שרשור חדש
געגוענחל
געגוע.
כבר חשבתי שזה מאחוריי.
ופתאום
זה חוזר.
הגעגוע סולל דרכו אלי.
מתנחל לו בעדינות בליבי.
ואני?
מנסה להדפו ללא הרף.
אבל זה לא בשליטתי.
או שקצת כן.
כי פתאום הפסקתי לחשוב עלזה. ועל כמה שקשה.
אני ממלאה את עצמי במשפטים מעודדים, מדחיקה הצידה בתקווה שיום יבוא וזה יתנדף מאליו.

געגוע לדבר שלא יחזור
זה מכלה אותך
הלב מתפרק לחתיכות קטנות קטנות
שכבר אין דרך שישובו להיות משהו שלם.

ריבונו של עולם,
תודה.
זה יכל לעבור יותר קשה ממה שזה
אבל בבקשה
תמשיך לאחוז לי את היד, לצעוד איתי, לחבק אותי, לנחם אותי
לכסות אותי בשמיכה של מילים טובות כשקר לי.

&**
זה מדוייק עד כאב.יומנים נשרפים
חיבוק גדול אהובה שלי.
איתך לגמרי.
אימלה, זה כל כך אמיתי ומדוייק.
תודה. תודה יקרהנחלאחרונה
אני שונאת אותך. שונאת שונאתנחל
(( סולם ניצב ארצה וראשו מגיע השמייםכי אין פיסבוק

אף אחד לא מחזיק

הוא לא נופל

לפעמים נמשך למעלא

לפעמים למטה

אבל תמיד תמיד

הוא ניצב ארצה וראשו מגיע השמימה

ממאני מקליד...
מעניין מה מישהו מבחוץ היה מסתכל ואומר..
...רב מג של מילים
אנחנו כמו כוחות טבע,
איתנים,
נחושים,
נחושים להרעיד,
את עצמינו,
אותם.

שנינו נעים יחדיו במעגלים,
נוגעים
לא
נוגעים
מתקרבים ומתרחקים
חוששים
ופוחדים.

שנינו מסתירים את עצמינו
לא מפסיקים להסתיר
אנחנו פוחדים כל כך
מהצל של עצמינו
שאנחנו מעדיפים לא לצאת באור יום
פן יראונו
פן יחשפונו
את מי שאנחנו
באמת.

והפחד הזה,
הפחד המשתק הזה
הורס את כל חלומותינו
גודע את תקוותנו
וממוסס את אחרון שברי חיינו
במקום לחיות
אנחנו עסוקים בלשרוד
במקום לבכות
רק לשתוק

ולפעמים,
לפעמים נחשף איזה ניצוץ מאיתנו
מבליח בחשיכת הליל
מנצנץ באפילה
ואזי
אנו שבים ועוטים על עצמינו
את שמיכת הצללים
שבים אל החושך
אל הקול האילם
והאלמוות
במקום היחידי
בו אני חשים מוגנים
כי אחרי שכבר פגענו בעצמינו
מי יכול לפגוע בנו עוד...?!

אנחנו שונים
וכל כך דומים
אולי זאת הסיבה שמעולם לא הסתדרנו
שנינו שואפי מסגרת
אך נחושים לעד להורסה
לנתצה לרסיסים
שיביעו כאב אינסופי
את כאב חיינו

שנינו איתני טבע,
טבע דומם.
(הזדהותתת)V.I.P

חוץ מהבית האחרון ואולי גמזה שלפניו

את כותבת ממש ממש ממש מדהים באמתתת!!!

 

*כותב*רב מג של מילים
ותודה.
הכל מאיתו יתברך
אופססV.I.Pאחרונה


אנשיםםV.I.P

ראש השנה מתקרב וזה זמן מצויין לבקש סליחה...

אז סתם שתדעו אני ממש ממש מצטערת אם ח''ו פגעתי במישהו 

העלבתי, סיננתי, לא התייחסי וכו' אני בטוחה שיש עוד מלאנטלאפיםםם

אז תדעו שאני ממש מצטעת עלזה ולא התכוונתי לפגוע באף אחד...

