פורום ריק ומוסתר (עמוד 1181)

מה כשצריך אותו הוא תקוע בפנים נעול
וכשהוא צריך להיות נעול הוא יוצא?
אוף.
יופי.
שיחה עם ***
סוף סוף.
הבהרתי כמה דברים
יופי.
אוף
ובגלל כואבת לי הבטן.
ולא טוב לי.
קשה ליממש
אופפפפפפפ למה החלטות זה כזה דבר כואב? ושינויים? ופרידות?

וכל דבר ישניא אותי.יעורר בי בחילה.
אני לא אוהבת מקומות כאלה!!!
הם גורמים לי לבכות בלי סיבה.
חנוק
חנוק
חנוק!

לפני שזה משגע אותי לגמרי
|ראש בקיר|

באמת!
אל תאמין לי,אני סתם אומרת הכל!
חנוק לי עכשיו ממש,בוכה לי בפנים.והחיים זורמים.
אני צריכה להתחיל לסתום תפה חזק יותר לא בריא לעשות ככ הרבה רעש סביב,במיוחד שהם אומרים שאני עושה את סתם.גם הוא סבל את אותו סבל וגם הוא בכה לכרית כל התקופה האיומה הזאת,והוא סבל פי אלף ממני,ועדיין הוא לא נתן לזה להשתלט על החיים שלו.
ואני?
חנוק לי אלוקים.למה נתת לי את הפריוקט של עצמי..?
יש לי מספיק מה לעשות בחיים!.
אני צריכה שמישהו יגיד לי שזה לא סתם.אבל אף אחד לא יודע כלום במילא.מי שכן אומר שזה סתם.
אז אני לא שפויה אני.
מסכן הוא,מסכנה היא.מסכנים האנשים שחיים לידי.
אני ברגרסיה.זהירות.

אני רוצה ולא רוצה ביחד
אני לא יעשה את זה לעצמי אבל יש לי הרבה הרגשות סביב הנושא הזה,למה אמרתי לך אחרת? כדי לשמח וליפות את המצב?

זה לברר על מישהו ולשמוע הכל ו.. "כן כן" ויאלה בו נתחיל לצאת ובפנים להגיד-למה? סתם..מי יחייה עד אז..?
אני רוצה להתקדם? לא ניראלי,אני רוצה לחוות דברים
אפשר לעשות את זה בלי כל הטקס והרעש פשוט בדרך המגעילה של העולם.
(ואת זה אני רוצה?
לא יודעת)

אני עשיתי נמעלות פילים אני היחידה שצריכה להתמודד עם זה.

אני רוצה לבכות עכשיו על מישהו.אין כאן אף אחד בלבד לבד שיצרתי לעצמי בחיים.בכוונה.

מעולם לא הלכתי נגד באופן דרסטי

אף פעם לא העזתי לחצות את הקווים האדומים לגמרי.

כשהרצון למרוד בער בי

הייתי אולי רק מתקרבת

אם זה שרף ממש והיה מוגזם

אז גם טיפה נוגעת,

מנסה להרגיש ולחוש

את טעם האסור.

את הטעם המר והמתוק

את ההרגשה שהוא מביא איתו

את הפורקן הכואב הזה.

אך מעולם לא חציתי אותם

לא כלפי חוץ

ולא כשזה קשור גם לאחרים.

 

מה שלומי? אה, אני בסדר.. כן.. בטוח.. לא.. לא קרה לי כלום.. מה שלומך? כן כן באמת שאני בסדר.. אבל מה איתך? מעולה? איזה יופי. מה? אה, שמחה.. כן.. זה חשוב.. כמה טוב לשמוע..

 

שיחות שכאלה.

ככה תמיד.

לא משנה מה קורה בפנים,

אני בסדר. לא קרה לי כלום, כן, בטוח.

וגם אם תעזבו אותי זה יהיה נחמד.

מאוד יפה איך שאתם מתעניינים

פתאום כולם פה מאסטרים לענייני נפשות

אוזן קשבת, לב מבין.

עאלק.

רדו ממני, הדאגה שלכם רק מעיקה

רק גורמת לי לשקר לכם שהכל בסדר

לשקר מפני השלום

אחרת תהיה פה מלחמת עולם.

ועם כל תשובה כזאת שיוצאת לי מהפה

עוד מירמור מכווץ לי את הלב

כל פעם כיווץ יותר חזק, יותר כואב.

כעס, קושי, הסתגרות.

עדיין לא רחמים עצמיים.

