פורום ריק ומוסתר (עמוד 1175)

יש את הרגעים האלה שהיית רוצה ככ לחזור אחורה למקום שהיה טוב יותר

ושישכחו כולם הכל פשוט לעשות ריסרט על החיים ולהתקדם בטובב

 

סוג של רגש ממכר~~

אני באמת רוצה אתזה מכל הלב

אולי תעזור לי איך לעזות אתזה?

בבקשה.

זה חשוב לי ככ

אני פשוט צריכה להיעלם.

זה הדבר היחיד שיעשה לי טוב

איי חיים של משמעות זה כנראה לא בחופש

נעלבתי.
טוב?! טוב.
הלוואי שלא תראו את זה

אחר כך, מאוחר יותר, תן עוד קצת זמן, נחכה.
לא עכשיו,
אולי הגיע הזמן,
אבל לא, מחכים, מחכים.
כי עכשיו
לא
הזמן


ברח לך מפני הרשעים
אל ביתך, מעונך, אוהלך.
כאן לא מקומך.

אנשים פה דוסים בצורה שאני לא מסוגלת להכיל.
ואני דוסית.
אבל די.
די עם הצולריות הזאת.
די להתחנחן.
לא מגניב להיות פלצן.
מבטיחה שלא

כי אול החיים שלנו פשוט כן

רק מגלגלים קוביות

בטח

כול היודע דבר על מקום הימצאו מתבקש להודיע ולהתרחק מהמקום

למה היא לא מבינה למה למה למה.
כאלו מההה?
למה בכוח?
למה?
את לא שומעת?
והכי מעצבן שהיא כל כך טובה ורוצה טוב.
אוףףףףףף.
דיי
אין לי כוח להעמדת הפנים הזאת
לזרום ולמתוח חיוך
כאילו אני לא עצבנית עליך כבר חודש
כאילו כאילו כאילו הכל בסדר
וכלום לא קרה. בעצם כלום לא קרה.
זה בדיוק מה שמעצבן.

לַעֲצֹם אֶת עַפְעַף הַדֶּלֶת הַפָּעוּר אֶל מַשׂקוׂפוׂ

לְטַפֵּס.

יָדַיִם לַצְּדָדִים

כָּף רֶגֶל שְׂמֹאל מִתְהַדֶקֶת אֶל בֶּרֶךְ יְמִין

קְצֵה בּׂהֶן יְמִין מִזְדַקֶפֶת אֶל לֵב המִּזְרָן הָרַךְ

צַוָּאר מָשׁוּךְ אָחוֹר

גּוּפִי הוּא מוֹט.

מוֹט גְרַפִיט הַמְּשַׂרְטֵט עֲקֵבוֹת גַּמְלוֹנִיּוֹת.

 

לְהִתְדַיֵיק.

 

אֲנִי שׁוֹקַעַת אֶל תּוֹכִי וְנִמְחֶקֶת

אֶלֶף פֵּרוּרִים שֶׁלִּי קוֹרְסִים מַטָּה.

אָמְנָם רִשּׁוּמִי עַתָּה גָּס כָּל כָּךְ, אֲנִי לוׂאֶטֶת

אַךְ יוֹם אֶחָד עוֹד אֶהְיֶה

סֶרֶט הַמִּדָּה הוּא לִי מַחְדֵּד

אֶהְיֶה

פַּיילוׂט

אֶפֶס נְקֻדָּה שְׁתַּיִם.

מְשַחֲקִים פּה; רוׂלֶטָה*.

 

*רולטה:

1. סרט מידה. (נקרא לפעמים גם מטר, מגלול או רולטקה.)

2. כותרת למשחקי הימורים רבים, ביניהם הרולטה הרוסית, בה מהמר השחקן על חייו שלו עצמו.

 

נכון, על כל פשעים, אבל גם לה יש גבול.

אני מנסה לעשות מה שביקשת, וקשה לי להצליח.

אני מבינה אותך, מאוד. אבל גם אם קשה צריך להתגבר,

בלעדי.

זה לא הוגן מצדך. זה אגואיסטי

להקל על עצמך בתמורה ללב המצולק שלי

והאמת שזו אפילו לא הקלה,

רק רגיעה זמנית שתחמיר את המצב,

כמו לגרד עקיצה.

