים שאני בוגרת חכמה עמוקה שקולה אחת שאפשר לדבר איתה אבל כל מה שאני מרגישה זה ריקנות שמשתלטת הרגשה ילדותית --או לפחות להתנהג ככה לפעמים-- ורצון לפרוק גבולות ושישרף העולם טפשה זה מה שאני. פפ לפחות אני מרגישה משו. אבן. אין שם לב. יש שם אבן. אני בטוחה.
לפעמים אני תוההבוחרת.
אם אחרי שאני אעזוב יזכרו אותי בכלל.
אני בטוחה שלא. לא משנה מה הייתי או כמה עשיתי ישכחו אותי.
(אז למה להתאמץ על חברות שנגמרת עוד כמה שבועות.)
ופתאום אני מגלהבוחרת.
אני לא יודעת מי אלו אבל הן שם. שורטות דוקרות.
אף פעם לא הבנתי את הבנות שנפגעות ממילים של אחרות פשוט לסנן.. אז למה לעזאזל אני לא עושה את זה?!
זה יעבור זה תמיד עובר אבל עכשיו זה כואב לי.
נראה אותן! נראה את הבנות האלה שאין לי מושג מי אלה אבל אם הייתי יודעת כבר הייתי תופסת אותן לאיזו שיחה נראה אותן עוברות חצי ממה שאני עוברת ומסוגלות להגיד עלי עוד חצי דבר! שילכו לעזאזל לא שוות את הדמעות שלי.
אופ טאטע למה אנשים ככ רעים ולמה למה כל הרוע הזה מופנה אלי?
למה את נפגעת בכלל ילדה סתומה אוך אז אמרו שאת-- אולי כדאי שאני אשתוק וזהו.
הצלחתי לגרום לה לצחוק |גאה בעצמו|בוחרת.
לפעמים אני חושבת. בטוחה,
אני לא הבנ"א שאתם חושבים שאני.
ממש לא
אני לא הגיבורה שמתמודדת עם הכל (כן אני יודעת שההיא די חיה באשליות על זה)
אני לא החברה האידיאליסטית (לא אני ממש לא)
אני לא הילדה הטובה שבטוחים ברגע הראשון שרואים אותי (אני די שובבה למען האמת)
אני לא הדוסית הזאת שחושבים שאני (למרות שממש הייתי רוצה להיות)
אני לא חזקה (לא בכלל לא אני חלשה גם אם לא רואים עלי.)
אני לא חכמה (ממש לא אני טפשה ומתנהגת בטיפשות מחרידה עד שדי קשה לי להאמין שזו אני)
אני לא בוגרת (או שכן אבל אני רוצה להיות ילדה בלי שיפריעו לי.)
אני פשוט לא.
היא כתבה לי מכתב על תודה על זה שעזרתי לה היא אפילו עשתה את זה בחרוזים
אבל לא עזרתי לה הפוך אני מצטערת על כמה דברים שאמרתי לה בצורה שהמצפון שלי עובד שעות נוספות אוך טפשה.
אני.. פשוט אני למה אני לא יודעת לסתום תפה הגדול שלי אני מקווה שלא גרמתי לאיזה נזק בלתי הפיך. אופ ד רק שיהיה אפשר לתקן את מה שאמרתי לה. אני יכולה להצטדק ומבחינה הגיונית לא עשיתי שומדבר רע. אבל עצוב לי שעכשיו יש לה את הדרך חשיבה המעוותת שלי שלא היא בתחילת הדרך אני כבר עברתי כברת דרך הסוף לא באופק ולי התקווה והאמונה נגמרה נגוזה כאלו כלום. רק שהיא לא תאבד אותה. אוך זה אוכל אותי.
מה אני כן?
אני כן טפשה זה כבר מוכח לי מעבר לכל ספק.
לא חושבת על דברים עד הסוף
פתיל קצר (זה די נשמע אותו דבר אבל לא.)
הא כן לוחמת צדק התכונה הכי דפוקה אברר את_סתם _מפסידה_מזה_קליטה!!!
אני קיצונית או הכל או כלום אני צריכה למצוא את האפור בהכל אבל למה למען ד' אנלא עושה את זה?!
