פורום ריק ומוסתר (עמוד 295)

 

אני מפחדת מנסיגה.
מפחדת להודות בנסיגה הזאת, מפחדת לחזור. 
 

מי ימלא את כל החלל הזה

בוכה לי.
יותר מתמיד מרגיש לי חולה

איך עושים את זה?
בלי למות באמצע?

ואין לי איך ואיפה להוציא
אין לי שום עזרה
בסוף אני בוכה עם עצמי לבד
מפתחת מחשבות וחרדות ופחדים
נשארת עם השדים בראש
מנסה להילחם
לא מצליחה
נכנעת
בוכה
הולכת לישון בורחת רוצה לשכוח
עד הבוקר הבא.
ושוב.

אמאלה אמאלה אני כבר לא יכולה איתן
פשוט לא יכולה איתן.
עלאק היא מהבנות שלוקחות הכל בקלילות.
למה להיכנס לזה למה.
פשוט אי אפשר כבר.

עכשיו אני מדי מעוצבנת
ואין סיכוי שאני אצליח לאכול ככה
יופי בנות. יופי. חכם נורא.

רצתה להביא אותי כדוגמא,
קפצי לי אני לא נכנסת למריבה המטומטמת הזאת.
לא צריכה שתכניסו אותי בכח.
ואני, יש לי ככ הרבה מה להגיד,
אבל אני פשוט סותמת.
כי ככה עדיף. מאשר שיצאו עליי ויתקפו ויעלבו ואנערף.
קשה לי איתן אמאלה. די כבר. זה ברמת הלא נסבל כבר.

זה רק העצים לי את התחושה של הבדידות
אפשר חיבוק מישהו.י?
מחפשת תעצמי במקומות שלא מוצאים,
כן אה.
באלי לצרוח. אבל באמת. ולשבור משהו.
אבל אי אפשר כי אני פה.
ולבכות לכרית זה לא עוזר. וזה כבר נמאס.
אני צריכה אותה
אוף
אני צריכה מישהו.י
באלי לפרוק את כל מה שאני סוחבת עליי
כל מה שיש לי בפנוכו, ואין לי איפה להוציא.
אין איפה. אשכרה אין. פשוט אין.

אני רוצה להיעלם.
אפשר?

נערך
חשפתי טו מאצ'

"זה לא צפוי, כמו שתגידי לי שיש מישהי כזו בדירה"
אה. טוב.
תמימה כמו ילדה. לא התבגרה עדיין.
באלי כבר לצרוח את זה מתוכי.
וזה כל כך קשה ומורכב.
כבר אין לי כח להסתיר.
אבל אני מתה מפחד שידעו.
מההשלכות של זה שידעו.
וכמה נמאס לי להסתיר.
כבר אין כח להישאר במצב הזה.

באלי להקיא הכל ממני.
פשוט ילדה קטנה וחולת נפש וחלשה.
אז הצלחתי, נכון. אחת מתוך שש. זה גם משהו. לא?
אז למה אני רק רוצה לצרוח ולפגוע.
מרגישה את הכאב בבטן ורוצה להיעלם.
מעשנת סיגריה ועוד אחת כדי להרגיע. וזה לא עובד.

באלי שקט
אפשר?

כתבתי חשוף
כתבתי הכי חשוף שכתבתי בזמן האחרון
והעלתי
אשכרה עשיתי את זה
וקיבלתי לייק אחד
וכמה צפיות
ורעדתי מפחד
ומחקתי.

החרדה שהייתה
שעדיין
קלסטרופוביה
חרדה חברתית
פוסטראומה
הרשימה לא נגמרת איפ

המראה
המראה הזאת
וההשתקפות
פאק איט.

