(גם אני, אני יודעת)
(האמת תמיד מרה, ולרוב אם יש טעם מתוק בעקבותיה, אתה עדיין משקר לעצמך)
(גם אני, אני יודעת)
(האמת תמיד מרה, ולרוב אם יש טעם מתוק בעקבותיה, אתה עדיין משקר לעצמך)
(אני יכולה להסביר את עצמי, באמת שכן.
אני יכולה להסביר את ההיגיון המעוות ששולט לי בחיים.
אבל אתם אולי תקשיבו,
ואני לעולם לא אהיה מספיק רעה
ואתן לכם להיכנס לעולמי)
(כן אני הכי גרועה
הכי נוראית
הכי מטורפת
הכי פסיכוטית
הכי פסיכופטית
הכי אנוכית
הכי אני)
(אנוכי- מי שמרוכז בעצמו בלבד
אבל אני עושה לכם טובה
עכשיו אתם לא צריכים להיות מרוכזים בי)
(אתם מעולם לא ראיתם את הלילה
את החושך הבלתי נגמר
שבו פתאום רואים הכל)
I think a lot about killing myself, not like a point on a map but rather
like a glowing exit sign at a show that's never been
quite bad enough to make me want to leave.
See, when I'm up I don't kill myself because,
holy shit, there's so much left to do!
When I'm down I don't kill myself because then
the sadness would be over, and the sadness is my old paint
under the new. The sadness is the house fire or the broken
(shoulder: I'd still be me without it but I'd be so boring. (neil hilborn
באמת זה חייב להיות ככה?
.
אם יקרה להן משהו זה יהיה רק באשמתי.
רק.
.
זה עצוב ומייאש
כל הסיפור הזה.
חושך.
קמנו ונתעודדבס"ד
פויה לי, אבל זה באמת מצחיק אותי.
תסלחו לי?


בס"ד
ואני יכול לספר לכם מה הצחיק אותי.
השאלה היא האם משהו מאלו יעניין מישהו מכם.
בס"ד
אז מה הצחיק אותך?
בס"ד
ודמיינתי את התגובות הנזעמות שהם היו מקבלים כאן.
בס"ד
אז באיפשהו שהן היו, עלתה השאלה האם כדאי למנוע מדכאוניים רשיונות נשק/טייס/נהיגה/וכו'.
ואח"כ עלתה ההשערה שאם אכן זה מה שהיה קורה, לא רק שזה היה מונע סיכון חיי אדם, אלא שהרבה דיכאוניים היו מפסיקים להיות דיכאוניים.
והכל ברצינות (הם אדלריאנים שם)
בס"ד
מסכימה לגמרי שלא צריך לתת את הרשיונות האלו בלי בדיקה נפשית
זה מסוכן ולא אחראי
אבל זה לא ימנע מדכאוניים להיות בדיכאון
אולי יתן תמריץ לעבוד קשה יותר על המצב רוח
אבל דיכאון זה עניין גנטי
שיש בו מימד פיזי זה לא הכל בראש
בס"ד
שמעתי משם גם דיבורים בסגנון הזה על דברים הרבה יותר תלויי גנטיקה והרבה פחות בראש.
בס"ד
זה לא סמים
יש כל מיני הורמונים שיש אצל אנשים ואצל דכאוניים הם לא מופרשים או מופרשים בצורה מעוטה בכדורים עוזרים לדמות את ההרמונים האלה)
בס"ד
מישהי מהן רוצה לחיות בלי יכולת לחוש שמחה?)
זה נסיון קשה ברמותכישוף כושלבס"ד
אשמח לכל רעיון שהוא..)
אביגיל.
כישוף כושל
כישוף כושלבס"ד
בעיקרון אם הבנתי נכון הם לא ממש מתעסקים בנושא הזה, רק חושבים שהגישה שלהם נכונה גם בנושא הזה, כמו כל נושא אחר.
-לפני יומים
-אתמול
-אתמול בלילה
-הבוקר
-אמצע היום
-עכשיו
-עוד כמה דקות
x-מה שיקרה אחרי הבכי שיבוא בקרוב
אופ ![]()
![]()
כמו ילד בשדות
שנעלם
כמו ילד בשדות
שצוחק
כמו ילד בשדות
שבוכה.
