שרשור חדש
כשתבינוwanted

שלא בהכל הם שולטים

ולפעמים אפילו לא בעצמם

לא הכל אשמתם

ולא הכל באחריותם

 

אולי תפסיקו להאשים אותם לכמה רגעים

תחשבו מה הייתם עושים במקומם

ואולי משהו עומד מאחורי הפעולות שלהם

אז אולי

תוכלו לשפוט. להטיח לזלזל ולכעוס.

אבל רק אם, ואז.

אנשי הרוב נשאבים לעיטים לחולשה האופינית לאין-סוף שבמציאותדמע
כבר לא מפחד לשחרר את הזמן
הוא ילך, יחזור, ואנחנו עוד כאן
נלחמים בנפרד מלחמה דומה
יחד כנגד הזמן והשממה
האמת עוד תבקע את חומת השאלות
לבד עכשיו אך חכי לבאות
אולי יחד אולי לחוד
אבל אין כול חשש שהפרדה תמנע את האיחוד

יש דברים שלא נשברים
לר נגמרים ולא נפסקים
אלי רק נעלמים לרגעים
אך הם אמיתיים, ראז אסור להיות דאוגים

אמת
שלום
מתחת חמציאות,
רוקמים ידיים, רוקמים זוגיות
מי זה בכלל.אמת אחת
ואם כולם מסתכלים וצוחקים. זה אומר שהם באמת?
והיא, שלא מבינה, והיא שעוד יותר לא. והתסכול הזה. ראיתי יותר מידי מהם היום. אותו לא ראיתי.
לפעמים אני מפחדת. אבל צריך להמשיך הלאה.
איפה הגבול ריבון העולמים.
וכל קשה לי. כלכך.

זה שואב, באמת.
וגם ככה קשה.
זה כזה מתוחכם.

הלוואי שמישהו יציל אותי מזה.




היא שאלה.
לא אמרתי לה.
רק לה אמרת את זה.
אני עוד מתלבטת.

מה, ככה לחשוף אותי?
לא רוצה.
וכלכך באלי.אמת אחתאחרונה
זה יעשה טוב לכולנו.

וגם אולי קצת שמח.

ועוד דברים להתלונן! יאי.
אמן #שיעבורכברהזמןפרח קפוא

 

נבנה לנו בית,

איפשהו בצפון עם הנוף המושלם,

ניטע כרמים,נשתול,

נאהב כל היום.

 

עם כמה ילדים יפים,

נאהב את הארץ,

נבנה לנו בית.

בית יציב.

 

 

 

 

 

...הדסי שושה
מתגעגעת אליו!
אני גםלרגע.
וממש לא מרגישה טוב
וזה לא מוסיף להרגשה

לא להרבה זמן...הדסי שושהאחרונה
תודה טאטעעע
עם עונהדמע

את הנשיקות שלא יכולתי לתת לך,

נטעתי עמוק באדמה המפויחת

את האהבה העצורה של שתיקה על פני ימים

צעקתי עד לב השמיים בין גיטרה ואבנים

במקום שליבי ידמם מגעגוע אובדן וישבר

הוא דימם מתיל שכרחתי מסבים לדלת להיתבצר

 

כשנפרדנו

עליתי לגבעה

נאחזתי באדמה

וכשהגיע שוטר

הוא לא הבין

שהוא מגרש אותי אל השמה

 

ועכשיו אני מתגעתע לשתיכים

ומחכה ליום שנתאחד

אני, את, ואמא אדמה.

ימ''לאחרונה


אני שקופהgirl hill

לא יודעת להסתיר דברים

 

לא יודעת לשקר

 

ולא שמים לב אלי

 

 

 

 

 

לגמרי שקופה

משוגעת אנימאדמוזל

העולם, הענק

 

אני לא מבינה בכלל כלום

 

אבל אני רוצה את הכל

 

אני רוצה לחיות את הכל

 

לחיות את החיים ולא למות את החיים

 

אני רוצה לאהוב

 

זה לא היה נעים בכלל, לא רוצה ללכת לשם יותר

 

עוד איש מת , עוד איש נולד

 

אני כואבת חזק חזק מנסה להתנתק מהכאב כדי לשמוח וזה קשה

 

אני סתם עובדת על עצמי שהיה כיף

 

