פורום ריק ומוסתר (עמוד 217)

זה שוטף


ומנקה.

מחכה שהיא תיכנס לחדר שלה
ואוכל ללכת ליד החדר שלי
לשבת שם על הרצפה
ולתת לזה לבוא..

איך אפשר לשמוע את אותו הדבר שוב ושוב..

לחשוב על זה פתאום נראה כל כך מפחיד..

ממעמקים..

לקבל את זה.
לנשום.
להפסיק לפחד.
לתת לזה מקום.
זה מותר.
ואולי גם טוב.
זה משחרר.

הערב מתקרב.. מרגישה את זה... מתחיל להיות חשוך גם בפנים..

נזכרתי בפעם הראשונה ששמעתי את השיר הזה...
שכבתי על הספה בלי יכולת לזוז. בלי לדעת מה רוצה מעצמי.
הייתי לבד. בבית. זה הרגיע והפחיד..
לא הרגשתי כלום בשיר הזה. רק אחר כך זה השתחרר..

רק מנעי קולך מבכי
ועינייך מדמעה
כי השער יפתח לו
יבוא בו בסערה
כשישובו לגבולם..

ולך אתן את שמחתי
תפילות בלב
אני אוסף לשנינו
עוד רגע ואת פה איתי
צעדים צעדים
זה קרוב, קרוב אלינו

יאוו זה מספק. ממש.

וואו
זה מפחיד...
הלוואי שילך בקלות..
עומד להיות קשה..

זה מתקדם.. לאט לאט..
אולי בעצם מהר..
ואני לא יודעת אם לפחד מזה או לשמוח בזה..

צריכה לישון
אבל קשה להפסיק את השיר...

לנגן זה אומר לעצור את השירים ששומעת.. זו ההתלבטות...

עוד צריכה להבין את זה.
זה לא בריא לי.
אבל בא לי להמשיך..

לא יוצא מהראש..

אוף אני לא רוצה להיכנע..
אבל מפחדת שזה יהיה חזק ממני...
אני יודעת שאני יכולה לעמוד על שלי. אבל זה יהיה קשה הפעם..

ושוב..

אני אקום מתישהו ואלך לישון?

זה לא כ"כ מפתיע אותי שאני יושבת פה..