אני חשובה לעצמי
וואקפים
בפנים.השומר של הגן
הנפש של היא כמו לוחות טקטוניים, ומתחת יש אינסוף לבה לוהטת של שנאה עצמית. לעיתים, זז איזה לוח באיזה תפר רעוע, והשנאה מוצאת דרך החוצה, אל פני השטח. ואז הכל רועד וחלומות קטנים וחמודים נשרפים בצרחה.
-אני לא אוהב אותך.השומר של הגן
-גם אני לא אוהב אותך.
-טוב
-טוב
-טוב
-טוב
גם פה אתה נמצא?? איך בכלל הגעתי לפה?? חחארי צלוב
..מוזיקה? מוזיקה
...
אנשים שלא קשורים
רק לא להיפגע
כשהכאב הופך לבלתי נסבל
דלת נסגרת
וסכין פוגשת בגוף
לאט
ביסודיות
בדיוק אכזרי
שנועד לעצור
כאב
שאי אפשר לעצור
הם הלכו
והיא הלכה
הגיון פשוט.
אנשים שלא קשורים
רק לא להיפגע
כשהכאב הופך לבלתי נסבל
דלת נסגרת
וסכין פוגשת בגוף
לאט
ביסודיות
בדיוק אכזרי
שנועד לעצור
כאב
שאי אפשר לעצור
הם הלכו
והיא הלכה
הגיון פשוט.
...אביגיל.
בלילה עפו העורבים מעל העיר
וצרחות מלאו שמים
וכאב התגנב ספק מתוק וספק מריר
לרחובות
אישה בשמלה קיצית הדפס של שושנים
נרעדת מרוח פתע
תריסים הוגפו כלבים נבחו פחדים סתומים
וארב אז הצפע
לעולם לעולם
אל תפגע בילד אל תרים ידך
הלב שלך הוא צפע והוא אוכל אותך
לעולם לעולם
אל תפגע בילד לעולם
אישה עם לב שבור שלא יכל להכיל
משחה באודם את שפתיה
חתול רחוב אפור רזה עד להבהיל
התחכך ברגליה
היא חככה בדעתה מה לעשות
העורבים צורחים פרוע
אל ביתה החם אספה אותו מהרחובות
אל חיקה הפצוע
לעולם לעולם
אל תפגע בילד
וצרחות מלאו שמים
וכאב התגנב ספק מתוק וספק מריר
לרחובות
אישה בשמלה קיצית הדפס של שושנים
נרעדת מרוח פתע
תריסים הוגפו כלבים נבחו פחדים סתומים
וארב אז הצפע
לעולם לעולם
אל תפגע בילד אל תרים ידך
הלב שלך הוא צפע והוא אוכל אותך
לעולם לעולם
אל תפגע בילד לעולם
אישה עם לב שבור שלא יכל להכיל
משחה באודם את שפתיה
חתול רחוב אפור רזה עד להבהיל
התחכך ברגליה
היא חככה בדעתה מה לעשות
העורבים צורחים פרוע
אל ביתה החם אספה אותו מהרחובות
אל חיקה הפצוע
לעולם לעולם
אל תפגע בילד
...אביגיל.
ושוב הכל חוזר
...אביגיל.
למרות שלא אמרת דבר
אני יודע
כתוב על הפנים שלך
עכשיו
רק אל תבלבלי אותי
עם הפוגע
אני הבית שחוזרים אליו
כשזיכרון הופך להיות
כמו משקולת
שהתקווה שלך באזיקים
קשה להתקדם
שמסתכלים אחורה
מכל מכשול בדרך
אז נופלים
אנחנו נהיה בסדר
תראי,יהיה לנו טוב
כי אני מאמין בך
כי אני מאמין בך
תראי שעוד יהיה טוב
קיבלת מכה וזה כואב
אני יודע
והעלבון שלך צורב גם לי
ואין לי לקח ללמד
אבל צלקת
עושה אותך יפה
רק שתדעי
ואם פסימיסט כמוני אומר
אז תראי בזה הבטחה
יש אור באפלה, אור באפלה
תראי
יהיה לנו טוב.