[ברור שדווקא השיר הזה היה צריך להופיע עכשיו יופי עכשיו גם המחשבות על סופשנה
]
אני טוטאלית. מידי
הא וגם אני סוגשל פוגעת בכל בנ"א שני לידי בין אם הוא מודע לזה ובין אם לא.
היא יופי עכשיו המצפון מתחיל לנדנד לי עליה שלמה ולמה ולמה רגע אני כבר אשתיק אותו.
כן, ובה עליה כבר כתבתי.
ובה היא טוב לא בדיוק משו מוגדר אבל הייתי מעדיפה שלא נתחבר עד כדי כך. אתמול היא אמרה שהיא אוהבת אותי עניתי לה שהיא שקרנית היא די כעסה על זה..
אה ובך (אני מניחה שאת קוראת את זה..) טוב אני לא פוגעת אבל כנפרד בסופשנה זה סתם יעשה לך רע. אני בטוחה.
אין לי שם לב יש שם אבן זה שקוף (או אטום
) הרגשות שלי נועלות על עצמן אפילו מפני שזה מטמטם.
..בוחרת.
אה כן אני גם מפחדת להראות שאני נפגעת כי היום היא עשתה את זה פעמים ולא הראיתי לה
מה היא חושבת שזה שאני לא מראה זה אומר שאפשר לומר לי מה שבאלה את העצבים שלה שתוציא על מישהי אחרת כאלו מה אני נראית לה בבוקר זה היה מגעיל שתקתי אין לי כוח לרדת מתחת לרמה שלי היא הייתה עצבנית ובדיוק אני לידה אז אחלה נוציא עצבים על בוחרת נו יופי בקשת סליחה ואז בקשת עזרה אה יופי את צריכה אותי אז תבקשי סליחה ותנצלי אותי משו! מקודם היא אפילו לא חשבה רגע שוואלה גם אני בנ"א וגם אם אני לא לוקחת בנות רציני עדין לא נעים לי שהיא אומרת ----
וגם זאתי לעזאזל.
שתעשה פוזות עד מחר לא מעניינת אותי
פפ אני חייבת להפסיק לדבר / לחשוב כשאני כועסת אני פשוט מוציאה הכל וזה רע. כאלו כל הרוע שבי יוצא כשאני כועסת לא הייתי צריכה לומר את זה גם אם כעסתי וגם אם היא ילדה שאין בעיה שתשמע אותי מדברת ככה עדין.. באותו רגע יצא ממני כזה רצון של נקמה ששנייה אחרי זה הגעיל אותי. אני לא כזאת ואני לא הולכת לנקום בה סביר להניח שאני גם לא אעשה משו מיוחד כי במלא השנה הזו נגמרת. רק שתגמר כבר זה לא זז.
בעצם שיישאר ככה. שלא יזוז אני לא רוצה את שנה הבאה.
עכשיו היא שלחה לי הודעה שהיא כועסת עלי
ישמצב שזו הייתה טעות בוחרת.
אני מותשת אין לי כוח לכלום.בוחרת.
דחפתי את הפלא מתחת לכרית על שקט נמאס לי ממנו.
על ההודעה האחרונה לא הגבתי לה מקווה שלא תעלב מזה יותר מידי
אני מכורה.
שמתי אותו קצת אחרי חמש ויש לי קוצים לבדוק אותו כל רגע. את לא עושה את זה די כבר עם הטלפון הדבילי הזה זה תופס לי את כל היום!
היום היה לי יחסית בסדר.
היה שקט. בלי שחנש אחד מעיק
וגם היה לי זמן לעצמי אח זה היה כיף הפסקה שלמה להיות לבד למה? סתם כי באלי כי רציתי.
אני צריכה לעשות את זה יותר. הרבה יותר.
רק שתיהן טיפה הרסו לי אותו אבל לא זה לא עומד להשפיע עלי. בעזה. אני מקווה שהכל יסתדר. וגם אם לא אני אשרוד את זה. אין סתם נסיונות ובכל יום שעובר אני מרגישה את זה יותר.
"..את הטוב נקבל מאת האלוקים ואת הרע לא נקבל..?" איוב,זה ספר חזק אני צריכה ללמוד אותו יותר. אני רק מקווה שבבית ספר לא ישחטו את המסר שלו עם צורת הלימוד הדבילית של משרד החינוך
אופ זה רע.בוחרת.
