שרשור חדש
...הנורמלית

(כל כך הרבה קרבות,

הייתי עוזרת לכן,

אבל אני עסוקה,

אני מפסידה

בקרב שלי)

 

 

 

 

 

(כי גם אני,

כשאגיע למקום תפילין,

אצרח בקול לבורא נשמתי,

אבל איש לא ישאל

"זו תורה וזו שכרה"

בכל זאת,

את עורי

אני פושטת בעצמי)

...הנורמלית

(זה מפחיד

כולכן מדברות

זה הסוד האפל שלי

 

 

כולכן בקצה

למטה

אבל אני יותר נמוכה מכן

אני לא מנסה לעלות)

ממכישוף כושל

בס"ד

 

גם אני פחדתי לדבר בהתחלה

 

אני חושבת שזה שאת כותבת מראה על רצון לעלות

כי זה מין מקום להישמע בו

כאן את יודעת שיש מי שקורא

אולי איפשהוא עמוק את מקווה שמישהו יקרא ויעזור לך

אולי, אני לא יודעתהנורמלית
בעיקר אני לא רוצה שזה יהיה בעיה יותר
שכל זה יתחיל להיות בסדר


לא משנה
|נערך| לא משנהכישוף כושלאחרונה


אולי, אני לא יודעתהנורמלית
בעיקר אני לא רוצה שזה יהיה בעיה יותר
שכל זה יתחיל להיות בסדר


לא משנה
...הנורמלית
אני לא אוהבת אותי ככה
מובסת
מרחמת על עצמי
שבורה



אני חוזרת למקום החמים והנעים שלי
שבו הכל מותר
ואם אני לא חוזרת
תדעו שטוב לי


(תפסיקו לנסות להבין
זו אני
אתם לא תצליחו)
500 גרם.שתיקות

וכבר לא תדע מתי

עיניה התמלאו בוץ למים;

כלומר, מתי יעכרו הרגשות

בדמה.

 

וכבר לא תדע היכן הרגע

בו ניתן להפסיק לנשום;

להרגיע את המחנק בבטנה.

 

 

תתכונן, נפילה.

ברגעים כאלו עוד ניתן לכוון

לשם שמיים.

זה עבר.מוזיקה? מוזיקה

(זה יחזור.

למה עוד אפשר לצפות מנסיעה באוטובוס)

 

 

 

 

 

 

 

 

(שילכו לעזאזל)

שמישהו יתן לי כאפה.מוזיקה? מוזיקה


למה?גיגי


כי ככה.מוזיקה? מוזיקה

צריך.

אויש..גיגי

טוב אז לטיפה עדיףחצי חיוך 

כאפה זה מבייש ומשפיל

אולי לך.מוזיקה? מוזיקה

לי לא.

ואני שונאת ליטופים.

אוקי.גיגיאחרונה


אולי שפתאום אני אלך ברחובפים
בום טראח יקרה משהו
ואני אמות.
הלוואי
אוישגיגיאחרונה

למה כול כך מהר למות?

 

האטימות הזאת היא באמת נוראית.מוזיקה? מוזיקה

ראה ערך אתמול.

 

 

 

(ומי מעז לשנות את המנגינה ההיא?)

-תהיה-בר .

בעצם

אם אנשים נכים יכולים להוציא ספרים

ואנשים עם תסמונות דאון יכולים להיות מורים או גננות

ואנשים עיוורים יכולים להיות כאלה שיותירו הכי הרבה רושם בעולם

ואנשים דיסלקטים יכולים להמציא אינספור פטנטים וחוקים שישנו את היקום

אז למה 

שאנשים מדוכאים לא?