 

ואני לא מגיבה ככה סתם.

אתם פשוט באמת לא תבינו.

 

מה? לדבר? לשתף? כן.. ניסיתי כבר.. בסדר.. פחות אהבתי.. חשוב? בטח.. את צודקת.. כן.. מאמינה בזה.. ברור.. אחרים יבינו.. זה בריא לחלוק את הרגשות.. נכון.. ברור שאני גם חושבת ככה..

 

חושבת. ומבינה.

יש לי כל כך הרבה ניסיון ושנות ותק בעניין

שגם כשהגלים של הכאב מכים בי

ובאים זה אחר זה

מפתיעים, מכאיבים,

משאירים אותי מדממת

ומובסת באיזו פינה נשכחת,

גם אז אני לא נכנעת.

אני יודעת שאוזן שומעת לא בהכרח מקשיבה.

שהנהון של הזדהות הוא לא בהכרח הבנה.

שכשהלב חשוף

זה יותר הזמנה לפגיעה

מאשר שחרור.

בטח. זה בדוק.

איך אומרים? מניסיון..

אצלי הוא גם כואב..

 

אז אני לא פורצת את הגבולות.

לא הופכת עולמות

ולא חוצה גדרות וקווים אדומים.

אבל יש בי כאב

שדורש את שלו

ואוכל אותי מבפנים.

בלי שיהיו בי הכוחות להתמודד מולו.

הוא קצת כמו בטטה

שולח את זרועותיו לכל עבר

כשהוא מתפתח.

כאב כזה

עמום

שגדל בתוכי.

 

אז אם שאלתם-

כן, אצלי הכל בסדר.. ברור.. בטח שאני בטוחה.. הכל טוב.. כן כן.. איך אתם? יופי, כמה טוב לשמוע.

 

אוי ה׳,כתוב שם הכל!

אני בעצם כן רוצה תגובה.
ואולי לא.
ואלי כן.
ולא כלום.
ולא משנה.
סתם אין לי כח להכנס לשיחה.
אז למה עדיין חשוב לי שיקראו אותי?
אני צריכה ללכת מהערוץ הזה ככה היא אמרה..ואין לי כח

להסתכל על הכל פתאום פתאום מנקודת מבט של זקנה
ולראות כמה אני בחיים לא אהיה כמו כולם, כמה שאנסה.
אני פשוט מבוגרת מהם בכמה וכמה שנים טובות.
(המסקנה הזו מעוררת בי חשק להתחתן, אבל זה לא באמת יעזור.)
תמיד אהיה מבוגרת בהרבה מהסביבה שלי, כנראה שאין מה לעשות.
אני נכנסת לניק הזה פעם ראשונה מכיוון אחר; ייגע ממאורעות הימים. נקודת המבט הזו מבודדת.
אני זקנה

ואני סה"כ דיברתי את דעתי.
הם מבקשים שאתנצל ואז הם ירגעו 'ובטח שלא התכוונת להגיד את מה ששמעמנו' לא אנשים,אמרתי את מה ששמעתם ולזה התכוונתי בדיוק! רוצים לא לראות שזה האמת-אל תראו.אני את שלי עשיתי.
טוענים שאני ממציאה המצאות ומנפחת עובדות.שהסערה מתשתשת לי את הראיה השלימה של הענין.
הוא ממש בכה לי.
למה אני מוציאה אותו תמיד כזה רע? ככה.
כשאתה עשית את זה אז לא חשבת הרבה..רק לפרוק מעצמך ולשחרר.אני מחזירה בדרכים שלי,אולי באיחור.אתה כבר שכחת.נפגעתי.לא אני צריכה להתביאש בזה אלא אתה.

זה אפילו גרד לי כמה דמעות.

אוך... זה היה טוב |מתרחב| |נושם לאט|

|מתלבט אם להקיא או לצחוק|

זו כזו מן מחלה סופנית כזו...

אבל בעצם |מהרהר|

אולי לא...

לא לגמרי בטוח.

אבל אני בטוח מבינה אותך. ובמקומך גמאני הייתי מעדיפה לוותר.

הוא לא נותן לי לחיות.
הוא לוקח ממני את כל הכחות והאנרגיות למחשבות.






אני יתייאש.אין לי דרך אחרת.
אף אחד לא שומע עד כמה הדממה שלי צועקת.

אני צכה שקט
ומחשבות טובות
ויואו
למה אני ככ במתח מזה?
מה כבר יכול לקרות?
אופ לפעמים אני אדם מזעזע