רע לי
ידעתי שלא הייתי צריכה לעשות את זה.
עבר ככ הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שחזרתי מבואסת הביתה
וזה קורה שוב.
אם היא תמשיך עם העקיצות אני אפוצץ את זה נשבר לי!
ואיתה גמרתי.
די מה יש שכל העולם נטפל אלי מה עשיתי כבר
למה היא לא מפסיקה לעקוץ אותי
ולמה היא לא מדברת איתי
אני הרגלתי אותן לזה ועכשיו אני משלמת אבל בגדול
זה היה ברור שאם הדעה שלי היא שלא צריך להיפגע מכל דבר אז בנות יקצינו ולא ישימו לי מחסומים וירגישו בנוח לפרוק עלי תעצבים שלהן ולרדת עלי כדי להשיג את המטרות המטופשות אני שותקת. בינתיים. אם תעלה לי הקריזה אני אוכל לצאת עליה או עליה אבל בגדול אבל אני לא רוצה את זה אני יודעת לדבר. ולפעמים יותר מידי טוב אני מעדיפה לשתוק אבל הן לא קולטות תרמז ויורדות טוב אלו רק שתים היא די נרגעה בזמן האחרון כשהשתיקות שלי הפכו לזעפניות והיא לא קולטת מה המטרה שלה צומי או מה
היא אומרת שהיא שרופה עלי ואחרי זה באה ועוקצת. מה נדפק איתה כאלו את רוצה תיחס שלי תרוויחי אותו בכבוד אני סתם כועסת עליה יותר ומתרחקת ממנה היא לא קולטת שיחס אלי לא מקבלים בצורה הזו שתתפוצץ.
והיא
הרגלתי אותן שכשכועסים עלי
ברגע שתרגעי אני פה
שתרצי לדבר אני פה
אם את רוצה לדבר על זה אני פה
אני לא פה!
נמאס לי מה נראה להן אני ממש לא הולכת להיות הסמרטוט של בנות וזה שהייתי נחמדה עד עכשיו לא אומר שאני אמשיך שתלך שתעשה פוזות על מישהי אחרת לי נמאס בנות חושבות שהן יכולות לשחק בי איך שבא להן נשבר לי זהו אם עד עכשיו הייתי נחמדה זהו אני גמרתי עם הכתה הזאת שתגמר כבר השנה הזאת אני רק סובלת בה פפפ
והיא.
לא יודעת למה אני מאוכזבת ממנה.
זה היה ברור אבל עדין אני צריכה להפסיק לצפות מאנשים הם לא יפילו בשבילך את העולם לא משנה כמה אתה עושה להם את זה אני צריכה להפסיק לעזור לאנשים על חשבוני הם אפעם לא מעריכים ואני סתם מתאכזבת..
היא בכלל כפוית טובה איכ זה כבר מגעיל כפויות טובה אני בזבזתי שעות שלמות כדי לשמוע אותה ולהקשיב לה את כל הפעמים שהיא בכתה ובאה אלי לאן זה נעלם לאן?
אני צריכה ל ה פ ס י ק לחשוב על אחרים שיקלט כבר כפויי טובה איכ איכ עולם דפוק חברות דפוקות
היית חסרה לי היום. בזמן שהכי צריכה אותך איתי.
13 שיחות שלא נענו.בוחרת.אחרונה
הרוב זה מספרים לא מוכרים
אין לי כוח לענות ולא לדבר
אני סתם נמרחת על המחשב כבר כמה שעות
אין לי מצבר לכלום
בא לי לישון עד סוף שנה. יותר עד סוף י"ב
אין לי כוח להתחיל הכל מחדש לא באלי לעבור לאולפנה אחרי 8 שנים איתן.
למרות שדי רע לי בכיתה.
כאלו.. לא רע פשוט.. פפ
למה דווקא היום עולים לי כל הרגשות הדפוקים האלה.
הצילוסביון
כנראה שלהרבה אנשים יש סיבות מיואשת רצחחח!!