 

אפילו אנשים מוגבלים שייתכן ואין להם עוד מרפא, 

מסוגלים לתרום ולתת,

וכלכך הרבה

כנראה שגם בנו, המקולקלים והפגומים, 

יש תועלת כלשהי

 

 

 

זה כיוון נורא מעניין

(בעקבות מפגש מקרוב באדם עם אוטיזם שאין לו רגע לחלום)

ברור שכןכישוף כושל

בס"ד

 

רוב הבדרנים בארץ מאובחנים עם דיכאון

גם הרבה זמרים

בכללי יש קטע חזק מאוד של כישרון אומנותי אצת אנשים עם דיכאון

 

^^צחורת כנף
זה הגיוני.
אמ.בר .
בא נהיה בדרניות?
נממפיתה פיתה
הרבה פעמים יש איש בינוני עם חיים בינוניים וכל זה והוא נורא נחמד והכל
ואז פתאום בוםטראח בא פיגוע/מלחמה/תאונה ואז קוטעים לו יד רגל או את שניהם ואז פתאום הוא הופך להיות שחיין אצן כדורסלן פינג פוגן פראלימפי עם מדלייה לישראל ווהו.

זה מגבלה שרק עוזרת לקפוץ למעלה.

ואפילו אפשר להיות מדוכא אבל שמח
אגבכישוף כושל
עבר עריכה על ידי בת של הקב"ה בתאריך כ"ו באלול תשע"ה 22:34

בסד

 כשהיו צריכים להגיד תכונה טובה שלי אמרו שמחת חיים וממש שועשעתי

גם לי לא עכשיו
ואני אפילו מגלה את עצמי ברגע זה
זאת חוה
זה כזה נכוןבר .
עד שזה עצוב, שצריך להגיע למצב של מוגבלות פיזית בשביל לעשות משהו עם עצמנו.
זה קצת עצובהנורמלית
סליחה, זה הרבה עצוב
שאנחנו מאמינים בזה
שאנחנו נותנים לה כוח
שאנחנו לא מנסים כי צריך משהו שיקרה לנו לפני שנצליח לעשות וכשקורה אנחנו לא יודעים כבר לעשות
כשהבעיה, המגבלה, הכאב ובכלל הדברים הרעים הופכים להיות מטרה הופכים להיות דבר טוב
כן זה נורא

סליחה על הניצלוש אבל הדברים הרעים הם רעים ורומנטיזציה זה רע באמת רע

(לא שאני יודעת יותר ממישהו או עושה יותר ממישהו)

( וכן אפשר לחיות חיים מדהימים עם דיכאון וכן את יכולה להיות כל דבר אבל זה לא בגלל הדיכאון זה בגלל עצמך אולי הדיכאון זה גם בגלל עצמך ובגלל מי שאת אבל הדיכאון והכישרון לא קשורים)
אמבר .

זה באמת עצוב.

אני סוגשל הגעתי למסקנה הזאת,

כתבתי אתזה כאן כ"תהיה" כדי לא להיות מטיפת מוסר וכאלה

 

אבל באמת המטרה הייתה לגרום לאלו שכאן להבין את זה, שהם יכולים,

ושהדיכאון זה לא הם -

בני אדם על כלל תכונותיהם הטובות יותר ופחות.

הדיכאון הוא רק מחלה, לא פגם אישיותי,

וניתן להתגבר עליו ולהגשים את עצמנו כבני אדם.

לזה אני מסכימההנורמלית
( לפחות בתאוריה)
בתיאוריה.בר .


תודה לך על זהלא עכשיו
פשוט תודה
הומ.בלה לטקסאחרונה

לא בדיוק אבל בערך בים בם בום.

(הדיכאון זה הם כי הוא נובע לא מפגם אישיותי, כי אם ממבנה אישיותי שהוא לאו דווקא רע.

מדפוסי חשיבה, ואלף דברים תלויי אופי. גם דיכאון נסיבתי קשור יותר לתכונות אופי וחוויות ילדות מאשר באמת לטריגר-

האירוע המחולל.

מה שכן, זה לא סותר את הדברים האחרים שאמרת, ולדעתי זה לא למרות הדיכאון והאופי, כי אם בגללו;

אותה רגישות פנימית והבנה עמוקה וכואבת שעלולה להוביל אנשים מסיימים לדיכאון-

היא בדיוק זו שגורמת להם ליצור, יצירה חדשה, חצובה, בראשיתית,

בכל תחום שהוא, יצירות שלאחרים לעולם לא יהיו הכלים ליצור.)

אני ילך לי מפה.~תות~

אני לא יכולה.

זה עושה לי כואב להסתכל במראה.

אני רואה בנאדם מחייך.

אבל רק אני יודעת בסוד בסוד שהוא באמת בוכה.