אני יודע
כתוב על הפנים שלך
עכשיו
רק אל תבלבלי אותי
עם הפוגע
אני הבית שחוזרים אליו
כשזיכרון הופך להיות
כמו משקולת
שהתקווה שלך באזיקים
קשה להתקדם
שמסתכלים אחורה
מכל מכשול בדרך
אז נופלים
אנחנו נהיה בסדר
תראי,יהיה לנו טוב
כי אני מאמין בך
כי אני מאמין בך
תראי שעוד יהיה טוב
קיבלת מכה וזה כואב
אני יודע
והעלבון שלך צורב גם לי
ואין לי לקח ללמד
אבל צלקת
עושה אותך יפה
רק שתדעי
ואם פסימיסט כמוני אומר
אז תראי בזה הבטחה
יש אור באפלה, אור באפלה
תראי
יהיה לנו טוב.
...אביגיל.
בחצרות העיר בלילה
בין קירות כהים סדוקים
בתוך גנים ללא ירח
רק צחנת עצים פצועים
הוא משחק עכשיו תופסת
עם פרנויה ופחדים
והם אומרים זה יסתדר לו
בגן החטאים
הם סגרו לו את הדלת
הם כבר רצו הרבה שנים
איש זקן בגוף של ילד
שעשה רק נזקים
פה מלאכים תלושי כנפיים
בשמיים בוערים
שומרים עלייך עם החרב
בגן החטאים
נתנו לך זהות שבורה
מיום ליום היא מתפוררת
המציאות שלך בממתינה אז שב בשקט
פתאום אתה קולט
הכל רקוב כאן מבפנים
ואין לך סיכוי כאן ילד
בגן החטאים
בין קירות כהים סדוקים
בתוך גנים ללא ירח
רק צחנת עצים פצועים
הוא משחק עכשיו תופסת
עם פרנויה ופחדים
והם אומרים זה יסתדר לו
בגן החטאים
הם סגרו לו את הדלת
הם כבר רצו הרבה שנים
איש זקן בגוף של ילד
שעשה רק נזקים
פה מלאכים תלושי כנפיים
בשמיים בוערים
שומרים עלייך עם החרב
בגן החטאים
נתנו לך זהות שבורה
מיום ליום היא מתפוררת
המציאות שלך בממתינה אז שב בשקט
פתאום אתה קולט
הכל רקוב כאן מבפנים
ואין לך סיכוי כאן ילד
בגן החטאים
...אביגיל.
לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד.
אולי יישארו כמה שריטות על הקיר.
אולי יישארו כמה שריטות על הקיר.
...אביגיל.
אין לאן לברוח.
אין אין אין
וכשזה בא זה בא בבת אחת
רק את הכוח לעמוד
בבקשה בבקשה בבקשה
אין אין אין
וכשזה בא זה בא בבת אחת
רק את הכוח לעמוד
בבקשה בבקשה בבקשה
...אביגיל.
בעיותבעיותבעיותבעיותבעיותבעיותבעיותבעיות.
ואין גג מספיק גבוה
ואין זרם מספיק חזק
ואין אדם מספיק רע
ואין ואין ואין.
ואין גג מספיק גבוה
ואין זרם מספיק חזק
ואין אדם מספיק רע
ואין ואין ואין.
...אביגיל.אחרונה
והבור ריק.
שמעתם?!
אין בו מים.
אין אין.
שמעתם?!
אין בו מים.
אין אין.
מנההשומר של הגן
המרדף המריא אחרי
עוד מנה של כאב מתקתק
זולג על השפתיים, הפרי האסור
שנקטף מעצי חוסר דעת
לאור ירח, בעיניים עצומות.
ועיניים יפות הן היו
ואני, רק רציתי לשלוח יד,
לטעום הכאב בקצות אצבעותיי
ו להיות איתה לאחד.
עוד מנה של כאב מתקתק
זולג על השפתיים, הפרי האסור
שנקטף מעצי חוסר דעת
לאור ירח, בעיניים עצומות.
ועיניים יפות הן היו
ואני, רק רציתי לשלוח יד,
לטעום הכאב בקצות אצבעותיי
ו להיות איתה לאחד.
זה מצחיקהשומר של הגן
כשכל המילים הרעות מבעבעות בי כמענה לכאב פתאומי.
ואני לא טוב במילים רעות, אז זה יוצא אינפנטילי.
ובכל זאת, זה סוג של משתנה פה
כל אחד משאיר מה יש בפנים
והרבה כתובות על הקירות.
ואני לא טוב במילים רעות, אז זה יוצא אינפנטילי.
ובכל זאת, זה סוג של משתנה פה
כל אחד משאיר מה יש בפנים
והרבה כתובות על הקירות.