זה איבד מהטעם של הריק מוסתר.משתדלת יותר
נכון. אבל אי אפשר לשלוח מפה אנשים,מיואשת רצחחח!!
ואני לא אומרת את זה רק כי אני האחרונה שהצטרפתי לפה.
ואני מבינה למה ההצילו הזה.
פשוט כל אחד שיכתוב לעצמו.
זה עדיין עדיף מפורום לא מוסתר.
נכון, סליחה. ובכלל לא דברתי עליך או על מישהו מסויםמשתדלת יותר
רק הסברתי את סביון
הבנתי. זה היה בטון מתנצל כזה, מה שכתבתי.. לא מתלונן. |נאנח|מיואשת רצחחח!!
ושב השלום על כנומשתדלת יותר
והמשיך השלום לשכון במקומו. הוא אל הלך וחזר.מיואשת רצחחח!!
אם הבנתי נכון את מה שקרה פה..
בסדר, אי אפשר לסלק מפה אנשים.פסידונית
נכוןסביון
הוא חווה כאן משהו ופרק אותופה לקצת
למה לקחת את זה אישית?
וואוו 
סביון
לפי התוקפנות זה נראה שחשבתפה לקצת
כדאי שתרגע לפני התגובה הבאה שלך ורק אז תגיב.
ההערה שלך צודקת, הדרך שבה היא נאמרת לא יותר טובה ממה שאתה בא להעיר עליו....
סיימתי.
בכלל לא תיכננתי להגיב אבל זה ממש צרם לי אז לא התאפקתי.
ועדיין אפשר להבין אצת ההוא שהתרגז לא?משתדלת יותר
הפורום הוא פריקה, בלי מגבלה.
אז לו כואב
לשני מצחיק
והוא מתעצבן. על כל העולם
בלי ביקורת וברוח יפה אפשר לכתוב הכל
ולומר שעמוס פה יותר מבעבר לגיטימי לחלוטין
אין צורך לקחת למקומות אישיים שזה אגב, מה שעשית כשתקפת פה עכשיו
באמת לא הבנת נכוןסביון
אני אשתוקסביון
גם הפעם החלטנו לשתוק ביחד 
פה לקצת
סביון
שיהיהסביון
זה עדיין לא סותר...משתדלת יותר
אנחנו הזויים כי אנחנו אנושיים? כי היה לנו מקום פרטי ועכשיו הוא כבר לא כ''כ?
מותר להתאבל קצת.. עד שיפתח פורום חדש ומוסתר יותר..
מעולם לא נכנסו לזה.
יחי הטרוריזם ( )
מה קשור ''רק במקומות..''משתדלת יותר
נוח למי שכאן להביע כאב באיזה מקום שנוח לו. תרביץ לו? כן, נוח לו רק במקומות פרטיים
ועכשיו המקום הפרטי שלו הפך להמוני
להסביר שוב?
זכותם של כולם להיות פה. אף אחד לא מערער על כך. אבל מנגד, זכותנו היא להביע צער כראות נפשנו או לחלופין ''להתאבל'' על הפורום ועל המקום שהיה ואיננו (שוב, בגלל שבהתחלה היה כאן יותר ריק ומוסתר והיום כבר לא ככה- מקווה שהעניין מתחיל להיות יותר ברור לך)
ואם אתה רואה עצמך נפגע בדרך כלשהי אל תכנס.
אני לא צריכה שיכירו אותי בשביל להתאבל\להתעצבן\להביע דעה\לכתוב וכו'
מפריע לי ולרבים אחרי. כן, לכתוב בריק מוסתר שכבר לא ריק ולא מוסתר... קצת לא נחמד
זה מה
ואם עדיין לא הבנת
אנסה בהזדמנות לחזור בעשירית על דברי..
|נואש|
למה לא פה? ש''א לא עובדתמשתדלת יותראחרונה
מה פתאוםפסידונית
זאת בדיוק הנקודה
לכל אחד יש זכות להיות פה, בדיוק כמו לי.
------- זה לא מעניין. תאמינו לי.נחל
זאת, שמפניה הדמעות לא מפסיקות לזלוג.
זאת, שהלב שלה כפוף. כנוע. לעצמה.
זאת, שסוחבת את משאה הכבד להחריד, לבד.
