סתם כי לא היה לי את מי לשתף ...(לא שכאן יש...אבל עדיף מלהתפוצץ לבד.... )
(מצאתי את זה באינסטגרם של רון כהן)
(מצאתי את זה באינסטגרם של רון כהן)
---סתםאור מ
---אור מ
הפחד מטעויות כל כך טיפשי
שעדיף כבר לטעות ולהתחרט.....
(חושבת על זה פעם שניה...אמממ..כן)
שעדיף כבר לטעות ולהתחרט.....
(חושבת על זה פעם שניה...אמממ..כן)
---אור מ
רציתי לומר
כל כך הרבה דברים
אולם בסוף נפלטה רק מילה אחת
תודה
כל כך הרבה דברים
אולם בסוף נפלטה רק מילה אחת
תודה
((כי אין פיסבוק
(נוצר בהשראת שירשור של בלה לטקס, תודה)
שלום לך ידידי הוותיק.. פעמים אין ספור התראינו במהלך חיי.
כשתלשת מידי הקטנות ביום סוער את הבלון הראשון שאבי קנה לי ביריד.
כהפסדתי לחבר בהתערבות, היתי צריך לרוץ יום שלם.
כשאהבה הראשונה אמרה שיש טוב יותר ומוצלח.
כשחשבתי שאצליח להשקיט את הלב, לרפות את הפצעים.
כשעוד יום עבר בלי שהיא תיתקשר, תישאל.
וכשבעוד אלפי פעמים גלי המציאות תפכו עלי ללא רחם
שלום לך מלאך המוות ידידי הוותיק.. פעמים אין ספור התראינו במהלך חיי.
|מתכווץ|~תות~
אתה כותב את הכאב.
לא יודעת אם להודות או לא. אתה נוגע בי המון.
הלוואי שיהיה לך טוב
לא יודעת אם להודות או לא. אתה נוגע בי המון.
הלוואי שיהיה לך טוב
----אור מאחרונה
אוווף
זה קשה לי.
אני אחשוב יותר.
(כמה פעמים התחלתי לכתוב ומחקתי........)
זה קשה לי.
אני אחשוב יותר.
(כמה פעמים התחלתי לכתוב ומחקתי........)
((כי אין פיסבוק
"שקט"
אני מחבק את חתיכת הבשר שבתוכי, מתחנן כי תישתוק.
אך היא בשלה, מתנוענעת בקצב החיים.
"אני כאן, אתה יודע" היא אומרת
ואני שותק, והיא יודעת שאני מתחמק.
הציפיה ליקפוץ מהקרון הדוהר עדין לא פגה,
וכך גם הציפיה ליזרוק את בובת הבשר, כן, בסך הכל בובה על חותים.
ואני בצרחה קופץ למדורה
אין צער, ואין כאב. אין תיקווה ואכזבה ואין יגון ובובה.
הגעתי אל הנחלה.
14.אסופית.
עבר עריכה על ידי אסופית. בתאריך כ' בניסן תשע"ו 14:05
רעש רעש רעש
חותכים הכל בהנפת סכין
שגעון וטירוף אלו שמות המשחק
תמונות קרועות זרוקות על מיטה אחת.
צחורה ואדומה
צרחה
ושוב סכין
אין בי כלום. לא מילים לא מוזיקה לא אומנות
אין בי כלום
גם לא אהבה
ועד שאני מתאפקת, זה מתפרץ שוב.יומנים נשרפים
אני רוצה לקלל עכשיו את העולם. את כולם.
אבל אף אחד לא אשם.
אני האשימה היחידה.
ואני לא אקלל. אני אתאפק
אבל כואב וזה עומד לצאת ולהתפרץ.
ואני יכולה
ואני מסוגלת
ואני אעשה את זה
אבל אני לא רוצה.
אני מכורה. מכורה לזה כל כך שזה שורף.
האם קיימת מציאות אחרת?
את התשובה לשאלה זו רק אני יודעת.
ואני יודעת שהיא קיימת. זו אני שלא נותנת לה להתקיים.
ושוב אני האשימה.
ושוב אני הכושלת
ושוב אני ההאבודה
ושוב אני הטיפשה
ושוב אני האכזרית
ושוב אני הרעה
ושוב אני הדפוקה
ושוב אני הכל, חוץ מטוב.
אבל אף אחד לא אשם.
אני האשימה היחידה.
ואני לא אקלל. אני אתאפק
אבל כואב וזה עומד לצאת ולהתפרץ.
ואני יכולה
ואני מסוגלת
ואני אעשה את זה
אבל אני לא רוצה.
אני מכורה. מכורה לזה כל כך שזה שורף.
האם קיימת מציאות אחרת?
את התשובה לשאלה זו רק אני יודעת.
