פורום ריק ומוסתר (עמוד 1217)

זה לא שאפשר להציל,

ולא שיש מה.

אטימות מתפשטת על העור.

אף תאיה המתים מסרבים ליפול

בקלפי אותם.

מצורעת.

 

הצלקות שבזרוע אינן נרפאות חודשים.

אני שמחה בהן

בהתהדר סימניהן האודמים על לוח השנה,

באי הקביעות הזו

שעל הגוף.

 

 

 

(אוי אלוהים.

אוי. אלוהים.)

 

מִי לִמֵּד אוֹתָךְ לִבְכּוֹת כְּמוֹ רָחֵל

לַחְלם כְּמוֹ יוֹסֵף

לְהִתְגַּעְגֵּעַ כְּיַעֲקב,

מִי לִמֵּד אוֹתָךְ לִקְרא

הוֹמָה עַל גַּג בְּאֵין רוֹאֶה,

מִי לִמֵּד אוֹתָךְ לִהְיוֹת

אִשָּׁה

צִפּוֹר

עֲלִיַּת גַּג.

גֶּשֶׁם רִאשׁוֹן יָרַד

רָאשֵׁי תּוּרְמוּסִים הֵחֵלוּ לְבַצְבֵּץ

מַעֲלִים תִּקְווֹת סְמוּיוֹת מִן הָאַיִן

וּמִפְּתָחַיִךְ יָצְאוּ אוֹהֲבִים שְׁקוּפִים

לַעֲלוֹת בְּסֻלָּמוֹת

מֵעַל הָרֵי שׁוֹמְרוֹן

הַקָּשִׁים.

אחר כך הצליל
והדם שירד
בעצם
זה סתם סוג של שטות
לפעמים
רק לפעמים
אני לא בוכה בלילות
ואז אני ריקה
לפעמים
צריך כתף
לבכות עליה.
רוב הזמן אין אותה
רק
לפעמים היא מופיעה.
בדרך כלל
אני בוכה בלעדיה
ואז אני לבד
אבל בעצם
אני תמיד לבד.
ואבודה.
כן,
אבודה.

אההההההההההההההההההההההההההההההה
די די די די דיייייייייייי!!


די כבר די כבר דיייייי כבבבררררררררררררררר!!!!!
אין
לי
כוח

איןןןן
דייייייייייייייייייייייייייי!!!!!
דייייייייייייי!!

ומה אם לא כדאי לי בכלל?

 

ואולי

להתנתק לגמרי, לגמרי

יהיה הטוב והנכון לעשות?

 

ואני לעולם לא אוכל לדעת

אם היא אוהבת אותי - זה רק בגלל שבאיזשהוא מקום

אנחנו דומות?

 

למה אוהבים בכלל?

 

 

(אני זקוקה לישות אנושית שאוכל לספר לה הכל.

לא תהיה כזו. פף)

"אני רוצה להסתגר בבית ולא לראות אור יום.לחתוך ולמרוח את הדם שלי על הקירות הלבנים.לצרוח לכולם כמה שרע לי.רע לי רע ליייי



"

והאש הבוערת כחיץ
בין מה שאסור שיהיה
אבל קיים
לא מתוך אהבה או תשוקה
רק מתוך אחווה
שנוצרה מהשוני
והאש הבוערת
שכילתה
כל תקווה למקום של פורקן
שסחפה אחריה
עולמות שלמים של קושי
ועולם אחר
שרחוק עכשיו
לא כי, בגלל
ולא נטוש, ולא עזוב, ולא מסכן
ולא זה מה שרע
רק חוסר הידיעה
ואני
שכמו תמיד בחוץ
לא רוצה להיכנס
רק חייבת
מוכרחת על ידי כוחות עליונים
של אנשים שגדולים ממני
ולא כואב ולא רע
כי הכל באשמתי
רק
כל כך
לא ידוע

כל המילים יישמעו קטנות מדי
גם אם אכתוב לך דבר מורכב
תחשבי שאני ילד
כשאפול על ברכיי

כמו מאש מתפרצת תברחי מהר
תשאירי אותי מאחור
והפער יגדל ויכאיב לי יותר
אבל אחזור ואהפוך את הכול

יום אחד תבקשי
שאהיה לך מחסה מפני הגשם
יום אחד
תבקשי את הירח

יום אחד תבקשי
שאפזר לך חיוכים בשעות העצב
יום אחד
תחשבי שננצח
ותאמיני בי
לאורך כל הדרך

המוות, הקבר, הגיהנום, כף הקלע, 
צואה רותחת. 
שבת, עבודה זרה, כפרת עוונות 
על חטאים שחייבים עליהם מיתה. 
על עוונות שאין עליהן מחילה. 
על סרטים כחולים, שיש בהם טומאה. 
טומאה מת, טומאת אשה. 
ילדה קטנה, נשקי לי היד, 
נשקי לי את הבטן, ואת הלב. 