זאת, שמלאה בסימני כאב. בכל מקום אפשרי.
אבל אף אחד לא שם לב.
אבל אף אחד לא בא לחבק.
הנה, תביטו בדם שמזדחל בינות לחריצי הרצפה.
דם מהול מי מלח; דמעותיה שדרכן היא יורקת את סבלותיה.
היא לא רוצה להמשיך להקיא סבל, כאב, פחד.
היא לא רוצה להמשיך לשכב נטולת יכולת תזוזה.
היא לא רוצה להמשיך להתחבק עם דמעות. כרית מרופטת והמון המון כאב.
היא רוצה לחייך באמת.
היא רוצה לשאת מבט אל אבא בשמיים, ללחוש לו שהיא לבד. שקר לה. ששורף לה. כל חומר חיטוי שהיא מנסה, לא מקל על התחושה:
לא כשהיא חתכה את עצמה ונראתה כשד מהלך.
לא כשהיא הכתה את עצמה והתהלכה נעולת פה.
לא כשהיא דפקה ראשה בקיר וכמה ימים לא הפסיקה להקיא ולישון.
לא. כלום לא עזר.
הפחד המשיך לדור בתוכה. לפלח בה כל חלק. כל איבר.
הכאב המשיך לשבת בקנה הנשימה.
אז היא מנסה לנשום, ולא ממש מצליחה.
הלבד הזה שמאיים לקרוע לה את הלב.
כאילו לא מספיק הנקבוביות שממלאות אותו.
כל חלקיק זועק לחיבוק.
כל תנועה מגלמת בתוכה את רצונה העז למילים רגועות, מנחמות: "הכל יהיה בסדר, עוצי. את תראי, אהובה.".
היא כמו ממלמלת באין רואים- מתי פעם תחבקו אותי חיבוק אמיתי, ותלחשו לי כמה אני חשובה באמת. וכמה הכל יהיה בסדר-.
היא תמיד מחבקת אחרים. תמיד מרגיעה אחרים. תמיד מחזירה לאחרים את הנשימה. את האמונה והתקווה.
היא תמיד צריכה לעשות הכל לבד.
לסחוב לבד.
להתלבט לבד.
לחבק את עצמה לבד.
לעודד את עצמה לבד.
להניח על עצמה ראש וללטף את עצמה.
היום הנערה הזו
שוכבת במיטה, ולא מפסיקה לבכות.
פעם בכי ששומעים ורואים ומרגישים
ופעם בכי שרק הלב זז. נע. מטפטף.
שורף.
היום היא לבושת בגדי הפחד.
היא רוצה להתפשט, להחליף מדים
והיא לא יכולה
הנערה
הזו
היא
אני
(אמנם בלי כל החלק של החתך והדפיקה בקיר וההכאה.
אבלאבל)
סביון
אין לי באמת איך לענות על הדבר השורף הזה, כל מילה רק תזיק, אבל
אולי היא צריכה להתמודד לבד בגלל שהיא לא נותנת לאף אחד לחבק ולעודד אותה?
גם לא לעצמה.
זה כואב המשפט הזה.נחל
אבל לא.
אף פעם לא חיבקו אותה באמת.
אף פעם לא הגנו עליה במילים שהיא כל כך מייחלת לשמוע.
היא כולאת את עצמה כי זאת המציאות.
אין לה ברירה אחרת.
אממ. אפשר להכאיב עוד קצת? סליחהסביון
ולכן, זה קצת מראה שבאמת היא חוסמת את עצמה מכל זה. היא חוששת מלקבל את החיבוק בשלמות, כמו שהוא. חוששת מלהיאסף לגמרי, כל כולה, אל זרועותיו התומכות של אדם אחר.
למה?
..נחל
נראלי חסר טעם שאענה כאן,אבל תודה על חומר למחשבה
(תודה שאת אומרתסביון
ואת יכולה לענות כאן, אם את רוצה. או במסר.
אם נראה לך שזה יועיל במשהו)
(מצטערת שלא כתבתי אתמולנחל
תודה ממש)
(אז גם המילים שמכאיבותנחל
אז שילוב מנצח.
