לפעמים אני מתגעגעת לזמנים שהייתי בכיתה ג ד ה ולא ידעתי שהערבים רוצים להרוג אותי בגלל שאני יהודיה ועוד גרתי צמוד לערבים ולא היה לי טיפת פחד כי גם לא ידעתי מה הם יכולים לעשות ושהם שונאים אותי....
ואז אני נזכרת בסוף כיתה ה כשחטפו את שלושת הנערים היה לי ממש קשה כששמעתי את זה לא הכרתי אותם אבל בתור ילדה בכיתה ה זה זיעזע אותי נורא ואז קראתי חדשות וגיליתי שבאמת הערבים שונאים אותנו וגם קראתי על משפחת פוגל וזה זיעזע אותי ( שמעתי על הרצח של משפחת פוגל לפני זה אבל לא הבנתי כל כך אז.... )ולא לא פחדתי יותר מידי אבל כן היה פעמים שפחדתי להרדם ופחדי שבאמצע הלילה השכנים שלנו הערבים שמסביב לבית שלנו יכנסו וחס וחלילה יעשו לי משהו.
ואז התחיל צוק איתן ולמרות שאיפה שגרתי זה לא בדרום זרקו עלינו כמה טילים שהם לא פגעו ברוך ה אבל זה היה מלחיץ.....
אז בצוק איתן פעם ראשונה בחיים שלי שמעתי אזעקת צבע אדום.
אחרי צוק איתן התחילו מלא פיגועים הורים שלי ליוו אותי לאוטובוס לבית ספר למרות שברגיל היינו רגילות ללכת לבד ושמו יותר מאבטחים מסביב לבית ספר שלנו (כי הוא בשכונה ערבית )ובאמת שזה הרגיש מסוכן כזה...מאז התמימות נעלמה קצת בשגרת פיגועים כבר כמעט שנתיים....
אה ושרק התחילו הפיגועים הייתי בסיבוב שערים וראיתי שמה את ההבדל בין דוסיות ופרחות ופשוט הבנתי מי אני רוצה להיות...
ואז פתאום המעבר מסביבה שגרתי בה כמעט שמונה שנים למשהו חדש אחר לגמרי לעיר שהרוב בה דתיים שרואים בה טרמפיסטים (מה שלא ראיתי בעיר הקודמת) עברנו לעיר עם אוויר אמיתי לא אוויר מזוהם אוויר נקי....לעיר שכולם מכירים את כולם בקיצור למקום שונה...
וכמובן שהמעבר היה קשה ואז גם באתי לאולפנא והישתנתי ואני מודה שהישתנתי!! אבל הישתנתי לטובה אני מקווה...הישתנתי לכיוון שאז בכיתה ו בסיבוב שערים ראיתי את האנשים שמה ואמרתי שבאתי להיות כזאת.
ועכשיו כן אז התמימות כבר כמעט נעלמה אבל עכשיו אני יודעת מה אני מי אני מה השאיפות שלי מי אני רוצה להיות!!
והיתקרבתי אליך אבא!!! כמובן שאחרי כל הדברים האלו באתי אליך!!! הייתי איתך אבא אבל עכשיו אני מרגישה יותר מחוברת אליך!! אבא תודה!!!!!!