ואם יצא שכן.. אז עכשיו אני מתחרטת עלזה בלב שלםם

אם יש מישהו שמרגיש פגוע ממני הוא ממש מוזמן באישי  אל תתביישו ואני יתנצל באופן פרטי.. (ממש חשוב לי)

אז זהו שתהיה בעז''ה שנה טובה לנו ולכל עמ''י

אני רעבהחרוזית
וזה אוכל אותי.
ולא, זה לא מצליח להצחיק אותי הפעם.
מזמן כבר לא.
..אני מקליד...
.."מגלה טפח מכסה טפחיים" מגלים משהו אחד וזה פותח כפול באפשרויות שאנחנו לא יודעים..אבל לא לדעת זה גם נורא..חיים
אין לי.מקום אחר

לא כוח ולא אוויר.

..מקום אחר

ואיך זה יוצא ככה

שתמיד אחרי מלחמה כזאת

אחרי סערה כואבת

אחרי קרב קשה,

 

אני נשארת

גמורה

מובסת

פצועה

כואבת

מבולבלת.

לא רוצה.מקום אחראחרונה

להישבר.

אבל אי שם

בשקט

בין נשימה לנשימה

בין המאמצים להשאיר את הלב פועם

וחזק כתמיד,

נפלטת צעקה

חרישית

כואבת. 

שרק אני שומעת

שמפלחת את חדרי ליבי

שקצת נופלת

ולוחשת

שקשה.

קשה.

מאוד.

 

ואז שוב

הכל בסדר

עאלק

ושתיקה.

 

שתיקה

חרישית

כואבת.

 

אוף.

עצם זה שאני יודעת הופך אותי לטיפשהאור מ
לא מדוייק...בדרכ זה ההפךאחרי שירות
הלוואי והיית צודקתאור מאחרונה
לא בוגר לא לענות לאנשים בטלפון, נכון?אישיות


אכן>>V.I.P

אבל לפעמים... פשוט לא חייב לענות

או אפילו עדיף.. הכל ממש ממש תלוי במקרה...

לא מסכימה עם הטענהאחרי שירות
אבל אולי זה בגלל שאני לא בוגרת:-/

למרות שמבחינה חוקית אני כן

בעיה. :-[
לפני כמה ימים חברה ענתה לי אחרי שקצת כעסה עלי ברגע ששמעה אתמעריצה.

את הקול שלי ניתקה וחזרה אחרי כמה שעות זה משהו שממש לא בוגר

אממאחרי שירות
כל מעשה ניתן לפרש בהרבה דרכים
( ניתןקיכול להגיע מכעס ויכול להיות שהיא עסוקה ויכול להיות שהיא כועסת ויודעת שתגיד דברים מתוך כעס ולכן מעדיפה לחכות עד שתרגע ואז לדבר)

אני מסננת לפעמיםאפילו בלח להסתכל מי זהפשוט בגלל מחוסר כח לדבר בפלא'

ולפעמים סתם בשביל השקט אני יכולה לשים פלא על שקט כמה ימים ורק בערב להסתכל בסמסים/שיחות

אני לא צכה להיות זמינה לכל העולם24/7
לא צריכה להיות זמינהכל הזמן אבל במקרה הזה היא היתהמעריצה.

זמינה אני יודעת. וזה היה ילדותי מצידה- כי בטלפון זה יותר קל- לא עומדים מול וזה חופשי...

לא יודעת מה קרה שםאחרי שירות
אבל את מחליטה איך לפרש את ההתנהגות שלה
צודקת כל הדברים שסביבנו הם על פי פרושנומעריצה.אחרונה


ונחכה לטוב שלא יחזוראור מ
הטוב אכן לא חוזראחרי שירותאחרונה
הוא נמצא תמיד!
מה שבא והולך זה החושך שמסתיר אותו

תכליתתכליתתכליתכבשה

מזהה קצת של תכלית

הלכנו לאיבוד

יש תכלית

אין אומץ

מתי שנסלח לעצמינוציף
מתי שנואהב באמתציף
מתי שיבוא הסוף הטובציף
אני רוצה להגיע באמת.לא רק בגשמיותציף
להניח הכלציף
ליפול על זרועתיו המושטות
ולסלוח.פשוט לסלוחציף
תעשי את זה!אחרי שירותאחרונה
מה לעשות?
לעשות!
))אחרי שירות
כן
למה לא?
חחחח |רציני| חמודה שאתאור מאחרונה
היה הייתה בת מלך, אשת שטן.בת מלך,אשת שטן
ולא היו עוד תינוקות בעולם, ולא אהבה. רק הרס וחורבן וכאב.
...בת מלך,אשת שטן
הכאב
הדיכאון
האובדנות.
הרצון העז לקפוץ מהחלון, להיעלם, להיקבר מתחת לשמיכה.