אבל תודה שכתבת)
קראתיציף
תודה..נחל
(מזלך שזה בלי...כבר נבהלתי...)אור מ
(..נחל
חומרי חיטוי רוחניים יותר. נפשיים יותר. לא מופשטים.
ולפעמים החור שזה פוער בך, יותר חמור וכואב ממכה פיזית.)
את לפחות יודעת למה הם לא?)אור מ
(אולי כן.נחל
נניח את הפחד הזה
אי אפשר למגר
ואני כל כך מפחדת.
העלית לי דמעות.הללי~
בלי לשים לב, כתבת פה על מישהי.
אבל לאמשנה.
את מדהימה כ"כ. שתדעי אתזה.
את מדהימה.נקודונת.
קראתימשתדלת יותראחרונה
הלוואי שיכולתי לומר משהו
ואת ככה כמו שאת, הכי מהדימה שיש
אין לי באמת מה לומר
()Slow motion
גרוע גרוע גרוע.
אני רוצה לכתוב שזה לא משנה, אבל זה כן.
גרוע גרוע גרוע.
ואם היה לי קצת עצובבעיצוב
די נו איתכםציף
בבקשה אל תבקשו ממני שוב
אני מרגישה את היאוש מבעבע.נקודונת.
אין לי סיכוי לעבור את היום הזה.
ובטח שלא את השבוע.
אני פשוט לא אשרוד עד הסוף.
איך אני נראית:ריעות.
אבל אל תשפטו אותי. אל תחשבו שאני איזו... לא יודעת מה. זה הכדורים, נשבעת. עד לפני חצי שנה הייתי דקה (בסדר, לא שחיפה, אבל רזה באמת), עם אף שבור ושיער שבא ישר מגן עדן.
אני הולכת עם עקבים, אבל אני לא שוביניסטית, ואני לא מחפיצה. עקבים זה פשוט יפה ונעים מכדי לזרוק את זה הצידה.
אני מאוהבת בשני אנשים: בו ובה. כן, ככה.
ואני מתעבת את עצמי.
..אישיות
אבאלה מה לעשות שבאמת באמת אין לי כח! אני גדולה ואין לי כח!
מה לעשות אבאלה?
לקחת החלטה אמיצה?
למה אני מרגישה כל הזמן שאני לא בסדר לא בסדר ולא בסדר הרגשה כזאת
שמה היא אומרת?
אולי זה אמיתי
אני לא מתאמצת מספיק
כנראה רק אני יוכל לענות על זה..
וזה יעזור לחפור בעצמי עכשיו? רק יעשה לי סיבוכישן
נכון?
כי אף פעם לא באמת אני יגיע לאיזה תבונה מעמיקה
זה אף פעם לא קורה לי
טוב שוב פעם אותה נק'
אז מה הקטע שאני כותבת אני צכה מטרה מסויימת שאליה להתמקד
לא יודעת ולא יודעת ולא יודעת זה אני לא יודעת!!!
לא יודעת לקבל החלטות ולא יודעת להחליט ולא יודעת מה היא
וכל ז ה לא יודעת
לא יודעת לכתוב מה היא
בסדר בסדר
לא צריך להכניס למילים
אבל גם ככה לא יודעת
ולא יודעת
עוד פעם
לא יודעת
טוב מה כן יודעת?
בוא נחשוב
אולי אני אכתוב כל מיני דברים שהיו ויש לי בלב
רק קצת לחשוף אותם
להעביר אותם לדף
ננסה אני לא יודעת אם יהיה בזה תועלת בכלל?
הכל הולך לפי תועלת? כן כנראה
אז מה עושים אם הכח הזה? זה הכי מציק
קודם כל אני לא יודעת בכלל בכלל מה לעשות
מתי לחזור מחר, איך להכין תיק של 3 שבועות בכלל
זה מסובך לי
2. איך לחזור אחרי הסיום הגרוע של שבוע שעבר
3חייבת לחזור בגלל החתונה הזאת
מרגישה שחייבת
ולא מרגישה בכלל ששמחה
אין לי כח אליה
ומאוד לא יפה מצידי
למה אני לא מתרגשת? למה לא אכפת לי?
למה לא לשמוח בשמחתה?
