פורום ריק ומוסתר (עמוד 369)

א
ג
ה


ד



איך אפשר להתגבר על דבר כזה יפה

זה מה שבאלנו
גם אם זה רע לנו
אם בלב עצוב אז תן לי יד

כל מה שטוב
יש בך
שמיים של בוקר

לא יודעת אם זה הגעגוע הנכון,זה שכולם מדברים עליו.

לא רצון להתאהבות
רצון לאהבה.

לאהבה ובית
וחצר
ונדנדה
ועץ גדול
ועיניים עמוקות
ואבא ואמא וספרים
ושטיח מקרמה גדול,תכלת
וכוסות זכוכית ושוקו חם וציורים

אולי נצא לשדה
למרות שאני כבר במיטה ועייפה.
אולי רק נחשוב עליו

אני רוצה מדורה ולהתגעגע.
להתגעגע זה טוב,זה להאמין במשהו שאולי בסוף יגיע.
וזה יגיע,אני יודעת.

בכלל לא חשבתי על זה או לפחות,לא חשבתי על זה כמו שתמיד אני חושבת על זה כשאני כאן.
וזה כי זה מרגיש לי שזה נמצא.ומפחיד לדבר על זה.ובטוח.בטוח הרבה יותר,למרות הכל.
היא הציעה לי לאזן את הדבר הזה,אמרתי שהיא פשוט צודקת.
הלואי ולא אתנסה בזה שוב.עייפתי מיזה.רוצה להתקדם

אחים קטנים זה טוב.טוב ככ.
תנו לי רק להיות איתם.
ומשהו בלב שלי מרוגש,לא יודעת למה.
רוצה גשם ולרוץ מהר מהר בכבישים

איך שמחים בחג שנכנסים אליו בצער גדול..

 

 

 

אויש הצביעות

העניין הוא שאני לא יודעת מה קורה לך ומה עובר עליך כדי להגיד לך שזה לא נכון
אבל הייתי בטוחה שאתה ממש בhigh אחרי הזמן בישיבה ואני לא מבינה מאיפה זה בא לך עכשיו😶
בהצלחה ושבעז"ה יהיה לך חג שמח🌻

בישיבה היה טוב

בבית זוועה

כמו תמיד.

 

ככה זה תמיד.

שונא חופשים.

 

אני כבר לאיודע מה לעשות עם עצמי

מה שונה שכל כך הופך אותך לבנאדם אחר בבית?
אוירה פחות דתית?

הקפדה בדברים

שעת קימה

רצון להתפלל

שלא לדבר על תורה. מה זה בכלל ללמוד תורה?

 

ועוד דברים. שהם מאוד מאוד מאוד כואבים לי

כן לאוירה במקום שנמצאים בה יש השפעה חזקה.
אתה יכול להחליט קבלה קטנה שתעמוד בה כשאתה בבית בכל מצב.. אם בא לך

זה כואב לי

אז אולי בקבלה הקטנה הזאת אני אעמוד

אבל

זה לא עוזר לבטל הבאסה.

 

אנשים מעריכים אותי פה. זה צביעות נוראית להיות אני. פשוט להיות קרוע בין שני עולמות

אני פשוט מתבייש,

ולא באמת מצליח לשתף את ההרגשה המבאסת הזאת שיש לי כרגע.

ובמקום לרצות ולהתאכזב החלטתי שזה לא מעניין אותי... אז אתה כבר במצב יותר טוב..

אני לא בטוח שזה מה שקרה..

אני לא נמצא לידך, אבל ממעט שרשורים שלך נראה שאת מנסה לעשות כאילו זה לא אכפת לך

אבל אכפת לך.

רואים.

 

 

ו.. איך בדיוק אפשר להתפלל "השיבנו אבינו לתורתך" או "סלח לנו אבינו", כשבאותו רגע ממש אתה יודע ורוצה להמשיך לעשות עבירות. הרגשתי ככ נוראי בתפילה.

בסוף אמרתי כזה "אוף השם, אתה יודע מה זה היצה"ר הזה שהבאת לי, ואני רוצה להמשיך לחטוא. אבל אתה יודע שאיפושהו בפנים אני נגעל מזה. מעצמי. בבקשה..."

[במחשבה לאחור, זה די דומה למשל הזה שאמרתי לך על הסיגריות]

ותתן לך עוד הרבה חשק ליהדות..

תשמע את השיעור הזה 

שממש מדבר על המצב שלך.

אין שום ייאוש בעולם! אם אתה מעוניין להתחזק אנא פנה אליי ואשפוך עליך את מלאי ההתחזקות הצנוע שלי..

 

התחלתי לשמוע

זה לא ממש הסגנון שלי..

הפסקתי באמצע..

 

אבל תודה בכל מקרה..

מעריך את העזרה

כיף לקרוא אותך בכל אופן..
רואים שאתה בן אדם ולא פלקט חסר רגשות...
ומעריכה ממש את כל העידוד למרות שלך עצוב אתה מצליח להתייחס לאחרים עם כל הלב וזה ממש וואו!! תודה !!

תודה.

כן. אני באמת בנאדם. תודה על האישור

חח סתםסתם. אני יודע שאני רגיש..

 

אני עוזר לאחרים כי זה עוזר לי, זה לא שבאמת אכפת לי ממכם (פחח חשבתם שאכפת לי חח. בדיחה )

אני עוזר לאחרים כי זה נותן לי להרגיש שאני עושה משו, כי.. יש פה אנשים נחמדים. אפילו חברים.

