אקרוסטיכון

אקרוסטיכוןהשומר של הגן

מיטה אחת, שלוש מאות שישים מעלות שלך
לא דבר אחר, לא רצון אחר, בטן מלאה רצון
נמס לאט לאט, ואתה טובע למטה בין שמיכות לבין
כלבים נובחים, עקבות של דם אחריך

ורצית לצאת ולקום. פעם. מזמן
לפני ש
ידעת כלום, והכל
היא הכריעה אותך, בסוף. שוב.

-2השומר של הגן

וזה לא שהמילים שלי ייגמרו בסוף
אבל בינינו, זאת זנות של מילים.
נשיקות קטנות של רגש, שריטות של הכאב,
ומי יכול עלי?
כולנו יודעים את זה. הפחד מנצנץ בעיניים. אנחנו
יחד בסיפור הזה, רק שאתם בחוץ, ואני בפנים.

עולם שלם, צבוע בגווני אדם
פרפרים בתוך לבבות קטנים. כפתור ומנוף, ולהפך
רעד של עונג - נצחתי שוב.

ובסוף זה חרא. זנות של מילים ושל רגש
אבל זה מי שאתה,
פה זה מתחיל ופה זה נגמ
ר

-3השומר של הגן

על הכיבוש:
רצון מנותב אל עבר אופק אחד
והים אינו מלא. והדם לא מפסיק לבעבע
מכעס.

ואני מבפנים ומבחוץ. שונא הכל ומרים את היד
עד השמיים הכחולים כל כל, שאף פעם לא עונים
רק שותקים בחיוך ערמומי
יודעים שאנחנו מרוקנים את עצמנו
הכיבוש משחית. אני מקלל. ומושחת.

-4השומר של הגןאחרונה

תמשיך לדבר. אולי אז ישמעו, אולי אז ישתקו
קולות שצורחים, צמר פלדה מתחכך
יריות, הבהובים, והראש מתפוצץ
עד שמי שמיים, שערים נפתחים
הייתי שיכור, את יודעת. לגימה הזויה של חיים.

שתיקות בין חיים נותנות פרספקטיבה
בועטת, על הכלום שבך.
ריק קטן שגורם לך לכתוב מילה
יחידה
מצופה במארג של הבלים, כמוך.

תמשיך! צרחה שלכם מהדהדת בראש
ראש בצבעים שונים - כחול, אדום, שחור
ואתה ממשיך. שם או פה.
ערום מחיית השדה
הדובה מביטה בך, זעיר אניפין, היא כל כך

גדולה.

..דף תלוש