היי עכשיו שאני חושבת על זה זה באמת קצת מרגש
אבל באמת אין לי כח לחתונות עכשיו.. ללכת עם איזשהו צפיה שאולי הפעם יהיה יותר נחמד אבל אז לחזור במפח נפש, וביאוש גדול, וממחשבה למחשבה שמביאות איתן דמעות גדולות ומטופשות
אין לי כח לחזור ולהתעצבן על כולם
ולשמור את זה בפנים תקוע
ולשתוק עוד פעם
ולהתעצבן ולחכות שהימים יעברו
ואז לחזור שוב הבייתה
ולפחד ולפחד ולהרגיש לא קשורה ותלושה
ומנסה להחזיק את עצמי ועד מוצ"ש כבר אין כח לחזור
ולהתמודד רק להשאר במקום שלך בנקודה האפרורית הזאת
ועוד פעם לכתוב דברים שאני לא מבינה מה אני כובת בכלל, יופי!
דיי אני לא רוצה להתמסכן
טוב לי ב"ה!!
לא רוצה בכח להתמסכן ח"ו
לא לא
רק רוצה מעט חשק וכח וטעם
ותשובות לשאלות ולתהיות ובמיוחד תשובות ללב שירגע קצת
שידע מה נכון
ומה טוב
ושידע מה לרצות
מה נכון לרצות מה טוב לרצות
שיקבל את זה ויפנים סוף סוף
ויילך אחרי זה עד הסוף בלי להתבלבל
שגם אם יהיה קשה זה יהווה נר שיאיר את הדרך הנכונה
וואלה כמה אפשר להתבלבל וכמה ששכל ישר לא מספיק צריך גם את הלב שיסכים לקבל לרצות
זאת המילה שלי היום לרצות
טוב אם כתבתי כ"כ ארוך בטח אף אחד לא ירצה לקרוא
ולא באמת שיש פה מה לקרוא
אין
אין משהו ברור שמוביל לאיזשהו נק'
אז כתבתי את זה בשבילם?
כתבתי בשביל עצמי
כדי שמשהו התייחס
אי זה כואב להיות נזקק, ולשלוח את זה להעביר העולם
ומי אמר שכנות נצרכת תמיד ולהיות מוצגת לעיני כל?
אפאחד
זה רק הלב שרוצה להיות אמיתי
כי רק ככה הוא מוציא החוצה ואז יש מין שחרור כזה
טוב מספיר עם גיבובי השטיות האלה אין לי כח אליהן
הינה תראי כמה את בקורתית על עצמך
..פה לקצת
..חינוך כושל
תארו לכם אתכם לבד, כשהעולם שומם רגע לפני התוהו. או כוכבים כבים, כשהעולם עוצר מניע ומתחיל לדהור בחלל, בלי מטרה כלשהי, סתם כדי לדהור. (עמוד 300, בכלל יש לי חיבה מוסתרת למספרים כאלה, מסודרים, שסוגרים בינם לבין עצמם כאילו יוצרים חיות משלהם והם נעים במעגלים שלא היית מודע לקיומם. ומעגלים בכלל זה משהו נפתחים כל יום כל רגע, חלקם נסגרים חלקם לא, האומץ הוא להיות מודע אליהם לאלו הפתוחים תמיד ולאלו שמראש התייאשת לסגור. הם האהובים עלי, כאלה שמצריכים מאמץ לפתוח אותם בידיעה שלעולם לא תדע מתי הם יסגרו, על ידי מי ואם בכלל.)
