פורום ריק ומוסתר (עמוד 1237)

כל כך הייתי קרובה
להתמוטט
כל כך










האטימות הזאת |בוהה בתסכול|
כמו חומה
לבנה
וגדולה


ומפחידה.

אומרת שהנה הם באים אותך לקחת.




בסוף זה רק שנינו, את מבינה? לכן זה כואב כל כך.
זה תמיד היה שנינו. יין ויאנג. טירוף.

וזהו. הפסדתי. הידיעה שאני לבד היא היא ההפסד.

אל הפרי המתוק של עץ החיים
נדבקו תולעים לבנות
מדובשן הניגר, הסמיך
ניזונה תולעת אחת.

כשהרמת ידך אל אותה
תולעת הטרף
נשיכות בידך, בעיוורון לבן
שמושך רק אל
אור האהבה.

|בוכה|

לא רוצה להלחם בשבילכם. עיוורים.

הזקן האחרון.
הוא ישב שם. מזדקן. מחליק בזקנו.
מחזיק בין ידיו.
גופה מזדקנת אחרונה.
העור שהתקמט סביב אצבעותיו תאם את הקמטים סביב העיניים המתות שפעם צחקו.
הזקן ישב. והמשיך להזדקן.
לבדו.

כי הם כולם נטשו אותו, אתם יודעים. הקידמה והפרוגרס. וחיי נצח, אם תחליף את לבך באבן.
ואל תתפלסף יותר מדי, אדוני, כי דברי הזהב שלך ימותו מיד.
לא, אדוני, היה צייתן, ופשוט, וצעיר, ושמח.
השאר את הנשארים, הרחק מאחוריך.
השתמש בהם ולך.
בגוד באמונם וברח.
במקום אליו אתה מתקדם הם לא יהיו שם לצעוק את אשמתך, לצעוק את בגידתם, את עלבונם, את כאבם.
הם יישארו מאחוריך, אדוני.
ויזדקנו לבדם.

אתה יודע, זה פשוט למדי. שתי כפות של זמן, שלוש שנות אור ושעון עם קפיץ.
מזהב, אם אפשר. אבל גם מתכת, של שייקה השען. אם תוכל. גם טוב. אתה יודע, אדוני, זה עניין של איבוד עניין, בזמן.
והכל יישכח.
אני מבטיח לך, אדון.
הכל ישקע בתהום השכחה.
הכל יטבע ויתכלה בזכרונם של המזדקנים.

הם לא סנילים, לא, שוד ושבר, חס ושלום.
הם פשוט נשארים מאחור טיפה, עם זכרונות של הרס. סלחו לנו רבותיי, אין בידינו לחוס על מפרי השלום
שנבנה בעמל כה רב
על פרי עטם של שקרנים.
קחו לכם פרי, ועט, והטיפו שקר,
למזדקנים.

את חלקם אני אוהב את חלקם אני לא מכיר 
אבל מי לא שמע על האומץ של רן
הוא הכי מהיר בחול הוא הכי חזק בגן 
אבל יש לו סוד אחד שפחד הוא לגלות
שהוא כל כך מאוהב באחת הילדות

אז בלילות קרים
עם פנס מתחת לשמיכה הם מדברים 
והוא מגלה לה מה היא בשבילו
כל עולמו מוגן מתחת לשמיכה 

אצלנו בגן יש הרבה חבורות 
יש כאלה נחשבים יש כאלה שפחות
אבל מי לא שמע על קופצי הנדנדות 
מריעים להם כפיים מלמדים אותם לנחות 
מורמים על נס הדגל גאוות כל האזור 
רק לפעמים כשהם קופצים רחוק הם שוכחים לחזור 

אז בלילות קרים 
עם פנס מתחת לשמיכה הם מדברים 
והוא מגלה לה מה היא בשבילו 
כל עולמו מוגן מתחת לשמיכה 

אצלנו בגן נפרדים בשמחה 
כי היום לא ארוך ונפגשים שוב מחר 
חוץ מאלה שפתאום לא חוזרים יותר לגן 
אמרו לי שהם רק עברו דירה מעבר לענן 

אז בלילות קרים 
עם פנס מתחת לשמיכה הם מדברים 
והוא מגלה לה מה היא בשבילו 
היא בוכה שהוא מציע לה להיות כל עולמו 
בערב שלפני המלחמה 

אצלנו בגדוד יש המון ילדים 
את חלקם אני אוהב את חלקם אני לא אכיר

אני חיה

מזמן לא חייתי אבל היום אני חיה

וזה מפחיד כי אכפת לי שוב מדברים

וכל התחושות חזרו

והלב שלי הוא כלכך כואב

אבל אני חיה

התעוררתי

ואולי אולי אולי זה ישאר

אולי התגברתי על זה

אולי אני לא רק עוד סיפור עצוב

אולי

רואים עלייך, שלא נרדמת. 
אל תרגישי מיוחדת, 
את לא הראשונה ששיכורה. 