גלו לי מקוםמחכה לשקט
בו אפשר לחיות
ואוכיח לכם
שגם בו
אפשר רק
לשרוד.
הווה?אביגיל.
דווקא הולך לי טוב מאז..
ההווה מחובר ישירותמחכה לשקט
לעבר או לעתיד ואינו מורגש כזמן
(את יודעת שאת מרמה, ואת נהנית מזה...)
"אינו מורגש כזמן"!אביגיל.
להבין שאין זמן! זה הכל!
רבנו, רבנומחכה לשקט
אוף איתך אביגיל.אחרונה
תנסה, מבטיחה שזה לא כזה נורא
זה מסוכן לחיות על הקצה של הרגשמוזיקה? מוזיקה
אם בטעות נופלים ממנו מפסיקים להרגיש. לגמרי. וזה מלחיץ ולא כיף בכלל בכלל. אבל גם לא כואב אז אין לדעת.
בכל מקרה
לוקח זמן לקבל את הרגש חזרה
אז אסור לחיות על הקצה של הרגש
בכל מקרה
לוקח זמן לקבל את הרגש חזרה
אז אסור לחיות על הקצה של הרגש
הוא היה בורח בכל מקרהמוזיקה? מוזיקה
כמו כולם
ככה זה
ככה זה
למה?!מחכה לשקט
שנים אני ככה
אולי זאת האפשרות היחידה
לשרוד.
זה גם הופך דברים
למרגשים יותר.
לחיות על הקצהמוזיקה? מוזיקה
זה שתי אפשרויות:
ליפול
או ליפול.
ושתיהן גרועות
וזאת ממש לא דרך לשרוד
ולהפסיק להרגיש זה סיוט
ממש כמו לטבוע ברגש
ליפול
או ליפול.
ושתיהן גרועות
וזאת ממש לא דרך לשרוד
ולהפסיק להרגיש זה סיוט
ממש כמו לטבוע ברגש
הפך האהבה אינה השנאהמחכה לשקט
אלא האדישות.
(אלי וויזל)
זה ניסיון לסתור את מה שאמרתי?מוזיקה? מוזיקה
כי אם כן
לא הצלחת
לא הצלחת
לא בהכרחמחכה לשקט
אבל גם להגיד שבאתי
להעצים את דבריך
אין זה מדויק.
נ.ל למה את תמיד במלחמה...?!
מצב רוח שכזהמוזיקה? מוזיקה
נע ונד
אני כל הזמן ככה בסופו של דבר
סליחה
אני כל הזמן ככה בסופו של דבר
סליחה
את הסליחהמחכה לשקט
תבקשי מעצמך,
לא ממני.
שהר"מ אמר שמסוכן לעבור בקיצוניות
בין רגשות
חשבתי שהוא טועה
במבט לאחור
הוא צדק
אולי יותר מידי.
שהר"מ?מוזיקה? מוזיקה
ואכן
הוא צדק
בהחלט
הוא צדק
בהחלט
הרב מחנךמחכה לשקטאחרונה
צריך לחתוך אותי עמוקאביגיל.
ולהוציא אותך החוצה
כי זה גדול עלי
יותר מדי,
אפילו בשבילי
כי זה גדול עלי
יותר מדי,
אפילו בשבילי
אקדח\אביתר בנאימוזיקה? מוזיקה
תשכבי על הרצפה בארבעים מעלות מאה אחוז לחות
למה פוחדת אני לא יעשה לך שום דבר רע
רק דלת נועל ושקט לא לדבר
חולצה שלך תני לי ביד אסחט הזיעה ואקרר פני
שמלה נגזור במספריים נזהר שלא לשרוט לך את העור
חם לי מר לי תיכף נתחיל לשחק
תני לי את היד שלך
נקשור אל הפסנתר
ומשחקים משחקים
ביני ובין הרצפה את מוחה דמעה
הגוף צחק הגוף צעק שוב שקט והשעון נשמע כמו אנחה
נגבי את האף פתחי את הפה אני בא עוד פעם
משחק אחרון ודי
אקדח קטן מהכיס נוציא ונדרוך
כדור אחד קצר בשקט
גוף הופך גופה
כולם בוכים, כולם בוכים
אמא שלך בוכה אני רוצה את אמא שלי
גם את?!
מחכה לשקט
אני מה?מוזיקה? מוזיקה
אל תמהר להסיק. (לו הבנתי אני כוונתך)בלה לטקס
אה.מוזיקה? מוזיקה
זה.