אני הייתי רוצה שזה יהיה לי כיף אבל זה לא

 

אני שיקרתי היום בנחישות, זה נורא נורא

 

 

 

 

החיים יפים והעולם גדול ואני יספיק את הכל ואעשה כל מה שאני רוצה

 

 

והם יכולים להמשיך להגיד לי מה לעשות, אני עושה מה שאני רואה לנכון

 

לא אומרים הכל

 

אני מדי פתוחה וחצופה, מה יהיה איתי? זה מתנקם בי

..פה לקצת
חלמת על אהבה, חלמת על בית,
חלמת על משפחה וחום,
אך יד רעה הגיעה אל שפתייך,
ובלי מילים גדעה את החלום.

מלאך, אם מרחף, הוא לא הופיע,
את קול המצוקה הוא לא שמע
ולא היתה שם יד אשר תושיע
כשאת צללת לשחור של הדממה.

לדמעות שלך יש פה
והן רוצות לצעוק
לדמעות שלך יש פה,
הן לא רוצות לשתוק
אז ספרי, ספרי הכל
אל תשמרי בלב
כי הדמעות האצורות
מרות מכל כאב

את יכולה להיות פה ומפורסמת,
או נערה עם ג'ינס ותלתלים,
או רק ילדה שאת עיניה לא עוצמת
כי בלילות חוזרים שוב הצללים.

אני כאן לידך, גוזל פצוע,
את מה שלא תאמרי אני אשמע
אני איתך זועקת ודורשת
את עלבונך ואת הנקמה

לדמעות שלך יש פה...


(לדמעות שלך יש פה/ שרית חדד)
בואו נאהב, לא בעצם לאמאדמוזל

הוא הקדיש לי שיר

 

אבל אני לא יאהב אותו

 

הוא הבין אותי

 

ואני לא יאהב אותו

 

הוא שתק כשביקשתי

 

ואני לא יאהב אותו

 

 

 

אני לא רוצה לאהוב אותו עכשיו כי זה מדי מסובך אז אני בוחרת להיות אפטית אפאטי

 

 

זהו זה

 

רק צריך להעביר את הזמן מהר מהר, אולי אח'כ יהיה יותר טוב, יהיה תכלית ומשמעות

 

 

 

 

אבל אני מוצאת את עצמי שומעת את השיר שוב

ציפיה אל.אני מקליד...
מערכות חיים שונות
חיות במקביל
חוויות
מונחים, מושגים
מחשבות

כאבים שורטי לבבות
עם דמעות שנוטפות על הלחי

גיל מאושר, שמחה עולה
שלמות, הכל מתחבר ביחד
לכדי תמונה מרהיבה
עם נגיעות צבע עמוק
ומלא משמעות

ואני,
חי בינייהם
בתוך
אבל בחוץ.

עם כולם
אבל במדבר
עם צוקים נישאים
ותחתיות שאול שחורות
לוחשות
רוחשות אש יוקדת,
בוערת במעמקים
עם רוחות מלאות בצלילים מרגישים
ונקרות מים בסופים נידחים
שמשקים
את הצמא הזה
בים החול
של עצמי

ורק מחכה
שמתי
ואולי
מישהו יכנס שם
אלי
עם עונהדמע

כמה שזה כואב ומתמתם לך את הלב הנפש והשכל

כמה שזה מפחיד מעייף ומורט עצבים

כמה שזה מאחד ונותן להבין,

שאנחנו עם אחד, שאנחנו צודקים

שהדרך היחידה היא לכבוש מחדש

את מרכזי הכוח במדינה הזאת

אנחנו מספיק טובים כדי להיות רבים מאוד בקצונה הזוטרה בצבא,

אז אנחנו מספיק טובים כדי למלא את כול מושבי בגץ בסרוגים וסרוגות.

זאת הדרך היחידה

לאלבכותלאלבכותלאלבכותגלידת לימון

|בוכה|

 

רע לי עכשיו כל כך.

ואין שום חברה בסביבה הקרובה או הרחוקה.

אין חברה בכלל.

מסקנהמאדמוזל

היום הגעתי למסקנה שאני לא מבינה בכלל בשביל מה אני חיה

 

 

אני לא מעריכה את מה שצריך להעריך

 

אני ילדה מבולבלת ואבודה ובודדה

 

ואני צריכה לחכות שנתיים וחצי , אוף, זה מלא זמן

אההה!!!תולעת השני
21 יום!