בבת אחת פתאום צוחקת, 
זורקת חיוכים לכל אחד. 
אבל בפנים את מתפללת, 
בואי, רוח. 

השדים באים בלילה, 
קולעים צמות מהכאב. 
זה רק הלב שכואב לך, 
אל תדאגי... 
זה רק הלב 

על הבמה בצד עומדת. 
כשאני בזרקורים, זה קל להתאהב. 
זה רק הלב שכואב לך, 
אל תדאגי... 
זה רק הלב 

אמרת שאת רוצה לברוח, 
כדי לשכוח ת'עיר הזאת. 
אבל את אף-פעם לא עוזבת, 
את מכורה כבר לבעיות. 

הלכת לים, חיכית לי ולא באתי. 
כי ראיתי כבר יותר מדי זריחות. 
צעקת לכוכבים שמעלייך- 
בואי, רוח. 

השדים באים בלילה, 
קולעים צמות מהכאב. 
זה רק הלב שכואב לך, 
אל תדאגי... 
זה רק הלב 

אז תחלמי שאני שר לך, 
שאני חושב עלייך כשאני כותב. 
זה רק הלב שכואב לך... 
אל תדאגי, 
זה רק הלב.

עברו עשרה חודשים.
זה מלא זמן.
זה כמעט שנה.
בעיתי ילדה קטנה וטיפשה.
ובכיתי מלא.
ואז אנונה באה ולקחה אותי. ואיכשהו היה לי שם שוקולד שהיה ניסי. והלכתי ליומולדת בסמטאות אבודות ודיברו על הילד של פילה ועל קו 57
ואז מלא זמן נאבדתי בדרכים
ושנאתי את אחיה ממש ממש.
ואז מצאתי מקום טוב
ועוד מקום טוב. ואנשים טובים.

ואני כן קצת כועסת.
ומתגעגעת המון המון.
אבל אבל

כמה עצבים
באיזה רחמים גדולים אני
מפנק אותי
כולם סובלים מאהבה מאוד
תתחנני אלי היום בלילה
תבכי עלי הרבה.

כמה שקשה אני תמיד מרגיש
שזה עוד כלום שיש הרבה
יותר נמוך
אני נבהל ובורח
אני לא יודע להיות שמח
גם לא להיות עצוב

עולם קשוח
אני יכול עליו
רק עם כוח
רק בבעיטות למוח
שישרף הכל בלחש
תתחנני אלי
תתחנני אלי

עולם קשוח
אני יכול עליו
לך על כוח
לך על בעיטות למוח
שישרף הכל בלחש
תתחנני אלי
תתחנני אלי

לחלון שלך הייתי מנגן
עם גיטרה ופרחים
דמעות וגשם


(אביתר)

ואני ממש מתגעגעת אליהם.
וכן יש דמעות מסוג אחר, אבל זה לא אותו דבר, זה כאב אחר.
אז אולי תביאו לי, דמעה אחת.
כי מגיע לה שיבכו בגללה.
וכבר עברה יותר משנה בלעדיה, והזמן לא משנה כלום.
וגעגוע זה געגוע זה געגוע
אז אני אבכה היום
בכל דרך אפשרית
כנראה בדרך הרעה

לנצח
לנצח תסתירי
שמעת?






ואסור לדבר
אסור לספר
אסור לבכות
גם בלילות
מתחת לשמיכה











לאט לאט עונש
הופך שחרור
הניסיון להוריד את הלכלוך מעורך
אבל

הלכלוך כבר בדם
ובעור
ובך

ושוב זיכרונות

ושוב פלאשבקים

ושוב געגוע

ואני אבכה הלילה

אבל לא עכשיו אנשים רואים

לא עכשיו

לא עכשיו

לא עכשיו

הלוואי שהייתי שוכחת הכל

אבל זה אומר לשכוח אותך

אז אני זוכרת

כל עוד אני יכולה

וכשאני לא אוכל יותר

אני אצטרף אלייך

ושוב אהיה שלמה

אני כזה? |נגעל|

המ. תשוקה לאלימות |טועם|

אני פשוט עייפה מדי לכל זה

איפה היית ילדי כחול העין
איפה היית ילדי הקטן











גשם כבד עומד ליפול

וזה לא משנה אבל אסור
במיוחד לא פה
וזה אסור
והוא הלך
וזה אף פעם לא יפסיק אז למה לנסות
זיכרונות פלאשבקים חלומות
זה בסדר גם את זה אפשר לשרוד
הכל אפשר לשרוד