לבד
ואין איש
שיחפש
אין איש
שיצחק ביחד
אין איש
שינחמו.
אין איש
לבד,
לבד מדי
תקום ילד
תקום
ותחייך.
הים היה גדול
והיא הביטה,
מחפשת דרך לשקוע
הם לא נותנים
רק לוקחים
שמשהו בבקשה יגיד שזה לא באשמתי
ויכוון אותי לדרך הטובה ביותר לצאת מזה
בבקשה
(לעולם לא לעולם לא לעולם לא לעולם לא)
(אני לא שייכת אליך
אני לא שלך)
אם עד עתה חשבתם,
משום מה,
כי אנשים מדוכאים הנם בסך הכל בני אדם
אשר הגיעו להבנה עמוקה אודות אמת עצמם -
צר לי לנפץ לכם את בועת האשליות.
אמנם נכון הדבר לפי פרויד ואחרים,
שאמונתם הבסיסית היא שהאדם הוא רע בטבעו.
אך לנו, יהודים מאמינים,
שיודעים שבכל אחד מאיתנו נשמה אלוקית חלק מאיתו ממש,
מופרך הדבר מכל וכל.
אנחנו טוב בטבענו.
טוב מוחלט ואבסולוטי, היישר ממקור הטוב ויוצרו.
נולדנו זכים, טהורים, חלקים מכל פגם.
זוהי האמת שלנו!
כל מה שנעשה לא יוכל לשנות זאת.
ועם הגרוע מכל - עודנו חלק מאלוקים,
מהות- איננה דבר משתנה.
ברי לכם אפוא, כי אין במדוכאים שמץ מודעות עצמית;
הם כלל לא יודעים מכך שמהותם, בעצם,
היא טוב מוחלט ובלתי ניתן לפגימה.
וכל מחשבות מזיקות במשוטטות במוחם -
נובעות אך ורק מהסתכלות מעוותת במציאות העולם.
אין הם רוע, ולא דבר משיגידו -
הם פשוט חסרי מודעות עצמית.
בשינוי החשיבה - תשתנה גם הרגשתם,
שוב לא יהיו עוד
חסרי
ערך.
(שוב, סליחה אם פגעתי במישהו,
ואם יש כאלו שבטוחים שהדבר לא נכון לגביהם - אשמח אם יסבירו ואנסה לענות
קחו אתזה כהצעה,
הצעת חשיבה)
כי באמת, לפעמים אנחנו מתאכזרים אליה מרוב הרגל.
אבל יש פגמים בהכל וכולם, ובכלל- אין לנו שום מדד לאמת.
(סליחה שזה ככה)
ברור שנולדנו עם פגמים. אחרת לא היינו אנושיים.
אבל המהות שלנו - העצם, לא 'אני =ההתנהגות שלי'
היא לא פגומה. בכלל
והמ. סלחי לי שאערער על דברייך
אבל כבר ידוע המשפט ש - 'היחיד שיכול לגרום לך כאב, הינו אתה בעצמך'
תנסי להבין את זה כשתחשבי על מחשבות של אנשים אחרים עלייך.
איך הן משפיעות עלייך?
רק כשאת יודעת עליהן.
כל עוד את לא יודעת מה הם חושבים עלייך את לא יכולה להיות מושפעת מזה!
משמע - המחשבות שלך על שלהם, הן אלו שמשפיעות עלייך, לא המחשבות שלהם.
לא כן?
כך גם לגבי מעשים.
תארי לך שילד קטן יבוא ויגיד לך - את מלאך המוות. את הרוע והשטן.
יזיז לך? הדברים שלו ישפיעו עלייך?
ואם הוא יגיד לך שאת המלאך גבריאל, לדוגמה, ואת תכלית הטוב?
בשני המקרים הדברים שלו לא ישפיעו עלייך.
למה? כי את לא תייחסי להם כל משמעות.
כלומר, אנחנו לא נפגעים מדברים שאנשים אומרים עלינו, אלא מהמשמעות שאנחנו מייחסים לדבריהם.