גררר.....
זה השלב שאין כבר מילים. ואין כח.לרגע.
וגם זה נכתב במילים. ומילים הן הכחאני מקליד...אחרונה
(אם בסדר להגיב בכלל)
...מאדמוזל

היום הרגשתי את חסרונו כל כך באופן חזק

 

זה היה כ'כ כאב מוחשי 

הקשר הזה איתו חסר לי, המילים, השעות שהוא היה מדבר ואני הייתי מקשיבה ומקשיבה, הוא אף פעם לא הקשיב לי  ואני הייתי מתפעלת מחוכמתו  ומעריכה אותו, והוא היה מדבר ומדבר, כ'כ הרבה הוא דיבר

 

זה מכה בי פתאום ההכרה

מה אני בוכה? עבר מלא זמן, 8 חודשים בערך, אבל זה פשוט מכה בי, מה? אני לא יראה אותו יותר? פתאום מתגנבת ללבי מחשבה, הלוואי שהייתי יכולה לעזוב הכל, לרוץ חזק חזק עד שם עם פטיש, לשבור את הקבר, לחפור עמוק עמוק באדמה, ולהוציא אותו משם ואני יצעק עליו שיחזור לחיות, ואז הוא יגיד לי שקט!, כל הזמן את צועקת, זה עושה לי צפצופים באוזניים, וכמו פעם, אני יתנצל והוא יחשוב שעשיתי את זה בכוונה ולא יאמין לי, כמו פעם, אני יבוא לחבק אותו והוא יגיד לי שהוא שומר נגיעה, מה? אתה צוחק עלי? קמת לתחיה עכשיו, אתה לא יכול לחבק את אחותך?

 

הכמויות האלו של הדמעות שיורדות לי עכשיו וכל פעם שאני נזכרת בו זה משהו מדהים, אפשר למלא דליים מהם

 

אני נאנחת, וחוזרת למציאות, אני לא בוכה בכלל אבל יורדות לי מלא דמעות 

זה לא מציאותי בכלל שזה יקרה אבל זה לא הגיוני בכלל מה שקרה, אני רוצה להכחיד את מה שגרם לזה אבל זה דבר אינסופי יותר גדול מכל העולם

 

ובכלל איפה האמונה שלי שהכל מאת ה'? היא קיימת, קיימת ואני מתמודדת איתה אבל זה קשה

(8 חודשיים זה לא הרבה זמן,גלידת לימון

קחי את הזמן להתאבל)

 

 

אבלמאדמוזל

נמאס לי, כמה אפשר להתאבל?

 

אני רוצה להיות שמחה, בשבילי ובשבילו

זה לא אני,גלידת לימון

זה התורה ואני מניחה שיש גם פסיכולוגים שאומרים ככה,

יש תהליך של אבל,

שבעה,

חודש,

ושנה.

את רק שמונה חודשים מתאבלת, תתני לעצמך עוד זמן.

 

להתאבל ולהיות שמחה זה לא נוגד. 

תתאבלי ותשמרי ביחד.

אני בעיקרון סבבהמאדמוזל

רק יש רגעים של עצבות

אני בטוחהגלידת לימוןאחרונה

ומעריכה.

 

אם אני יכולה לעזור במשהו אז בשמחה.

תשמור על עצמך.אור מ
דאגתי.
השקט שתוך כדי הסערהלרגע.
אני רוצה מקום שבו
אוכל להתפרק
מקום שבו תתפוס אותי
חזק ותחבק
שבו תוכל לראות
את כל המלחמות
ולא רק חושך ריק

אני רוצה מקום שבו
אף פעם לא תרפה
תחבש כל פצע מדמם
עד שירפא
ותזכור עלי שגם
כשהאף שלי נסתם
אני נושמת מהפה

תאהב אותי עד סוף כל הדמעות
תאהב אותיע עד שכבר לא אוכל לבכות
תשמור עלי, תגיד
שתאהב אותי תמיד
בלי תנאים ובלי גבולות

אני רוצה מקום שבו
תגיד לי שאתה
יודע שאני
גיבורה וחזקה
ולא תתן לאיש
לתת לי להרגיש
רעה ואבודה


..הברוש הסטלן

צמאה לנשמה שלמה