ואני יודעת שהיא קיימת. זו אני שלא נותנת לה להתקיים.
ושוב אני האשימה.
ושוב אני הכושלת
ושוב אני ההאבודה
ושוב אני הטיפשה
ושוב אני האכזרית
ושוב אני הרעה
ושוב אני הדפוקה
ושוב אני הכל, חוץ מטוב.
כל מילה 
*בננית*
|מתכווץ|
(אפשר לשלוח לך חיבוק?)יומנים נשרפיםאחרונה
ואני יודעת שלא עוזר אף פעם כשאומרים שזה לא נכון.
זה לא משכנע.
אבל בכל זאת, את יותר ממדהימה.
ואני אוהבת אותך המון.
זה לא משכנע.
אבל בכל זאת, את יותר ממדהימה.
ואני אוהבת אותך המון.
אתריעות.
הולכת?
פירורים שלבלה לטקס
אימה
אלוהים
שייגמר כבר הלילה הזה, כמה
חרוכים
קולות השדים שבי
פוחדת
17 אצבעות ועוד אחת אני
מונה שוב ושוב
הרי אתה יודע
קולות הניסור דעכו וידיי
מתאחות, קרע עור אל משנהו
מיליון טיפות דם אני אוצרת בין שפתיים פשוקות
לא
מנסרת
לא
השמיים שלי צבועות ענבר
עכורות
מיליון שלדי דמעות שלא נולדו שואגות בהן
ואיש אינו שומע הרי
כמה אמנותיים הם
אותם עוברי דמעות תלויים בחלל
אילה,עניין
מי לי ולו?
מה לי ולו?
אלא אהבתי
מה לי ולו?
מה לו ולי?
תפסיקו לצרוח!~תות~
אלוהים, תסביר לי.ציפור קטנה..
למה אני עושה את זה?
למה?
הכאב גורם לכל כך הרבה רע.
ההתמכרות הזאת לכאב, מה שהיא יכולה לעשות.
אני רוצה לדבר, אני רוצה לספר- על זה.
אבל זה לא יקרה
זה לא
אי אפשר לומר את זה
זה בכלל לא ברור מה זה. אני לא יודעת מזה אז איך אוכל לספר? לא אוכל.
אז אשאר עם זה לבד, ואתפוצץ
אני יודעת שהמעשה הזה רע.
אני יודעת. אני יודעת שגם יהיה קשה לצאת מזה אחר כך.
אבל לא אכפת לי.
הכאב ניצח
והוא
גם ינצח
למה?
הכאב גורם לכל כך הרבה רע.
ההתמכרות הזאת לכאב, מה שהיא יכולה לעשות.
אני רוצה לדבר, אני רוצה לספר- על זה.
אבל זה לא יקרה
זה לא
אי אפשר לומר את זה
זה בכלל לא ברור מה זה. אני לא יודעת מזה אז איך אוכל לספר? לא אוכל.
אז אשאר עם זה לבד, ואתפוצץ
אני יודעת שהמעשה הזה רע.
אני יודעת. אני יודעת שגם יהיה קשה לצאת מזה אחר כך.
אבל לא אכפת לי.
הכאב ניצח
והוא
גם ינצח
אלוהיםלא עכשיו
תציליני מידם
למה למה למה למה למהלא עכשיו
|ממלמל|
למה
הלב
למה
הלב
לא לפחד. לא לפחד~תות~
עבר עריכה על ידי ~תות~ בתאריך י"ח בניסן תשע"ו 11:35
זה חונק אותי חזק. ואיך שהזה אמר, מחר זה הדד ליין.
ויכול להיות שמחר זה ייגמר ורציתי להספיק ככ הרבה דברים בחיים העלובים האלה
לרקוד בחושך
לשיר מול קהל
לדמוע לאהוב
לשכב על כר דשא מול כוכבים
לגלוש בעיניים עצומות
לא לפחד מעצמי
לומר לה שאני אוהבת.
וכלום. מחר אמרו שינתקו מהכל
לב פועל ממכונות
ישן וריק.
אני פשוט נגמרת
לעזאזל אלוהים
אני רוצה לחיות. לחיות
ולצרוח את זה לתוך הלילה השחור
משו בי דפוק
משו בי נגמר
ומת
--אור מ
אוף
אני לא רוצה ללכת.
אני לא רוצה איתם.
לעזאזל.
שילכו להז*******************
אני לא רוצה ללכת.
אני לא רוצה איתם.
לעזאזל.
שילכו להז*******************
אני מאושרת לומר: החיים מתסכליםריעות.
((כי אין פיסבוק
שקר
אני
לא שקרן
אנוכי
עצמי
חצי שני
צף בדף
רדוד
ושאלה אחרונה
דיני שתיקה?
ואז הוא ניכרה מצחוק