והוא אפל.

והוא בכלל לא מה שחושבים עליו.

והאנשים האלה טובים.

אבל הם לא יודעים כלום.

אני צכה שמישו יעודד אותי. יחבק אותי.

שאני יוכל לדבר איתו על הכל.

אני אבודה

אני בודדה

אני אפלה

 

יש סודות אפלים שאוכלים אותי

ואני ככה קרובה ליפול לבור השחור הזה

שאני רוצה להגיע אליו

 

ויום כיפור היום.

איך?

איך?

איך אני יוכל לעמוד מול אבא??

אני לא טהורה ולא צדיקה.

כלכך הרבה פעמים זה קרה

 

אני מצטמררת בשקט

ומרגישה שבאלי להקיא

הם רעים

כלכך

 

והזאתי בכלל לא כאן בשבילי.

 

שונאת אותה

ושונאת אותו.

 

אני פושעת. רשעה.

 

או שאני רק שומרת על עצמי

מסרבת להכנע.

 

להתראות.

אולי לתמיד.

 

 

 

אה.

ואני,

אני לא נוטשת.

אני יהיה חזקה.

לפחות

לפחות כלפי חוץ.

 

להתראות.

כן. עד כמה שזה עצוב.~תות~
רע לי פה
אז תבואי לפה?לא עכשיו
..~תות~אחרונה

זה עבר.

לא נגמר.

אבל נפתרו כמה דברים.

ו..

לא משנה

יהיה טוב.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

(אני מחר לא הולכת אבל אני גם לא פה בכלל אז אי אפשר להפגש )

(אבל בסוכות מתישהו זה יתאפשר.

תפני זמן בשבילי?)

....לב שבור!

למה לפתוח את זה מול כולם?

למה זה טוב בכלל?

עד שהלב התחיל להרגע

וכמות המחשבות ירדה

עד שהצלחתי ללהתגבר על הגעגוע

הפחד

הכאב

אז למה עכשיו?? למה לפתוח??? למה מול כולם??

למה לא מתחשבים?

למה הם לא פועלים בהגיון??

 

למה?

למה?

למהה??

 

אופ אופ אופ

סליחה

למה הם מנסים לפתוח את הכל מחדשלא עכשיואחרונה
אני פשוט לא מבינה
כסוףSlow motion
..מבט אחרון

על חוף הים

דקות קצרות אחרי שקיעה

חושך ואויר קריר של לילה גורמים לה לרעד בלתי נשלט

היא מתיישבת ומסתכלת אל הים במבט נוגה

הוא לעומתה לא משיב אפילו מבט אחד

אלא ממשיך בהתמדה בתנועתו

מידי פעם המים הקרים נוגעים בקצות אצבעותיה ושולחים אליה גל של רגש 

בהתחלה זה נוראי כמעט בלתי נסבל

אבל ככל שזה ממשיך התחושה מתרככת 

היא רוצה שתמשיך להתרכך אבל היא נשארת שם

קול אמיץ בתוכה מורה לה לקום ולהמשיך ללכת

נגמר הזמן למבטים על הים

הטיול שלה לאורך החוף ממשיך

מידי פעם שורטת אותה אבן חדה בדרך

לפעמים מוצאת צדף יפה

ותמיד החול עוטף את רגלה בתחושה כמעט מוגנת

כמעט

כי היא לעולם לא תרגיש בטוחה

 

העצירה הבאה שלה מתרחשת כשגל גדול במיוחד מגיע ושוטף אותה

הרטיבות גורמת לה ליפול מובסת ומושפלת

התחושה ההיא חוזרת אליה בעוצמה

ובפתאום היא כאילו מעופפת באוויר

רואה את עצמה מלמעלה

חוף שומם וילדה אבודה

ברגע הזה היא מבינה עד כמה היא לבד ומתחילה לבכות

כשהיא רואה שאפילו עקבות היא לא השאירה מאחוריה

היא הולכת ברעד הישר אל הים

ומרשה לעצמה לטבוע בתחושה ההיא

בכאב

בוםבוםבום~תות~
ושקט.
ואתמוזיקה? מוזיקה

אני חושבת שאת צריכה להסתכל קצת

להבין שאני מעריכה

ויודעת אולי קצת

אבל מעריכה.