ולדעת. לדעת מהו, לדעת שהוא לא אשם, ולשנוא אותו
רק כי הוא שונא אותי
נערך-שמחה-
שיהיה חיים תותים!!!
פוף.מקום אחר

ואולי הגזמנו.

אוליאני מקליד...אחרונה
אני לא יודעת אם לרשום את זה כי כולם יכולים לראות אבל לא נוראאחת מהעם הנבחר
עצוב לי לפעמים שאני כבר לא כזאת תמימה כמו שהייתי פעם
לפעמים אני מתגעגעת לזמנים שהייתי בכיתה ג ד ה ולא ידעתי שהערבים רוצים להרוג אותי בגלל שאני יהודיה ועוד גרתי צמוד לערבים ולא היה לי טיפת פחד כי גם לא ידעתי מה הם יכולים לעשות ושהם שונאים אותי....
ואז אני נזכרת בסוף כיתה ה כשחטפו את שלושת הנערים היה לי ממש קשה כששמעתי את זה לא הכרתי אותם אבל בתור ילדה בכיתה ה זה זיעזע אותי נורא ואז קראתי חדשות וגיליתי שבאמת הערבים שונאים אותנו וגם קראתי על משפחת פוגל וזה זיעזע אותי ( שמעתי על הרצח של משפחת פוגל לפני זה אבל לא הבנתי כל כך אז.... )ולא לא פחדתי יותר מידי אבל כן היה פעמים שפחדתי להרדם ופחדי שבאמצע הלילה השכנים שלנו הערבים שמסביב לבית שלנו יכנסו וחס וחלילה יעשו לי משהו.
ואז התחיל צוק איתן ולמרות שאיפה שגרתי זה לא בדרום זרקו עלינו כמה טילים שהם לא פגעו ברוך ה אבל זה היה מלחיץ.....
אז בצוק איתן פעם ראשונה בחיים שלי שמעתי אזעקת צבע אדום.
אחרי צוק איתן התחילו מלא פיגועים הורים שלי ליוו אותי לאוטובוס לבית ספר למרות שברגיל היינו רגילות ללכת לבד ושמו יותר מאבטחים מסביב לבית ספר שלנו (כי הוא בשכונה ערבית )ובאמת שזה הרגיש מסוכן כזה...מאז התמימות נעלמה קצת בשגרת פיגועים כבר כמעט שנתיים....
אה ושרק התחילו הפיגועים הייתי בסיבוב שערים וראיתי שמה את ההבדל בין דוסיות ופרחות ופשוט הבנתי מי אני רוצה להיות...
ואז פתאום המעבר מסביבה שגרתי בה כמעט שמונה שנים למשהו חדש אחר לגמרי לעיר שהרוב בה דתיים שרואים בה טרמפיסטים (מה שלא ראיתי בעיר הקודמת) עברנו לעיר עם אוויר אמיתי לא אוויר מזוהם אוויר נקי....לעיר שכולם מכירים את כולם בקיצור למקום שונה...
וכמובן שהמעבר היה קשה ואז גם באתי לאולפנא והישתנתי ואני מודה שהישתנתי!! אבל הישתנתי לטובה אני מקווה...הישתנתי לכיוון שאז בכיתה ו בסיבוב שערים ראיתי את האנשים שמה ואמרתי שבאתי להיות כזאת.
ועכשיו כן אז התמימות כבר כמעט נעלמה אבל עכשיו אני יודעת מה אני מי אני מה השאיפות שלי מי אני רוצה להיות!!
והיתקרבתי אליך אבא!!! כמובן שאחרי כל הדברים האלו באתי אליך!!! הייתי איתך אבא אבל עכשיו אני מרגישה יותר מחוברת אליך!! אבא תודה!!!!!!
|מחבק| זה טוב לגלות את השאיפה האמיתי שלך. לא כולם זוכיםכבשהאחרונה


(( אבל קשה לעזוב מקום שאין בוא ריגשות אשםכי אין פיסבוק