החיים שרצים
עפים , מדלגים
ואני שם
מבוהלת
נדחקת אל הצד
החיים
הם קיימים
אבל אני
אני בצד
דבוקה לי אל
המוות
מרגישה לפעמים
שאני עוד בתוכו
מרגישה אותו מקרוב
אחרי שלקח לי קרוב
אף פעם לא פחדתי
לא פחדתי מכלום
וחשבתי
שגם מהמוות אני לא מפחדת
ןאחרי שזה קרה חשבתי שאתחיל לפחד
מהמוות
וזה לא קרה
כי לחיות זה יותר מפחיד
ולדבר אפילו יותר
אני עדיין לא מפחדת
וממשיכה לדבר
ואפילו לחיות
ולראות מקרוב את המוות
עכשיו אני
שעמדתי בפינה
והבטתי מבוהלת
באנשים שחיים
התחלתי גם אני לחיות
ופתאום אני מוצאת את עצמי ביניהם
כמו כל האנשים
אבל עדיין מרגישה קצת שונה
כי ריח המוות , ריח שרוף
מדגדג את קצה אפי
אז אני מתעלמת וממשיכה
ואפילו יוצרת
יוצרת כל מה שעולה על דעתי
ומביטה בזה
ונאנחת
