קצת פורפורציות.
ומחר חייב להיות נס והוא ימצא
אלוקים, טוב??



אפשר שם/מקור?

כתיבה זו אומנות אבל כתיבה שיוצאת מהלב זה הרבה יותר.
פסידוניתמוזר
בדיוק היום התעצבנתי על זה
מרגיש כל כך... מתועש.
לא יודע על מה בדיוק אתה מדבר אז אי אפשר להתייחס לגופו של עניין אבל להיכנע זו לא אופציה!
לפעמים צריך לדעת לוותר, אבל להיכנע? לא ולא!
סביוןותהיה חזק אחי!

ואולי אפילו מתישהו נצא לטיול שהבטחת לי.. 

אפשר אפילו ביום שיש הזה מבחינתי 
אם לא היינו דוסים חשוכים שיוצאים לטיול רק עם בנים 
ממש ממש לא בקטע אישי, סליחה 
)להעתיק את החתימה שלי 100 פעמים. 
אם אני לא מיואש לאף אחד אין זכות להתייאש!
ציףאחרונה
לרגע.באמת?
לא באמת נכון? את סתם אומרת
ממש חבל לי שתלכי
אבל לא אומרים לאנשים להשאר פה
כי מי שהולכת אז כל הכבוד לה, זה טוב
אבל תבואי לבקר לפעמים

מאד.
תודה.
פה לקצתלא יודעת מי אני.
חוץ מזה שקשה לי ולפעמים אני מאוד רעה.
למה כל היום אני תוהה?
מחפשת ואובדת
למה אני לא יכולה פשוט לשמוע
ולעשות מה שאומרים
תמיד אני בוחרת בדרך הקשה
ואני לא רוצה ללמוד מנסיון של אחרים
אני הולכת והולכת ללא מטרה
סביב סביב, נופלת וקמה
וממשיכה
אני הולכת במשעולי החיים
ובצדדים אני מוצאת ניצוצות קטנים
ועזובים
אני אוספת אותם בחמלה
מלטפת, מאמצת אל חיקי
מקבלת קריזה ועוזבת אותם
מתרחקת הרחק הרחק
והולכת
לאט לאט אני מתחילה לשוב
אוספת שוב
מלטפת אבל הפעם לא מתוך תמימות
אלא מתוך הבנה
מתוך עצמי
מנפשי, מבשרי ומעצמותי
אני מבינה ואני רוצה
ואני לא עושה כי ככה צריך לעשות
אני מצפה ליום הזה
,
נראה לי כבר התחלתי לחזור
אבל החיים ממשיכים להתעקל ולהסתבך
וזה כבר לא אותו דבר
כי חלקים קטנים נשמטו
וזה מאד מורגש
כן, היו ימים..
היו ימים יפים, שמחתי בתמימות
בחי היומיום שלי
צחקתי בפשטות
ואהבתי בחמימות
כן, הבכי ההוא, הישן
שחי בתוכי עד היום
הוא אף פעם לא פסק
הוא בא לבקר לפעמים
אבל החיוך שנמוג
הוא ישן והוא כואב
הרבה יותר מהבכי שנדם
החיוך היפה
העיניים הצוחקות
החום ואהבה
הם באים לאט לאט
ואני..
חולמת בהקיץ
וגודלת
כי השעון לא עוצר
הנה אני כבר זקנה בת 80
אני יכולה לדמיין את הבית זקנים
הנה אני בת 120
אני יכולה לדמיין את הקבר
על הר הזיתים.
תני לי מקום
V.I.Pלשם שינוי...
תנו חיוך גייס'!! גמאני נתתי