פורום ריק ומוסתר (עמוד 34)

חסרת כוחות

תשעה באב

חסרת כוחות.

פעם ראשונה שלא הייתי מסוגלת להוסיף על הנפש וללכת למגילת איכה. 

I wanna feel a family

I wanna find love

And it's so complicated so I suppose I will wait forever

Maybe it's just what suppose to be

Maybe I'm the problem

Or maybe there's a tiny possibility that it actually will come true

.Maybe

For now it's just the tears 

אני צריכה לחשוב איך אני חוגגת את החופש שלי ביום שישי.

מה שבטוח, שאשמע בו הרבה את בילתי מנוצח של אביחי הולנדר.

איתו התחלתי את השנה הזאת.

ואיתו אסיים.

ואסגור את הפינה הזאת בלב שלי.

והלב לא מרגיש

מתנתק מהכל

מי אני בכלל לכאוב

מי אני בכלל להרגיש

המצב הזה דפוק

למה ילד בן 23 לפני החתונה

לפני שהוא חווה משהו בחיים שלו

לפני שהוא הספיק להגשים את עצמו

איש חסד מדהים כמוהו

אלוהים אתה צוחק עלינו?

ערב תשעה באב הלוויה?

יש יותר חורבן מזה

אין לי דמעות

הן מסרבות בכל תוקף לצאת

זה רק הלב

הלב שחטף פגיעה ישירה

(לא להגיב🙏) 

אני צריכה שזה יסתדר אוקיי?

אלוהים אם אתה קיים ואוהב אותי ואנערף כל הבולשיט הזה פליז שזה יסתדר.

זה גם ככה הולך להיות ככ מורכב וקשוח.

גם שמח ומרגש. אבל מורכב מאוד מאוד.

(לא לסקול אותי על הדיבור הזה אני חייבת לפרוק תתמודדו)

ואכשהו תמיד כשזה נוגע אלי

כשצריכים לחגוג לי

באלי להעלם

באלי שכל החברות יעלמו

לא באלי כלום.

לכו כולכן.

הוא טיפ טיפה מדכא.

היא ככ מקטינה אותי אני לא יכולה עם זה כבר

כיפלנו ככ אה

העיקר רציתי לנסוע איתה ואז ברור שלא כי יש אנשות אחרות שברור שהן יותר ממני כאילו אובייסלי

ביצ' אני אתמודד לבד עם הבדידות

לכי ל*

הולך להיות סופש מדהים אה

(אני מקצינה אני יודעת את זה ולא באלי להירגע ובאלי לקלל את הכל תתמודדו)

(תנילעצמךלהשתחררקצתנו)

יש לי רצון לצייר אותו.

אני חייבת לצייר.

Hey

.Just breathe

?Okay

שוב.

להתכונן

להתכונן

הדמעות עומדות לי כבר, רוצות עוד רגע לצאת.

עד מתי לכתישה הזאת?

אבל למה לקחתי את זה ככ קשה

כי מה

למה רע לי עכשיו

למה הדמעות

מה קרה פתאום

למה מרגישה בסכנה

מה קרה למקום הבטוח

כי מה

כי חשבתי שהכל טוב וצחוקים וגיליתי שלא?

כי זה רע להיות ההיא שמדברים עליה מאחורי הגב?

כי מגעיל לי שהיא מרגישה שאני צדקנית מתנשאת?

פתאום נגמר האוויר

נגמר

יש רק דמעות

ורצון להיגמר

זה קורה?

יאללה תני לעצמך ליהנות קצת

תאפשרי לעצמך משהו מעבר

טוב?

אל תפריעי

את אוהבת את זה

רואים לך בעיניים

הם מנסים לגרום לי להישאר.

מי מספר שזה מעבר ליכולותיי וכוחותיי?

הכל טוב?

לא, אבל אני צריכה לשקר

מה כבר יש לי לספר?

שאני מרגישה שהדיכאון חוזר?

שאני לא מכירה אותי יותר?

שהשינה היא אוייב וגם חבר?

העצבים שלי מרוטים

כבר שבועיים שאני לא ישנה רצוף

כל לילה מכיל גג 5 שעות

וגם זה בהפסקות של שעתיים

החרדות לא נותנות לי לנשום

החרדה ממלאת את הבטן והראש

אין מקום לאוכל, אבל יש בינג' כל שעתיים שלוש

ואני מפחדת מהכל

אני מנסה לשחק עסקים כרגיל

אבל זה לא עובד

את דמה לב ושואלת אם הכל טוב

אני עונה שאני רק עייפה

את שואלת למה אני שקטה

אני מתעצבנת

מדברת לא לעניין

מתעלמת

מסננת

את לא מכירה אותי

גם אני לא

תחושת רייקנות באוויר

באלי לכתוב, להוציא הרבה מילים החוצה

להרגיש נשמעת. להרגיש נוכחת.

אכשהו תמיד לפני מפגשים שם, הנפש שלי בכוננות שיא ובשמירה על עצמה. לנשום מספיק. לאכול מספיק. לישון מספיק. להגיע מוכנה. לעבור את זה, גל כזה גדול.

וזה ככה כבר תקופה, עד שזה יסתיים. חמישי הבא.

מנסה לחיות מעבר, לעשות דברים קצת יותר רציניים מלשרוף את הזמן על סטוריז וכדומה אבל משהו בנפש תקוע. משהו מפחד. משהו מחכה רק לשחרר את זה, סופית.

וכל מפגש כזה, כל צעד, מקדם אותי לסיום.

ואני יודעת שכשאהיה אחרי הסיום, מה שארצה זה רק לבכות. לבכות חזק, להוציא מתוך כל הפינות שבלב, הגדולות והקטנות, את הכאב והתסכול והלחץ וחוסר הנשימה ועמידה בצפיות.

העלבון ותחושת ההקטנה ובהצפות והכעסים.

את כל העבודה שלי השנה. הפנימית והחיצונית.

ועד שזה יקרה, אני פשוט בשתיקה. סופגת. נושמת. רק עוד קצת. רק עוד רגע ועוברים את זה.

והצוואר שלי תפוס כבר שבוע, וגם הכתף.

מבחינה נפשית אין לי מושג מה זה אומר בדיוק, אני רק יודעת שהגוף שלי לא במיטבו, וזה חד משמעית בגלל הנפש.

מחכה להחזיר לעצמי את הנשימה והשקט והלבד קצת והשמחה. שמחה פשוטה.

והרצון ללמוד ולהתקדם ולנשום.

כמה פעמים כתבתי כאן מילים מהשורש נ.ש.מ.

?

הרבה. הרבה מספיק כדי להבין שאני חייבת אוויר.

אחת. שתיים. שלוש.

ידיים לצדדים. אדום. אדום.אדום.

כמה שאני מתגעגעת לזה. אחח