קשה לי אפילו לתאר איזה עינוי הוא זה. 

להחלים, להרפות, לקוות שהכל הטשטש,

ושוב, להתחיל מחדש. ועכשיו הכל רגיש יותר

ומתפורר מכל נגיעה, מקול משב רוח. 

בבקשה! אל תעשה את זה שוב.

אני לא אעמוד בזה 

 

 

 

 

מרתיח אותי! פשוט מרתיח אותי!!

איך יש לאנשים חסרי ידע בגמ', חילונים פשוטים, העזות להורות לרבנים?!

 

ועוד יותר, איך יש לדתיים צעירים(בעיקר לצערי) העזות הנוראה להתחצף לרבנים גדולים. ומאיפה העזות הקלוקלת הזו לחלוק עליהם בכל תחום שהוא, וכי להם יש את הידע הזה?! והעזות בלי גבול להטריד רבנים בשאלות תוקפניות שלא ע"מ להחכים.

 

ועוד יותר, שרבנים היודעים את מקומם קמים על גדולים מהם.

 

ועוד יותר, שרבנים גדולים ו/או שווים קמים ומנאצים אחד בשני בכזו.... שנאה.... 

 

מה?! איפה אנחנו?!!! אנחנו עמ"י?!!! 

 

נכתב על רקע השנה האחרונה, בה נחשפתי לעזויות כלפי הרב שלמה אבינר והרב שמואל טל. מכל הגילאים והעמדות. זה פשוט מצער.

נמאס לי שאין לי עם מי לטייל וההורים שלי לא מסכימים לי לבד

 

אז רציתי לעבוד והם לא מסכימים לי לעבוד 

 

אז רציתי לרקוד אבל אני צריכה להסתיר את השירים הלועזיים אז בסוף רקדתי עם אוזניות

 

רציתי לצאת עם חברות אבל הטלפון שלי היה על שקט ולא עניתי להם אז הם הלכו בלעדיי

 

רציתי לצאת לנופש אבל באותו יום נפלתי וחטפתי זעזוע מח אז כל הנופש נהרס ומתתי מכאבים

 

אז רציתי ללכת לטיול עם אחי הנשוי אבל נראה לי שהוא לא רוצה שאני יבוא איתו למרות שהוא הציע את הרעיון

 

ורציתי לקנות חלילית אלט אבל אין לי כסף

 

אז רציתי להיות במחשב אבל אחותי חטפה עלי עצבים ולא נתנה לי

 

אז חיכיתי 4 שעות ואז אני במחשב

 

ובסוף משעמם פה

 

 

 

 

בעעעעעעעעעעע

הריקנות המגעילה הזאת הורגת אותי.
איןןןן פשוטטטט איןןן!!!!!
באלי רק לישון ולישון.
לא קורה שום דבר אם אני לא יוזמת.
כלום בכללל!
ואז אנלא יודעת אם באמת רוצים או שאני חופרת.
אבל אנשים! למה אתם נוטשים???
אוףףףף באלי לבכות, אבל אין לי דמעות.
ודמעות בכלל לא יעזרו.
באלי מישהו. מישהו מישהו. מישהו שיהיה לידי.
ואנלא אצטרך כל פעם לוודא שהוא עדיין חבר שלי.
ולא אצטרך לרדוף אחריו, ולהשיג אותו, ולהרגיש מוזנחת.
מישהו.
למה פעם התחתנו מוקדם?
למה היום זה לא ככה?
מה, אנחנו מישהו אחר?
ההפך, יש הרבה יותר פיתויים ובאלגאנים.
אז יאללה כבר!!!
(לרגע הרגשתי צורך להתנצל על הבלחיות, אבל זה לא בא ממקום בלחי. ואני גם לא מתנצלת.
ניראלי אני אלך בכל זאת.
תודה על המקום לפרוק, מישהי בנערות. (אנלא מתייגת בכוונה, שלא תקראי את זה אם לא באמת באלך)
ברר
הלוואי יהיה טוב!
והלוואי שנבין שזה טוב!
והלוואי שלא יסתבכו יותר דברים!

חלאס, שיגעת את כל הפורום עכשיו שתוק.
 

הדוסים האלה שפעם ראשונה שהם נתקלים בבנות זה בערוץ שבע