 

ולא.

אין טוב.

ואני לא טובה

ולא את 

ולא היא

ולא כלום.

 

אבל

אבל תראי.

אוף

פשוט תראי

אני חושבת שאפשר להבין את ההרגשה

אבל

תראי.

 

 

 

את באמת חשובה

ואני לא אברח.

 

(את, ששש)

כדורים כדורים כדורים כדורים כדוריםצחורת כנף
עוגות מוקפצות.
המילים שהייתי רוצה להגותלא עכשיו
הסיפורים שהייתי רוצה לספרלא עכשיו
אחדלא עכשיו
"הילדה שדיווחה, היא עשתה את המעשה הבוגר והנכון. כך אנחנו ההנהלה נוכל לטפל במקרה כמו שצריך. כי הילדה הזאת, היא בסך הכל צריכה טיפול..."
היא צכה טיפול
היא צכה טיפול
היא צכה
טיפול
טיפול


..
זה לא יוצא לי מהראשלא עכשיו
שום דבר לא יוצא לי מהראש
אני זוכרת הכל
תמיד.
תמיד.
השאלות שהייתי רוצה לשאוללא עכשיו
ובאמת השאלהלא עכשיואחרונה
איך מפסיקים?
ועכשיו זה סופי. להתראותבת מלך,אשת שטן
כל כך כיף להיות מטומטמתבת מלך,אשת שטן
ולא לקוות
...הנורמלית
יום יבוא ואני אפגע בהן
יותר מדי
והן לא ישרדו את זה
הן לא
אני מכירה אותן
ואותי
מספיק טוב בשביל לדעת
וכשהן יפצעו (הלוואי רק יפצעו הלוואי ואחר כך הן יוכלו לקום הלוואי והן לא ימותו)
הן כבר לא יחזרו
הן רוצות חיים (גם אם הן חושבות שלא)



כי אני עשויה משנאה
והיא יפהפייה
והיא שלי
אבל היא שלי לגמרי
רק להן נתתי לראות קצת
אבל רק קצת
כדי שלעולם לא יכירו אותי
כמו שאני מכירה אותי
שלא יברחו בצרחות




והמוות שלהן נושף בפינה כל עוד הן לידי


בבקשה תתרחקו אני באמת מבקשת זה באמת מה שאני רוצה
אני אפגע בסוף בכל מקרה כאן זה יהיה מהיר וחלק ואתן תהיו בסדר



ואת בבקשה בבקשה את טובה זו אני הרעה אל תחשבי עלייך תפסיקי לחשוב עלייך
וכשניתנה לי הבחירההנורמליתאחרונה
בחר בחיים
בחרתי במוות
כי זיהיתי אותו
מהמראה
כזאת לא תהיה.מוזיקה? מוזיקה

הנה הוא הורס חלקות שנשארו

בטוחות מפני כאב הנה הוא

מגדיר אותך כואב הנה

הפחד

מש

ת

לט.

...הנורמלית
ומה אם נתנשק?
ומה אם נעלם?
ומה אם נתאבד?
ומה אם נחיה?
ומה אם הכל אותו דבר?


(אני לא האדם לחפש אצלו תשובות)
..הנורמלית

די

(בבקשה)

(לא קשור אלייך

זה עלי

ממש עלי)

..מוזיקה? מוזיקה

(טוב

 

 

 

 

טעות

ככל הנראה)

...הנורמלית

(לא,

לא טעות שלך,

רק שלי,

שדממתי,

כשהייתי צריכה  לצעוק)

 

 

(לא משנה,

אני לא מגלה לך כלום.

אז אולי אפסיק לענות,

או שאת תפסיקי לשאול)

..מוזיקה? מוזיקה

(אוקי.

סליחה.

 

 

את מבינה מוצש

הוא מוצש

הוא מוצש.

אני יודעת שלא אבל

סליחה.

 

סגור?)

..הנורמלית

(אוף...

כלום..

ואף פעם אל תבקשי סליחה,

כי.. אל תעשי את זה...

טוב?)

(..)מוזיקה? מוזיקהאחרונה

(כן המפקד.ת.)