אני רוצה לצרוח
אני רוצה לדבר
ואין עם מי
אני רוצה לפרוק
אני רוצה שיהיה לי זמן קבוע שאחכה לו
כמו שהיה
אבל אין.
אלוהים שונא אותי זה ידוע

ועוד הסיבות האלו,
עד כמה צריך להכאיב לי
לרסק אותי עד שנהיה ממני כלום
לאבד אחיזה וליפול ליפול ליפול
עד אינסוף

מי יעצור את הנפילה
אני לא יכולה לבד
לא יכולה.

התקפי חרדה שלא נגמרים
ורק מתגברים יותר ויותר
כמויות לא הגיוניות
ואני
ילדה
קטנה
חולת
נפש
שלא יודעת
איך
להציל אותי.

דווקא בתקופה הזאת
פאקינג חרא
כאילו,
מה עוד
מה עוד
קדימה אלוהים בוא נראה מה עוד אתה יכול להביא לי
כמה עוד צרות וקשיים אתה מסוגל להפיל עליי
יאללה בוא נראה.

ציניות מעולם לא עזרה לי
מצד שני עדיף לצחוק מאשר לבכות
אולי
(עדיף ציניות מלפגוע)

אני מרגישה מוקפת בשדים
שחונקים אותי הם חונקים אותי
ואני מנסה לנשום
ולא כל כך עובד לי.

מציאות מדהימה
חיים שהם מתנה אה
החיים יפים אה
מה אומרים.

לרקוד עם דמעות בעיניים

הריק הזה שאחרי הסערה
בשגעון של ילד
מזמן הוא לא היה כאן
מעולם הוא לא ידע
ולא רצה
אתמול פתאום גילה
שכל מה שאמר שם
וכל החוויות
היו לו סתם

הוא לא חשב פתאום להתחלף
להתנדף כך עם הרוח
לקפוץ לתוך לבוש
למרוד כמו בילדות
להיות הכבש בשחור
לחשוף שאין לו צלקות
כי אין לו עור של פיל
אין לו עור בכלל
עכשיו הוא מתעבר
מתגלה שהוא אותו דבר
חושב להיות חדש
זה לא קל בכלל
חבל

 

עוד יהיה לך טוב עוד יגיע שקט הלב יחזור לפעום שנים את מחכה ש

 

 

פחחחחחחח

אוקיי
מה מכאן?

(איןליכחלחייםהאלו
מכאןלאשפוזיהיהמאודמהר)

מותר לך
מותר לך
מותר לך

כולם טועים
וגם את

העיקר הכוונה

את יכולה להיות רגועה
שזאת לא את
את העברת את הטעות הלאה
אבל לא את הטעות

יהיה בסדר
מה שלא הורג מחשל
או מוסיף פאדיחה לסובב פאדיחות
לא סוף העולם
יהיה בסדר

קחי שאיפה
ותנשפי החוצה את כל המביך

יהיה בסדר.

נקווה שהפעם זה יהיה קצת ארוך ולא עוד פעם גל שנגמר יחסית מהר.
וצריך להתעלם מרעשי רקע

המראה הזאת לא טובה לי
פף.

אני צריכה לאכול
אבל יש לי בחילה בכלל
אז נוותר הפעם.

אני צריכה לישון
כשאני ערה זה רק עושה יותר רע.

באלי חיבוק ושקט
באלי אותה
באלי ים ופשטות.
אפשר?

וזהו.

היא אמרה שאסור. 

תדעו.

100
זה רק קצת
רק קצת.
אבלאבל.
אוף.

לפחות היא לא כעסה כמו פעם קודמת
ונחסך ממני הכאב והפחד של עלייה
אבל
מפחיד אותי גם לרדת
ו
אופ.

את מורכבת מדי תביני
את מסובכת מדי לעולם הזה
תהיי פשוטה
אבל אני לא.
איך חיים בפשטות?

תשירי הכל מאחורייך
הלוואי.

הלוואי שדברים יסתדרו איכשהו

העולם שלי רועד

אני צריכה ים אופ.
שונאת שהכל מתקלקל לי בידיים.

מחר מלחיץ אותי אמאלה ואבאלה
מה עושים עם החרדה הזאת.