אז כן, אתם שם נטועים, אחרי שהם כבים ונופלים בקול נפץ אדיר (או בדממת מוות. תמיד תהיתי) מתמוססים על הארץ באינסוף. סתם ככה זה יכול להיות יום בהיר וגם סוער, קיצי או לא בכל שעה. אבל זה תמיד אתם לבד והתוהו. הוא יקיף אתכם במין חיבוק דוב קוטב (סתם כי הם יפים יותר, מעניקים טיפה יותר נחמה בגוש הפרווה הענק הזה, הלבן) הרבה אור ובשניה חושך של כיבוי מסך, חושך של לילה במרתף נעול ומחניק, תחושה כזאת שמישהו נמצא ולא נמצא איתך שם אבל אין לך דרך לאמת את החשש ואולי התקווה (אני סוטה מהכיוון אבל נחמד לגלוש בשיחה עם עצמך לנושאים כאלה)
סוף, ישנם הרבה סוגים שלו. כאלה שהם התחלה כאלה שיוצרים עוד סופים שגדולים מסך כל חלקם ויוצרים תחושה של... סוף סופני שלא מותיר ברירה- של גוסס או סתם יתוש ונעל. וישנו סוג של סוף באמצע, סוף לא התחלתי ולא סופי. כזה שאמור היה להיגמר אבל נשאר תלוי באוויר, מחכה שתעשה איתו משהו, תשלים או תשליך אולי מחכה שתנער אותו למצות שאריות שלא נשרו עוד. סוף מהסוג שמותיר תקווה אבל מוחק כל אפשרות לסגת, למצוא פתח אחר. סופים מעצבנים. אם הם בכלל סופים
ומישהי פעם אמרה, היא אוהבת סופים של אמצע משפט, כאלו בשיא הנשימה, ונגמר. פעם אנסה לסיים ככה להחסיר אותיות, כי ככה זה באמיתי לא? (סרט כלשהו. משמו)
אז סוף העולם, פעם אנסה לשכתב אחד כזה, עם מי אהיה ועם מי לא, מה אומר או שאעדיף לשתוק. לחכות לא או שאקרב את הקץ. מה אלבש ביום האחרון. להתאפר או לא. סתם ככה איך תרצו להקבר. וליד מי
(נחמד לקשקש ככה לעצמך מידי פעם, ללא מטרה מוגדרת, על סופים וכלמיני דברים שחלקם אני מבינה וחלקם פרי דמיוני הפורה- או שלא.. )
יש דברים שאני לא מבינה לאן חתרתי. כמו זה. לעזאזל.חינוך כושלאחרונה
המון זמןגלידת לימון
אפחד לא אמר לי שהוא אוהב אותי.
באלי לשמוע את המילים אני אוהבת אותך.
איפשהו בבסיס אני לא מאמינה שמישהו אוהב אותי חוץ מהמשפחה, כי זה פשוט לא יכול להיות.
והעולם מוכיח י את זה שוב ושוב.
ואז במוח אני נזכרת שבטוח אוהבים אותי עוד אנשים, כי לא יכול להיות שלא.
ופשוט לא.
וזו הייתה השתפכות מיותרתגלידת לימוןאחרונה
הלוואי והייתי יודעת להשתמש במילים כמו שצריך
איזה לילה מגעילריעות.
..פה לקצת
ואין לי כח לכתוב
והמילים לא מתחברות לי למשפטים תקינים
ומתחשק לי מישהו קרוב (או מישהי) שיהיה לו סבלנות לשמוע אותי, להקשיב באמת
תודה אלוקים, על מעט תקווה
תודה אלוקים, על שבת טובה
תודה אלוקים, שהצלחתי לשלוח תמונה שלי
תודה אלוקים, שיש לי עבודה וכסף
תודה אלוקים, שהצלחתי לשתוק.
תודה אלוקים, על כאב שאני מרגישה עכשיו בגלל שאמרתי 'לא'.
@משתדלת יותר
איך יש לך תמיד?משתדלת יותר
משפטים תקינים.. מי בכלל צריך אותם
הכי כיף ככה, שהם שרבובי מילים וגיבובי אותיות
את מדהימה, ובאמת שמחה על השבת
כותבת בפרטי..
איך יש לי מה?פה לקצת
השאלה אם גם להקשיב להם זה כייף
חמישה דברים לכתוב.משתדלת יותר
להקשיב להם זה הנאה. במיוחד שההגדרות שלך למשפטים לא תקינים רחוקות מאוד מההגדרות שלי לזה. אצלך לא תקין אצלי הוא הנורמה
גם לך יש. רק צריך לחפשפה לקצת
מקווה שלא תתחרטי על זה
זה העניין.. למצואמשתדלת יותר
לא אתחרט. בעז''ה
מחכה לשמוע מה מצאת פה לקצתאחרונה
אז שמחה שהיה לך טוב. ב"הואיכשהו נעלמו לי המיליםציף
ה' הוא טוב