(כף הקלע, גבריאל בלחסן)

 

 

 

אני מרגישה כל כך מיותרת ולא רצויה
וגם מתגעגעת למשהו שאיננו ולעולם לא יהיה

ומפחדת
כי אולי אנחנו טועים מדי, ודברים חשובים יותר ייהרסו

הלוואי שאלמד להיות חכמה יותר
הלוואי שאחזור להרגיש שהעולם נתון תחת איזושהי שליטה
עכשיו אני רק חושבת שהכול תוהו ובוהו וחושך

כואב לי, אבל אסור לומר. כי מי אני

אני רק רוצה לדעת

בס"ד

לא אציק
בואי כשתרצי

(בואי רוח)

|עדיין|

סיכום החג: הרוג בירושלים מאבנים

אני צריכה מכה חזקה שתקטול הכל. שתהרוג.

אני צריכה אנשים לדבר איתם ואני צריכה שיהיה לי על מה לדבר ואני צריכה אנשים שישפיעו עליי כי אני מושפעת מאוד וזה בסדר ואני צריכה לעשות עם עצמי משהו גם כשיש זמן פנויי כי לעשות את מה שאני עושה עכשיו אוכל אותי מבפנים אבל אני נחסמת ולא מדברת ולא יודעת על לדבר ואיך לדבר ואני נתקעת וזה מבאס אני רוצה שיעבור קצת זמן כדי לקבל כבר תשובה לשאלה שמציקה לי כבר הרבה זמן אבל הסיכוי שתהיה תשובה חיובית קצת נמוך וגם אם תהיה תשובה חיובית העובדה שאני ככה עושה לי קשה ואני רוצה דברים ולא רוצה דברים ומתחרפנת לאט אבל בטוח ואני פולשת לכם לפורום כי אני חושבת שזה מקום שהייתי רוצה להכיר אם הוא היה מציאותי או אולי סתם אני פולשת כי ככה אני כאילו לא כותבת כי זה פה ואני עם פצלש וותיק וחבר שלנו ואולי אני פה סתם כי אני בנאדם חלש אופי אני לא יודעת ולא יודעת אם אכפת לי ומה פתאום ראש שנה וחגים זה זמן שחושבים על מוות ואני לא רוצה לחשוב על מוות בכלל בכלל ויש בנאדם שבאלי לדבר איתו ואני לא בטוחה שיש לי איך או על מה אבל אני רוצה שיהיה לי איך ואני כבר אמצא על מה ואני רוצה שהוא יעזור לי למצוא על מה לדבר על הזמן ואני רוצה שהוא יהיה כל מה שאני חולמת שהוא ואני גם רוצה חברות שלי אפילו שיש לי חברות אני רוצה להיות חברה של חברות שלי ואני רוצה עוד דברים שאני לא יודעת מה הם אבל אני ממשיכה לכתוב כי כאילו עשיתי לי תרגיל של כתיבת רצף אני חושבת שהגעתי למסקנה אני רוצה משמעות נקודה

קראתי מה שנכתב לי וזה קשה לקרוא וקשה להבין

(ולכתוב זה לחיות או למות?)

@לצעוק כמותם

והשירה המיללת שורטת בליבך
ציפורני חתול ושיני אריה
טיפות גדולות של דם סמיך
גורמות לך לחשוב "כבר לא אהיה"

וחדרים ריקים מלאים כל טוב-
אוצרות של יהלומים, כסף וזהב
אבל הנפש שלך, הנפש ריקה
ודמותה הכואבת מתבוננת עכשיו

והיא שלך ועודנה ולנצח תהיה
ריקה וכואבת ומלאת רצונות
משאלת מוות והרס עצמי
ולעולם לא תאמר, אבל חלומות

ובחרת אישה
וגילית הסוד
ונטשת ליבה
והשריטות

וזה גורם לי לבכות
הצורה שבה הכל כמו משחק
ואני הכלי שהוא ברירת מחדל

אני לא מסוגלת להתווכח על עצמי?