אם הבנתי נכון
אז לא
אם הבנתי נכון
אז לא
יופי
מחכה לשקטאחרונה
|בוכה|בת מלך,אשת שטן
כשמקיאים אותך
|שואג|בת מלך,אשת שטןאחרונה
ואז מנקים את השאריות
להפחיד אחרים בלהפחיד את עצמומוזיקה? מוזיקה
ולהיות חשוך באור
ולהיחנק מאש בלי עשן
ולהיחנק מאש בלי עשן
ג'יין בורדו #3אביגיל.
כל היום היא רק שותה
בצהרים וגם בבוקר במיטה
שותה כוסית ואז לנוח
אחרי עוד בירה גם לקינוח
בצהרים וגם בבוקר במיטה
שותה כוסית ואז לנוח
אחרי עוד בירה גם לקינוח
...אביגיל.
היא לא ידעה ולא אמרו לה
היא כועסת שכלל לא דאגו לה
בלי עבודה היא מתייפחת
היא אבודה ואין לה שום גרוש על התחת
היא כועסת שכלל לא דאגו לה
בלי עבודה היא מתייפחת
היא אבודה ואין לה שום גרוש על התחת
...אביגיל.
אז קחי עוד שוט של וויסקי,
זה בטח יעזור לך
זה בטח גם יפתור לך
את כל הבעיות
זה בטח יעזור לך
זה בטח גם יפתור לך
את כל הבעיות
...אביגיל.
אז קחי עוד שוט של וויסקי,
זה בטח יעלים לך
זה בטח גם ישלים לך
את כל מה שחסר
זה בטח יעלים לך
זה בטח גם ישלים לך
את כל מה שחסר
...אביגיל.
כל היום היא רק שותה
בבית קפה ואז בלילה במיטה
בקבוק זכוכית ריק ופתוח
מהכבד הורידו לה כבר בניתוח
בבית קפה ואז בלילה במיטה
בקבוק זכוכית ריק ופתוח
מהכבד הורידו לה כבר בניתוח
...אביגיל.
שמחת חיים אין לה שום זכר
על החיים שלה אפשר לכתוב רב מכר
רואים מזמן היה בה יופי
לו רק היה מי שישמור לה על האופי
על החיים שלה אפשר לכתוב רב מכר
רואים מזמן היה בה יופי
לו רק היה מי שישמור לה על האופי
...אביגיל.אחרונה
החלומות כבר הסתלקו
אפילו הם כבר לא מאמינים
התכניות התבלבלו
בלי כוונה שתלה שדה של אבנים
לו רק ידעתי מה לומר לה
לו רק יכולתי לעזור
אשב איתה כאן כל הלילה
נרים כוסית בבוא האור
אפילו הם כבר לא מאמינים
התכניות התבלבלו
בלי כוונה שתלה שדה של אבנים
לו רק ידעתי מה לומר לה
לו רק יכולתי לעזור
אשב איתה כאן כל הלילה
נרים כוסית בבוא האור
...אביגיל.
אני גם רוצה!
זה מגיע לי! אני רוצה!
זה מגיע לי! אני רוצה!
..מוזיקה? מוזיקה
בבית גדלים דברים מסוכנים
די בניקיון שאינו דייקן
או בחפץ מבלבל
וכבר יש כאן מחלה,
הרבה אפשרויות חריפות
גרות כל כך קרוב.
בבית גדלים אפילו רשעים
ומה יעשה במוח רע
שאמר פעם אחת משהו נכון
ואולי חיבר טענה צודקת
על חייו שבתוך גופו.
בבית לא מרשים לשנות
העייפות לא מניחה לשינה
הטרוף אינו מתיר רפואה
הכעס לא מרשה להירגע,
כל הדברים דורשים להישאר
"וליבם הקשהבלה לטקס
כבר תולה על קולב פתחךֹ את כסוי שריונו
ונגלה
חם וטוב וילדי.
ובכיך התמיד מחלחל בגרונו
היבש, החרוך, הלבדי."
אני אוהב לרענן אחרי שאני כותבהשומר של הגן
זה מקבע דברים במציאות.
אקרוסטיכוןהשומר של הגן
מיטה אחת, שלוש מאות שישים מעלות שלך
לא דבר אחר, לא רצון אחר, בטן מלאה רצון
נמס לאט לאט, ואתה טובע למטה בין שמיכות לבין
כלבים נובחים, עקבות של דם אחריך
ורצית לצאת ולקום. פעם. מזמן
לפני ש
ידעת כלום, והכל
היא הכריעה אותך, בסוף. שוב.