עכשיו זה נשמע לך יותר הגיוני, שאין 'מציאות שמתאכזרת לאנשים'?
וואו
סליחה על האורך![]()
כתבת הרבה.
שתביני, אני לא גאון
אין לי תשובה מוכנה ושלופה מהכובע
כתבתי את דעתי בלבד
וזה בסדר, מותר שיהיו לנו דעות שונות.
בס"ד
אני לא מסכימה
אני חושבת שכל אדם מעדיף להיות עיוור לכל מיני דברים
אני חושבת שהרבה אנשים אניטלגנטים עם דיכאון יודעים שיש בהם גם טוב
אבל הם מעדיפים להיות עיוורים לטוב הזה
כי המוח שלנו מחפש איזון והגיון בעולם
ואם מרגישים כל כך רע לא יכול להיות שיש טוב
אבל זה לא נכון
יש עירבוב מסויים
וזה דבר מורכב להבין
דבר שצריך מוכנות נפשית כדי להבין
מבחינתי אנשים שלא רואים בכלל את הטוב שבם ואנשים שחושבים שהעולם הוא בית ברביות גדול עם סוף שמח עיוורים במידה שווה
יש סיבות לעצב לאכזב ולכעס כמו שיש סיבות לשמחה אהבה וסיפוק
חוסר היכולת להכיל מורכבות לא מצביע על חוסר מודעות עצמית
היא מצביעה על אנושיות
כשגדלים
באטיות
לומדים להכיל
התחלתי לכתוב משהו וזה ממש ארוך
בעז"ה מחר אני אשתדל להעתיק אותו לכאן
ואולי הוא יהיה גם יותר מסודר
(תודה
שבכלל הגבת)
ושמא יטבול (יפול)
קלסתרך בבוכיות העיניים,
וצחקוק מוכוון מטרה
ממלא בטנך.
אני
אשתדל ובעזרו ואעשה ואקים ואבנה מגדלים.
פורחים באויר.
עטלפים מעופפים.
בתחתית יגזל ממך כל יכול תחכום.
מהזוית הזו את רזה.
הכניסי בטן.
הבליטי: עצמות בריח, שכמות, צלעות, עצמות אגן (שנגזר להיתלות עליהן בגד).
עלי על משקל במחשבת: ירדתי
וברדתך: עלייה.
היי את והתגשמי.
היי כל הנאמר לך מרדת ערב
ובוא בוקר,
ומפציעת שחרך בבשר הפעור.
לא דיכאון, לא,
דיכאון)
(זאת לא את,
זאת ההיא
שהתייתמה מאביה
או מסביבתה)
(סליחה לא התכוונתי
אני הולכת)
ולא.
זאת לא אני.
זאת ההיא שנשברת כשנוגעים בה.
ההיא שאני לא יכולה כבר
לעזור.)
(לא זאת הזאת שמעולם לא נשברה,
אבל תמיד היתה קרובה להישבר
וכבר שנים חלמה על הלילה ההוא
שבו תבכה שעה שלמה
וכל אותו זמן
מישהו יחבק אותה)
(זאת גם את, אבל אותך מעולם לא נטשו)
(ימים שכאלו,
חורפיים.
זאת לא אני)
מדהים כמה אפלה תלויה בשמש)
הוא מואר לא מאיר,
השמש תנצח
או שתשרוף הכל)
(כשאני חושבת עוד,
זאת שקרובה להישבר שבורה יותר.)
אבל זה כל הפרדוקס
מי קרובה יותר לשבירה
השבורה
או העומדת להישבר)
(ובלילה
באנוכיותי אצעק
אני)
אני כבר לא מתקשרת אתן
גג שלום שלום
וזה מרגיש רע
היום הגעתי למסקנה שאין אחד בעולם הזה שיודע מי אני באמת
אפילו לי אין מושג
ואולי זה טוב כי יש את הפרטיות
אבל הבלבול
אוף
הבלבול
ואוף איתי
שאני כזאת לא נעימה כבר לאנשים
ואני לא רוצה שהם יפגעו טוב?
זה פשוט מה שאני כרגע
אני צריכה לדבר עם משהו מהר