 

מקווה שבע"ה יהיה טוב..

הלוואי שאיכשהו החג יהיה יותר טוב.
חג שמח!🌸

היי

וואו. את.

 

חח לא שמעתי ממך ככ הרבה זמן.

הכל בסדר איתך?

מקווה שכן.

 

 

תודה רבה על האכפתיות.

זה שאכפת לאנשים ממך זה באמת שווה המון.

תודה. מעריך את זה מאוד.

 

חג שמח

האנשים האלו מוציאים אותי מדעתי
אפשר כדור שינה עד מוצח?

ברור שהתפוצץ מה השאלה בכלל

סתם תהייה, זה נחמד לכם להתעלם בכח? כאילו אני לא חלק מהמשפחה הזאת (ודמט אני ליטרלי מרגישה ככה), לשכוח ממני כשאני שעתיים בחדר בוכה? לשתוק על זה שלא אכלתי, בכלל, וכולנו יודעים שזה רע מאד בשבילי?
פשוט להתעלם בכח, או לשכוח אותי, ואני כבר לא יודעת מה יותר גרוע.
כמובן שעדיף לכם לאכול ולשיר ולהיות בסוכה הקדושה שלכם ולא להתייחס לילדה שלכם.
פשוט להרוס, לגרום לי לבכות במשך שעות, לרעוד מחולשה וכאב. להתמכר בחזרה להרגשה, יואו התגעגעתי. וזה רע. מאד מאד רע.
ולהירדם עם בגדים ודמעות על הפנים ואז להתעורר באמצע הלילה ולא להצליח להירדם בחזרה.
והלילה הסיוטי הזה נגמר, והיום פשוט התנהגתם כרגיל, כאילו לא קרה כלום אתמול, ובואי תהיי איתנו ותאכלי ותדברי ותשמחי. לקח לי המון זמן עד שהוצאתי מילה מהפה בכלל. מטומטמים.

אבל היום היה בסדר, בערך, וזה לא מנחם בכלל, כי ההרגשה נשארה, והכאב, והרגרסיה והחזרה לאחור.

ועוד כמה ימים שוב שבת, ויהיו פה אלף אנשים, ומספיק קשה לי גם ככה, אבל אני לא מעניינת אף אחד אז אני אשתוק. אני אשתוק עד ש, לא יודעת מה.

Happy birthday darling
Fuck it so much

אני אוהבת.

איזה 🤬

וזה רק תמצות עדין ביותר מתוך שעה שלמה של השפלה במשרד.

כל הפגישה חייכתי בכוח בדיוק כמו שביקש והנהנתי ברצון מזוייף לכל מה שאמר. רק כשהגעתי הביתה אחרי שעיכלתי את מה שהיה העזתי לומר לו שאני לא רוצה לקחת בזה חלק.

 

מדי פעם עוד תוהה עד כמה פראיירית אני יוצאת שוויתרתי על סכום מכובד ביותר תמורת זמן קצר של בושות על הבמה, רק כדי להיות נאמנה למצפון שלי ולקולות פנימיים שלא רוצים לשתף פעולה עם כל ההחצנה הזו, ולהפוך את המוזיקה לכלי שבא רק לשרת את כל החיצוניות הזו.. זה לא אני... (חברה שלי אומרת שאני מגזימה וחבל)

לא, את ממש צודקת! כשאת בתוך זה זה לא מובן מאליו אבל את הרבה יותר ישרה זה לא שווה שום סכום שבעולם!! שום סכום שבעולם!
זה בסדר את לא צריכה לנסות לשנות את ההשקפות העקומות שלו הכי חשוב שאת הבנת את זה.. אני ממש מעריכה!

התעודדתי... את מותק אמיתית!

זה.. פשוט לא הגיוני. תכלס.

איזה פסיכי.

 

זה מגעיל כל כך.

לא רק הרעיון.. החוצפה שהוא עוד אומר לך את זה.

 

כל הכבוד שהלכת.

כסף הולך וכסף בא. עקרונות זה האישיות שלנו.

 

אני פשוט מזועזע..

הרי התפקיד שלך בתור אישה שמנגנת זה כמובן לגרום שיתסכלו עלייך

לא כדי לנגן.

ברור

 

 

הוי ההגיון המעוות

לא
אשמה.

תכניסי לראש.

את לא.
איך אמרו לך?
עשית הכל מתוך כוונה טובה ורצון לעזור, אין לך דרך לדעת איך זה יתגלגל, וזה לא בידיים שלך בכלל.
זה בחירות של אחרים.

את מספיק לוקחת אחריות.
אל תקחי גם את שלהם.
תפרידי מרחבים.


שחררי.

את
לא.

אהה
ש...
מה?

את לא.

ממש אבל.

אבל גם בתוך זה יש משהו אלוקי.
אני רואה...
גם אם הם לא.

משברי ים.
משברי לידה.

משברים מסוג שונה,
אבל קצת דומה.

אני אכתוב על זה פעם.

שככה הדברים מתנהלים

אני. לא. מסוגלת. יותר.

 

הכאב. 

אני צורח אותו לה' בלילה..

בד"כ אח"כ יש הקלה

ואם יש גם דמעות אז בכלל...

(לפעמים יש תחושה אחר כך שה' כאילו מחבק אותי חזק חזק ואז אני מבין שלא הייתי יכול בלי הסבל להגיע לכזאת קירבה..)

בהצלחה

בסוף אדם נשאר לבד.

רק הוא ומפלצת הכאב שבתוכו