לא דבר אחר, לא רצון אחר, בטן מלאה רצון
נמס לאט לאט, ואתה טובע למטה בין שמיכות לבין
כלבים נובחים, עקבות של דם אחריך
ורצית לצאת ולקום. פעם. מזמן
לפני ש
ידעת כלום, והכל
היא הכריעה אותך, בסוף. שוב.
-2השומר של הגן
וזה לא שהמילים שלי ייגמרו בסוף
אבל בינינו, זאת זנות של מילים.
נשיקות קטנות של רגש, שריטות של הכאב,
ומי יכול עלי?
כולנו יודעים את זה. הפחד מנצנץ בעיניים. אנחנו
יחד בסיפור הזה, רק שאתם בחוץ, ואני בפנים.
עולם שלם, צבוע בגווני אדם
פרפרים בתוך לבבות קטנים. כפתור ומנוף, ולהפך
רעד של עונג - נצחתי שוב.
ובסוף זה חרא. זנות של מילים ושל רגש
אבל זה מי שאתה,
פה זה מתחיל ופה זה נגמ
ר
אבל בינינו, זאת זנות של מילים.
נשיקות קטנות של רגש, שריטות של הכאב,
ומי יכול עלי?
כולנו יודעים את זה. הפחד מנצנץ בעיניים. אנחנו
יחד בסיפור הזה, רק שאתם בחוץ, ואני בפנים.
עולם שלם, צבוע בגווני אדם
פרפרים בתוך לבבות קטנים. כפתור ומנוף, ולהפך
רעד של עונג - נצחתי שוב.
ובסוף זה חרא. זנות של מילים ושל רגש
אבל זה מי שאתה,
פה זה מתחיל ופה זה נגמ
ר
-3השומר של הגן
על הכיבוש:
רצון מנותב אל עבר אופק אחד
והים אינו מלא. והדם לא מפסיק לבעבע
מכעס.
ואני מבפנים ומבחוץ. שונא הכל ומרים את היד
עד השמיים הכחולים כל כל, שאף פעם לא עונים
רק שותקים בחיוך ערמומי
יודעים שאנחנו מרוקנים את עצמנו
הכיבוש משחית. אני מקלל. ומושחת.
רצון מנותב אל עבר אופק אחד
והים אינו מלא. והדם לא מפסיק לבעבע
מכעס.
ואני מבפנים ומבחוץ. שונא הכל ומרים את היד
עד השמיים הכחולים כל כל, שאף פעם לא עונים
רק שותקים בחיוך ערמומי
יודעים שאנחנו מרוקנים את עצמנו
הכיבוש משחית. אני מקלל. ומושחת.
-4השומר של הגןאחרונה
תמשיך לדבר. אולי אז ישמעו, אולי אז ישתקו
קולות שצורחים, צמר פלדה מתחכך
יריות, הבהובים, והראש מתפוצץ
עד שמי שמיים, שערים נפתחים
הייתי שיכור, את יודעת. לגימה הזויה של חיים.
שתיקות בין חיים נותנות פרספקטיבה
בועטת, על הכלום שבך.
ריק קטן שגורם לך לכתוב מילה
יחידה
מצופה במארג של הבלים, כמוך.
תמשיך! צרחה שלכם מהדהדת בראש
ראש בצבעים שונים - כחול, אדום, שחור
ואתה ממשיך. שם או פה.
ערום מחיית השדה
הדובה מביטה בך, זעיר אניפין, היא כל כך
גדולה.
קולות שצורחים, צמר פלדה מתחכך
יריות, הבהובים, והראש מתפוצץ
עד שמי שמיים, שערים נפתחים
הייתי שיכור, את יודעת. לגימה הזויה של חיים.
שתיקות בין חיים נותנות פרספקטיבה
בועטת, על הכלום שבך.
ריק קטן שגורם לך לכתוב מילה
יחידה
מצופה במארג של הבלים, כמוך.
תמשיך! צרחה שלכם מהדהדת בראש
ראש בצבעים שונים - כחול, אדום, שחור
ואתה ממשיך. שם או פה.
ערום מחיית השדה
הדובה מביטה בך, זעיר אניפין, היא כל כך
גדולה.