באלי שקט ולישון ולעבור את כל זה
להיות אחרי
למה להיות בלחץ למה
אופ.

(באלי חיבוק)

תוהה לעצמי האם להודות בזה שאני בודד זאת חולשה

אין כאן אהבה
אלך למקום אחר

האש בכוס הזכוכית עם תחתית הקוקוס,עומדת לסיים את שעוות הנר האדום על השולחן בחוף.
איה לידי
וניר וגל ותמר.
הים מלפנינו
עצי קוקוסים מאחורינו
ואנחנו בתנועה של 'ויסעו'.

כל אחד עובר את הדרך הזאת שלו,לפעמים בדהירה,לפעמים בזחילה ובשתיקה,לפעמים בריצה בשילוב של מעט פזילות וסטיות ובמקרים הפחות נפוצים,גם בדרך של מכות וחבלות והמון סימני דם ברגליים שמשאירים חותמת היסטורית של, נכון,נפלנו,הדם ירד ללא הפסקה,אבל המשכנו הלאה.אנחנו פה.מחר נהיה בהר הרחוק.

איש מפריח בלון פורח עם אש,עוד שניים בדייט זוגי כבר חמש שעות
הלוואי שהם לומדים אהבות ביחד
אני נרגעת יותר כשעוד זוג אנשים מוצאים לעצמם את אי השקט שלהם בתוך מערבולת העולם.

איה לידי,עושה את הקולות המעצבנים של הבועות האחרונות בתחתית הכוס עם קש מעץ של אנשים מיוחדים.
אמא של איה החליטה לקרוא לה כך מכיון ש"איה" זאת המילה שנאמרה הכי הרבה אצלה במהלך תקופת ההריון.
זה מצחיק גם איך שאיה מספרת את זה,בדרך כלל כל החבר'ה ששומעים את משמעות השם,במיוחד אם זה נאמר במעמד רציני כביכול,כמו שעת פעילות במצפה רמון עם הכוכבים כשכל אחד מתבקש להסביר את מהות שמו,נקרעים מצחוק.
אני מייחלת בתוכי שאיה רק צוחקת איתם ולא מרגישה תחושה שונה בפנים.
כמה קשה זה לדעת,לחשוב,להבין שזוכרים אותך בגלל כאב.
אתה תוצאה של כאב.
לפעמים,כשיש שעות רצון ביני לבין איה,אני מצליחה להיכנס עמוק לתוך הנהרות השחורים ביותר בתוך עינייה התכולות,ניראות הן לאחר שקיעה מאומצת.
חושך מוחלט שורר בהן.
איה.
ככה אני.
אני פה כי,איה.
כשרציתי לפרוק עם איה את הרגשות לכמו קלפים,היא לא שיתפה יותר מידי פעולה."צריך לשתוק,זה יעבור,מתמודדים",היא טענה.
בסוף,רק לקחתי דף בריסטול ורוד ובעט כחול כתבתי:
"אנשים בוחרים מה לזכור ולהנציח.
תנציחי את את היפך הכאב."
ואז חיבקתי.ושיחררתי.וחיבקתי שוב.
אחרי כמה דקות של שתיקה באותה פעם,נטלתי את רשות הדיבור שוב ולחשתי-"כל אדם בוחר לעצמו את רגעי ההנצחה בחייו.ההורים שלנו הנציחו,אנחנו ננציח,ילדינו ינציחו.
לא חייבת להיות אותה הנצחה.יש לנו בחירה."
והיא שתקה
בסוף פלטה-
"איה,
יכולה להפסיק להיות מסכנה."

ולאט לאט שוב,מתבוננות על הנר שעומד להיכבה סופית.
איה מסתכלת לשמיים
מסתכלת לנר
מחפשת שוב שמיים.

"אפשר לכאוב על הנר שכבה

אפשר לסנוור את העיניים מהכוכבים".

השם אני אוהב אותך